תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה שגרמה לתובעת 1 שיתוק ע"ש "ארב" (Erb's Palsy) בזרוע ימין. נכותה הרפואית נאמדת ב-40% ע"י מומחה מטעמה וב-30% ע"י מומחה הנתבעת. השאלות העקריות שלדיון הן אם במהלך השלב הסופי של הלידה משכה המיילדת בחזקה את התובעת, באופן שגרמה לנזק הנ"ל, ואם היה צורך, בנסיבות הענין, ליילד באמצעות נתוח קיסרי.
ממסכת הראיות עולה תמונה של ילדה בת 12, מטופחת ומוכשרת, שהוריה דאגו במהלך השנים לטפולים שונים שניתנו לה ולחינוכה הטוב, שטיפחו את יכולותיה למרות מגבלותיה, כדי כך שהשתתפה בחוגי כדורסל, שחיה, טניס, וגם למדה לנגן באורגנית (אם כי ביד אחת בלבד, בשל נכותה). ההשקעה ההורית המשמעותית ביחד עם כח רצון רב ומיוחד, הביאו את התובעת למצב תפקודי טוב מאוד יחסית למגבלותיה. עם זאת, בעינה נותרה נכות פיסית ניכרת ומשמעותית, שמגבילה את השימוש בידה הימנית של התובעת, ואשר עלולה להשפיע לרעה על התפתחותה הנפשית בהתבגרותה של התובעת ובבגרותה.
מסקנת הדיון שלהלן היא שהתובעים לא הוכיחו רשלנות של הנתבעת בניהול הלידה או בהחלטה ליילד בלידה רגילה, וכן לא הוכח קשר בין מצבה של התובעת לבין איזו מן הפעולות שננקטו בלידה, ועל כן דין התביעה לדחיה. משום כך לא אזקק בהמשך לראיות שהובאו בדבר מצבה של הקטינה והפיצוי הראוי לה. אני סמוכה ובטוחה כי כשם שהוריה הקדישו מאמצים רבים לגדלה לתפארת ולהתפתחותה עד כה, כך יוסיפו לעשות גם מכאן ואילך, בלא קשר לגורם הנכות. אהבתם ונכונותם, בשילוב עם התכונות הטובות שפיתחה התובעת, יעזרו עד מאוד להקל את תוצאות הנכות.
רקע
1. התובעת 1 (להלן
"התובעת") נולדה להוריה, התובעים 2 ו-3 ביום 26.9.2001 בבית החולים לגליל מערבי נהריה (להלן גם "
בית החולים"), שבבעלות מדינת ישראל.
הריון קודם של האם הסתיים בלידת בת בריאה בניתוח קיסרי, בבית חולים בגרמניה, בשנת 1998. הניתוח הקיסרי בוצע בשבוע 36 להריון, בשל מצב עכוז ומיעוט מי שפיר (להלן "
ההריון הראשון").
בחודש האחרון להריונה עם התובעת, היתה האם במעקב של המרפאה למעקב הריון במחלקת היולדות בבית החולים, שם ילדה אחר כך את בתה.
2. ביום 25.9.2001 הגיעה היולדת לבדיקה בבית החולים. היות שבניטור לא הודגמו צירים שוחררה לביתה והוזמנה למחרת היום, אולם עוד באותו הלילה שבה לבית החולים עקב צירים.
בשעה 23:20 נבדקה היולדת על ידי ד"ר בוריאנוב שפקע את מי השפיר וחיבר אלקטרודה פנימית לקרקפת של התובעת. בהמשך קיבלה זריקת אלחוש אפידוראלי ראשונה; בשעה 23:50 מצאה המיילדת טטיאנה קיפרווסר (להלן "
המיילדת") פתיחה של 6-7 ס"מ, ובשעה 01:30 פתיחה של 7 ס"מ; בשעה 02:45 נבדקה על ידי ד"ר פלדמן שמצאה פתיחה של 8 ס"מ, ורשמה שהניטור ריאקטיבי עם האטות מטיפוס 1; בשעה 03:30 התרשמה המיילדת מפתיחה גמורה ובגלל גובה הראש צינתרה את שלפוחית השתן; ובשעה 04:05 מצא ד"ר שניידר כי עדיין קיימים שוליים בהיקף צואר הרחם, וניתנה לאם תוספת של אלחוש אפידוראלי.
בשעה 6:53 נולדה התובעת בלידה וגינאלית, במשקל 3,735 גרם, בציון אפגר 9 בדקה הראשונה ואפגר 9 בדקה החמישית.
3. לאחר הלידה התברר כי התובעת סובלת משיתוק ע"ש ארב בזרוע ימין, וכי לאמה נגרם קרע מדרגה 2 בפרינאום (חיץ הנקבים, הקרום המפריד בין הנרתיק לבין פי הטבעת).
טענות הצדדים
4. התובעים טוענים לשני פגמים מהותיים בניהול הלידה: האחד - ההחלטה שלא ליילד בניתוח קיסרי, אלא בלידה וגינאלית; והשני - כי המיילדת הפעילה כוח חריג בחילוץ היילוד. בנוסף טענו כי לידה וגינאלית לאחר לידה בנתוח מחייבת נוכחות רופא בכל מהלך הלידה, או לפחות בדיקה כל חצי שעה. טענה נוספת של התובעים היא שלא נוהלה רשומה רפואית ראויה, ומשכך מועבר נטל השכנוע לכתפי הנתבעת.
5. הנתבעת מכחישה כל אלו וטוענת כי הנזק נגרם לתובעת עוד בחייה כעובר ברחם אמה, ולמרבה הצער לא ניתן היה למנוע אותו. הנתבעת מבהירה כי הלידה נוהלה כלידה רגילה, וכי לא היה כל צורך בהפעלת כוח מיוחד, ואין כל הוכחה שכך היה. ההחלטה ליילד את התובעת בלידה וגינאלית היתה נכונה וסבירה, וגם היולדת הסכימה לכך.
העדויות
6. עשרה העידו לפניי: מטעם התובעים העידו ההורים ומר אמיר משעל, מטפל ברפואה סינית אשר טפל בתובעת משך 3 שנים.
מטעם הנתבעת העידו ד"ר אולג שניידר (אחד הרופאים שטיפלו באם בזמן שהיתה במעקב הריון בבית החולים), המיילדת גב' טטיאנה קיפרווסר, וד"ר איגור בוריאנוב, שהיה רופא תורן בחדר הלידה בזמן הלידה.
תצהיר נוסף הוגש על ידי ד"ר מרדכי בן אלישע, מומחה לרפואת ילדים וניאונטולוגיה אשר טפל בתובעת וחתם על "תעודת שחרור היילוד". התובעים וויתרו על חקירתו מבלי להודות בתוכן האמור בתצהירו.
7. כמו כן הוגשו חוות דעת של מומחים, שכולם נחקרו אודות חוות דעתם: מטעם התובעים פרופ' יואל אנגל, מומחה בכירורגיה אורטופדית (ת/1) ופרופ' מנחם דוד, מומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה (ת/2, וחוו"ד משלימה - ת/3).