דחיית תביעת אישה לחיוב הבעל בגירושין בהיותה מורדת

לפנינו תביעת האישה לחיוב הבעל בגירושין, כתובה ופיצוי.

רקע

הצדדים נישאו ביום ד' בסיון תשע"א (12.6.2011) לאחר היכרות של כעשר שנים. לאישה בת מלפני הנישואין מגבר אחר ללא נישואין. לבת זו אין קשר עם אביה.

כיום הבעל בן ארבעים ושלוש שנה והאישה בת שלושים ואחת שנים. הבעל עבר ניתוח לתיקון עקמת בקנדה בגיל שבעעשרה. לבעל צליעה קלה בעקבות הניתוח ובנוסף לכך נוצר שקע בגבו. לדברי הצדדים הם לא קיימו יחסי אישות בטרם הנישואין ושמרו על "נגיעה". הבעל רכש דירה הרשומה על שמו בטרם הנישואין.

ביום כ"ט בתשרי תשע"ב (27.10.2011), כארבעה חודשים לאחר נישואין, הגישה האישה כתב תביעה בכתב ידה ובו תובעת גירושין וכתובה. בעילת התביעה רשמה האישה: "רמאות על ידי מקח טעות, מאוס בעיניי, אני מבקשת את הכתובה."

לאחר מכן, הוגש כתב מתוקן ע"י בא כוחה.

האישה טוענת כי על אף שהצליעה הייתה ניכרת לא הייתה מודעת ל"חור" (על פי לשונה), ובתחילה לאחר הנישואין כאשר קיימו יחסי אישות בפעמים הראשונות היה הבעל לבוש חולצה עליונה, ורק לאחר שהיא דרשה ממנו להוריד את החולצה גילתה את המום הנוסף שלדבריה גרם לה למאוס בבעל. האישה הרתה סמוך לנישואין. לדבריה, הבעל עזב את הבית לאחר ובעקבות גילוי המום.

לדברי האישה, הוטעתה ביודעין על ידי הבעל שהסתיר ממנה את המום, והוא זה שגרם לאישה למאוס בו על ידי ההטעיה, ולאור זאת לדבריה היא זכאית לכתובה ופיצוי, סכום הכתובה עומד על סך 180,000 ש"ח.

מנגד, מתחילת הדיונים הבעל עומד על רצונו בשלוםבית, והבעל אף התחייב לפנים משורת הדין לשלם מזונות בסכום של 3,000 ש"ח. לדברי הבעל הוא סיפר לה בטרם הנישואין על הניתוח שעבר בגב בגיל שבעעשרה. בנוסף לכך אף בילו יחדיו לפני הנישואין בבריכה, אמנם הוא נהג ללבוש חולצה כדי שלא לעורר תשומת לב של שאר המתרחצים, אך לדבריו היה אפשר להבחין השקע מתחת לצלעות. לדבריו, האישה מעולם לא ביקשה לראות את השקע לפני הנישואין. למרות שבילו יחדיו במלונות ובחו"ל עשרות פעמים.

לאחר הנישואין קיימו הצדדים יחסי אישות גם ללא חולצה. ואף בילו לאחר חודשים וחצי בירח דבש יחד עם הורי האישה בחו"ל.

הבעל הציג לבית הדין תמונות מהתקופה שלאחר הנישואין ולא היה ניכר בין הצדדים מריבה אלא אדרבא היה ניכר בתמונות כי שוררים יחסים נאותים של חיבה.

לדברי הבעל המריבה נוצרה בעקבות סירובו לרשום את הדירה על שם האישה.

בית הדין בחן את השקע המדובר, והתרשם כי לא מדובר במום יוצא דופן המעורר סלידה אלא תוצאה של העקמת.

הצדדים נשלחו פעמיים לייעוץ נישואין כדי לבחון את מערכת היחסים שבין בני הזוג. ד"ר [ס' ז'] כתבה ביום י"ט באב תשע"ב (7.8.2012) כי דברי האישה שהמאיסות שלה בבעלה נובעת מהמום נראים בעיניה תמוהים מאחר שלא הגישה תביעת גירושין מיד שנתגלה המום אלא רק לאחר ארבעה חודשים הכוללים טיול בחו"ל.

לאחר כשנה ביום ט"ז באלול תשע"ג (22.8.2013) הוגשה חוות דעת נוספת של גב' [נ' ח'] שכתבה בתוך דבריה: "...ברצוני לציין בנושא זה כי הסכמתי לראות את המום בגופו. אכן, מדובר בשקע שלהתרשמותי לא מעורר גועל או חלחלה."

וגם היא מתרשמת כי המום שבגופו לא מהווה סיבה עיקרית לסלידתה של האישה מהבעל.

אולם לדבריה, ניכר כי הרגשת הסלידה הקיימת כיום אצל האישה היא אמתית, והאישה אינה מסוגלת לשהות במחיצתו של הבעל.

היום הבעל מסכים להתגרש כהשלמה עם סירובה של האישה לשלוםבית, אולם הוא מסרב לשלם לה את כתובה מאחר שהיא מורדת בו.

דיון והכרעה