דחיית תביעה להכללת כספים במסת העיזבון

1.         התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע, אחיה, להשבת סכום בסך 822,267 ש"ח, שנטל לטענתה מחשבון ההורים המנוחים שלא כדין, בבנק לאומי סניף xxx מס'  xxx (להלן:"החשבון") מיום 20.3.03 ועד ליום 13.3.07, (להלן:"התקופה הנטענת"), באמצעות ייפוי כוח  שהיה בידיו.

כמו כן מבקשת לחייב את הנתבע לשלם לה  דמי שכירות בגין השכרת דירת ההורים.

2.       הצדדים, זוכים, ע"פ צוואה בחלקים שווים ,של אמם המנוחה שנפטרה ביום 18.1.08, בקשר לכספים ודמי השכירות  בלבד (יחד עם אחותם שאינה צד לדיון), כאשר דירת ההורים המנוחים מועברת אליהם, באופן לא שוויוני.

3.       הנתבע טוען כי הכספים הוצאו בהסכמת האם. חלקם ניתן לו במתנה וחלקם כהחזר הוצאות עבור טיפולו באם.  לעניין דמי השכירות - הצדדים הסכימו בקדם המשפט, כי הכספים יחולקו בין היורשים לאחר ניכוי הוצאות.

4.        בהחלטה מיום 25.4.10  צורף הבנק כנתבע. ביום 19.8.10 ניתן פסק דין חלקי בהתאם להסכמות התובעת והבנק, לפיו נדחתה התביעה כנגד הבנק שהתחייב להמציא לתובעת עפ"י דרישה ותוך זמן סביר, את כל המסמכים שברשותו הנוגעים לחשבון ע"ש ההורים המנוחים .  התובעת ויתרה על כל תביעה נגד הבנק בנוגע לפעולות שנעשו בחשבון, לרבות מכוח ייפוי כוח, שניתן ע"י ההורים המנוחים לאח הנתבע.

טענות התובעת

5.       הנתבע הוציא כמיליון שקלים מחשבון האם, ללא ידיעתה או הבנתה, תוך חריגה מסמכות, באמצעות ייפוי כוח ושלא כדין, בכ-100 פעולות בתקופה של 4 שנים. הנתבע השפיע השפעה בלתי הוגנת, עשק את האם וניצל את מצוקתה, בדידותה ומצבה הרפואי. המנוחה היתה משוללת יכולת להבין את מלוא משמעות חתימתה על המחאות ומסמכים שאפשרו משיכת כספים מחשבונה. בתקופה בה האם היתה מחוסרת הכרה, בוצעו 4 פעולות בחשבונה והוצא סכום של 100,000 ש"ח.

האם היתה תלויה בנתבע בתקופה הנטענת, ויצרה יחסים מיוחדים איתו ורעייתו. פעלה מתוך  רצון תמידי לרצותם על מנת לא להרגיש  בודדה. גם אם מדובר בהעברת כספים ללא גבול, הרי מדובר בעושק. הפגם אינו בעצם הענקה אלא בגודל המתנה, סכומה ותכיפותה. המדובר בניצול לרעה של מצבה הנפשי הרגיש והייחודי של האם ,לצורך השגת הישגים כלכליים.

6.       העברת הכספים נוגדת את חוק השליחות, בטלה ומהווה חריגה מסמכות. בשנת 2003, בסמוך לפטירת האב המנוח, היה בחשבונות ההורים: סכום בסך 350,000 ש"ח בחשבון בבנק פועלים  ובחשבון בבנק לאומי סכום של 300,000 ש"ח. האם ציינה בפניה כי חשבון פועלים נסגר  וכי בבנק לאומי נפתח חשבון השקעות. לחשבון הופקדו, לאחר פטירת האב, פנסיית שארים תקציבית בסך 13,000 ש"ח וכן קצבת זקנה מהביטוח הלאומי. כאשר האם המנוחה הוכרה כסיעודית, קיבלה קצבה מחברת הביטוח הפניקס בסך של כ-5,000 ש"ח לחודש.

לטענת התובעת, פנתה יחד עם אימה המנוחה לסניף הבנק, ביום 18.11.07 והאם נדהמה לראות שלא נותרו כספים בחשבון. בעקבות פניה למחלקה המשפטית, פעילות הנתבע בחשבון הוקפאה. במהלך פניה למינוי אפוטרופוס לאם המנוחה, התדרדר מצבה  והיא נפטרה ביום 18.1.08. בהעדר הסכמת הנתבע לחלוקת העזבון והשבת כספים,  הוגשה התביעה.

טענות הנתבע

 7.      הכספים הועברו אליו במתנה, כתמיכה כלכלית ובהתאם לרצון המנוחה. נוכח היחסים   המשפחתיים קיימת חזקה כי הכספים ניתנו במתנה. ייפוי הכוח  לא הוצג ולפיכך לא ידוע מה ההרשאה שניתנה. הנתבע מפנה למכתב שמוען לב"כ התובעת, לפיו פעל בחשבון כדין, מכוח  ייפוי הכוח. התובעת לא הוכיחה מי ביצע את ההעברות בפועל, לאן הועברו הכספים והאם נעשה שימוש בקוד שקיבלה המנוחה מהבנק. התובעת לא דרשה לקבל את פרוט השיקים ולא הוכיחה למי נרשמו, מי חתום עליהם ועבור מה. התובעת הודתה כי שיקים נחתמו ע"י המנוחה. התובעת לא הוכיחה כי הועברו כספים במועד בו הייתה האם מחוסרת הכרה.

טענת העושק מהווה הרחבת חזית, אינה מופיעה בכתב התביעה וצוינה בשלב הסיכומים בלבד. הנתבע מכוח יש כי המנוחה היתה במצוקה או סבלה מחולשה שכלית או גופנית. יפוי הכוח  לא נחתם אגב ניצול מצוקת המנוחה. התביעה אינה לענין כשרות צוואה וממילא אין עניין להשפעה בלתי הוגנת. לגופה של טענה, לא התקיימה תלות בין המנוחה לנתבע. למנוחה היתה מטפלת צמודה. אין בביקורי הנתבע מידי יום כדי להפוך את המנוחה לתלותית. המנוחה קראה עיתון מידי בוקר, ראתה טלוויזיה, דיברה לעניין. עם המעבר לבית אבות, צרכיה סופקו ע"י בית האבות. למנוחה היו בעיות רפואיות שונות, אולם לא הוכח  כי מצבה הגופני פגם ביכולתה לבצע פעולות כוח חתימה על שיקים או העברת כספים. הטענה בדבר מצבה הנפשי היתה לאחר המועד בו הסתיימו העברות הכספים.

המסגרת הנורמטיבית

8.       התובעת בתביעתה מבקשת למעשה  לכלול במסת העזבון כספים, שלטענתה שייכים לעיזבון והעדרם נתגלה לאחר פטירת המנוחה. על נכס עזבון שנתגלה, לאחר חלוקת העזבון, חלה הוראת סעיף 119 לחוק הירושה. זכותם של היורשים לכנס את נכסי העזבון ובכלל זה לדרוש שחובות שהגיעו למוריש יסולקו להם וידם כיד המוריש.

על מנת לכנס את נכסי העזבון היה על התובעת לפעול כאמור בסעיף, 122(ב) לחוק הירושה הקובע :

"פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור של ביהמ"ש, מרא ש או  למפרע.

בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכולש אישור יינתן על ידי ביהמ"ש הדן בתובענה."

דהיינו בהעדר הסכמה בין היורשים, יש לקבל את אישורו של בית המשפט לפעולה של היורשים מראש או למפרע, לרבות הגשת תביעה.