דכוור ואח' נ' קנין

החלטה

1.בתיק זה הגישו המבקשים ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת שולמית ברסלב) מיום 13/05/13, אשר קיבל את תביעת המשיבה בחלקה ודחה את התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי המבקשים, וחייב את המבקשים לשלם למשיבה סכום של 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט.

2.בפניי מונחת בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה ביום 17/06/13, וכן השלמת טיעון לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה אף היא על ידי המבקשים בלא נטילת רשות ביום 19/06/13 וכן תשובה שהוגשה ביום 25/06/13. במסגרת הבקשה טוענים המבקשים לעיכוב ביצוע תשלום הסכום שנפסק למשיבה. בקשה דומה לעיכוב ביצוע, שהוגשה לבית משפט קמא, נדחתה ביום 12/06/13.

3.יצוין, כי ביום 18/06/13 הגישו המבקשים בקשה בהולה לעיכוב ביצוע זמני של פסק הדין או להפקדת הסכום שנפסק בקופת בית המשפט, וזאת עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידם. במסגרת בקשה זו עתרו המבקשים, לחילופין, להפקיד את סכום פסק הדין, סך של 20,750 ₪, הכולל שכר טרחת עורך דין והוצאות, בקופת בית המשפט.

4.ביום 18/06/13 ניתנה החלטה בבקשת המבקשים, בה נקבע, כי השיהוי בהגשת בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע ההחלטה, די בו כדי לדחות את הסעד הארעי המבוקש. עם זאת, בקשתם החילופית של המבקשים נעתרה, במובן שככל שהמבקשים יפקידו את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט עד למתן הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, ייראו כמי שקיימו את פסק הדין.

5.מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי עד למועד מתן ההחלטה הופקד על ידי המבקשים בקופת בית המשפט סך של 20,750 ₪ ביום 19/06/13.

6.ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק הדין עליו מוגש הערעור ונדרש טעם מיוחד, כדי שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין ליהנות מפירות זכייתו (תקנה 566 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ראו: בש"א 2966/96, אלי עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1), 668:

"לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

7.בהחלטה לגבי עיכוב ביצוע, יביא בית המשפט בחשבון את סיכויי ההצלחה בערעור וכן אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין בוצע, האם יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. ראו לעניין זה: ע"א 2841/07, מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (פרסום נבו), 25/08/08 (להלן: "פסק דין מינהל מקרקעי ישראל"):

"הכרעה בשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין מורכבת מאיזון ושיקלול בין שני גורמים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו, למשל, ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית ([פורסם בנבו], החלטה מיום 25.9.06); רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ ([פורסם בנבו], 21.1.07), פיסקה 9)".

8.עוד אציין, כי סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים, התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה.

ראו: עע"מ 9177/01, אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נו(2), 163:

"בשלב הראשון שוקל בית-המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק-הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי-הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע".

וראו גם: ע"א 4079/02, חלואני אורה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (פרסום נבו), 30/07/02.

9.הכלל הוא, כי פסק לתשלום כסף איננו מסווג בגדר עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. ראו דברי כב' השופט ג'ובראן, בע"א 4444/10, חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי נסים עדי (פרסום נבו), 21/06/10:

"הכלל הרחב קובע, כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים'. כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על-מנת לעכב את ביצוע ההחלטה. כך למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403)".

וכן ראו פסק דין מינהל מקרקעי ישראל, שם חזר כב' השופט גרוניס על ההלכה, לפיה:

"ההחלטות שעיכוב ביצוען מבוקש משיתות חיוב כספי. בפסיקה נקבע כי החלטות ופסקי דין מסוג זה יעוכבו לעתים חריגות בלבד (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור ([פורסם בנבו], החלטה מיום 30.1.02))".

10.פסק הדין של בית משפט קמא דן בתביעה כספית שהגישה המשיבה ובתביעה שכנגד, שאף היא כספית, שהגישו המבקשים כנגד המשיבה, לתשלום פיצויים בגין הפרות נטענות של זיכרון דברים לרכישת דירה, שנחתם בין הצדדים ביום 14/11/11. בית משפט קמא העדיף את גרסת המשיבה וחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי מוסכם, אשר הופחת על ידי בית משפט קמא, בנסיבות המקרה, והועמד על סך של 15,000 ₪.

בעניינו, הערעור שהוגש על ידי המבקשים נסוב בעיקרו על קביעות עובדתיות ועל ממצאי התרשמותו של בית המשפט מעדותם של בעלי הדין והעדים שהעידו בפניו, ומכאן שסיכויי הערעור אינם גבוהים בהכרח.