א. הקדמה
1. התובעת 1 (להלן - הילדה) היא קטינה ילידת שנת 1991 התובעת באמצעות הוריה (התובעים 2 ו- 3 להלן - האם והאב). הנתבע 1 היה הבעלים והמנהל של מכון "שי" לאולטרה-סאונד והרופא האחראי במכון, אליו פנתה האם במהלך ההריון (להלן - ד"ר שלו). הנתבעת 2 היא טכנאית שעבדה במכון (להלן - בהט). הנתבע 4 הוא רופא גניקולוג במקצועו והוא הרופא שטיפל באם במהלך ההריון נשוא תביעה זו (להלן ד"ר פינשטיין). נתבעת 3 היא קופת החולים בה הייתה חברה האם והיא המעסיקה של ד"ר פינשטיין.
ביום 5.12.91 נולדה הילדה, כשהיא סובלת ממומים רבים ושונים (ראה פירוט המומים בת9/). התובעים הגישו תביעה לפיצויים על כך שהמומים לא נצפו ולא אותרו בבדיקות אולטרה-סאונד שנערכו לאם במהלך ההריון. הם טענו, שלו מומים אלה היו מתגלים, מבעוד מועד, היה ניתן לבצע הפסקת הריון, ולמנוע את הטרגדיה של הולדת הילדה במצבה. בנוסף, טוענים התובעים כי המעקב והטיפול באם במהלך ההריון היה רשלני.
הוחלט לפצל את הדיון. תחילה תידון שאלת האחריות, ולאחר מכן ובמידת הצורך, תידון שאלת גובה הנזק. פסק דין זה מתייחס לשאלת האחריות.
ב. העובדות וטענות התובעים.
2. האם פנתה לראשונה לד"ר פינשטיין לטיפול בהריונה השני, נשוא תביעה זו. הריונה הראשון היה תקין ולא היו עדויות למחלות תורשתיות. לפיכך, הוגדרה האם כאישה בהריון בסיכון נמוך. ביום 14.5.91 הפנה אותה ד"ר פינשטיין לבדיקת אולטרה-סאונד ראשונה. מכון "שי" היה אחד המכונים המומלצים ע"י קופת חולים, והאם החליטה לבצע את הבדיקה בו. ביום 2.6.91 בוצעה הבדיקה ע"י רות בהט. (נספח ד' לתביעה), הבדיקה נמצאה תקינה. עם זאת, התגלה חוסר התאמה מסוים בין גיל ההריון לפי תאריך הוסת (שהוא 13 שבועות) ובין גיל ההריון לפי גודל העובר (10 שבועות ו- 3 ימים). ד"ר פינשטיין, שקיבל את ממצאי אותה בדיקה, שלח את האם לבדיקה נוספת שנערכה ביום 30.6.91, אף היא ע"י רות בהט. בבדיקה זו נבדק אורך הירך ונמצא כי אורכו מתאים לגיל העובר. גם בבדיקה זו נמצא אותו חוסר התאמה קטן, בין גודל העובר ובין גיל הוסת. ואולם, בדיקה זו נחשבה תקינה, כיוון שחוסר התאמה יכול לנבוע מחישוב לא מדויק של תאריך הביוץ (ראה בהמשך). האם ביצעה "בדיקת סינון לאיתור מומים עובריים מסוימים" במעבדת "זר" ביום 7.7.91, והבדיקה נמצאה תקינה (ת1/). מעדותו של ד"ר פינשטיין עולה כי, במהלך חודש יולי או אוגוסט, הוא הפנה את האם לבדיקת סוכר.
ביום 8.8.91 בוצעה בדיקת אולטרה-סאונד שלישית. גם בדיקה זו בוצעה ע"י רות בהט. האם הייתה בשבוע ה- 22 להריון. באותה בדיקה נבדקה ההתפתחות העוברית, נסקרו הגולגולת, עמוד השדרה, החזה, גודל הלב, מערכת העיכול, הכליות, שלפוחית שתן, גפיים עליונות וגפיים תחתונות. כמו כן נצפה מבנה עצמות הפנים ללא מומים גסים. אורך הירך נמצא תקין באותה בדיקה והיה מתאים ל- 21 שבועות.
