העתירה בתמצית
העותרת שוהה בישראל מכוח נוהל שענינו הסדרת מעמד להורה קשיש של בנים שהם אזרחי ישראל. בניה של העותרת, שבגינם הובאה האם לארץ והוחל הליך להסדרת מעמדה, בחרו להגר לקנדה. אמם, העותרת, נשארה בישראל. כעת עותרת היא להסדרת מעמדה באופן שיאפשר את המשך שהייתה בישראל.
הרקע לעתירה וטענות הצדדים:
בפני עתירה כנגד החלטת המשיב שלא להאריך את אשרת שהייתה של העותרת בישראל למשך זמן מוגבל נוסף ו/או להעביר את עניינה של העותרת לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית ולעכב גירושה של העותרת מישראל עד תום 30 יום מיום קבלת החלטה של הוועדה.
העותרת מבקשת כי המשיב יאפשר לה להשאר בישראל עד סוף שנת 2009, מטעמים הומניטריים, זאת במנותק מבניה שעזבו את ישראל והשאירו אותה לבדה ולכן אין באפשרותה לקבל אישור שהייה במסגרת נוהל הורה קשיש.
העותרת הינה ילידת 1939, אזרחית רוסיה שהינה גרושתו של יהודי מאז שנת 1977. לעותרת שני בנים, אזרחי ישראל אשר קיבלו מעמד בישראל מכוח היותם בנים לאב יהודי. העותרת הגיעה לישראל לראשונה ביום 20.11.98 וביום 11.1.00 ניתן לה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 במסגרת נוהל הורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי (להלן: "הנוהל"), אשר הוארך מעת לעת עד ליום 31.12.08. ביום 15.11.05 הוגשה במשרדי המשיב בקשה למתן רישיון קבע עבור העותרת. הואיל והעותרת ולא המציאה תעודת יושר במעמד זה הוארך רישיון ישיבתה הארעי מיום 5.3.06 עד ליום 28.2.07. ביום 15.8.06 הומצאה תעודת יושר. עניינה של העותרת הועבר לוועדה לשכתית ובמסגרת בירור שנערך עלה כי שני בניה, מכוחם קיבלה עד כה רישיון ישיבה, יצאו את הארץ, על משפחותיהם, ביום 31.8.06.
ביום 5.9.06 נדרשה העותרת להסביר האם שהיית בניה בחו"ל הינה במסגרת מגורי קבע. היא התייצבה אצל המשיב בלווית בנה ביום 12.12.06 ובבירור הסתבר כי שני בניה עזבו את ישראל וכבר בשנת 2006 לא גרו בישראל. בנה של העותרת, אשר התייצב עמה לבירור, טען כי שני הבנים של העותרת נמצאים בחו"ל במסגרת טיול. מתוך רצון להתחשב בעותרת הוחלט להאריך רישיונה בשנה נוספת עד ליום 19.12.07. ביום 6.12.07 הגישה העותרת בקשה להארכת רישיון הישיבה מסוג א/5. ביום 7.1.08 אושרה הבקשה וניתן לה רישיון ישיבה ארעי, בתוקף עד ליום 31.12.08. ביום 4.2.09 הוגשה בקשה נוספת להארכת רישיון הישיבה ובעקבות בקשתה הועבר עניינה של העותרת לוועדה הלשכתית, אשר החליטה לדחות את הבקשה, הואיל וילדיה של העותרת שוהים בחו"ל דרך קבע.
ביום 16.2.09 הודיע המשיב לעותרת כי מבדיקה שערך עולה כי שני ילדיה גרים בחו"ל ולכן לא נמצא מקום להמשך הסדר מעמדה בארץ ועליה לצאת מן הארץ תוך 30 יום. העותרת הגישה בקשה לשקול שוב החלטה זו ואף ביקשה להעביר עניינה לוועדה הבינמשרדית בהתאם לסעיף ג.17 לנוהל. ביום 27.4.09 החליט המשיב כי לאור העובדה ששני בניה של העותרת, אשר בגינם ניתן לה המעמד, אינם שוהים בארץ, אין מקום לאשר את המשך שהייתה ועליה לצאת תוך 14 ימים. העותרת טוענת כי ממכתבו של המשיב מיום 27.4.09 ניתן ללמוד כי עניינה לא הועבר לדיון בוועדה הבינמשרדית כאמור בסעיף ג.17 לנוהל.
העותרת טוענת כי אכן אינה עומדת בקריטריונים של הנוהל, שכן שני בניה אינם גרים כעת בישראל. העותרת טוענת כי מעברם של בניה לקנדה אינו בבחינת עובדה מוגמרת, שכן מעמדם בקנדה טרם הוסדר, הם שוקלים לשוב לישראל ואף מגיעים לישראל מידי פעם בפעם, כדי לטפל בענייניהם ולבקר את אימם. על כן, טוענת היא כי בשל נסיבותיה המיוחדות, היה מקום להפעיל את סעיף ג.17 של הנוהל, הקובע כי בקשה שאינה עומדת בקריטריונים של נוהל הורה קשיש ובודד לאזרח ישראלי, אך המדובר במקרה הומניטרי או חריג, יש להעבירה לדיון בוועדה הבינמשרדית בהתאם לנוהל 5.2.0022. עתירתה של העותרת מופנית כנגד הימנעותו של המשיב מלהעביר את עניינה של העותרת לדיון בוועדה הבינמשרדית.
