בפנינו תביעה לביטול הסכם גירושין.
הצדדים התגרשו ביום ט' אלול תשע"ד (4.9.14).
התובעת דורשת ביטול ההסכם שאושר, בעיקר בעילת אי כשרות משפטית בשל נטילת כדורים רבים במועד אישור ההסכם.
נזכיר כי בהחלטת בית הדין מיום כ"ד ניסן תשע"ד (2.5.16) נאמר:
תגובות שני הצדדים לדו"ח המומחה הוקראו.
בהמשך לאמור בסיום החלטת בית הדין מיום 8.3.16, יוגשו סיכומי שני הצדדים במקביל בתוך 21 יום.
הסיכומים לא יעלו על 4 עמודים באות ובגופן המקובל.
לאחר קבלת הסיכומים בית הדין ישקול הכרעתו בתביעה.
ואכן הוגשו סיכומי שני הצדדים.
סיכומי התובעת
וזה תמצית האמור בסיכומי התובעת והנוגע לעצם התביעה:
- ישנה חו"ד מומחה כי בידי התובעת מצבור גדול של כדורים והיא נטלה אותם בכמויות גדולות מעבר למה שנרשם לה. אף הבעל גרם לה לכך.
- בחו"ד המומחה נקבע כי התובעת לא יכלה להבין על מה חתמה משום שהיתה תחת השפעת כדורים.
- התובעת נשלטה על ידי הנתבע.
- הצדדים רכשו יחד דירה. נלקחה משכנתא יחדיו.
- בגלל הנתבע, מצב רוחה של התובעת הלך והתדרדר.
- הנתבע שלט בענייני הרכוש והכספים בבית, ומידר אותה מחשבונו הפרטי.
- כן הוא לחץ עליה להתנתק ממשפחתה.
- התובעת ניסתה להתאבד בשנת 2012.
- בגין זה היא נדרשה ליטול כדורים פסיכיאטריים במינון גבוה, והיא נטלה אותם באופן קבוע ואף במועד החתימה על ההסכם גירושין ואישורו בבית הדין.
- לאחר ניסיון ההתאבדות התובעת גילתה כי היא בהריון והנתבע האשים אותה כי ההריון מגבר זר.
- הצדדים החליטו לבצע הפלה.
- כיומיים לאחר ביצוע ההפלה, ניסתה התובעת פעם נוספת להתאבד ובלעה הרבה כדורים.
- כחודשיים לאחר מכן נכנסה שוב להריון והנתבע האשים אותה שוב בכך שהעובר לא שלו.
- הבעל דרש שהיא תחתום על מסמך כי אם תיתפס עם גבר אחר היא תפסיד את הבית הרכוש והילדים. והיא הסכימה. וחתמה על המסמך אצל עו"ד [ע].
- עו"ד [ע] העידה כי האשה נראתה היסטרית והבעל הכתיב לה מה לכתוב בהסכם.
- בבדיקת הפוליגרף שביצעה התובעת להסרת החשד, היא יצאה דוברת אמת.
- לדרישת הנתבע, היא ביצעה בדיקת פוליגרף נוספת אך לצערה... (לא מובא ההמשך באשר לתוצאות הבדיקה).
- כתוצאה מהבדיקה השניה, עזב הבעל את הבית. הוא חזר הביתה, תקף פיזית את התובעת, וכתוצאה מכך היא ילדה ולד מת.
- אירוע זה התרחש כמה ימים לפני אישור ההסכם בבית הדין. התובעת אף היתה שרויה בדיכאון עמוק מאבדן הילד שברחמה.
- הצדדים נפגשו אצל עו"ד [פ'], הבעל ביקש שהיא תיטול הרבה כדורים, והיא נטלה 5 עד 7 כדורים סמוך למפגש עם העו"ד.
- לאחר כמה ימים התובעת בקשה לבטל את ההסכם ופנתה לעו"ד [פ'].
- הנתבע שידל אותה שלא לבטל את ההסכם והבטיח לה הבטחות.
- עו"ד [ב'] העידה כי האשה סבלה מחוסר יציבות.
- ביום אישור ההסכם בבית הדין דרש הנתבע כי היא תיקח כדורים רבים.
- המומחה קבע כי ביום חתימת ההסכם היו לתובעת 42 כדורים. לכן יכול מאוד להיות כי היא לקחה כמויות גדולות של כדורים.
- המומחה פירט את תופעות הלוואי הנגרמות על ידי הכדורים. ומפורט שם מתוך הדו"ח.
- המומחה כתב כי ייתכן שהנ"ל לא הבינה את מלוא משמעות הדברים וייתכן שלא יכלה להתרכז בעת שחתמה על הסכם הגירושין.
- אף לכדור אחד יכולות להיות השפעות לוואי קשות.
- אין ספק כי מדובר בעושק ותרמית שהוכחה בדיונים.
- לאור זאת יש להורות על ביטול ההסכם.
סיכומי הנתבע
וזה תמצית האמור בסיכומי הנתבע והנוגע לעצם התביעה:
- הבעל תבע הגירושין ביום 21.5.13 וטען כי האשה בגדה.
- לאחר הגשת התביעה, ניהלו הצדדים משא ומתן להסכם גירושין בלווי עו"ד.
- נחתם הסכם ביום 3.6.13 הוגש לבית הדין על ידי התובעת ואושר ביום 11.6.13.
- הוגש הסכם מתוקן שנחתם ביום 2.7.13 ואושר בבית הדין.
- יומיים אחר אישור ההסכם, נהגה התובעת באלימות ונעצרה.
- במסגרת המעצר נקבע בבית חולים רמב"ם במסגרת בדיקה לכשרות משפטית, כי היא כשירה, ויש לה רק קושי הסתגלותי.
- לאחר אישור ההסכם ובמסגרת כמה דיונים בבית הדין, לא טענה התובעת כי חתמה על ההסכם בניגוד לרצונה ועקב מצבה הנפשי.
- כן התקיים דיון ביום 23.2.14 כ – 8 חודשים לאחר אישור ההסכם, והתובעת לא טענה כי חתמה על ההסכם עקב לחץ או עקב מצבה הנפשי ורק ביקשה שלום בית. טענות אלו צצו רק לאחר ששכרה עו"ד.
- אף במסגרת ההליך בבית המשפט לא טענה התובעת כך עד ששכרה עו"ד.
- אף בתסקיר הרווחה מובא שטענה התובעת כי הבעל הוא זה שמונע את מימוש הסכם הגירושין שלהם. ולא טענה בפני העו"ס כי ההסכם לא נחתם כדין על ידה.
- רק ביום 3.4.14 לאחר שהתובעת שכרה עו"ד, החלה לטעון כי היא מבקשת לבטל את פסק הדין. היה זה לאחר 8 חודשים מיום פסק הדין.
- היה הסכם ראשון שתוקן לאחר משא ומתן, כך שלא ניתן לטעון לפגם הנטען.
- הצדדים ניהלו משא ומתן באשר להסכם אצל עו"ד [פ'] במשך כמה מפגשים, לשם תיקון ההסכם.
- התובעת אף פעלה על פי ההסכם. גרעה עצמה מהחשבון המשותף וכן יצאה מהמשכנתא, וכתבה לבנק שאין לה כל טענות באשר להסכם מיום 2.7.13. כמו כן גבתה התובעת מזונות מביטוח לאומי על פי ההסכם.
- לאשה היה בן זוג אחר שממנו נכנסה להריון והיא ידעה שהיא רוצה בהסכם.
- התובעת אף קבלה ייעוץ מעו"ד [ב'] ומעו"ד [ע'], כך שהיא הבינה את ההסכם.
- עדותה היתה שקרית וחסרת היגיון.
- התובעת נשלחה לבדיקה אצל מומחה מטעם בית הדין. מצטט מתוך חו"ד המומחה.
- אמנם כתב המומחה כי אם התובעת נטלה מספר רב של כדורים הדבר עלול להשפיע, אך אין לה כל ראיה לכך. ועוד כיצד יכול להיות שהיא נטלה 8 כדורים והדיין לא ראה שהיא לא בסדר.
- התובעת רצתה את ההסכם כמות שהוא, הואיל וחששה להפסיד את המשמורת ואת המזונות ולאור רצונה בבחור שאהבה.
- מציין להחלטה בתיק 557015/3 רבני כי בית המשפט לא יתערב בהסכם אף שנראה שהוא בעל תנאים גרועים.
עד כאן מתוך הסיכומים. טרם מתן החלטה, נפרט השתלשלות העניינים שבתיק, מתוך ציטוט מהחלטות קודמות שנתנו.
השתלשלות העניינים בתיק
הבעל תבע את אשתו לגירושין. למעשה, האשה חוייבה להתגרש, וראו האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום ט' תמוז תשע"ד (7.7.14):
ברם, האשה לא מסכימה לקבל את גיטה זה שלוש פעמים, כפי המתואר לעיל, כולל בדיון שנקבע להיום.
לאור האמור, בית הדין מחליט לחייב את האשה לקבל את גיטה.
