דכור נ' תעבורה

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 14.3.09. לטענתו, הגיש בסמוך לקבלת הדוח בקשה להישפט אשר לא טופלה "ורק לאחרונה" למד שהדוח עדיין רשום נגדו וזאת עקב סירוב משרד הרשוי לחדש רשיונו.

לגופו של עניין הכחיש המבקש את העבירה המיוחסת לו, נהיגה במהירות העולה על המותר וטען כי בעת רישום הדוח נעקף בידי רכב אחר, אשר ככל הנראה הוא שנמדד בידי השוטר.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי בהיעדר אישור משלוח דואר רשום טענת המבקש כי הגיש בקשתו במועד הינה טענה בעלמא. המשיבה צירפה את הדוח המקורי ממנו עולה כי תגובת המבקש לאחר רישום הדוח הייתה "אני נוסע לבית חולים, לא שמתי לב. בדרך כלל לא נוסע מהר".

בהחלטה מיום 16.1.12 ביקשתי לקבל פרטים ממשרד הרישוי ומהמרכז לגביית קנסות בדבר הליכים והודעות שנשלחו למבקש בקשר לדו"ח הרלוונטי.

לאחר שהתקבלו התשובות ולאחר שחזרתי ועיינתי בחומר ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, צודקת המשיבה בטענתה כי בהיעדר אישור משלוח דואר רשום, טענת המבקש כי הגיש בקשה להישפט במועד הינה טענה בעלמא, שאינה נתמכת בדבר. לעניין זה ראו החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 22354-02-11 חוסאם שחאדה נ' לשכת תביעות תעבורה לפיה אם לא שלח אדם בקשתו בדואר רשום כדרישת החוק, לא ניתן לראותו כמי שביקש להישפט על פי דין.

שנית, גם אם אקבל שהמבקש הגיש בקשה במועד, הרי מהמסמכים שהוגשו עולה כי המבקש ידע או היה עליו לדעת כי בקשתו לא התקבלה. למבקש נשלחה הודעה ממשרד הרישוי בחודש אוקטובר 2009 על צבירת נקודות לפי שיטת הניקוד והדוח דנן מופיע ברשימת הדוח נגדו. במקביל נשלחה למבקש בחודש נובמבר 2009 דרישת תשלום מהמרכז לגביית קנסות ואגרות, אשר לא זכתה לתגובה.

גם אם אין ראיות שהמכתבים הנ"ל התקבלו אצל המבקש, הרי הוצג אישור מסירה לגבי דרישת נוספת של מרכז הגבייה מחודש ינואר 2010, ולאחר שאף דרישה זו לא זכתה לתגובה הוטל על רכבו של המבקש עיקול בחודש מרץ 2010 ויתרה מכך, בחודש יולי 2010 הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקש, נגבה סכום החוב והתיק במרכז הגבייה נסגר(!).

מכאן, כי לכל המאוחר ידע המבקש על המשך ההליכים נגדו כשנתיים לפני מועד הגשת בקשה זו, ולא בסמוך לה כטענתו. יתרה מכך, אם לא פעל המבקש מיד לאחר גביית הכספים בידי מרכז הגבייה, דומה כי יש לראות בו מי שהודה בעבירה ונדון עליה.

מעבר לכל האמור לעיל, עיון בדוח עצמו מגלה כי תגובתו הראשונית של המבקש בעת רישומו הייתה הודאה או לפחות ראשית הודאה בנהיגה במהירות העולה על המותר ואין בה רמז לטענתו המאוחרת בדבר רכב עוקף.

מכל הנימוקים שלעיל גם יחד, לאחר שלא מצאתי כי המבקש ביסס טענתו כי הגיש בקשה במועד, לאחר שהתברר כי המבקש ידע על הדוח וההליכים נגדו לפני זמן רב ומאחר ודומה כי לא קיים חשש ממשי לעיוות דין, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012.