לטענת העותרת, היא אישה מבוגרת, ילידת 1939, הנמצאת בישראל מזה יותר מ- 10 שנים, מאז נובמבר 1998. היא אזרחית רוסיה אך אין לה קרובי משפחה בארץ מולדתה. אין לה שום רכוש ברוסיה ו/או קורת גג לשוב אליה. היא אינה יכולה להגיע לקנדה כל עוד מעמדם של בניה בקנדה לא מוסדר וללא ויזה ישראלית בתוקף היא אף אינה יכולה להגיש בקשה להגיע לקנדה כדי להתאחד עם בניה. העותרת טוענת כי היא סובלת ממחלות כרוניות, לרבות דיכאון כרוני, יתר לחץ דם וכו' והיא צריכה להמנע מטיסות, על פי אישור רפואי שהציגה. כן טוענת היא כי בניה עשויים להחליט כי הם שבים לישראל בתוך פרק זמן קצר. העותרת טוענת כי נסיבותיה האישיות מצדיקות הפעלת האמור בסעיף ג.17 של הנוהל ולו לצורך הארכת שהייתה בישראל עד סוף 2010 בלבד.
כן טוענת העותרת כי מאחר שהמשיב נמנע מלפרסם את נהליו ברבים, היא לא ידעה לעמוד על זכויותיה ולהגיש בקשה להתאזרחות בישראל. העותרת קיבלה מעמד ארעי עוד ביום 11.1.00 ולפי סעיף ג.10 לנוהל הייתה אמורה לשהות במעמד ב/1 למשך שנתיים ולקבל מעמד א/5 ולאחר שנה לקבל מעמד של תושב קבע ולאחר מכן להגיש בקשה להתאזרחות. העותרת טוענת כי לא הגישה בקשה להתאזרחות רק מפאת חוסר ידיעתה מהן זכויותיה ואילו הגישה בקשה להתאזרחות והבקשה הייתה מאושרת לא הייתה נדרשת לסור למשרד הפנים מידי שנה ויש להניח כי איש לא היה בודק בעניינה האם בניה מתגוררים בישראל או לאו.
העותרת טוענת כי אין בסיס לטענת המשיב לפיה שני בניה יצאו את הארץ ביום 31.8.06 ומציגה אף תלושי משכורת לפיה בנה יבגני ואשתו הועסקו בעבודתם בישראל עד 3/08.
המשיב טוען לעניין זה כי אין במועד עזיבתו של הבן השני כדי להעלות או להוריד לענייננו משום שכל עוד ניתן לעותרת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, משפסקו תנאי הנוהל להתקיים אין עוד מקום לאפשר לעותרת להמשיך ולשהות בישראל. מפלט כניסות ויציאות של בנה השני של העותרת עולה כי הוא אכן יצא מהארץ ביום 31.8.06 אך חזר ביום 27.11.06 ויצא שוב ביום 26.4.08 וחזר ביום 31.1.09. בפעם האחרונה יצא מהארץ ביום 6.4.09 וטרם חזר, לטענת המשיב.
המשיב טוען כי בקשת העותרת אינה עומדת בקריטריונים לאישור על פי חוק ולא על פי הקריטריונים שקבע שר הפנים מטעמים הומניטריים לשם מתן מעמד להורה של אזרח ישראלי. כן טוען המשיב כי העותרת אף לא הצביעה בבקשתה ובעתירתה על כל טעם הומניטארי חריג המצדיק את העברת הבקשה לטיפול במסגרת הוועדה הבינמשרדית שתפקידה לדון במקרים הומניטריים חריגים ומיוחדים.
כן טוען המשיב כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת חוסר ניקיון הכפיים בהם נגועה התנהלות העותרת, הן עובר להגשת העתירה בפני המשיב, עת הסתירה מאת המשיב פרטים מהותיים על מקום מושבם של בניה ומועד עזיבתם את ישראל, תוך יצירת מצג שווא כאילו בכוונתם לחזור לישראל במועד קרוב והן לאחר הגשת העתירה בפני ביהמ"ש, כאשר היא מבקשת לאפשר לה להמשיך ולשהות בישראל חרף העובדה שבניה אינם מתגוררים כאן ובהעדר נסיבות הומניטאריות חריגות, תוך יצירת מצג שווא בנוגע למועד עזיבתם של בניה את הארץ.
באשר לטענות העותרת בדבר העברת בקשתה לוועדה הבינמשרדית טוען המשיב כי עניינה של העותרת אינו שונה מעניינם של רבים, אשר להם קרובי משפחה אשר כן מצויים בישראל והם מבקשים להצטרף אליהם. העותרת לא הציגה כל טעמים הומניטאריים חריגים המצדיקים חריגה מהקריטריונים הבסיסיים הקבועים בנוהל. על כן, אין הצדקה לסטיה מהמדיניות של משרד הפנים, לפיה אין להתיר שהיה בישראל אלא במקרים הקבועים בקריטריונים.
על כן, טוען המשיב כי החלטתו לסרב לבקשת העותרת למתן מעמד מכוח "נוהל הורה קשיש" ואף לא ליתן לה מעמד מטעמים הומניטאריים חריגים הינה החלטה שאיננה חורגת ממתחם הסבירות ובדין יסודה.
דיון ומסקנות:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטתו של המשיב והמסמכים שהוגשו הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב וכי יש לדחות את העתירה בשל היות החלטת המשיב סבירה בנסיבות העניין. אפרט להלן.