א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בזק-רפפורט, והשופטים מינץ ודראל) מיום 21.3.13 בעמ"ש 35822-10-12, בעמ"ש 29695-11-12 ובעמ"ש 29942-11-12, שבגדרו נדחו ערעורים על פסקי דינו של בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיא מימון) מיום 23.7.12 בתמ"ש 21552-09-11, בתמ"ש 32931-03-12, בתמ"ש 17075-12-11 ובתמ"ש 42830-06-11. ענייננו בהוראת בית המשפט לענייני משפחה בדבר עריכתה של בדיקת מסוגלות הורית למבקש (אבי הקטינה בתם של הצדדים).
רקע
ב. הצדדים ניהלו ביניהם מערכת יחסים (ללא נישואין) בתקופה שבין ספטמבר 2002 לאוקטובר 2003. לשניים בת משותפת (להלן הקטינה), ילידת 2003. המבקש (להלן האב) מתגורר בארצות הברית עם זוגתו, ולהם בן משותף ושלושה ילדים מנישואיה הקודמים של זוגתו. הקטינה מתגוררת עם המשיבה (להלן האם) ועם אחיה הנוספים, אשר כל אחד מהם נולד לאב אחר. בין הצדדים התנהלו מספר הליכים הנוגעים להסדרי ראייה, לשם משפחתה של הקטינה ולחינוכה. בעניין אחרון זה בקשת האם היא כי הקטינה תחונך בחינוך ביתי. האב מתנגד לכך, ובקשתו שהקטינה תלמד במסגרת החינוך המוכרת הרגילה.
ג. בתמ"ש 22542-05 (פסק דין מיום 7.7.10), שעסק במסגרת החינוכית שבה תחונך הקטינה, התקבלה תביעת האב. נקבע, כי כאשר מדובר על החלטה בעלת אופי חריג, יש ליתן לעמדת כל אחד מן ההורים משקל משמעותי אף שהמשמורת המעשית מצויה אצל אחד ההורים, ובענייננו אצל האם. הוסף, כי כאשר מדובר בעניין חינוכי חריג במהותו, וכזה הוא החינוך הביתי על פי חוזר המנכ"ל של משרד החינוך ועל פי נתונים, יש ליתן תוקף ביתר שאת לעמדת ההורה המתנגד. בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר לאחר שהתייחס לטענות בדבר השלכות החלטה זו על אורח חייה של האם, ובהתבסס על חוות דעת פסיכולוגית, בא לכלל מסקנה כי טובת הקטינה היא ללמוד במסגרת רגילה, אשר תאפשר לה להרחיב את עולמה הלימודי והחברתי. צוין, כי קיים חשש לסגירות מסויימת של הקטינה, וכי במוסד חינוך רגיל יש כדי להבטיח גיוון ופתיחות מבחינת חומרי הלימוד ומן הבחינה החברתית. נדחתה גם דרישת האם לפסילת חוות הדעת הפסיכולוגית. בתמ"ש 42830-06-11 (פסק דין מיום 23.7.12) נדחתה בקשת האם לשינוי ההחלטה, ונקבע כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק זאת. צוין, כי לא הוצגה חוות דעת פסיכולוגית נוגדת לזו שהוצגה בפני בית המשפט בהליך מושא הבקשה. הודגש, כי הקושי בהשתלבותה של הקטינה במסגרת החינוך הרגיל, ככל שהוא קיים, נובע בין היתר מן המסרים השליליים שהאם מעבירה לקטינה באשר לשילובה בבית הספר, ומכך "שאיננה דואגת שהילדה תשתלב מבחינה חברתית בכך שמונעת ממנה להשתתף בפעילויות חברתיות כיתתיות המתקיימות בשעות אחר הצהריים". בהמשך לכך דן בית המשפט לענייני משפחה במספר תביעות שהגיש האב שעניינן בקשתו לבדיקת מסוגלות הורית לאם ואבחון הקטינה (תמ"ש 17075-12-11); חיוב התייצבות הקטינה ללימודים באופן סדיר (תמ"ש 21552-09-11) וקביעת הסדרי תקשורת וראייה עם הקטינה (תמ"ש 32931-03-12). ביום 23.7.12 ניתן גם פסק דין במכלול הסוגיות הללו. בית המשפט קבע, בין היתר בהתבסס על חוות דעת של הפסיכולוג שמונה לטפל בקטינה, כי יש לערוך בדיקת מסוגלות הורית שתתייחס לשני ההורים. צוין, כי בדו"ח נכתב: "אין מנוס מלצוות על בדיקת מסוגלות הורית מעמיקה של כ"א מההורים שתתן בין השאר מענה לשתי