החלטה זו נשענת בין השאר על הנימוקים שהוצגו בהחלטת בית הדין מיום 23.2.14 וכן משום העובדה שהאשה לא מעוניינת בבעלה ורק רוצה לשפר את תנאיה הממוניים, כפי המתואר בהרחבה בהחלטה הנ"ל. בנסיבות אלו הקיצוניות בחומרתם, כפי המתואר בהחלטה הנ"ל, בית הדין לא יאות להמתין עם הגירושין זמן נוסף. הבעל לא חייב להמשיך לסבול במחיצת אשתו, וכפי המתואר, וכידוע אלימות במשפחה היא עילה לחיוב גט, כאמור ברמ"א באבן העזר סימן קנ"ד, וכל שכן כשמדובר באלימות מתמשכת ועקבית.
יש לקבוע מועד נוסף לסידור גט.
אם האשה תסרב לקבל גיטה אף במועד הבא או לא תופיע לדיון, הבעל יהיה רשאי לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה על האשה.
הצדדים התגרשו ביום ט' אלול תשע"ד (4.9.14).
לאחר זמן פתחה האשה תביעה לביטול הסכם גירושין. וראה האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום י"ד שבט תשע"ה (3.2.15):
בפנינו תביעה לביטול הסכם.
הצדדים התגרשו ביום 4.9.14.
טוען ב"כ האשה: יש להורות על ביטול הסכם הגירושין מיום 11.7.13. הנתבע גרם להחמרה במצבה הנפשי של האשה לפני חתימת ההסכם. האשה עברה שני ניסיונות התאבדות, עברה הפלה וכן בפעם אחרת העובר מת. לטענתה, כיוון שהבעל דחף ופגע בבטנה. זה דרדר את מצבה הנפשי והיא היתה בבית חולים טירה וקבלה טיפול. ביום חתימת ההסכם הבעל הכריח אותה ליטול מינון כפול כדי שתחתום. ההסכם נערך על ידי עו"ד [פ'], והבעל שילם לו את שכר טרחתו. הוא היה אתו בקשר. האשה בקשה לבטל את ההסכם לאחר החתימה, והבעל סירב. ב"כ האשה דאז שלחה מכתב לעו"ד [פ'] שהסכם לא מקובל, לפני אישורו, אך הבעל מידר את האשה מעורכת דינה. הוא אמר לה שהיא רק תחתום, והם יחזרו לשלום. האשה לא קראה את ההסכם ולא הבינה, מצבה הנפשי היה קשה, ואשרה את ההסכם בבית הדין. אישור ההסכם מיום 11.7.13. למקרא ההסכם עולה תמונה מכוערת. ישנה דירה בסך מיליון וחצי ש''ח, יש מטלטלין ואופנוע, ויש ילדים. הבית נרכש יחדיו ויש משכנתא של 400,000 ש''ח. בהסכם נאמר שהבית נשאר אצל הבעל, הילדים אצלה, עם מזונות בסך 3000 ש''ח. האשה אכן תקפה את הבעל, היא ריצתה מאסר, בבית הכלא היא המשיכה בטיפול בכדורים, וגם המשמורת לא אצלה. הבעל לקח את הילדים, לא שיקם את הקשר, והגיש תביעה לבית משפט שהאשה לא תתקרב לעולם לילדים. אכן היא היתה מסוכנת לילדים בעבר, כך שאף סעיף המשמורת לא מקוים. כיום יש הסדרים במרכז קשר. האשה השתחררה 6.3.14 והתביעה הוגשה 3 שבועות אח"כ. בהזדמנות הראשונה הוגשה התביעה. כיום תלויים נגד האשה 3 כתבי אישום מהעבר. לפני שהחתים אותה על ההסכם, הבעל אמר לשוטר שהיא חייבת טיפול, ובכל זאת החתים אותה.
מגיב ב"כ הבעל: האשה זנתה, נכנסה להריון מאחר, ביצעה הפלה, ולכן היא רצתה מהר לחתום על הסכם, אף במחיר ויתור רכושי בשביל אהבתה. ההסכם אושר ביום 11.7.13, חצי שנה לאחר מכן האשה טענה שרוצה שלום בית. הדיין שאישר בדק את ההסכם, ונתן תוקף של פסק דין. היא יכלה להגיש את התביעה לפני המאסר ג"כ. בבדיקות פוליגרף היא יצאה דוברת שקר באשר לטענתה לא בגדה. היא נשלחה לחו"ד פסיכיאטרית לפני כניסתה למאסר, ונקבע שהיא כשירה לעמוד לדין. אישור מיום 3.11.13. האשה טענה בפני פקידת הסעד שהבעל מונע ממנה את מימוש ההסכם, היא גם גבתה מזונות מהמל"ל. היא הגישה מכתב לבנק דיסקונט לאחר ההסכם שיוציאו אותה מהמשכנתא וכן שיגרעו אותה מהחשבון המשותף.
בית הדין בירר עם הנתבע מדוע האשה לא קבלה את חלקה בדירה, והנתבע מגיב: האשה רצתה להתגרש, היא רצתה למהר ולגמור את הגירושין. היא רצתה ללכת לבן זוג שלה. היא חשבה שאם היא תתחיל להתווכח עמי עם הרכוש, זה עלול לעכב את ההליכים. עשינו הסכם אחד, ואח"כ היא בקשה להגיש הסכם מתוקן, כך שהיא הבינה מה שהיא רוצה.
ובכן, ייקבע דיון נוסף להוכחות. כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להביא ראיות להצדקת טענותיו.
אם תתבקש העדת עדים, יש להמציא בקשה מסודרת הכוללת את מהות עדותם וייחוסם לצדדים.
ואכן התקיים דיון הוכחות, ונצטט מתוך האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום ב' סיוון תשע"ה (20.5.15):
כיום, הופיעה לדיון עו"ד [ב']. התובעת מצהירה כי היא מוותרת על חיסיון לקוח-עו"ד.
ב"כ התובעת חוקר אותה, ואלו תשובותיה, בתחילה פירוט ההליך בפניה: פגשתי את התובעת, היא פנתה ללשכה לסיוע משפטי, ויש מינוי מה 9.6.13, הפגישה הראשונה היתה ביום 10.6.13. היא היתה הרה בחודש החמישי להריונה, הריון בסיכון, ציינה שהיא סובלת מדימומים ומיעוט מי שפיר, פירטה פרטים טכניים, וספרה שבנישואין היו אלימות פיזית ומילולית, טענה שהבעל חשד שהיא בוגדת, ספרה שהוא ביקש לחתום על תצהירים ושהיא מוותרת על הרכוש, היא עברה בדיקת פוליגרף והציגה לי העתק, שהיא דוברת אמת. זו בדיקה מיום 11.3.13, נשאלה אם קיימה יחסי אישות עם גבר אחר, או יחסים חלקיים, והממצא אמר שלא אובחנה תגובת שקר. כן הציגה תלונות משטרה, תיארה התדרדרות קשה של קנאה, טענה שניסתה להתאבד בכדורים, ציינה 3 מקרי התאבדות בגין הבעל, ציינה שהיא אוהבת את הבעל, טענה שהוא בודד אותה שמא תבגוד, הגישה תלונה על הבעל בגין אלימות פיזית וכן איים לרצוח אותה עם התינוקת שברחמה, ציינה שהבעל מומחה באומנות לחימה, ציינה שיש לו דוד במשטרה, ציינה שרצה להרוג אותה ולעשות לה את המוות, שהוא אהבה ראשונה שלה, התקפי קנאה, דרש ממנה לבצע בדיקות פוליגרף, לפני שבא אלי חתמה על תצהיר בפני עו"ד [ע'] שהיא לא בגדה מעולם. תצהיר מיום 23.1.13. העו"ד ציינה שהיא מוטרדת ממצבה של האשה. האשה ציינה שהיא ישנה ברכב, ציינה שהיא חתמה על הסכם אצל עו"ד [פ'], ציינה שהבעל ביקש שתחתום כדי שיוכלו לחיות יחד, הוא ביקש שתעשה קעקוע בגב, להסכם, הרכוש יעבור לבעל והמשמורת אצל האשה, וכן מזונות בסך 3500 ש''ח בהסכמה. שלחתי אז פקס לעו"ד [פ'], הודעתי לו ב-10.6.13 שהיא מבטלת כל יפוי כח שניתן לו באשר לדירה. ציינתי בפניו כי ההסכם בטל.
