דחיית תביעה לפיצוי לנהג אוטובוס שנפגע מיידוי אבנים בתום משחק כדורגל

1.         העובדות הצריכות לעניין:

1.1        בתיק זה הוגשה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בגין אירוע שאירע, לטענת התובע, ביום 22.4.00. סיפור המעשה לגרסתו היה כדלקמן: התובע, נהג אוטובוס בעיסוקו, הסיע במועד הנ"ל ברכבו את שחקני קבוצת הכדורגל של הפועל מג'אר אל מגרשה של הפועל כאבול (הנתבעת 1) והחנה אותו בשטח תחנת דלק הסמוכה למגרש, בו נערך המשחק.  לטענתו, בתום משחק הכדורגל התפרעו אוהדי קבוצת הכדורגל המקומית של הפועל כאבול, והשליכו אבנים אל עבר האוטובוס. בשלב זה של האירוע היו כבר נוסעי האוטובוס ישובים בו והתובע ישב ליד הגה הרכב. לטענת התובע, הוא נפגע קשה מן האבנים שהושלכו לעבר האוטובוס, והובהל לבי"ח בנהריה.  יש לציין כי גירסת התובע לגבי מצבו הוא ומיקום הרכב, ברגע פגיעת האבנים בו שונה בכתב התביעה, בהודעתו במשטרה ובדיון. בהודעה במשטרה הוא הצהיר כי כבר היה בנסיעה לכיוון היציאה מהכפר. בכתב התביעה ציין כי האבנים נזרקו "... לעבר האוטובוס בו ישב התובע בעת המשחק" ותו לא. ובדיון הראשון אמר: "... אני התנעתי האוטובוס ע"מ להכין עצמי לנסוע".

1.2        ביום 25/1/06 הגיש התובע כתב תביעה ראשון כנגד שלושה אלו: הפועל כאבול, המועצה המקומית כאבול, משטרת ישראל. בתביעה זו עותר התובע לפצותו בסכום של 15,000 ש"ח. לכתב התביעה לא צורפה כל חוות דעת רפואית של מומחה, אך צורפו מסמכים רפואיים המעידים על פגיעה בעבודה ועל היעדרות מן העבודה לתקופה של חמישה שבועות, עד ליום 30.5.00. בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 17.4.07 נטען כי לתובע נגרמו הפסדי שכר בסך 2000 ש"ח, הוצאות רפואיות בסך 1800 ש"ח נוספים וכאב וסבל בסך 14,000 ש"ח. כמו כן צורף נתבע נוסף, ועל כך להלן.

            לדברי התובע, האחריות לקרות האירועים ולנזקים שבאו בעקבותיהם מוטלת על כתפי הנתבעים.

1.3        הנתבעת מס' 1 לא הגישה כתב הגנה מטעמה, ובמהלך הדיון נטען מפי נציג המועצה המקומית כאבול, כי אין מועדון הכדורגל בכפר מתפקד עוד. כאמור, בכתב התביעה המתוקן צירף התובע נתבע נוסף, אשר נטען כלפיו כי ניהל את ענייניה של קבוצת הכדורגל, ואולם אף הוא לא התייצב לדין, ומסתמא כי התובע ויתר על נוכחותו.

1.4        הנתבעת מס' 2, הכחישה בכתב הגנתה את אחריותה לאירועים הנטענים בטענה כי אין הרשות המקומית אחראית לסדר הציבורי וכי הדבר מוטל, על פי תקנון ההתאחדות לכדורגל, על הקבוצה המארחת וכן על משטרת ישראל. עוד טענה כי אין קיים כל קשר בינה לבין הנתבעת מס' 1, שהיא עמותה עצמאית, וכי איננה אחראית למעשיה ומחדליה.

1.5        הנתבעת מס' 4, משטרת ישראל, טענה להגנתה כי זימנה למשחק מלכתחילה 25 שוטרים, שהוא מספר גבוה מהמקובל במשחקים אחרים, כנראה בשל חשש לעימותים בין קבוצות האוהדים.  עוד טענה כי בשל התפרעות האוהדים במשחק, הורה מפקד הכוח המשטרתי על הפסקת המשחק וכמו כן נורו טילי גז ע"י השוטרים, על מנת להפריד בין הניצים ונוסף כוח תגבורת משמעותי שהגיע עד 48 שוטרים. עוד נטען על ידי המשטרה כי האוטובוס בו נהג התובע , לא חנה בתחומי המגרש הכדורגל אלא בתחנת דלק סמוכה, וההתפרעות הנדונה אירעה אפוא מחוץ לשטח המגרש ולא בקרבתו.