ביום 12.8.91 ביצעה האם בדיקת מי שפיר ובדיקה כרומוזומלית בבית חולים אסותא. גם בדיקה זו נמצאה תקינה. במהלך התקופה שבה האם לד"ר פינשטיין ובידיה בדיקות הסוכר. תוצאות הבדיקה הצביעו על רמות סוכר גבוהות. האם הגיעה אליו עם התוצאות ביום 3.10.91, כאשר היא הייתה בשבוע ה- 30. אז הוא ראה כי בדיקת הסוכר שלה הייתה מעבר לנורמה, אזי היא התבקשה לעשות העמסת סוכר מלאה (OOGT), ולאחר שאף היא נמצאה בלתי תקינה, הפנה אותה ד"ר פינשטיין לבית חולים "השרון" לעריכת פרופיל סוכר.
ביום 11.10.91 אושפזה האם בבית חולים "השרון", לצורך עריכת פרופיל סוכר יומי על מנת לשלול סכרת הריונית. בדיקת הסוכר שנערכה לה נמצאה תקינה. במסגרת האשפוז בוצעה לתובעת בדיקת אולטרה-סאונד נוספת. בבדיקה זו אובחן לראשונה כי עצם הירך של העובר (הפימור) קצרה באופן משמעותי מן האורך המתאים לגיל העובר. בבית החולים ביקשו להמשיך את האשפוז למספר ימים נוסף כדי לבחון את העניין ע"י מומחה. עם זאת, האם ביקשה להשתחרר ולערוך בדיקה נוספת במכון "שי" (נ/ 8). בסמוך ליום 16.10.91, כאשר הייתה בשבוע ה- 32 להריונה, נבדקה האם במכון "שי". גם בבדיקה זו נבדקה ההתפתחות העוברית של העובר. נבדקו הגולגולת, עמוד השדרה, מערכת העיכול, כליות שלפוחית השתן ונמצאו תקינים (מסמך ז). האם הפנתה את תשומת ליבה של הבודקת בהט לבדיקה של בית החולים. הבדיקה הופסקה והאם התבקשה להגיע כיום - יומיים לאחר מכן לבדיקה ע"י ד"ר שלו עצמו. בבדיקה זו נמצא כי אורך הירך קצר באופן משמעותי מגיל ההריון. בעוד גיל ההריון התאים ל- 32 שבועות, אורך הירך התאים לגיל של 24 שבועות בלבד (שם). הבודקים המליצו על ביקורת בעוד שבועיים להערכת קצב גדילה. עוד ציינו הבודקים כי כיוון שהעובר היה באותה עת במנח עכוז קשה היה לדייק. ביום 17.10.91 הגיעה האם לד"ר פינשטיין עם תוצאות הבדיקות. הוא הפנה אותה לבדיקת אולטרה-סאונד נוספת. בדיקה כאמור התקיימה ביום 28.10.91 במכון "שי". עם זאת, בגלל מצב העובר שהיה כאמור במנח עכוז, לא ניתן היה לבצע את הבדיקה. האם הגיעה לד"ר פינשטיין ביום 28.10.91, לאחר הבדיקה, ונשלחה על ידו לבדיקות התפתחות העובר - בדיקת FLOW. ד"ר פינשטיין ציין בכרטיס החולה (נ/ 14) כי על האם להביא את תשובות המעבדה. ביום 5.11.91 ביצעה האם בדיקת FLOW (ת4/). באותה עת, נסגר מכון "שי", לפיכך פנתה האם למכון אולטרה-סאונד אחר - מכון מרפא-גבעת סביון. ביום 12.11.91, בשבוע ה- 35.5 נערכה בדיקת אולטרה-סאונד. אותה בדיקה נערכה ע"י ד"ר תומרקין ובה נצפה קיצור משמעותי של עצמות 4 הגפיים (כולל שוקיים ואמות), עם זאת, נקבע כי בשלב זה לא ניתן להגיע לאבחנה