ומשיבה לשאלות ב"כ התובעת: התרשמתי מאשה במצוקה, שהיתה מוכנה לעשות הכול כדי להישאר עם בעלה. שוחחתי עם עו"ד [פ'], כדי לוודא האמור לעיל, בדקתי מדוע נעשתה חלוקת רכוש לא הוגנת, הוא ענה שאני לא מכירה את התיק, אך לא יעשה שימוש בייפוי כח. דאגתי מאוד למצבה של האשה, היא היתה רזה וירדה במשקל, הגיעה אלי עם גרסאות סותרות, בתחילה אמרה שלא בגדה, לאחר מכן נעלמה, בשלב מסוים היא יצרה קשר וספרה שנולד ולד מת, כן היא הודיעה שהיא שיקרה וכן בגדה בבעלה, אחר כך היא אמרה שבעלה היה לידה ולכן הודתה, אך לא בגדה בבעלה. ב – 30.6.13 היא בקשה ביטול ייצוג. על פי דרישתי, מכיוון שבקשה ביטול מינוי, כתבה מכתב אצלי במשרד בו כתבה כך "אני... מבקשת את הביטול של הסיוע המשפטי, והגעתי להסכם גירושין במסגרת עו"ד [פ'] שהינו לשביעות רצוני המלא". בשיחה בינינו היא אמרה שהיא חתמה על ההסכם, ואמרה שההסכם הוגן, כולל חלוקת הרכוש, היא דברה על הסכם שנערך אצל עו"ד [פ'], היא אמרה שהם שינו את ההסכם, שהדירה חצי חצי, היא אמרה שהיה לה חשוב לסיים את ההליכים כדי להגיע להסדר עם בעלה. בדווח שלי מאותו יום ללשכה לסיוע משפטי כתבתי שהתובעת חזרה בה מהטענה שבגדה ואמרה שהיא מעוניינת לסיים הכול יפה עם בעלה, אמרה שהם תיקנו את הסכם הגירושין, כך שלטענתה היא מקבלת מחצית מהזכויות בדירה וכן סך המזונות תוקן. כך כתבתי ללשכה לסיוע.
משיבה עוד לב"כ התובעת: היא לא ספרה לי על רקע פסיכיאטרי שלה. התרשמתי מחוסר יציבות ומצוקה נפשית, אני לא רופא רק אדם עם ניסיון חיים.
חוקר ב"כ הבעל את העדה, ואלו תשובותיה: נפגשנו שני מפגשים עם תרשומת אך היה עוד מפגש או שניים. היא לא חתמה אצלי על כל מסמך למעט ייפוי כח שאישרתי וחתמה בפני על ביטול ייצוג. אף שהחתמתי אותה, התייחסתי לרצון האשה, בפגישה השניה לא שוכנעתי שהיא מבינה על מה שהיא חותמת. היא חתמה בפני. אכן בפני עו"ד [פ'] לא התרעתי במכתב אליו שהיא במצוקה, משום שהתשובה שלו אלי לא היתה חברית ולא נעימה. אין לי סמכות לכתוב שהיא במצוקה. אכן לא התרעתי בפני שום גורם על מצב כשרותה של האשה. כן הסברתי לאשה מהן זכויותיה. היא רצתה מזונות ומשמורת, הרכב ישאר בידי האשה. כך היא אמרה לי. עו"ד [פ'] ייצג את שני הצדדים. בפגישה ב-30.6.13 היא אמרה שההסכם שונה. היא לא אמרה לי כמה שווי הבית וכמה שווי המשכנתא. על בדיקת הפוליגרף לא אוכל להתייחס, הבנתי שהבדיקות נעשו על פי בקשת הבעל. לא סיפרה לי שעשתה עוד בדיקת פוליגרף ויצאה שם דוברת שקר, ושהיא כן בגדה בבעלה. אך ידעתי על בדיקה נוספת. היא אמרה לי שהיא יצאה שם דוברת שקר. לא ידוע לי על בדיקה שלישית בה יצאה דוברת שקר. בשיחת הטלפון היא אמרה שבגדה בבעל. היו סתירות בדברי התובעת וחוסר יציבות. לא ידעתי שהילד שנפל אינו מבעלה, נראה לי שהיא אמרה שהילד שנפל הוא מבעלה. לא הציגה מסמך על חוסר כשרות. לא ידוע לי האם היא פעלה על פי ההסכם שחתמה.
ב"כ הנתבע מציג את ההסכם הראשון מיום 3.6.13 בו התובעת ויתרה על הבית, ומציין שבהסכם החדש שאושר, סך 200,000 ש''ח מהבית מובטחים לטובת הילדים. טוען שהיתרה הפנויה בדירה היא כ-500,000 ש''ח לאחר כיסוי המשכנתא, כך שהיא הבטיחה את הילדים ב-200,000 ש''ח מתוך 250,000 ש''ח שזה חלקה.
העדה דורשת סך 1000 ש''ח ועוד מע"מ.
מבקש ב"כ התובעת: נבקש הארכת הצו לדיספוזיציה שניתן ביום 7.2.15. כן מבקש להעיד את עו"ד [ע'], שהיא אמתה חתימה על תצהיר.
מגיב ב"כ הנתבע: אם המועד יהיה בקרוב, נסכים להארכת הצו.
ובכן, ייקבע דיון נוסף להוכחות. אם תוגש בקשה לזימון עו"ד [ע'], בית הדין ישקול בחיוב לזמנה לעדות. בדיון הבא יהיה רשאי הנתבע לחקור את התובעת וכן תהיה רשאית התובעת לחקור את הנתבע.
לאחר הדיון הבא בית הדין ישאף להגיע לשלב הסיכומים ומתן פסק דין. אם העדות והחקירות יתמשכו, בית הדין ישקול קיום דיון נוסף טרם הוראה להגשת סיכומים.
בית הדין מאריך את הצו שניתן ביום 7.2.15 עד למועד הדיון הבא.
בית הדין מאשר לעדה עו"ד [ב'], שכר טרחה של 1000 ש''ח ועוד מע"מ, שישולם על ידי הצד המזמין, קרי – התובעת.
ואכן התקיים דיון הוכחות נוסף, ונצטט מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ט חשוון תשע"ו (11.11.15):
טוען ב"כ התובעת: בקשנו לזמן את עו"ד [ע'].
עדות עו"ד [ע']
הוכנסה לדיון עו"ד [ע'], ומצהירה לבית הדין: אני מכירה את התובעת, בינואר 2013 פגשתי אותה לראשונה. אני עו"ד והאשה דפקה בערב על דלת משרדי, היא נכנסה למשרד עם שני ילדיה, נראתה מוטרדת, ובקשה שאערוך לה תצהיר, ואמרה שלא תוכל לחזור הביתה אם לא תצהיר שלא בגדה בעלה מעולם. שאלתי מה הן הנסיבות והיא השיבה כי יש לה מסמך שהוכתב על ידי בעלה. ערכנו את התצהיר באותו ערב, והיא התקשרה לבעל למחרת כשבאה לתקן את התצהיר לערוך שינויים כדי שנדע מה לשנות. באותו ערב, לא הסכמתי להתייחס לוויתור על מזונות הקטינים אם ייוודע שהיא בגדה. למחרת היא היתה לחוצה מאוד וספרה לי שחודש קודם היא עברה הפלה. ערכנו את התצהיר והיא השאירה לי מה שכתבה בכתב ידה. היא התקשרה אלי כחודש וחצי לאחר מכן, ואמרה שהיא ברחה מהבית, היא רצתה להתייעץ משפטית. היא ספרה לי שהיא בהריון נוסף והיא הוכתה. אז נותק הקשר. כעבור עוד חודש פנתה אלי עו"ד [ב'] שקבלה את הייצוג ובקשה את התצהיר והעברתי לה. אחרי כחודש התקשרה אלי גב' אחת ובקשה שניפגש על אודות בנה, נפגשנו והיא ספרה על בנה, ובמהלך השיחה היא ספרה את השמות. השיחה הסתיימה. פתאום התחוור לי שמדובר בתובעת [ר'] ובעלה. אמרתי ל[ס'] שכנראה האשה מאושפזת בטירה ובקשתי שהיא תבדוק מה לעשות עם הבחורה [ר']. לאחר כחודשיים נכנס בחור שהתברר לי כבעלה של [ר']. לא ידעתי על ההסכם שביניהם, האשה עצמה לא דברה אתי על זה.
נציין כי ההסכם נשוא התביעה הוא מיוני 2013 וקיבל תוקף ביולי 2013.
חוקר ב"כ התובעת את העדה, ואלו תשובותיה לב"כ התובעת: היא נכנסה למשרד נסערת, ואמרה שלא תוכל לחזור הביתה. היא היתה בטוחה שלא בגדה ולכן הסכימה לוותר על מה שכתוב בתצהיר. היא היתה מאוד תימהונית. למחרת הבעל הכתיב לה בטלפון מה לרשום. היה תצהיר מתוקן למחרת. אני מזהה את הנתבע שבא אלי למשרד ומיאן להזדהות. אמא שלו באה קודם. הוא ביקש לדבר על הילדים הזכיר את אמו ומיד הבנתי מיהו. לכן לא הסכמתי לדבר עוד, משום חשש לניגוד אינטרסים. התקשרתי בבוקר לעו"ד [ב'] והיא ספרה שהאשה "נעלמה" לה, וספרתי לה שהיא מאושפזת. אני די שותפה לעמדה כי האשה לא היתה כשירה לקבל החלטות.
חוקר ב"כ הנתבע את העדה, ואלו תשובותיה לו: אין לי הכשרה בפסיכולוגיה או פסיכיאטריה. הבנתי כי היא אושפזה משום שנשכה את הנתבע במרכז הקשר. אך יש לי ניסיון בלראות מצוקה. לא יודעת מה נקבע במסגרת האשפוז. אמו של הנתבע אמרה שהיא באשפוז כפייתי עקב אירוע אלימות. אני מזהה בין אשה שרוצה לסיים הליכים לבין אשה במצוקה. אני בטוחה שהיא אמרה לי שזו האמת. היא ספרה לי שהיא מאויימת ואף הבעל הכתיב לה בנוכחותי. זה לא היה איום המצריך תלונה. היא לא חתמה בדעת צלולה, גם משום שבקשה לוותר על מזונות ילדים.