שאלות מטרידות: א. האם המלחמה של האם על חינוך ביתי ובלעדיות על תכנון חיי א' (הקטינה- א"ר) נגועה בחולשות אישיותה המתבטאות בנטייה לסימביוזה אם-בת וצמצום האוטונומיה ההתפתחותית של א'- או שהיא פטורה מחולשות אלה. ב. האם האב רוצה באמת במשמורת של א' או שמא הוא מסתפק בשלט רחוק טרנסאטלנטי". בית המשפט ציין בהקשר זה, כי "אכן אין מדובר בתביעת התובע (האב- א"ר) למשמורת בקטינה, אולם נוכח מצב הקטינה, וההמלצות כמפורט לעיל, הצורך בבירור טענות כל צד כנגד אישיות רעהו, ומאחר ובדיקה כזו יכולה לסייע להבין את מצוקתה של א' וכיצד הצדדים יכולים לשפר את מצבה, יש אכן לערוך בדיקת מסוגלות הורית, אולם על הבדיקה להיעשות בהתייחס לשני ההורים, כן יש לערוך אבחון לקטינה". התביעה, שעניינה התייצבות הקטינה בבית הספר, התקבלה בין היתר נוכח העדר כתב הגנה מטעם האם. אשר לתביעת האב להבהרות בנוגע להסדרי ראייה, ניתנו הנחיות מפורטות בפסק הדין.
ד. האב הגיש ערעור על פסק הדין בתמ"ש 21552-09-11, בתמ"ש 32931-03-12, בתמ"ש 17075-12-11 ובתמ"ש 42830-06-11, שבו הוגש גם ערעור שכנגד על ידי האם. בית המשפט המחוזי פתח דבריו וציין, כי "התמונה המתקבלת מן התיקים השונים והרבים הינה של קונפליקט הורי כואב, שאין ספק שהקטינה משלמת בגינו מחיר כבד, ואנו תקוה כי כוחותיה, ואהבתם הרבה של שני הוריה כלפיה, יאפשרו לה להתגבר על הקשיים שהיא חווה". בית המשפט שב והפציר בצדדים להגיע להסכמות למען טובת הקטינה. אשר לקביעות שעניינן הסדרי הראייה נקבע, כי מדובר בסוג המקרים המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ושההתערבות בו תיעשה אך במקרים נדירים, מה שאין כן בענייננו. בית המשפט המחוזי אף לא התערב בקביעת בית המשפט באשר לחיוב הקטינה להתייצב ללימודים, בפרט משהאם לא הגישה כתב הגנה. לעניין בדיקת המסוגלות ההורית ואבחון הקטינה צוין, כי ההתרשמות היא כי "מערכת היחסים בין הצדדים והתנהלותם מחייבת עריכת בדיקת המסוגלות ההורית כפי שהורה בית המשפט לענייני משפחה. רב חששנו לקטינה אם יימשך המצב הקיים". לבסוף, אשר לחינוך הקטינה במסגרת חינוך ביתי, קבע בית המשפט, כי אין מקום לסטיה מההוראה שנקבעה בפסק הדין מיום 7.7.10. עם זאת, כיון שלעניין זה מקום מרכזי בקונפליקט בין הצדדים, הוצע כי בדיקת המסוגלות ההורית תתייחס גם לעניין זה. לבסוף, נדחה ערעור האב באשר לאי חיוב האם בהוצאות בתמ"ש 42830-06-11.
הבקשה
ה. בבקשה שבפניי מתמקד האב בהחלטה לעריכתה של בדיקת מסוגלות הורית לגביו. נטען, כי בתי המשפט הורו על בדיקת מסוגלות הורית כאשר כלל אין עומדת על הפרק תובענה למשמורת, ועל כן בדיקה זו כלל אינה רלבנטית. הוסבר, כי בנסיבות אין מקום לכפות על האב ליטול בה חלק. צוין בהקשר זה, כי לא היה כל גורם מקצועי שהעלה טענות של ממש כנגד יחסו של האב כלפי בתו או כנגד מסוגלותו ההורית. הוטעם, כי כעולה מדו"ח הועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין בראשות פרופ' דן שניט (להלן דו"ח ועדת שניט), בדיקת מסוגלות הורית היא בעייתית נוכח הכלים האבחוניים שבהם נעשה שימוש, עריכתה מזיקה, כנטען, ואופן ביצועה יוצר עיוותים במסקנותיה. הוסף, כי עריכת בדיקת המסוגלות ההורית מחריפה את הקונפליקטים שממילא קיימים בין הצדדים, והדבר מזיק לקטינה. לבסוף ציין האב, כי הוא מסכים למינוי מומחה שיחוה דעתו האם כשירה אמה של הקטינה לחנכה בחינוך ביתי.
