1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ש' היימן) מיום 29/10/14 בתמ"ש 670-10-14 שניתנה בבקשת המבקשת לחייב המשיב במזונות זמניים עבור שני ילדיהם הקטינים-י' יליד 8/2011 ו-א' יליד 5/2014 (להלן: "ההחלטה").
2. ההחלטה ניתנה במסגרת תביעת מזונות שהגישה המבקשת כנגד בעלה המשיב ביום 1/10/14 . באותו יום הגישה המבקשת שתי תביעות נוספות, האחת לפירוק שיתוף ואיזון משאבים והשנייה למשמורת על הקטינים.
3. המבקשת והמשיב נישאו זה לזו כדמו"י ב-7/2007 ומנישואיהם נולדו שני הקטינים. על אף המשבר שפקד את חיי הזוגיות, ממשיכים בני הזוג להתגורר יחד, תחת קורת גג אחת בדירה שבבעלותם המשותפת והנקיה ממשכנתא.
4. בהחלטה שניתנה על יסוד כתבי הטענות, הורה בית משפט קמא לצדדים לשאת שווה בשווה בהוצאות הבית השוטפות: ארנונה, מים וביוב, חשמל וגז, אגרת טלוויזיה בהתאם לקבלות; כי קצבת הילדים המשולמת על ידי המל"ל עבור הקטינים תשולם למבקשת בנוסף לדמי המזונות וכי החל ממועד הגשת התביעה הצדדים יישאו, אף כאן שווה בשווה ביניהם, בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי. כך גם יישאו שווה בשווה בהוצאות החינוך – גן, צהרון, ומטפלת בהיקף שהיה עד להגשת התביעה, הכל כפוף לקבלות או להצהרת המטפלת על גובה ההוצאה.
5. עיקר השגותיה של המבקשת מופנות כנגד אי פסיקת מזונות לטובת הילדים אשר ישולמו לידיה וזאת בגין כלכלה, ביגוד והנעלה, והוצאות שוטפות אחרות שזכרן לא עלה בגדרי ההחלטה, ותשלומם וסיפוקם לא הוסדר בה. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי על בית המשפט היה לפסוק לטובת כל אחד מהילדים מזונות בסך של 1,400 ₪ שיושתו על אביהם, זאת בנוסף להוצאות המדור ומחצית מהוצאות חינוך ומהוצאות רפואיות חריגות.
לטענתה, ההחלטה פוטרת את המשיב מתשלום מזונות עבור ילדיו, והכיצד יתכן הדבר נוכח הוראות הדין האישי – העברי המקים חבות אבסולוטית על האב לשאת במזונות ילדיו בגילאים אלה.
6. לאחר שעיינתי בבקשה, סברתי כי היא מצריכה תשובה. המשיב נתבקש להתייחס לשאלה הכיצד ההחלטה מסדירה את סיפוק הצרכים הבסיסיים של הילדים – מזון, ביגוד, וכיוצא בזה, זאת להבדיל משאר ההוצאות והצרכים שהוסדרו במסגרת ההחלטה.
7. משהוגשה התשובה, זומנו הצדדים לדיון לפני והשלימו את טיעוניהם.
במהלך הדיון שלפני התברר כי שני הצדדים תמימי דעים כי מגורים אלה, בצילו של אותו סכסוך, אינם מיטיבים עם איש מהם וגם לא עם הילדים. נוכח כך, שניהם קבלו את הצעת בית המשפט מאותו דיון, כי הגיעה העת לפרק את השיתוף בדירה על דרך מכירתה. הסכמה זו קבלה תוקף של החלטה, וטוב יעשו הצדדים אם יזדרזו ויפעלו למימושה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת בית המשפט ובכתבי הטענות השונים, אני מחליט לדחות את הבקשה.
8. כאמור, המבקשת סבורה כי טעה בית משפט קמא שעה שפטר את המשיב מתשלום מזונות בגין צרכים הכרחיים עבור ילדיו כשלדידה פטור זה מנוגד להוראות הדין האישי והחבות האבסולוטית החלה על אב יהודי לשאת באלה כלפי ילדיו בגילאים אלה.
