דיעי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

בפנינו שני עררים ו"ע 23366-07-09 ו-ו"ע 23391-07-09 הזהים לחלוטין שהוגשו ע"י ה"ה דיעי (להלן:"העוררים").

העררים הוגשו על החלטה המשיבה לדחות את תביעתם של העוררים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים,תשי"ז-1957 (להלן:"החוק") וזאת מהטעם שהם עלו לישראל בשנת 1956 כאשר הזכאות עפ"י החוק היא רק למי שעלה לישראל לפני יום 1.10.53.

מדובר בשאלה משפטית גרידא ואיש מהצדדים לא הגיש ראיות או טיעונים נוספים.

מעיון בערר עולה כי עיקר טענות העוררים מתמצות ב"אפליה" של מגזרים כאלו או אחרים ואין מנוס אלא להתייחס גם לעניין זה.

לשון החוק חד משמעית,החוק אינו מאפשר "הקלות" ואינו מסמיך את הועדה להאריך את המועד הנקוב בו מה גם שבמסגרת הערר שבפנינו לא מפורטות עובדות כלשהן לביסוס "הארכת מועד" כלשהי.

עם כל הצער שבדבר,המצב המשפטי דהיום הוא שהזכאות עפ"י החוק היא למי שעלה לפני התאריך הנקוב בו.

למי שאינו יכול להיכנס לגדר החוק הרי שישנן אפשרויות אחרות לקבל תגמולים כאלו או אחרים במסגרות אחרות ולפחות עפ"י הרשום בשולי העררים,קיבלו העוררים (כנראה) פיצוי חד פעמי בסך 2556 יורו מועידת התביעות ואם כך הדבר אז ממילא הכירו הם בכך שדרכם על פי החוק חסומה (אין קבלת תגמול גם עפ"י החוק וגם מועידת התביעות).

אין בהוראות החוק או במדיניות המשיבה או הפסיקה "אפליה עדתית", החוק והוראותיו חלות על כל העדות וכל הניצולים, גם מי ששהה במחנה ריכוז באירופה,עונה שם,נעשו בו ניסויים רפואיים,משפחתו נרצחה אל נגד עיניו והוא איבד צלם אנוש,גם הוא אם עלה לאחר 1.10.53 לא יזכה להכרה לצורך קבלת תגמולים על פי החוק וכלל לא משנה למשל שהשלטונות במקום מוצאו (לדוגמה רומניה) אסרו עליו לעלות לישראל או שעלייתו נמנעה מטעמי בריאותו הקשה שלו או של בן משפחה קרוב.

נכון שיכול להיווצר מצב אבסורדי שבו שני ניצולי שואה,אחים תאומים שעברו בדיוק וביחד אותן זוועות והאחד עלה ביום 30.9.53 ויהיה זכאי לתגמול והשני לא הצליח למצוא כרטיס נסיעה עם אחיו והגיע מספר ימים מאוחר יותר והוא לא יהיה זכאי לתגמול,זהו החוק לטוב ולרע ושינויו הוא רק בידי המחוקק.

החוק אינו מבחין ואינו מפלה בין סבל לסבל,בין עדה לעדה אלא קובע תנאים מסוימים לזכאות,תנאים שלפעמים מיטיבים עם האחד אך מרעים עם האחר ברם לא על רקע של אפליה אלא על רקע של שיקולים היסטוריים,תקציביים ופוליטיים.

החוק נחקק בעקבות הסכם לוקסמבורג שנחתם בין ממשלת גרמניה לממשלת ישראל בשנת 1952 כשהקריטריונים לתשלום הפיצויים נקבעו בדין הגרמני שאומץ אל תוך החוק. תאריך הזכאות לעולים אזרחי ישראל נקבע בשעתו לא באופן שרירותי אלא אותו יום 1.10.53 הוא יום כניסת חוק הפיצויים הגרמני לתוקף (BEG).

אשר על כן ובמצב המשפטי הנוכחי אין מנוס אלא לדחות את העררים וללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 30 יום ובנקודה משפטית בלבד.

ניתן היום, י"ב טבת תש"ע, 29 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

אהרון שדה, שופט

יו"ר הוועדה

דר' אלכסנדר קורת

חבר הוועדה

דר' צבי בן-ישי