דחיית ערעורה של מורשעת בעבירות של מרמה שבוצעו כנגד קשישים

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

בפנינו ערעור הנאשמת (המערערת כאן) על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת קנטור), שניתן ביום 09/04/14 במסגרת ת"פ 1334-02-13 (התיק העיקרי) + ת"פ 8319-10-13 (התיק שצורף). הערעור הוגש נגד חומרת העונש. המערערת מבקשת לקצר את עונש המאסר שהוטל עליה.

כתבי האישום והעבירות בהן הורשעה המערערת

המערערת הורשעה, במסגרת הסדר טיעון (אשר לא כלל הסכמה לגבי מידת העונש), בשני כתבי אישום מתוקנים שצורפו (כתב אישום מתוקן ב-ת"פ 1334-02-13 שהוגש ביום 03/02/13 ותוקן ביום 28/10/13 + כתב אישום מתוקן ב-ת"פ 8319-10-13 שהוגש ביום 03/10/13 ותוקן ביום 26/06/14), הכוללים את העבירות הבאות: גניבה בידי עובד על פי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") (ריבוי עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (ריבוי עבירות); גניבת כרטיסי חיוב על פי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב") (ריבוי עבירות); התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין; ניסיון לגניבה בידי עובד לפי סעיפים 391 + 25 לחוק העונשין; ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 סיפא + 25 לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; שימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

מכתב האישום המתוקן ב-ת"פ 1334-02-13 עולה כי המערערת הועסקה מחודש יולי 2010 ועד למועד מעצרה ביום 15/01/13 על ידי המתלוננים, בני הזוג הקשישים גטניו. המערערת בישלה למתלוננים מדי יום, ליוותה אותם לקבלת סיוע רפואי וקנתה להם על פי הוראתם כל הנדרש להם למחייתם. המערערת החזיקה באמצעי תשלום מחשבונות הבנק של המתלוננים, כגון כרטיסי חיוב, כרטיסי אשראי ופנקסי שיקים ובתקופת העסקתה נטלה מחשבונות הבנק של המתלוננים סכומי כסף המסתכמים לכדי 985,395.26 ₪, ללא הסכמת המתלוננים וללא ידיעתם. בתקופת העסקתה על ידי המתלוננים ניצלה המערערת את החולשה הגופנית, חוסר הניסיון ותמימותם של המתלוננים, ותוך שכך קיבלה לידיה סכומי כסף שאינם מגיעים לה, תוך שימוש במרמה בכרטיסי חיוב מחשבונות המתלוננים, שימוש במסמכים מזויפים, משיכת שיקים מחשבונותיהם, מכירת ניירות ערך שהיו ברשותם תוך התחזות למתלוננים, לקיחת הלוואות ומשיכת מזומנים מחשבונות הבנק של המתלוננים. ביום 15/1/13 התעורר חשדם של מנהלת הסניף ויועץ ההשקעות של בנק הפועלים והם הודיעו למשטרה כי הם חוששים לשלומם של המתלוננים. מיד ובסמוך להודעת הבנק הגיעו נציגי הבנק ושוטרים לכתובת מגורי המתלוננים. המערערת ששהתה אותה עת בבית המתלוננים לא הרשתה להם לפתוח את הדלת, אך בסופו של דבר הצליחו השוטרים ואנשי הבנק להיכנס וכך הופסקו מעלליה של המערערת ברכושם של המתלוננים.

מכתב האישום המתוקן ב-ת"פ 8319-10-13 עולה כי בין השנים 2007 – 2009 עבדה המערערת כמזכירה במשרדו של עו"ד אלכסנדר גרינשטיין בחיפה ובמסגרת עבודתה במשרד הכירה מספר לקוחות של עו"ד גרינשטיין. המערערת הציגה עצמה בפניהם כאישה מסכנה וקשת יום וכך קנתה את אמונם. היא הציגה בפניהם מצג כוזב לפיו היא זקוקה לכסף לצורך רכישת זכויות בדירת עמידר של קרובת משפחה המתגוררת בתל אביב. באמצעות מצג כוזב זה קיבלה הלוואות מאנשים שונים, תוך זיוף חתימות של אימה ושל עו"ד גרינשטיין וזיוף מסמכים, קיבלה במרמה שיקים מאנשים שונים בטענת כזב שתשיג עבורם הלוואה לתשלום חובותיהם וכן ניצלה קשישה ערירית בשם ויקול כאשר סייעה לה בקניית מזון ומצרכים וכך שכנעה אותה להעביר לה סכומי כסף ועשתה שימוש בכרטיס הכספומט שלה. המערערת זייפה גם את חתימתה של ויקול על מסמך בקשה לרישום הערת אזהרה על דירתה של ויקול לטובת אדם אחר שהלווה לה כספים. כן קיבלה המערערת במרמה כספים מאדם שהתגורר בשכנות אליה תוך שהציגה מצג שווא שלפיו היא זקוקה להלוואה לצורך רכישת מכשיר שמיעה עבור ויקול ותוך זיוף שטר חוב הנחזה להיות בחתימתה של ויקול. הכל כמפורט בכתב האישום המתוקן בתיק זה.

היקף המעילה הכספית הכולל שביצעה המערערת עמד על סך של 1,484,120 ₪. כאמור, המערערת הודתה והורשעה בעבירות שיוחסו לה במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכם לעניין העונש.

גזר הדין של בימ"ש קמא

במסגרת גזר הדין מיום 09/04/14 נגזרו על המערערת העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 75 חודשים (6 שנים ושלושה חודשים) שתחילתו מיום מעצרה (15/1/13); מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים על כל עבירה בגינה הורשעה; העברת סך של 8,000 ₪ למתלוננים "גטניו" ובנוסף הטלת פיצויים בסכום של 40,000 ₪; הטלת פיצויים למתלוננת "ויקול" בסך של 10,000 ₪.

בימ"ש קמא התייחס בגזר דינו לתיקון 113 לחוק העונשין והחלתו והחלת עקרון ההלימה, שהינו העיקרון המנחה בענישה על פי תיקון זה, על עניינה של המערערת. בימ"ש קמא ציין כי על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה בהתאם לעיקרון המנחה ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כשבתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים (סעיף 40ג' לחוק העונשין). נקבע כי הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשי העבירה שביצעה המערערת ביחס לתיק העיקרי הם הפגיעה בציבור הקשישים חסר האונים בכלל והמתלוננים בפרט. נקבע כי מדובר בניצול גילם, חולשתם, חוסר האונים שלהם, האמון שנתנו במערערת והתלות שלהם בה וקיים אינטרס על להגן על אותו ציבור קשישים מפני המערערת והדומים לה. עוד נקבע כי ערכים חברתיים נוספים שנפגעו כתוצאה ממעשי העבירה שביצעה המערערת בשני התיקים הם שלום הציבור, ביטחונו, וזכות קניינו, כמו גם השמירה על חיי מסחר תקינים.

אשר למידת הפגיעה באותם ערכים חברתיים נקבע כי אלה ניתנים אמנם למדידה בסכומים אותם גזלה המערערת מקורבנותיה, אך לא באלה בלבד נמדדת מידת הפגיעה. מידת הפגיעה נמדדת גם בזהות הקורבנות, בעיקר בכתב האישום בתיק העיקרי ובאישום השלישי בתיק המצורף – קשישים, חסרי אונים, שהמערערת ניצלה את האמון שנתנו בה ואת חולשתם וביחס למתלוננים בתיק העיקרי אף רוקנה את חשבונותיהם כמעט כליל.