דמי שימוש, קיזוז בגין שימוש הילדים, ואי חיוב בגין עיכוב השכרת הדירה

רקע ועובדות

בפסק הדין מיום כ"ב בסיון תשפ"א (2.6.2021) נקבע כי על האיש לשלם דמי שימוש בגין התקופה שמיום הגירושין ועד ליציאת האיש מהדירה ב-15.11.2018 (תקופה של חצי שנה ושישה ימים). מאחר שלא היה ברור לביה"ד האם האיש התגורר בדירה עם הילדים, התבקשו הצדדים להשלים נתון זה.

הצדדים הגישו טיעוניהם בעניין זה.

לטענת האיש, הדירה שימשה למגוריו יחד עם שלושת הילדים עד למועד פינויה: הבן המשרת בצבא קבע נהג לחזור מידי יום אל הדירה; הבן ששירת בצבא בשירות חובה חילק את סופי השבוע באופן שווה בין בתי ההורים; הבת [ת'] לנה בבית האב יומיים באמצע שבוע ובכל סוף שבוע שני.

עוד טוען האב כי האישה החזיקה חפצים אישיים בדירה ובמחסן הצמוד אליה עד למכירת הדירה, ויש להתחשב אף בכך בהפחתת דמי השימוש.

האישה טוענת כי אין להתחשב במגורי הבנים הבגירים עם האב, ואף לגבי מגורי הקטינה עם האב אין להפחית את דמי השימוש, שכן יש לראות את מגורי הקטינה כאילו התגוררה בחלקה של האם בדירה.

קיזוז שימוש הילדים משימוש האב

כבר כתבנו בפסקי דין קודמים שחלקם פורסמו, ראה פס"ד בתיק 1046341/1 מיום כ' באדר תש"פ (16/3/20) (הדיינים רלב"ג, כהן ווידאל), כי כאשר יש ילדים שגרים יחד עם בן הזוג שנשאר בדירה מצטמצם שימושו בהתאם ביחס שווה, ואין זה משנה אם מדובר בילד בגיר או קטין, סוף סוף כולם משתמשים יחד בדירה, ואי אפשר לומר שבן הזוג עושה שימוש רב יותר מהאחרים (אם כולם גרים יחד כל הזמן).

לפיכך, במקרה דנן הבן הגדול השתמש יחד עם האיש כל הזמן, הבת השתמשה אף היא חלק ניכר מהזמן. הבן הנוסף בקושי גר עם האב, רוב הזמן היה בצבא, ורק בסופי שבוע לסירוגין היה אצל האב, ולכן אין לראותו כמי שגר בדירה עם האב. נמצא שהשימוש של האיש בחלק האישה היה 1/3 בלבד. לפיכך דמי השימוש שעליו לשלם הם:

1/3*3,000*6.2=6,200

יצוין שקביעת הסך של 3,000 ₪ כמחצית דמי שימוש הוא לפי דברי האישה, האיש לא הביע התנגדות לקביעה זו, וגם לא נראה שכדאי לשכור שמאי ששכרו יהיה כמה אלפי ₪ לצורך קביעה מדויקת של דמי השימוש. לפיכך ביה"ד קובע כי דמי השימוש שעל האיש לשלם הם 6,200 ₪.

חיוב בתשלום בגין עיכוב השכרת הבית

ביה"ד דוחה את טענות האישה אשר נטענו במסגרת זו לחיוב האב בדמי שימוש בגין התקופה שמיום 16.11.2018 ועד ליום 4.5.2020. הדין הוא שגם אם אדם הוציא את חברו מביתו בכוח, כל עוד לא דר בבית במקומו הוא פטור מלשלם לו (רמ"א חו"מ שסג ו), ולכן אפילו אם תוכיח האישה בבירור שהאיש עיכב את המכירה זה לא יחייב אותו לשלם לה דמי שימוש.   

אלא שיש לכאורה מקום לדון ולומר שמה שאדם שגרם לחברו הפסד של שימוש פטור מלשלם לו הוא דווקא בשאר אדם ולא בשותף, שכן בשותף מצאנו שחייבוהו לשלם אם מכר לפני הזמן הראוי במחיר זול. וז"ל הרמ"א בחושן משפט סימן קעו סעיף יד:

אבל אם מכרה קודם זמנה, הוי פשיעה וחייב לשלם לחבירו חלקו (ב"י בשם רבינו ירוחם).

ולכאורה בעת שמכר אותה זהו שווייה, ולמה ישלם? רואים לכאורה שבשותפין יש דין שונה, ויש לחייב גם באופן שאדם אחר פטור.

מקור הדברים הוא הבבלי בגיטין דף לא עמוד ב, וז"ל:

תניא: ר' יהודה אומר, בג' פרקים מוכרין את התבואה: לפני הזרע, ובשעת הזרע, ובפרוס הפסח; ובשלשה פרקים מוכרין את היין: בפרוס הפסח, ובפרוס עצרת, ובפרוס החג, ושמן - מעצרת ואילך. למאי הלכתא? אמר רבא, ואיתימא רב פפא: לשותפין.