שואל ב"כ הנתבע: אז איך ערכת לה תצהיר והחתמת אותה אם ידעת שהיא לא היתה צלולה?
ממשיך וחוקר ב"כ הנתבע את העדה, ואלו תשובותיה לו: שמרתי על הילדים במסגרת התצהיר. בדיעבד התצהיר לא היה ראוי. לא יכולתי לצפות את העניינים קדימה. אם הייתי יודעת שהיא במצב נפשי קשה לא הייתי מחתימה אותה. רק לאחר כמה חודשים הבנתי שמצבה הנפשי קשה. יכול להיות שהמצב התדרדר בחצי שנה האחרונה. לא דברנו על משמורת כי היה בתוך הבית. העובדה שהיתה לפני יצרה לי מחשבה כי האשה היתה לחוצה. למחרת, בשיחה, הבעל התעקש על המזונות, והם דברו בספיקר. היא נראתה לי לחוצה בלא קשר להפלה. האשמה (=צ"ל האמא) שלו ספרה שהיא חושבת שהכלה בגדה בבעלה. היא הביעה רצון להישאר עם בעלה. לא ידוע לי האם האשה היתה כשירה לחתום על ההסכם בחודשים שהיא חתמה על ההסכם. לא ידוע לי האם האשה היתה מאויימת בעת חתימת ההסכם.
עד כאן עדותה.
למעשה, העולה מדברי העדה כי היא חשה במצוקה של התובעת בעת שבאה אליה לחתימה על תצהיר אשר היא פירשה את המצוקה כלחץ של בעלה, ברם, העדה לא יודעת מה היה מצבה של התובעת בעת החתימה על ההסכם נשוא התביעה וביום אישור ההסכם בבית הדין הרבני.
העדה מבקשת הוצאות בסך 500 ש''ח. התובעת תשלם סך זה לעדה.
חקירת התובעת
ב"כ הנתבע חוקר את התובעת, ואלו תשובותיה לו: יש לי הרשעה אחת. יש עוד כתב אישום כלפי הנתבע וכלפי הרכוש. לא ידוע לי שהנתבע הורשע בפלילים. לא הייתי כשירה לחתום על ההסכם ואני מבקשת לבטלו. יש לי מסמכים רפואיים שנטלתי כדורים ושובש כושר השיפוט. שיא ההתדרדרות היה בחודש באוקטובר 2013 לאחר ההסכם.
ושואל ב"כ הנתבע: אם מומחה בית המשפט קבע שלאחר ההסכם את כשירה להבחין בין טוב לרע, אז מדוע יש בעיה בהסכם?
ומגיבה התובעת לשאלותיו: הייתי על כדורים פסיכיאטריים, לקחתי בכמויות גדולות. בבוקר של הדיון הבעל ביקש שאקח כדורים, לקחתי אז 7-8 כדורים נפשיים: לוריוון, קלונקס, סיפרלקס, רסיטל. כל אלו לקחתי לפני הדיון. לא הבנתי מה הולך סביבי. זה טישטש לי את החשיבה. מראש ידעתי שלא אבין מה שקורה בהסכם, זאת כדי לרצות את הבעל. לא הבנתי מה אני מאשרת. גם בעת חתימת ההסכם בכיתי. גם לפני שהלכנו לעו"ד [פ'] לקחתי את כל הכדורים הללו. לפני שלקחי את הכדורים לא ידעתי שאני באה לבית הדין לאישור הסכם אלא רק לרצות את הבעל כדי שיוכל להאמין בי בעתיד ושנמשיך את השלום בית. לא ידעתי למה אני באה לבית הדין. חתמנו שני הסכמים אצל עו"ד [פ'], עשינו שינוי לבקשת הבעל. כי רציתי שיישאר משהו לילדים. רבתי אתו ולכן עמדתי על כך שיתוקן למען הילדים.
שואל ב"כ הנתבע: אם חשבת שזה הסכם לשלום, אז למה רבת עם הבעל על פרטי ההסכם ולשנות אותו?
ומגיבה התובעת לשאלותיו: זה היה לשכנע אותי להשאיר את ההסכם, דאגתי לילדים. חתמתי על ההסכם רק בשביל השלום בית. לא ניהלנו משא ומתן, הבעל בא עם חוזה וחתמנו. אבדתי את הילדה בחודש חמישי והייתי במצב נפשי קשה. הבעל ישב לי על הבטן. המשטרה סגרה תיק מחוסר ראיות. ניסיתי להתאבד לא פעם או פעמיים. באוקטובר נקבע שאני לא חולת נפש, בטירה אמרו לי שאני סובלת מהפרעה הסתגלותית עקב המצב עם בעלי.
מציג ב"כ הנתבע מסמך בו כתוב שהאשה אחראית למעשיה, האשה מגיבה: מה שכתוב פה על אודות מצבי הנפשי הוא אמת. תמיד לקחתי אחריות על מעשיי. פה לא לקחתי כדורים. באמת ניסיתי להתאבד. לא יודעת מדוע כתוב שלא רציתי להתאבד אלא רק למשוך לתשומת לב. אכן אני אמרתי זאת לרופא, אך חתחתי ורידים וכן ניסיתי להתאבד. לא הייתי אז כשירה לעבוד בבית. כשאושפזתי, שיקרתי. שיקרתי בהרבה דברים.
חקירת התובעת הופסקה בשלב זה על ידי בית הדין. נזכיר, בהחלטה המצוטטת מעלה נאמר:
לאחר הדיון הבא בית הדין ישאף להגיע לשלב הסיכומים ומתן פסק דין. אם העדות והחקירות יתמשכו, בית הדין ישקול קיום דיון נוסף טרם הוראה להגשת סיכומים.
לאור האמור ייקבע מועד נוסף לסיום חקירת התובעת ולחקירת הנתבע, כאשר לאחר מכן בית הדין ישקול הוראה להגשת סיכומים טרם הכרעה.
בהסכמת הצדדים תואם מועד דיון 7.3.16 לשעה 10.00.
חקירת הצדדים נמשכה בדיון הבא, וראו המתואר בהחלטת בית הדין מיום כ"ח אדר א' תשע"ו (8.3.16):
וממשיך כיום ב"כ הנתבע וחוקר את התובעת, ואלו תשובותיה לו: טענתי שהייתי במצב נפשי לא טוב ולכן ההסכם לא תקף, אין לי מסמך שאני לא כשירה מבחינה משפטית, קבעו שאני כשירה לעמוד בדין אך מצבי הנפשי לא היה טוב. רשום במסמכים מה מחלתי, הפסיכולוגית טענה שאני סובלת מאבל על שאבדתי את התינוקת. לא הוגדרתי כחולת נפש. קבעו שאני צריכה כדורים, לדיכאון, התפרצויות. סבלתי מצבי רוח, דיכאון אחר לידה ואבל אחר לידה. רציתי לרצות אותו. לא הבנתי מה אני עושה כשחתמתי על המסמכים. לפני הדיון הנ"ל לקחתי כ – 5 כדורים. לא רציתי ללכת לעו"ד [פ'] לחתום על ההסכם, הוא הושיב אותי להסכם, רק הבעל שילם לעו"ד, הייתי 3 פעמים אצל עו"ד [פ']. פעם אחת הייתי לבד. פעם ראשונה דברנו על הסכם, פעם שניה הלכנו כשההסכם היה מוכן והוא החתים אותנו. פעם שלישית באנו כי הייתי ממורמרת מההסכם. ויתרתי בהסכם על הכול . יום או יומיים לאחר מכן הייתי ממורמרת. שינינו את ההסכם לטובת הילדים כיוון שהייתי ממורמרת. הסך 200,000 ש''ח שהועדנו לילדים, זה היה כדי להשתיק אותי. ידעתי להתווכח. היו לי עצבים, זה חלק מהבעיה שהיתה לי. הלכתי ל[ס'] כי נשארתי בלי עו"ד, הבעל אמר לי שזה לא כדי להתגרש רק לבדוק נאמנות שלי, הוא אמר לי שלא ישתמש בהסכם, והאמנתי לו. על ההסכם השני חתמתי כי היינו בחו"ל ובמלון, ובאותו יום חתמתי. הבעל שינה את ההסכם כדי להוסיף לי ביטחון שהוא שומר על הילדים. לפני החתימה על ההסכם השני לא דברתי עם עו"ד [פ'].
ב"כ הנתבע מציג הודעת האשה, מסרון, יום לפני החתימה, שבה נכתב: "דברתי עם [מ'], תחליט מה אתה רוצה לעשות", "מחר בחמש צריך להיות אצל [מ'], מה אתה רוצה לעשות".
מגיבה הנתבעת: הייתי תחת כדורים, אני לא זוכרת את המסרונים הללו.
ממשיכה ומשיבה: יומיים לאחר ההסכם שרפתי את המזרן ונשלחתי למעצר בית.