טענה זו יש לדחות. אמנם, הדין העברי מקים חבות עקרונית על אב לשאת במזונות ילדיו ובאופן אבסולוטי עד הגיעם לגיל 15 וזאת בגין צרכים הכרחיים. אלא שלדעתי חבות זו משתכללת לכדי חיוב כספי המושת על האב, בהתקיים אחד מאלה:
א. במקרה של פירוד בין בני הזוג כאשר הילדים אינם בחזקת האב.
ב. כשהאב אינו דואג גם בעת מגוריו עם ילדיו בטרם הפירוד לצורכי הילדים ואינו מספקם.
לא עצם הסכסוך בין ההורים הוא זה שמוליד אוטומטית את החיוב, להבדיל מהחבות העקרונית, השרירה וקיימת בכל עת והיא מוטלת על האב. הצורך בחיוב אב בתשלום מזונות ילדיו מתעורר אך באותם מקרים שמניתי לעיל כאשר אין הצדקה לחיובו בתשלום מזונות לידי אשתו עבור ילדיו, כשבני הזוג ממשיכים להתגורר יחד, ואין הוכחה שהוא אינו דואג באופן שוטף לצרכים ההכרחיים של ילדיו.
9. במקרה דנן, סבר בית משפט קמא כי יש להסתפק בהסדרת סיפוק אותם צרכים של הילדים, כפי שמנה אותם בית המשפט וחילקם שווה בשווה בין ההורים, כאשר לעניין כלכלה וצרכים נוספים הכרחיים, אין מקום לפקפק בהצהרת האב המתגורר עם ילדיו, כי הוא דואג לאלה במלואם כפי שנהג לעשות כן בעבר, ואין כל הצדקה שאך בשל הסכסוך בין בני הזוג, יחויב בתשלומם לידי האישה, הגם שהם גרים יחד. בעניין זה צדק בית משפט קמא שעה שלא הוסיף חיוב מעין זה על המשיב, משלא הוכח כי הוא מחסיר מילדיו ואינו מספק את הצרכים ההכרחיים. יוער כי במהלך הדיון לפני הצהיר המשיב ואף ביקש להתחייב להמשיך לשאת באלה, כך למשל, לרכוש 4 קופסאות של פורמולת חלב עבור בנם התינוק, כשמנגד טענה המבקשת כי אין להסתפק בארבעה אלא שהתינוק צורך חמישה או ששה בחודש. לא אוכל להתעלם מאותו וויכוח בין הצדדים במהלך הדיון לפני, בנוגע להיקף הצרכים ההכרחיים של הילדים. מזה אני מתרשם כי מדובר במחלוקת זניחה, בכל הקשור לצרכי הקטינים, זאת להבדיל מהמחלוקת והסכסוך הרחב יותר שפקד את חיי בני הזוג. כמו כן מזה אני למד, כי צרכי הילדים מסופקים על ידי האב, וככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע להיקפם, הרי שמדובר במחלוקת זניחה.
10. מכל מקום, ככלל, וביתר שאת במקרה שלנו, אין להעדיף את גרסת האם על פני גרסת האב ולפיה יש לחייב את האחרון בתשלום מזונות עבור הילדים, וזאת לידיה, מאחר ולטענתה היא המודעת לצרכיהם והחיוב נדרש לאור הוראות הדין האישי, אחרת יגוועו ברעב. נקודת המוצא במקרה דנן צריכה להיות אחרת, ולפיה משממשיכים ההורים לגדל בצוותא את ילדיהם, והם ממשיכים לגור יחד, אף שהם מסוכסכים, אין לפקפק בהצהרת האב לפיה ימשיך לספק את צרכי הילדים כפי שנהג בעבר, והסכסוך בין בני הזוג אינו הופך את האב באחת להורה בלתי אחראי המתנער מחבותו כלפי ילדיו. רק אם יתברר כי הצהרות אלה חסרות כיסוי הן, כי אז ניתן לחייבו בתשלום מזונות ולהשית עליו חיוב כספי לטובת הילדים וזאת לידי האם.
11. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.
מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות הליך זה בסך של 3,000 ₪. הסכום האמור ישולם מתוך כספי העירבון שהפקידה המבקשת ויועבר לידי באת כח המשיב כאשר היתרה של העירבון, ככל שתיוותר, תועבר למבקשת באמצעות באת כוחה.
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ה, 16 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.