דחיית ערעור שחקן נבחרת ישראל על חומרת עונשו עקב נהיגה בפסילה

א. כללי

לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 13.04.08 על ידי כב' השופט א. סלאמה בתיק פל' 643/06.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן, " הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה בניגוד לסעיף 10 לפקודה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

ב. העובדות

המערער הובא לדין בגין העבירות הנ"ל:

ביום 15.10.06 בסמוך לשעה 01:40 לערך נהג המערער ברכבו בעתלית ברחוב האשל, למרות שבתאריך 01.10.06 נפסל ע"י קצין משטרה מלנהוג ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 יום. המערער חתם על הצו שפסל אותו מלנהוג במעמד השימוע.

המערער הודה בעובדות הנ"ל, הורשע על פי הודאתו ואף ביקש לצרף תיק נוסף. מתברר כי המערער נתפס ביום 29.09.06 שעה 09:30, נוהג במהירות של 138 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, כאשר המהירות המותרת שם היא 90 קמ"ש וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. כאמור, המערער הודה, גם כן, בעובדות כתב האישום שביקש לצרף והורשע על ידי בימ"ש קמא בגין עבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת, בעקבות עבירה זו נפסל מינהלית, ככל הנראה.

ג. הסדר הטיעון וגזר דין בימ"ש קמא

ב"כ הצדדים הודיעו לבית משפט קמא ביום 26.11.07 כי הם הגיעו להסדר טיעון על פיו סוכם שהמשיבה תבקש מבית המשפט להטיל על המערער 8 חודשי פסילה בפועל בניכוי פסילה מינהלית של 30 יום, קנס של 3,500 ש"ח, פסילה על תנאי של 5 חודשים למשך 3 שנים, מאסר בפועל ומאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט וכי המערער יהיה רשאי לטעון באופן חופשי לגבי כל רכיבי הענישה.

בסופו של יום, בימ"ש קמא הטיל על המערער 8 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית, קנס בסך 3,500 ש"ח, 180 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר ופסילה על תנאי כמפורט בגזר הדין.

ד. טענות הצדדים

המערער מלין על כך שבימ"ש קמא החמיר איתו יתר על המידה ובעיקר בעונש הפסילה הממשית, כאשר קיבל את בקשת המשיבה והטיל את העונש המקסימלי לו היא עתרה.

ב"כ המערער הפנה להודעת הערעור ואף הוסיף ואמר כי המדובר באדם מפורסם ומכובד, שחקן כדורגל, המשחק בנבחרת ישראל ובתפקידו זה הוא נמצא בשליחות מטעם המדינה. לטעמו, לא היה מקום למצות את הדין עמו. עוד טען ב"כ המערער כי לאור אישיותו ומעמדו של המערער   וכאדם המוכר בציבור הרחב, מפורסם ומצוי רוב הזמן בתקשורת, יתקשה לנסוע בתחבורה הציבורית ועל כך יש לתת את הדעת. במקרה דנן, המערער היה בבילוי ביחד עם חברתו, אשר נהגה בשכרות, לטענתו ולכן, הוא מצא לנכון להחליפה ולנהוג ברכבו ובמהלך נסיעה זו, ביצע את העבירה.

עוד הוסיף ב"כ המערער וטען כי מרשו המפרנס היחיד של משפחתו ויש לראות בעניינו כמקרה יוצא דופן. הוא נדרש להגיע לאימונים ולכן יש לצמצם את עונש הפסילה ככל שניתן ואף לשם כך, ביקש מבית המשפט להגדיל את שעות השל"צ מעבר לשעות שנקבעו על ידי בימ"ש קמא.

ב"כ המשיבה סבור כי על בית משפט זה לבחון באם העונש שהוטל על ידי בימ"ש קמא חורג בצורה קיצונית ועד למידה המחייבת התערבות ערכאת הערעור. עוד הפנה ב"כ המשיבה להלכה הקובעת שערכאת הערעור מתערבת בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. במקרה של המערער אין כל מקום להתערבות בית משפט זה, לטעמו.

ה. דיון והכרעה

המערער הורשע בשתי עבירות חמורות שבוצעו תוך פרק זמן קצר ביותר. כעולה מהחומר שהונח בפניי, ביום 29.09.06 נתפס המערער נוהג במהירות של 138 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש (להלן: " העבירה הראשונה"), ויש להניח שעקב זאת, הובא לשימוע בפני קצין ורישיונו נשלל ביום 01.10.06 מנהלית למשך 30 יום. כאמור, לא חלפו שבועיים מיום פסילתו מלנהוג ע"י קצין משטרה, שב המערער וביצע עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף וללא פוליסת ביטוח.

סדר האירועים כמתואר לעיל מעיד על כך שהמערער פורק כל עוול ומתעלם מרשויות האכיפה עד למידה של זלזול. התנהלות שכזו, מחייבת את בית המשפט לנהוג ביד קשה ובעיקר כאשר מדובר בדמות חיובית וציבורית המשמשת מודל לחיקוי בתחום הספורט ושממנה ניתן לצפות התנהלות אחרת, התנהגות שומר חוק כשכיבוד החוק והמנעות מהפרתו הם נר לרגליו. בענייננו, התנהלות המערער בעטה בכללי הנהיגה ברגל גסה וברשויות האכיפה בצורה בוטה.

נהיגה בפסילה הנה עבירה חמורה ובית המשפט העליון חזר והדגיש את הצורך בענישה מחמירה במלחמה בעבירה זו וכך באו הדברים לידי ביטוי: "כבר נפסק בעבר בדבר חומרתה היתרה של עבירת הנהיגה בזמן פסילה והצורך בענישה מחמירה בגינה, לאור העובדה כי טמון בה סיכון בטיחותי לציבור הנהגים והולכי הרגל ואף משקפת היא יחס של ביזוי החוק וצווי בית המשפט (ראו רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.5.2005))." - רע"פ 5402/08 סופיר נ' מדינת ישראל, (2008).