ב"כ הנתבע מציג תסקיר בו נאמר כי לא נמצאה תיעוד לדיכאון או מחלה מוגדרת אחרת.
משיבה התובעת: אכן לא היתה לי מחלה, רק בעיה נפשית. אימפולסיביות.
מציג ב"כ הנתבע מסמך מבית חולים טירה, שם נכתב כי בחודש יולי 2013 היא אובחנה כסובלת מתגובה הסתגלותית ונמצאת אחראית על מעשיה.
משיבה התובעת: לא יכולה לדעת האם זה נכון. גם בכלא וגם אחר כך המשכתי לקחת כדורים. בכלא לא הייתי מודעת להסכם כי בכלא אתה נמצא בבועה. בצו הרחקה אחר שריפת המזרן הייתי באופוריה אצל המשפחה ולא חשבתי.
מציג ב"כ הנתבע מסמך מיום 25.5.14 בה כתב הרופא פרופ' [ב'] שמחוות דעת טירה וממכתבי הרופאים שם עולה שמעולם לא היתה פסיכוטית. כן כתב שלא ברור על איזה בסיס היא אובחנה אימפולסיבית.
האשה מגיבה: זה היה אחרי הכלא.
מגיב ב"כ הנתבע: זה על התקופה הקודמת.
וממשיבה ומשיבה התובעת: את המזרן שרפתי יומיים לאחר ההסכם, בגלל החתימה ובגלל מצבי, כן הבעל רב אתי. זה לא בגלל ההסכם. גם כיוון שהבעל איים עלי שייקח לי את הילדים. לא חתמתי על ההסכם כיוון שרציתי את הילדים.
מקריא ב"כ הנתבע מתסקיר, כי היא שרפה את המזרן בגלל החשש שייקחו לה את הילדים.
מגיבה התובעת: אבל גם זה היה.
מקריא עוד מהתסקיר, שם נאמר כי בהשפעת משפחת המוצא של האשה שעמם חידשה את הקשר, היא החליטה להתגרש ולערוך הסכם גירושין.
מגיבה התובעת: פקידת הסעד טועה.
ומקריא עוד משם: לדברי האשה, הבעל מונע את חידוש ההסכם. וטוען: כך שאת רצית את ההסכם.
ומשיבה התובעת: זה חלק מהפרעות הנפשיות שהיו לי.
וממשיכה ומשיבה: הייתי עם כדורים ביום אישור ההסכם וביום חתימת ההסכם, את הכדורים לא לקחתי מסודר. אכן יצאתי מהחשבון כחודש לפני עריכת ההסכם, זה היה בגלל המצב הבריאותי של הילדה. זה היה בשביל השלום בית, הבעל ביקש זאת. החשבון היה במינוס. היתרה חובה היתה 2000 ש''ח. לא פעלתי על פי ההסכם. לא מימשתי משהו.
מציג ב"כ הנתבע מסמך ביטוח לאומי כי האשה גבתה מזונות על פי ההסכם.
הנתבעת מודה.
כן מציג מסמך שהאשה מבקשת לגרוע עצמה מהמשכנתא, התובעת מגיבה: אכן חתמתי. הייתי במצב רוח טוב. לא זוכרת אם לקחתי אז כדורים.
כן מציג מסמך בו חתמה האשה כי אין לה כל טענות באשר להסכם, מסמך מיום 2.9.13.
התובעת מגיבה: ביום זה טסתי לחו"ל, ולכן חתמתי על כך בבוקר. לאחר לחצים מימשתי את ההסכם.
וממשיכה ומשיבה: יצאתי דוברת שקר באשר לטענה כי הייתי עם אחר, זה היה כי הייתי בהריון. לפני ההריון יצאתי דוברת אמת. אכן הודאתי לבעל כי שכבתי עם אחר שש פעמים. בסוף הבנתי שהוא מקליט. זה היה שקר כי לא שכבתי עם אחר. הוא תכנן הכול מראש.
בשלב זה נערכה הפסקה בדיון. המשך הפרוטוקול נכתב על ידי בית הדין.
חוקר ב"כ התובעת את הנתבע, ואלו תשובותיו: את המסמך מיום 2.9.13, הכתיב הבעל. בפעם הרביעית אצל עו"ד [פ'], באתי נסערת, חטפתי לבעל, ירדתי למטה, עו"ד [פ'] רצה להזמין משטרה, אך הבעל אמר שלא יזמין משטרה כי הוא ייקח אותה.
חקירת הנתבע
ואלו תשובותיו של הנתבע לחקירת ב"כ התובע: לקראת הסוף הגשתי תלונות במשטרה נגד האשה, היא נענשה במסגרת משפט פלילי בגלל זה, כל מה שאמרתי במשטרה אמת. לא שיקרתי בכלום. הגעתי לכאן עם האשה לאישור הסכם ביום 11.7.13, ב-6.7.13 לפני ההסכם, לא זוכר מה קרה, אחרי ההסכם אצל עו"ד [פ'], התלוננתי במשטרה כי היא תקפה אותי בחוף הים, 50 דקות לאחר האירוע הגשתי תלונה במשטרה, [מ' ז'] לא היתה בתחנה ביום זה, זו לא חתימתי על המסמך. אכן הייתי במשטרה ומסרתי תלונה, מאשר כי בהודאה, זו חתימתי. שם כתבתי "שאני לא רוצה להתלונן על אשתי כי היא צריכה עזרה פסיכיאטרית. היום היא לא לקחה את הכדורים, כנראה כבר יומיים היא לא לקחה את הכדורים". זה היה לפני ההסכם, אבל אני לא רופא ולא מאבחן, התייחסתי רק לאגרסיביות ולאלימות של האשה. לא ראיתי אצלה כדורים, רק ניזונתי ממנה. לא גרתי אז בבית. אכן הגשתי בקשה לבית המשפט לצו למנוע את האשה מהילדים, הכול סביב האלימות, לא בגלל שהיא חולת נפש, היא נמצאה כשירה בכל האבחנות שלה. האשה עשתה את הקעקוע על דעת עצמה. אני נגעל מקעקוע. היא לא הפילה בגלל שישבתי לה על הבטן. לא הייתי אלים כלפיה מעולם. אעשה כל דבר שאצטרך בהתאם לעצת העו"ד שלי אף באשר לפוליגרף. הוצא צו הרחקה. מספיק מילה של בחורה כדי לעצור בעל. האישור המשטרתי מיום 6.13. היה לנו חשבון בנק משותף, האשה לא עבדה 8 שנים, רק שנה אחת, וגם זה נכנס לחשבון המשותף. האשה ניהלה את החשבון. בחודש מאי היא יצאה מהחשבון כי ידעתי שזה הולך לגירושין, אף שעדיין לא פנינו לעו"ד [פ']. אני לקחתי עלי את כל החובות. ניסיון ההתאבדות שלה היה ביום (מבויים). היא אמרה לרופא שזה היה מבויים. לא זוכר את הניסיון ביום התאבדות. אני זוכר שהיא היתה בבית חולים. אני זוכר את ההפלות, היו 2 הפלות. אחר ניסיון ההתאבדות היא גלתה שהיא בחודש שני להריון, לא הרמתי יד על אדם. לא שלחתי אותה לכתוב מכתב של עו"ד [ע']. אמא שלי באה בתמימות לקבלת ייעוץ. אני לא שלחתי את האשה לפוליגרף הראשון גם לא לשני. השני יצא מהחשבון המשותף. לא זוכר כמה זמן עבר בין הבדיקה הראשונה לשנייה, בראשונה היא לא היתה בהריון, ובשנייה כבר כן. העובר מת בחודש יוני 13, ואז היתה הפלה, יש ניסיון התאבדות, לא זוכר תאריכים. כשבוע וחצי לאחר הנ"ל היא לחצה לסיים את ההסכם ולכן הלכנו לערכו ולאשרו. נישאנו בשנת 03, את הדירה רכשנו בשנת 2010, היתה משכנתא של 430,000 ש''ח, הבאנו יחד כ – 400,000 ש''ח, לא יודע כמה שווה הדירה היום.
ומוסיף לשאלת ב"כ התובעת: האשה ויתרה על הזכויות הצבורות שלי ועל הדירה כי היא בגדה. היא רצתה כבר לגמור את הסיפור הזה, מה שהיא רצתה, היא ידעה להילחם עליו. לא ידעתי כי היה הליך עם [ס'], רק כשהעו"ד שלי אמר לי שהיא בתמונה. היה לאשה דחוף לגמור את הגירושין הללו. הילדים כיום אצלי.
מגיב לשאלות בית הדין: האשה אמרה לי שהיא לא צריכה את הדירה ורוצה לגמור כמה שיותר מהר. לא חשבתי לשכנע אותה לוותר על הדירה. היא אמרה שמבחינתה הדירה לא שלה ושהיא לא רוצה חלק מהדירה.
וממשיך ומגיב לשאלות ב"כ התובעת: לא סיפרתי לבית הדין על הכדורים כי לא ידעתי שהיא לוקחת. התרופות ירדו מהחשבון של כללית, חיינו אחר ההסכם ויצאנו לחופש, זה היה חוויה מתקנת לילדים לפי בקשתה, אך לא אמרתי לה שההסכם רק פיקציה.
