בפניי בקשה לעכב ביצועו של פסק הדין שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (כבוד השופטת א' קובו), שהורה על פינוי המבקשת מאולם האירועים שבבעלות המשיבה 1.
1. ברקע הבקשה עומד אולם אירועים אשר נמצא בבניין המשיבה 1 ובבעלותה. המבקשת, אשר עוסקת בארגון אירועים ובמתן שירותי קייטרינג, שכרה את אולם האירועים במשך שש שנים, כאשר בשלוש השנים האחרונות, בשל בעיות שונות בניהול המשיבה 1, שהתה באולם מבלי שחוזה השכירות חודש, ומשכך, נהנתה מדמי שכירות נמוכים מהממוצע. בחודש יולי 2006, לאחר שהודיעה על כך למבקשת, פרסמה המשיבה 1 מכרז להשכרת האולם, תוך שנקבע כי המועד האחרון להגשת הצעות הוא 20.8.06. משתם המועד האמור ובטרם נפתחו המעטפות, התברר לוועדת המכרזים כי הוצעו 2 הצעות בלבד - של המבקשת ושל גורם נוסף - ועל כן בישיבה שהתקיימה בנוכחות המבקשת, הוחלט להאריך את מועד הגשת ההצעות עד ליום 28.8.06. יום לאחר המועד הסופי נפתחו המעטפות והתברר כי הזוכה במכרז הוא המשיב 2, שהגיש את הצעתו ביום 28.8.06, קרי בתוך תקופת ההארכה. ביום 13.9.06 הודיעה המשיבה 1 למבקשת כי לא זכתה במכרז, ומשכך עליה לפנות את אולם האירועים.
2. המבקשת סברה כי נרקמה קנוניה בין המשיבה 1 - עורכת המכרז - ובין המשיב 2 - הזוכה במכרז - ועל כן ביום 6.11.06 הגישה המבקשת עתירה מנהלית, ולצידה בקשה לצו ביניים שלא לקיים את המכרז. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (כבוד השופט י' זפט) דן בבקשה לצו ביניים וקבע כי הארכת המועד להגשת הצעות למכרז לאחר חלוף המועד שנקבע, כאשר עד למועד המקורי הוגשו שתי הצעות, אכן מפירה את עקרון השוויון ואת נהלי המכרז התקין. עוד נקבע כי הארכת מועד כאמור טעונה פרסום בדרך זהה לזו של המועד המקורי. יחד עם זאת, נקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי סטטוטורי, קרי בחלוף 45 יום מפרסום תוצאות המכרז, ועל כן נדחתה הבקשה לצו ביניים. יצויין, כי בית המשפט הציע למבקשת למשוך את עתירתה ללא צו להוצאות, אך היא לא קיבלה הצעה זו.
המבקשת הגישה בקשה להארכת המועד להגשת עתירה מנהלית, לפיה משיקולים של פגיעה בשלטון החוק ואיזון אינטרסים, על בית המשפט לדון בעתירה לגופה. בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת א' קובו) דחה את העתירה מארבעה נימוקים מרכזיים. ראשית, נקבע כי המבקשת הסתירה מבית המשפט את השתלשלות העניינים שקדמה לעריכת המכרז, לרבות הסיבות לעריכת המכרז וחילופי המכתבים בינה ובין המשיבה 1. נקבע, כי בכך פעלה המבקשת בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים; שנית, נקבע כי השיהוי הסטטוטורי בהגשת העתירה מצדיק אף הוא את דחייתה: המבקשת ידעה על הפגמים במכרז, לרבות הארכת המועד לסגירתו, עוד בחודש אוגוסט 2006. העובדה שהמשיכה להשתתף במכרז ולא נקטה צעדים כנגד הארכת המועד מונעת ממנה לטעון נגד חוקיותה. גם השתהותה ממועד קבלת תוצאות המכרז (13.9.06) ועד ליום הגשת העתירה (6.11.06) מצדיקה את דחיית העתירה; שלישית, משנדחתה הבקשה לצו ביניים וביצוע המכרז לא עוכב, הרי שמדובר ב"מעשה עשוי"; רביעית, נקבע כי טענות המבקשת באשר להשקעות שביצעה באולם האירועים והנזקים שנגרמו לה בעטיין, אין מקומן בבית המשפט לעניינים מינהליים, הואיל ואין הן נוגעות לעניין המכרז.
3. על פסק הדין של בית המשפט קמא הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ולצידו הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע. לטענת המבקשת סיכויי הערעור גבוהים, שכן הנימוקים עליהם ביסס בית המשפט קמא את פסיקתו הם שגויים. כך, למשל, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בכך שנמנע מלדון בשאלת האיזון הראוי בין מחדלה המהותי של המשיבה 1 ובין השיהוי הנטען כלפיה; כך, למשל, היה על בית המשפט המחוזי, ליתן הדעת על כך שהמשיבה 1 היא זו שהסתירה פרטים מבית המשפט, לטענת המבקשת. כמו כן, טוענת המבקשת כי מתן הצו הוא חיוני נוכח העובדה שהתקינה באולם האירועים ציוד יקר ורב ערך שעקירתו ופירוקו כרוכים בעלות כספית עצומה, ובהתחשב בכך שפינויה מהאולם יוביל לפיטורי שבעת עובדיה. מנגד, טוענת המבקשת, מתן הצו לא יגרום כל נזק למשיבים הואיל ועד היום לא התבצעה התקשרות בין המשיבה 1 והמשיב 2.