מדויקת. (נספח ח' לכתב התביעה). כעבור שבועיים, ביום 26.11.91, פנתה האם לבדיקה נוספת, בהיותה בשבוע ה- 37.5. בבדיקה זו נמצא כי כל מדדי הבדיקה קטנים במספר שבועות מגיל ההריון. אורך הירך היה קטן בתשעה שבועות מגיל ההריון ועמד על 28 שבועות. ביום 28.11.91 הגיעה האם לד"ר פינשטיין עם תוצאות הבדיקות והוא נתן לה הפניה לחדר לידה ואשפוז. ביום 1.12.91 התקבלה בחדר מיון. ביום 5.12.91 נולדה התובעת 1 בניתוח קיסרי כשהיא סובלת ממומים קשים. הילדה סובלת מהמומים הבאים: Microregnatia, (קטנות הלסת או סנטר שנוטה לאחור)Funny looking face, , לשון היפוטרופית דבוקה לרצפת הפה,Cleft palate (שסע בחיך). בגפיים העליונות סובלת התובעת 1 מדפורמציה קשה של היד השמאלית והאצבעות, פגם במרפק ובאמה עם קיצור של היד. ביד ימין- חסר ברדיוס ואולנה, הומרוס קצר, חסר אגודל. דפורמציה בעמוד השדרה ו- 11 צלעות בשני הצדדים. בגפיים התחתונות - Congenital vertical talus מצד ימין, דיסלוקציה של פרקי הירכיים, Hypotrophia of labia majora, וגודש של המערכת המאספת בשתי הכליות. (נספח ט' לכתב התביעה). הילדה שהתה בבית חולים 9 חודשים לאחר לידתה. לאחר מכן, נמסרה לבקשת ההורים, למשפחה אומנת. ההורים לא קיימו כל קשר עם הילדה, לפחות עד הגשת תביעה זו.
3. התובעים טוענים כי נתבעים 1 ו- 2 התרשלו בבדיקות האולטרה-סאונד שביצעו. כמו כן, הם טוענים כי נתבעים 3 ו- 4 התרשלו במהלך הטיפול והמעקב באם. הם טוענים, כי ד"ר שלו וגב' בהט התרשלו בבדיקת האולטרה-סאונד שנערכה לאם. לטענתם, ניתן היה לאבחן את המומים, או לפחות חלקם. העובדה, כי הדבר לא נעשה מעידה כי השניים פעלו בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות. עוד הם טוענים, כי העובדה כי הבדיקות במכון נערכו ע"י טכנאית ולא ע"י רופא, מעידה על רשלנות. בנוסף, הם טוענים, הנתבעים 1 ו- 2 התרשלו בכך שלא ידעו את האם בדבר היקפה המצומצם של הבדיקה הנדונה, ובדבר האפשרות לעשות בדיקה אחרת מקיפה יותר. ראה פירוט בהמשך.
ג. דיון.
א. אחריות מכון האולטרה-סאונד (הטענות נגד ד"ר שלו וגב' רות בהט).
4. התובעים צרפו לתביעתם חוות דעת מומחה מטעם ד"ר ניסנקורן. (נספח יא לכתב התביעה). בחוות דעתו קובע המומחה כי:
"...זיהוי החסר בעצמות הגפיים והשינוי באורך העצמות הארוכות הנו קל לאבחון ומוכר, חלק מהמומים קשים יותר לאבחון. לאור ניסיוני וידיעותי, מדובר בממצא אולטרהסונוגרפי אשר אפשר לאבחן בקלות יחסית. המסקנה המתבקשת היא: הסריקות האולטרהסונוגורפיות לא שיקפו נכונה את המציאות, ולא בוצעה האבחנה של הפגמים המבניים בעובר". (עמ' אחרון, ההדגשה לא במקור).