וממשיך ומגיב: האשה הצהירה כי היא תוותר על מזונות והרכוש אם תבגוד, לא חתמתי על סעיף זה, עו"ד שיקרה,
מבקש ב"כ הנתבע כי ב"כ התובעת לא יכעיס את העד.
בית הדין לא רואה בכך סיבה שלא להמשיך את החקירה.
וממשיך הנתבע להשיב לחקירתו: עו"ד [ע'] שיקרה, כגון באשר להרבצות. לא יודע על אודות התצהיר הזה, הוא לא אושר בבית משפט.
ב"כ התובעת מציג תסקיר מיום 12.13 וטוען כי נאמר בו על ידי מאן דהו כי הבעל היה אלים כלפי האשה, אך בית הדין עיין בו ולא מצא מפורשות שנאמר שם כי הבעל היה אלים.
ומשיב הנתבע: מה שנרשם במכתב ד"ר [ע'] כי האשה תלותית, זה על סמך דבריה. יש עוד מסמך המתאר ניסיון התאבדות, ביום 30.5 היתה הפלה, אך לא הייתי, כי זה ילד שלא שלי. באשר לפוליגרף, אעשה כפי עצת בא כוחי. גם בהפלה השניה לא הייתי אתה. היינו בשבת עם ההורים של האשה. היו עליות ומורדות בקשר עמם. בכל הממצאים האשה נמצאה יודעת להבחין בין טוב לרע. לא הכרחתי את האשה להיבדק בפוליגרף. השיחות עם [פ' י'] היו על דעת האשה, היא תכננה קדימה. במכתב מכון [י'], אף שנאמר שהאשה היתה במצב קשה, רצתה לקפוץ לכביש וכו', לא יודע מכך, היא היתה כשירה תמיד. לא אני שכנעתי את האשה לוותר על הרכוש, עורכות הדין שלה משקרות. לא אילצתי את האשה לחתום על תצהיר בגידה כדי שהיא תשוב הביתה אף שזה נכתב במכתב באת כוחה. לא נכון שבניתי תכנית לנשל את האשה.
עד כאן חקירת הצדדים ההדדית.
ובכן, טרם הוראה להגשת סיכומים, בית הדין מעוניין לבחון את כשירותה של האשה ביום אישור ההסכם בבית הדין. לשם כך, בית הדין שוקל להפנות את הצדדים לפסיכיאטר מומחה למתן חוות דעתו באשר לכשירות הנ"ל, והצדדים ימציאו לו את כל המסמכים מטעמם המורים על כשרות או אי כשרות ביום הדיון הנ"ל (לא יומצאו מסמכים החורגים מיום הדיון עצמו). ברם, זאת ייעשה בכפוף לכך כי הצד הטוען יוכיח כי האשה נטלה תרופות ביום הדיון, ויציג בדרך זו או אחרת את האסמכתא לתרופות שנטלה (אף אסמכתא לתרופות שוטפות שנטלה בעת ההיא). אם כל הטענה באשר לנטילת התרופות ביום הדיון (או השוטפות) אינה מגובה בכל מסמך או ראיה, לא תבוצע הפנייה הנ"ל.
הצדדים יגיבו להנ"ל בתוך 7 ימים.
אם יתברר כי לתובעת אין ראיה לנטילת התרופות ביום הדיון או תרופות שוטפות שנטלה בעת ההיא, בית הדין ישקול להורות על הגשת סיכומים טרם הכרעה כבר עתה במכלול התיק.
בשולי ההחלטה נוסיף, בית הדין סבר להשית על הנתבע הוצאות משפט בסך 100 ש''ח בגין הפרעות חוזרות ונשנות בהליך חקירתו ולאחר כמה התראות, ברם, בשלב זה בית הדין לא יממש את האמור, ולא יעביר את ההפניה למרכז לגביית קנסות.
עד כאן מתוך החלטות שבתיק.
דיון והכרעה
כבר עתה נקבע כי טענת התובעת לביטול אישור הסכם הגירושין מיום ד' אב תשע"ג (11.7.13) (הסכם מיום 2.7.13) נדחית, וההסכם הנ"ל בתוקפו על כל סעיפיו ונפרט את הסיבות לקביעה זו.
לצדדים הסכם גירושין ראשון מיום כ"ה סיוון תשע"ג (3.6.13) אליו צורפה בקשה משותפת של שני הצדדים לאישורו.
לאחר מכן אישרו הצדדים הסכם שני ביום ד' אב תשע"ג (11.7.13) (הסכם מיום 2.7.13).
בהתאם לנתוני מערכת המחשוב, ההסכם השני נשוא התביעה הוכנס לתיק פעמיים, פעם אחת על ידי הנתבע ופעם נוספת על ידי התובעת. כך שאף התובעת רצתה בהסכם זה, נשוא תביעתה.
כמפורט, התובעת מבקשת לבטל את אישורו של ההסכם השני, בהתאם לטענות המפורטות מעלה בהרחבה, ובעיקר בשל העובדה הנטענת כי היא היתה תחת השפעת כרודים בעת אישור ההסכם השני.
חו"ד פסיכיאטר
בית הדין הפנה עילת התביעה לבחינה מקצועית, והתקבלה חו"ד ד"ר [ר' ו'], פסיכיאטר ופסיכוטרפיסט, מיום כ"א ניסן התשע"ה (10.4.15), בו נאמר בין השאר (והנוגע לעצם הפסיקה) כך:
- דיון:
.... יש לציין כי בכל הבדיקות הפסיכיאטריות שעברה בחדר מיון ובקופ"ח לא מתואר מצב פסיכוטי או מצב דיכאוני מג'ורי שפוגע בשיפוט או מהווה סיכון מיידי, אם היה מדובר במצב כזה מצופה היה מן הרופא המטפל להוציא הוראת בדיקה פסיכיאטרית, ואם היה מדובר בפסיכיאטר מומחה, בהוראת אישפוז פסיכיאטרי כפוי.
... אתייחס לטענתה של הנבדקת לגבי לקיחת מספר רב של כדורים ביום החתימה, אם אצא מתוך הנחה שגב' [ע'] לקחה את הטיפול הרפואי ברסיטל וקלונקס כפי שנקבע בעבר, ואצא מנקודת הנחה שהקפידה לקחת את הכדורים בזמן ואין בדיה "עודפים" וכו' ניתן לומר שביום החתימה על ההסכם היו בידיה לפחות 22 כדורי קלונקס ו-20 כדורי רסיטל, לא ברור כמה כדורים לקחה גב' [ע'] טרם החתימה על ההסכם ולכן מדובר בספקולציה בלבד.
..... בהתייחס לדבריה של גב' [ע'] (ראה תצהיר) לפיהם באותו יום נתון (2.7.13) נטלה יותר כדורי הרגעה טרם החתימה, ניתן יהיה לומר כי היו בידיה האמצעים לבצע את לקיחת הכדורים, לא ידוע כמה כדורים נטלה באותו יום (והאם מדובר בכדורי קלונקס), אולם ככל שנטלה יותר כדורי קלונקס כך עולה הסבירות לעלייה בתופעות הלוואי המצויינות לעיל, תופעות הלוואי של הקלונקס הן שכיחות ויכולות לפגוע בערנותו של אדם וכן לפגוע ביכולת הריכוז שלו, פועל יוצא מכך הוא שככל שמדובר בכדורי קלונקס קיימת סבירות לכך שהיתה רדומה יותר ולא מרוכזת ואין לשלול את האפשרות שלא הבינה לעומקו את המסמך שעליו חתמה.
ובסיכום חוות דעתו נאמר בין השאר:
לסיכום דברי אומר כי בהתייחסות לשאלותיו של בית המשפט אוכל לענות אחת לאחת:
- אילו תרופות נטלה?
לפי מסמכי קופ"ח גב' [ע'] נטלה ציטלופרם 20 מ"ג (כדור אחד ביום) ו-קלונקס 0.5 מ"ג (כדור יחד ביום).
.....
- האם יש בהנ"ל ככל שארע, חשש לאי כשירות שיפוטית או ליקוי בהבנה לאישור ההסכם?
מאחר וגב' [ע'] אינה פסיכוטית ואינה דיכאונית מג'ורית (לפי בדיקות שנערכו מספר ימים לפני האירוע) הרי שאינה עונה על ההגדרה של אי כשירות משפטית, גב' [ע'] כשירה לעמוד בפני בית המשפט בכל דבר וענין, אולם ככל שלקחה מספר (לא ידוע) של כדורי קלונקס יחד כדי להירגע ניתן להניח היתה תחת השפעת קלונקס והיתה עירנית פחות ו/או לא מרוכזת ולכן קיימת אפשרות שהנ"ל לא הבינה את מלוא משמעות הדברים ויתכן שלא יכלה להתרכז בעת שחתמה על הסכם הגירושין, ככל שנטלה כדור אחד בלבד שאותו היא לוקחת באופן סדיר (ראה מסמכים) לא סביר שהיתה פגיעה ביכולתה התפקודית.