ו. בהמשך הגיעה בקשה לעיכוב ביצועו של מבחן המסוגלות ההורית לאב.
הכרעה
ז. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מן המחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך. בנדון דידן נסבה הבקשה כולה על מחלוקות המתוחמות לסכסוך בין הצדדים הקונקרטיים, ועל כן אין מקום להתערבות. גם לעיצומם של דברים לא מצאתי מקום לכך. בתי המשפט ביקשו שתיערך בדיקת מסוגלות הורית כדי שתהא בפניהם תמונה מלאה של מארג היחסים המשפחתי והשפעתו על הקטינה. התמונה בענייננו היא מורכבת, בין היתר נוכח מקום מגוריהם של הצדדים (האב בחו"ל האם והבת בישראל), ומערכת ההליכים המסועפת הכוללת התדיינויות למכביר. בית המשפט לענייני משפחה ביקש איפוא שתהא לנגד עיניו התמונה בשלמותה, ועיקר שבעיקרים לעניין זה הוא טובת הקטינה. יוזכר, כי האב פנה בתביעה שתיערך בדיקת מסוגלות הורית לאם ולאבחון הקטינה, אלא שהוא מלין עתה על כך שהבדיקה מתבקשת גם לגביו. התקשיתי להלום זאת משמטבע הדברים ענייננו במכלול משפחתי הדורש התייחסות מקיפה כאמור, ואין מדובר - בודאי מבחינת בתי המשפט - בכלי לניגוח אחד ההורים. אין משמעות הדבר כמובן הטלת ספק אפריורי או דעה קדומה כלשהי באשר למסוגלותו ההורית של האב, אלא כאמור תכלית הבדיקה היא בחינת מערכת הקשרים המשפחתיים והשפעתם על הקטינה. יש לקוות, כי האב יראה זאת כחלק ממאמציו לטובת בתו הקטינה, מאמצים שנועדו בודאי גם לשיטתו לאפשר לה חיים תקינים והתפתחות נפשית בריאה. אשר לטענת האב, כי כעולה מדו"ח ועדת שניט, אין לסמוך על ממצאיה של בדיקת מסוגלות הורית, עיון בדו"ח הועדה מגלה, שאמנם הוצג בפניה קושי בנוגע לתקפותם של מספר מבחנים פסיכולוגים שבהם נעשה שימוש; הועדה שמעה (ראו סעיף 2.5.6) דעות שונות באשר לויכוח המקצועי החריף בין פסיכולוגים בקשר לאמינותם של מבחנים לעניין יכולת הורית, וגם טענות בדבר הסתמכות יתר על מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים. בסופו של דבר (שם) "סבורה הועדה, כי על הגופים המקצועיים להתוות אמות מידה כדי שהשימוש במבחנים פסיכולוגיים לניבוי והערכת היכולת ההורית יהיה זהיר ומהימן". ואולם, איני רואה תיק זה כמתאים לדיון באשר לממצאי ועדת שניט, הן כיון שלא נשללה תקפותם של מבחנים למסוגלות הורית, והן כי איננו יודעים באילו מבחנים עתיד להיעשות שימוש בנידון דידן, והאם הביקורת מופנית גם כלפיהם. כאמור, גם הועדה אינה מציעה לשמוט את הבסיס מתחת למבחנים הללו, אלא לשלבם בכלים נוספים. נזכור כי בענייננו הוצגו בפני בית המשפט חוות דעת נוספות, והבדיקה כאמור אינה באה להעריך מסוגלות הורית לצרכי משמורת, אלא לשפוך אור על כלל מארג היחסים המורכב. ואוסיף ככלל, בלא לטעת מסמרות באשר למבחנים, כי ככל שהתמונה שבפני בית המשפט עשירה ושלמה יותר, ייטיב הדבר את יכולתו לעשות משפט.
ז. לבסוף, כפי שציין האב בבקשתו, "הקונפליקטים המשפטיים מרעים מאוד עם א'". אכן כך. ייטיבו יעשו הצדדים לעשות אם יניחו למחלוקות האישיות שביניהם וינסו לבוא להסכמות לטובת הקטינה.
ח. אין בידי איפוא להיעתר למבוקש, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ב בסיון תשע"ג (21.5.13).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il