כאמור, הילדה סובלת ממומים משני סוגים, מומים בגפיים ומומים אחרים. גם ד"ר ניסנקורן מאשר כי מומים אחרים, שאינם מומים בגפיים, קשים לאבחון. מומים בשלד נחשבים מומים נדירים יחסית. לפי עדותו של פרופ' מייזנר הוא מבדיל בין מומים שנחשבים לשכיחים ואחרים שנחשבים לנדירים. לדוגמה, יש מומים בשלד (הכולל: עצמות הגוף - גולגולת, לסת, צוואר, בית החזה, עמוד השדרה, אגן, גפיים עליונות ותחתונות) שהם בשכיחות של 1 ל- 100,000 או ל- 200,000, ויש מומים שהם בשכיחות של 1 ל- 5,000 ו- 1 ל- 10,000. לדידו, ילדים הנולדים עם פגם בלסת, והם במספרים קטנים מאוד: "אני לא מכיר תינוקות שנולדים עם בעיות בלסת.. כך גם לגבי בעיות בעמוד השדרה". (עמ' 98-99 לפרוט').
בהקשר זה יש לציין, כי קיימים שני סוגים של בדיקות אולטרה-סאונד: בדיקה שגרתית, הנעשית לאוכלוסיית נשים בהריון שאינן בסיכון, ובדיקה ממוקדת המתבצעת לנשים בהריון בסיכון גבוה להתפתחות של מומים מולדים. שני סוגי הבדיקות שונים באופן מהותי האחד מהשני באינדיקציות לביצוע הבדיקה ובהיקף הסקירה הנעשית באברי העובר. האם לא הייתה שייכת לקבוצת סיכון, היא הייתה אישה בריאה ללא היסטוריה של מחלות במשפחה. היה זה לה הריונה השני, לאחר הריון תקין. לפיכך, הופנתה לבדיקות שגרתיות. במסגרת הבדיקות השגרתיות מופנית אישה בהריון לשלוש בדיקות בכל טרימסטר של הריון.
המומחה מטעם הנתבעים, פרופ' מייזנר, מציין בחוות דעתו (נ1/ ו- נ11/), כי הבדיקה השגרתית לא מתימרת לאבחן כל מום בגפה מסוג של חסר עצמות או פגמים באצבעות. מומי שלד וגפיים קשים לאיתור ולזיהוי, ומומי גפיים, שאינם שכיחים, ניתן לזהות רק בבדיקה מכוונת. בבדיקה שגרתית לא נבחנים פני העובר (פרוט', עמ' 100). אמנם נבדקת עצם הירך, אך לא נבדקים המפרקים וחוסר בעצמות (פרוט', עמ' 101). עוד הוא מציין, כי יתכן שלא ניתן להבחין בחסר של גפה או חלק ממנה בעובר המצוי בתנוחה מקופלת. פרופ' מייזנר צרף לחוות דעתו מאמר לפיו, ב- 86% מהבדיקות לא אותרו פגמים כגון שסע בחך וקטיעה בכף היד. ב- 70% מהמקרים, לא אובחן קיצור מתחת לאמה וקיצור מתחת לברך. (נספח ד' לחוות-דעתו). הוא מאשר בעדותו, כי בבדיקה בסיסית היה מקום לגלות גודש במערכת המאספת בכליות, עם זאת, הוא מציין כי מום זה הוא דבר שעלול להתפתח לאחר הלידה וכן להעלם באופן ספונטני. (פרוט', עמ' 100).
גם ד"ר ניסנקורן בעדותו, מאשר כי לבדיקה שגרתית רגילה (level 1) קיימות מגבלות:
"ש. האם זה נכון שכשביצעת בדיקה שגרתית לאישה ללא סיכון 'לבל 1' לא בדקת שלימות 4 הגפיים.