והעולה מכל האמור בדבריו כי אין כל בסיס לסבור שהתובעת נטלה את התרופות שלא בהתאם למינון שנרשם לה. ואם נטלה בהתאם למינון שנרשם לה, לא נמצא בסיס כי היתה פגיעה ביכולת התפקודית שלה או בכשירותה המשפטית או ההבנתית.
ככל שהתובעת טוענת כי היא נטלה כדורים רבים ביום אישור ההסכם, חובת ההוכחה עליה. בשלב זה לא נמצא כל ביסוס לטענה זו.
עוד נוסיף כי לאחר אישור ההסכם נשוא התביעה, נקבע בבית חולים רמב"ם במסגרת בדיקה לכשרות משפטית, כי התובעת כשירה משפטית, וככל שטוענת שאין כך המצב או שבנטילת כדורים רבים היא שינתה הבחנה זו, עליה חובת ההוכחה.
עובדות מוסכמות באשר להסכם נשוא התביעה
ונתאר נקודות רלוונטיות מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ח אדר א' תשע"ו (8.3.16) באשר לחקירת התובעת ותשובותיה לב"כ הנתבע:
ב"כ הנתבע מציג הודעת האשה, מסרון, יום לפני החתימה, שבה נכתב: "דברתי עם [מ'], תחליט מה אתה רוצה לעשות", "מחר בחמש צריך להיות אצל [מ'], מה אתה רוצה לעשות".
מגיבה הנתבעת: הייתי תחת כדורים, אני לא זוכרת את המסרונים הללו.
....
ב"כ הנתבע מציג תסקיר בו נאמר כי לא נמצאה תיעוד לדיכאון או מחלה מוגדרת אחרת.
משיבה התובעת: אכן לא היתה לי מחלה, רק בעיה נפשית. אימפולסיביות.
מציג ב"כ הנתבע מסמך מבית חולים טירה, שם נכתב כי בחודש יולי 2013 היא אובחנה כסובלת מתגובה הסתגלותית ונמצאת אחראית על מעשיה.
משיבה התובעת: לא יכולה לדעת האם זה נכון. גם בכלא וגם אחר כך המשכתי לקחת כדורים. בכלא לא הייתי מודעת להסכם כי בכלא אתה נמצא בבועה. בצו הרחקה אחר שריפת המזרון הייתי באופוריה אצל המשפחה ולא חשבתי.
מציג ב"כ הנתבע מסמך מיום 25.5.14 בה כתב הרופא פרופ' [ב'] שמחוות דעת טירה וממכתבי הרופאים שם עולה שמעולם לא היתה פסיכוטית. כן כתב שלא ברור על איזה בסיס היא אובחנה אימפולסיבית.
האשה מגיבה: זה היה אחרי הכלא.
מגיב ב"כ הנתבע: זה על התקופה הקודמת.
וממשיבה ומשיבה התובעת: את המזרן שרפתי יומיים לאחר ההסכם, בגלל החתימה ובגלל מצבי, כן הבעל רב אתי. זה לא בגלל ההסכם. גם כיוון שהבעל איים עלי שיקח לי את הילדים. לא חתמתי על ההסכם כיוון שרציתי את הילדים.
מקריא ב"כ הנתבע מתסקיר, כי היא שרפה את המזרן בגלל החשש שיקחו לה את הילדים.
מגיבה התובעת: אבל גם זה היה.
מקריא עוד מהתסקיר, שם נאמר כי בהשפעת משפחת המוצא של האשה שעמם חדשה את הקשר, היא החליטה להתגרש ולערוך הסכם גירושין.
מגיבה התובעת: פקידת הסעד טועה.
ומקריא עוד משם: לדברי האשה, הבעל מונע את חידוש ההסכם. וטוען: כך שאת רצית את ההסכם.
ומשיבה התובעת: זה חלק מהפרעות הנפשיות שהיו לי.
וממשיכה ומשיבה: הייתי עם כדורים ביום אישור ההסכם וביום חתימת ההסכם, את הכדורים לא לקחתי מסודר. אכן יצאתי מהחשבון כחודש לפני עריכת ההסכם, זה היה בגלל המצב הבריאותי של הילדה. זה היה בשביל השלום בית, הבעל ביקש זאת. החשבון היה במינוס. היתרה חובה היתה 2000 ש''ח. לא פעלתי ע"פ ההסכם. לא מימשתי משהו.
מציג ב"כ הנתבע מסמך ביטוח לאומי כי האשה גבה מזונות ע"פ ההסכם.
הנתבעת מודה.
כן מציג מסמך שהאשה מבקשת לגרוע עצמה מהמשכנתא, התובעת מגיבה: אכן חתמתי. הייתי במצב רוח טוב. לא זוכרת אם לקחתי אז כדורים.
כן מציג מסמך בו חתמה האשה כי אין לה כל טענות באשר להסכם, מסמך מיום 2.9.13.
התובעת מגיבה: ביום זה טסתי לחו"ל, ולכן חתמתי על כך בבוקר. לאחר לחצים מימשתי את ההסכם.
וממשיכה ומשיבה: יצאתי דוברת שקר באשר לטענה כי הייתי עם אחר, זה היה כי הייתי בהריון. לפני ההריון יצאתי דוברת אמת. אכן הודאתי לבעל כי שכבתי עם אחר שש פעמים. בסוף הבנתי שהוא מקליט. זה היה שקר כי לא שכבתי עם אחר. הוא תכנן הכול מראש.
מחקירת התובעת הנ"ל עולות כמה מסקנות משמעותיות באשר תביעה דנן:
א. יום קודם חתימת ההסכם נשוא התביעה שלחה התובעת מסרון לנתבע בו נכתב: "דברתי עם [מ'], תחליט מה אתה רוצה לעשות", "מחר בחמש צריך להיות אצל [מ'], מה אתה רוצה לעשות". כך שנצפה שהיא לא התנגדה להסכם המדובר. טענתה באשר לכך, כי היא היתה תחת השפעת כדורים, אינה מבוססת ואינה מוכחת.
ב. קיים מסמך מבית חולים טירה, שם נכתב כי בחודש יולי 2013 היא אובחנה כסובלת מתגובה הסתגלותית ונמצאת אחראית על מעשיה.
ג. קיים מסמך מיום כ"ה אייר תשע"ד (25.5.14) בה כתב הרופא פרופ' [ב'] שמחוות דעת טירה וממכתבי הרופאים עולה שמעולם לא היתה התובעת פסיכוטית. כן כתב שלא ברור על איזה בסיס היא אובחנה אימפולסיבית.
ד. בתסקיר הרווחה נאמר כי בהשפעת משפחת המוצא של האשה שעמם חדשה את הקשר, היא החליטה להתגרש ולערוך הסכם גירושין. תגובת התובעת כי פקידת הסעד טועה, אינה בהכרח משכנעת. כך שעולה כי לא הבעל הוא זה שגרם לה בדרך של לחץ וכד', לערוך את הסכם הגירושין.
ה. בדו"ח הרווחה נאמר עוד כי לדברי האשה, הבעל מונע את חידוש ההסכם. ותשובת התובעת: "זה חלק מהפרעות הנפשיות שהיו לי", אינה משכנעת. כך שעולה מהאמור כי היא כן רצתה את הסכם הגירושין שעליו היא מלינה כיום.
ו. קיים מסמך ביטוח לאומי כי האשה גבתה מזונות על פי ההסכם, כך שהיא עצמה פעלה על פי ההסכם נשוא תביעתה, ומשמע שהבינה שהוא מחייב והיא חפצה בקיומו, עד להגשת התביעה.
ז. קיים מסמך שהאשה מבקשת לגרוע עצמה מהמשכנתא, כך שאף בכך היא פעלה בהתאם להסכם שהיא מבקשת לבטלו. תגובת התובעת "אכן חתמתי. הייתי במצב רוח טוב. לא זוכרת אם לקחתי אז כדורים", אינה עילה לבטל את ההוכחה שרצתה בקיום ההסכם ופעלה על פיו.
ח. קיים מסמך מיום כ"ז אלול תשע"ג (2.9.13) בו חתמה האשה כי אין לה כל טענות באשר להסכם. התובעת הגיבה על כך: "ביום זה טסתי לחו"ל, ולכן חתמתי על כך בבוקר. לאחר לחצים מימשתי את ההסכם" ותגובתה אינה משכנעת לדחות האמור במסמך זה, שאף ממנו מוכח שהיא רצתה את ההסכם, שהיום מבקשת לבטלו.
ונראה כי די באמור בשמונת הסעיפים הנ"ל, כדי לדחות את התביעה.
הסכם "לא סימטרי"
ואמנם, בית הדין בירר עם הנתבע מדוע התובעת לא קבלה חלק בדירה (שרבצה עליה משכנתא) במסגרת הסכם הגירושין נשוא התביעה, והוא השיב על כך, ונצטט מהאמור בהחלטת בית הדין מיום י"ד שבט תשע"ה (3.2.15):
בית הדין בירר עם הנתבע מדוע האשה לא קבלה את חלקה בדירה, והנתבע מגיב: האשה רצתה להתגרש, היא רצתה למהר ולגמור את הגירושין. היא רצתה ללכת לבן זוג שלה. היא חשבה שאם היא תתחיל להתווכח עמי עם הרכוש, זה עלול לעכב את ההליכים. עשינו הסכם אחד, ואח"כ היא בקשה להגיש הסכם מתוקן, כך שהיא הבינה מה שהיא רוצה.