            עוד נטען ע"י הנתבעת מס' 4 כי התביעה הוגשה בשיהוי קיצוני בשל העובדה כי חלפו כ-6 שנים מיום האירוע ועד הגשת התביעה והדבר היסב לה נזקים ראיתיים קשים.  עוד ציינה המשטרה בכתב הגנתה כי בעקבות האירועים הנ"ל, נערכה חקירה והוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים, אשר הסתיימו בהרשעה בבתי משפט השלום בעכו ובקריות.

1.6        יצויין כי בשל מורכבות התיק, התרתי מלכתחילה לכל הצדדים ייצוג ע"י עו"ד, וכך היה.

1.7        בעדותו בפני ביום 12/03/06, טען התובע כי לאחר שעלו שחקני קבוצת הכדורגל שאותם הסיע, לרכבו, החלו אוהדי קבוצת הפועל כאבול ליידות אבנים אל עבר רכבו, דבר אשר הביא לפציעתו, המתועדת אף בצילומים שהגיש. לשאלת בית המשפט באשר ליכולתו לזהות מיידי האבנים, אמר התובע כי היחידים שיכולים היו ליידות האבנים לעברו רכבו ולעברו היו אוהדי הפועל כאבול, שכן אוהדי קבוצתו כבר עלו כולם לרכב, והיחידים שנותרו מחוץ לרכב היו אוהדי הקבוצה המארחת. הוא הוסיף  כי לא יכול היה לזהות איש באופן פרטני. התובע לא הסביר מדוע נמנע מלפנות למשטרת ישראל ולקבל פרטי המעורבים בהתפרעות אשר הורשעו בדין כאמור בדברי ב"כ משטרת ישראל בדיון, על מנת להגיש נגדם תביעה אזרחית לפיצויים. סעיף 42א לפקודת הראיות היה בו כדי לסייע מאד לתובע בענין זה, ואולם כאמור לא ניתן לכך כל הסבר.

            עוד טען התובע כי מקום החניה של האוטובוס נקבע ע"י משטרת ישראל, לשם הופנה על ידה, לאחר שהוריד את נוסעיו בסמוך למגרש. המרחק בין תחנת הדלק למגרש היה כ-200 מ' לטענתו, ובמקום לא היו כלל שוטרים, שהתרכזו במגרש עצמו. התובע הצהיר כי כנהג אוטובוס המסיע תדירות  נוסעים למשחקי כדורגל אף פעם לא הוצבו שוטרים לשמור עליו או על  האוטובוס או על נוסעיו.

1.8        לענין הנזק הכספי שנגרם לו, הודה התובע כי קיבל מן הביטוח הלאומי דמי פגיעה בסך 3,351 ש"ח.

1.9        מטעם המועצה המקומית כאבול, העיד מזכיר המועצה, ריאן עבדללה. הוא טען כי אין כל קשר בין המועצה לבין הקבוצה הנתבעת, שכן היא לא הוקמה ע"י המועצה, וכן משום שהיא תפקדה עד למועד בו חדלה מכך, כעמותה נפרדת מבחינה משפטית ועצמאית לכל דבר ועניין. כן הוסיף ואמר כי המועצה איננה אחראית על הזמנת כוחות הביטחון מטעם הקבוצה.

            בחקירתו הנגדית אישר כי המועצה המקומית תמכה כספית בעמותת הכדורגל במשך שנים, במסגרת סעיף התמיכות בתקציב ובהתאם להוראות החוק.

            בנוסף טען כי הנתבעת מס' 1 במתכונתה המשפטית הקודמת כבר איננה קיימת, אך קיימים האחראים שנשאו תפקידים שונים בה בעת קרות האירוע.

2.         חוק הפלת"ד

2.1        במהלך הדיון הוריתי לצדדים להתייחס לשאלה המשפטית של אפשרות חלותו של חוק הפלת"ד על נסיבות המקרה, שכן אם יוחלט כי על המקרה להידון בהתאם לחוק זה, כי אז, ע"פ עקרון ייחוד העילה שבס' 8(א) לחוק, השולל את עילת התביעה בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין ממי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פיו, יתייתר הצורך לבדוק תחולת דיני הנזיקין הכלליים על המקרה.

2.2        ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" קבועה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לאחר תיקון מס' 8, התשנ"א-1990 (ס"ח 1329 תשנ"א, עמ' 2) ובלשון החוק: "תאונת דרכים-מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", וכוללת 5 יסודות, שבהתקיימם יחסה האירוע בכנפיו של החוק, ואלו הם:

            המאורע עצמו; קרות נזק גוף; קיום קשר סיבתי; רכב מנועי; השימוש בו.