4. בתגובה שהגישה המשיבה 1 היא מעלה טענות רבות באשר לערעור, תוך שהיא מתייחסת לטענות שהועלו על ידי המבקשת. בין היתר, היא טוענת כי לאור טענות המבקשת, היה עליה להגיש בקשה לצו מניעה נגד עצם פרסום המכרז עוד בטרם היוודע לה זהות הזוכה בו, ומשלא עשתה כן, הרי שפעלה בשיהוי. מנגד, טוענת המשיבה 1, היא עצמה פעלה בהגינות ובתום לב, ופעלה להארכת המועד להגשת הצעות למכרז על מנת לאפשר למספר רב של גורמים להשתתף במכרז, בפרט לאור העובדה כי המבקשת לא עמדה בתנאי המכרז. היא מוסיפה וטוענת כי המבקשת ידעה על הארכת המועד, אך לא אמרה דבר עד אשר נוכחה לדעת כי הפסידה במכרז, ובכך יש כדי להעיד על התנהגותה חסרת תום הלב.
לטענת המשיב 2, הוא בגדר משיב פורמאלי בלבד שכן אין למבקשת כל טענות כלפיו. לטענתו, אם יעוכב ביצועו של פסק הדין יגרם לו נזק רב, שכן לאחר שזכה במכרז התפטרו הוא ובנו מעבודתם.
5. לאחר שעיינתי בטענות המבקשת ובתגובות שהגישו המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכלל הרחב הינו כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. על הצד המבקש את עיכוב הביצוע להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים וכי
מאזן
הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"מ 5931/07 זייף נ' עיריית גבעתיים (טרם פורסמה, 8.8.07); עע"מ 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-מחוז מרכז (טרם פורסמה, 14.5.07)). איני מוצאת כי טעמים אלו מתקיימים בענייננו.
6. סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. הטענה בדבר הפגמים שנפלו במכרז נוכח הארכת המועד להגשת ההצעות מעוררת סימני שאלה נוכח העובדה כי המבקשת נכחה בישיבה בה הוחלט על ההארכה האמורה, וישבה, ככל הנראה, בחיבוק ידיים ובאפס מעשה עד לאחר שנוכחה לדעת כי הפסידה במכרז. בנוסף, על פניו, עולה כי המבקשת לא ציירה בפני בית המשפט קמא את התמונה המלאה באשר להשתלשלות העניינים עובר לעריכת המכרז, ובכך יש כדי להעיד על חוסר תום ליבה. באשר לטענות המבקשת בנוגע להשקעות שביצעה באולם האירועים והנזקים שנגרמו לה בעטיין, ייתכן כי יש בהן טעם, אולם נראה כי צדק בית המשפט קמא כשקבע כי אין מקומן להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים, וממילא אין הסעד ההולם אותן - ככל שתמצאנה נכונות - נוגע לתוצאות המכרז. לאור האמור, לא ניתן לומר כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח כי סיכוייה לזכות בערעור טובים.
7. אף בחינת מאזן הנוחות אינה מטה את הכף לטובת המבקשת. מוכנה אני לקבל כי פינוייה של המבקשת מאולם האירועים עלול להסב לה נזק כבד. יחד עם זאת, כלל הוא כי כאשר סיכויי הערעור אינם גבוהים, תדחה הבקשה לעיכוב הביצוע חרף הפגיעה הצפויה למבקשים (ראו למשל: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסמה, 11.11.2004); ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (טרם פורסמה, 25.7.2004); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (טרם פורסמה, 14.4.2005). כך גם בעניינו.
לא זו אף זו. הגם כי יתכן שהנזק שיגרם למשיבה 1 באם תתקבל הבקשה אינו רב, הרי שאין הדבר כך באשר למשיב 2. כפי שעולה מתגובתו, התפטרו המשיב 2 ובנו ממקום עבודתם הקודם, ועל כן קבלת הבקשה תותיר אותם ואת בני משפחותיהם נטולי הכנסה. לא מצאתי הצדקה להשית פגיעה זו על המשיב 2 שפעל בתום לב ובניקיון כפיים, כפי שנקבע בבית המשפט קמא.
לאור האמור, הבקשה נדחית. משנתבקשה תגובות המשיבים, תישא המבקשת בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה 1 בסך 5,000 ש"ח ובשכר טרחה של המשיב 2 בסך 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, ז' בתשרי תשס"ח (19.9.07).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il