ובדיון ביום כ"ח אדר א' תשע"ו (8.3.16) שב ונשאל על כך, והשיב כמתואר בהחלטה הנ"ל:
מגיב לשאלות בית הדין: האשה אמרה לי שהיא לא צריכה את הדירה ורוצה לגמור כמה שיותר מהר. לא חשבתי לשכנע אותה לוותר על הדירה. היא אמרה שמבחינתה הדירה לא שלה ושהיא לא רוצה חלק מהדירה.
למעשה, עמדת בית הדין העקרונית היא כי אף שהסכם כזה או אחר אינו "סימטרי" ולעתים נראה כאינו שוויוני, אל לנו להתערב בהסכמת הצדדים שהביאה להסכם, משום שלעתים, שיקולים כאלו או אחרים מביאים אדם לסבור כי בנסיבות המצב שלפניו, ההסכם הזה כדאי לו, ולא אנו נטיל "וטו" על הסכמת צד להסכם, הסכמה שהיתה כדאית לו בעת עריכתו, אף שכיום הוא מלין על כך.
וראה האמור בתמ"ש 23200/96 באשר להתערבות ערכאה שיפוטית בהסכם שנערך על ידי שני צדדים:
יש לא אחת, שבן זוג, כדי לקדם גירושין או שלום בית, מסכים לתנאים שהם מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את שלום הבית או הגירושין. שיקולי כדאיות של בן הזוג, אינם עילה להתערבות בית המשפט בהסכמים שנכרתו בין בני זוג ואושרו כדין.
ועוד, אף אם נניח כי היו בהסכם זה תנאים בלתי סבירים, עדיין אין בכך כדי לבטל הסכם שנחתם על ידי שני צדדים. הסברא היא שייתכן וכדי לסיים את הסכסוך, צד אחד מוכן אף לוויתורים מופלגים. סברא זו מופיעה גם בפסקי דין אזרחים, וראה בענין זה מה שנכתב בע"א 537/82 (ברק נ' ברק פד"י לח (4, 626):
הצדדים להתקשרות הם הדואגים לענייניהם וכו', אפשר שצד זה, המתקשר בחוזה, מודע לכך כי ההישגים הם בעיקר לזולתו, ובכל זאת, מטעמים הרצויים לו, הוא מתקשר באותו הסכם. אל לו לבית המשפט להתערב בכגון דא וכו'.
סברא זו מתאימה ונכונה במקרים רבים. ועי' פסק דינו של הגר"א שינפלד שליט"א, שורת הדין ט"ו.
ועוד נוסיף, בהסכם הגירושין מיום הנ"ל עליו חתומים הצדדים נכתב:
הצדדים מצהירים כי הסכם זה נעשה מרצונם הטוב והחופשי, ללא כל לחץ או כפיה, לאחר שקראו את תוכנו והבינו את משמעותו ותוצאותיו.
ההסכם הנ"ל חתום בסופו על ידי שני הצדדים וכן מתנוססת חתימתם בכל עמוד להסכם. כך שלא יהיה הוגן והגיוני לומר כיום כי האשה לא חתמה על ההסכם מרצונה הטוב.
כן בפרוטוקול הדיון לאישור הסכם גירושין מיום ד' אב תשע"ג (11.7.13) נאמר:
הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב, ידוע להם תוכנו ומבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין.
כך שאף בית הדין השתכנע כי הצדדים ערכו את ההסכם מרצונם החופשי וללא כפיה או לחץ או אי כשירות משפטית.
באשר לחוק ביטול חוזה ע"פ טעות (סעיף 14 לחוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג 1973), ראה דבריה של פרופ' שלו ("פגמים בכריתת חוזה – פירוש לחוקי החוזים", המכון למחקרי חקיקה, תשמ"א, עמוד 47) שכתבה:
כדי להביא את בית המשפט לידי ביטול החוזה בגין טעות שאינה ידועה לצד השני, על הטועה לשכנע את בית המשפט כי שקלול מצב הדברים ואיזון עמדותיהם ונסיבותיהם מצדיק ביטול.
במצב הדברים כפי העולה מנסיבות תיק זה, בית הדין אינו משוכנע שבנסיבות מקרה זה קיימת עילה המצביעה על לחץ או אי כשירות משפטית בכריתת החוזה, ולא התקבלה כל הוכחה ממשית לכך. בכגון זה, חובת ההוכחה מוטלת על התובעת, ובמהלך הדיונים ולאור כל החומר שנמצא בתיק, קובע בית הדין כי התובעת לא עמדה בחובה זו.
תוספת טענות וסיכומי דברים
התובעת לא העלתה כל טענה באשר לכשירותו של ההסכם בכל התקופה הראשונה שלאחר אישור הסכם הגירושין, אף שהופיעה בפני בית הדין לאחר ההסכם לדיון ביום כ"ג אדר א' תשע"ד (23.2.14), ובמסגרת האמור בהחלטה הנ"ל ובתיאור טענות הצדדים, התובעת דנן לא העלתה כל טענה באשר לאי כשרות משפטית בעת גיבוש ההסכם ואישורו, כפי שמעלה כיום.
וכך הגיבה אז לטענות הבעל באשר לרצונו להתגרש, וכפי האמור שם:
האשה מגיבה: גם הבעל היה אלים כלפיי. גם לי יש צלקות. לא הייתי עם אף גבר אחר. התינוקת השניה, זה בגללו, הוא ישב לי על הבטן, הייתי בדיכאון ונשכתי אותו, ועל זה אני יושבת במאסר. אני עדיין אוהבת אותו.
כך שנראה שלא סברה אז ואינה סוברת כיום כי אכן ההסכם נערך בעת נטילת כדורים רבים וכד' ומתוך אי צלילות מחשבתית או מתוך אילוץ מסוים, כפי טענותיה כיום.
ועוד נדגיש אמירה בודדה אך משמעותית שהושמעה מפי התובעת, ומצוטט במסגרת החלטת בית הדין מיום כ"ט חשוון תשע"ו (11.11.15):
כשאושפזתי, שיקרתי. שיקרתי בהרבה דברים.
ואמירה זו מדברת בעד עצמה.
בענין תביעה זו, בית הדין מעיר כי מחוק החוזים ניתן להסיק כי אין לבטל את ההסכם נשוא התביעה. ע"פ האמור בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי, ב) אכן ניתן להעלות טענה לביטול הסכם עקב כפיה, אולם סעיף 20 שם קובע על אודות כך: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". בנידון שלפנינו, אף לגרסת התובעת, חלף זמן ניכר מכריתת ההסכם השני ועד להגשת תביעה זו, אף שמאז אישור ההסכם נשוא התביעה הופיעה בפני בית הדין. הסברה הפשוטה נותנת כי אדם אשר נעשק בצורה קשה (כטענת האשה), בדמות אישור הסכם שהפלה אותה לרעה, ונכרת תחת היותה נתונה להשפעת תרופות רבות, אינו ממתין זמן רב להעלאת טענה זו.
כאמור לעיל, בית הדין אינו מוצא עילה לסבור כי התובעת לא היתה כשירה מבחינה משפטית בעת שבאה לאשר את הסכם הגירושין השני נשוא התביעה.
אף לאור האמור בדו"ח ד"ר [ו'] כמפורט לעיל, אין לנו כל בסיס לסבור כי בעת אישור ההסכם השני התובעת לא היתה צלולה בדעתה או לא כשירה משפטית או לא הבינה את משמעות ההסכם שעליו חתמה.
התובעת טוענת כי ביום חתימת ההסכם ויום אישור ההסכם היא חרגה מהמינון שנרשם לה ונטלה כדורים רבים שגרמו שלא היתה כשירה מבחינה משפטית לכריתת הסכם, אך גם בקשר לטענה זו חובת ההוכחה מוטלת על התובעת, ומהעיון בתיק מתברר שאין כל ראיה או אסמכתא התומכים בטענתה זו.
כמתואר בהחלטה קודמת המצוטטת מעלה, עולה מדברי העדה [ע'] כי היא חשה במצוקה של התובעת בעת שבאה אליה לחתימה על תצהיר. העדה פירשה את המצוקה כלחץ של בעלה, ברם, העדה לא יודעת מה היה מצבה של התובעת בעת החתימה על ההסכם נשוא התביעה וביום אישור ההסכם בבית הדין הרבני, כך שאין בעדותה לשפוך אור סביר על נשוא התביעה דנן, שעניינה במצבה הנפשי ומעמדה המשפטי של התובעת בעת חתימת ההסכם ואישורו בבית הדין.
מסקנה
טענת התובעת לביטול אישור הסכם הגירושין מיום ד' אב תשע"ג (11.7.13) נדחית (הסכם מיום 2.7.13), וההסכם הנ"ל בתוקפו על כל סעיפיו.
ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ"ג באייר התשע"ו (31/05/2016).
הרב יצחק אושינסקי – אב"ד הרב דוד גרוזמן הרב אברהם דב זרביב