דנ"מ 6673/12 עטרת בנות ירושלים נגד משרד הפנים- הממונה על מחוז ירושלים ואח'

השופט י' דנציגר:

           לפנינו דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין והשופטים א' רובינשטיין ו-ח' מלצר) בעע"ם 5251/08 מיום 28.8.2012, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (הנשיאה מ' ארד) בעת"מ 1150/07 מיום 27.4.2008.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1. עובדות המקרה וההליכים הקודמים פורטו בהרחבה בפסק דינו של בית משפט זה ולכן אביאם להלן בקצרה בלבד. המבקשת הינה עמותה רשומה הפועלת בתחום הכשרת מורות עבור מוסדות יהודים בחו"ל. בקורסים שמעבירה המבקשת משתתפות נשים המתגוררות מחוץ לישראל ומגיעות לירושלים לתקופת הלימודים בלבד. לצורך הפעלת הקורסים, מחזיקה המבקשת נכס ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים, כאשר עד לשנת 2003 נהנתה מפטור מתשלום ארנונה כללית בגין הנכס, מכוח סעיף 5(י) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: הפקודה). בסוף שנת 2003, לאור פסיקת בית משפט זה הנוגעת להפעלת סעיף הפטור בשים לב לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99 מיום 11.2.1999 (להלן: חוזר המנכ"ל), ביטלה המשיבה 2, עיריית ירושלים (להלן: העירייה), את הפטור שהוענק למבקשת. בשנת 2006 ביקשה המבקשת מהמשיבה 1, הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (להלן: הממונה), לקבל פטור מארנונה מכוח אותו סעיף וסורבה לנוכח העובדה שאינה עומדת בקריטריון שנקבע בחוזר המנכ"ל לפיו עליה לפעול "בתוך קהילת הרשות המקומית" ולשרת "בעיקר את תושבי אותה הרשות המקומית". המבקשת פנתה לממונה בשנית בבקשה לפטור מארנונה על בסיס סעיף 4(א)(IV) לפקודה, המעניק פטור מארנונה למוסד חינוך שתכליתו אינה הפקת רווח כספי. הממונה הודיעה למבקשת כי נוסף על התנאים הנקובים בסעיף, עליה להמציא גם "אישור משרד החינוך על ניהול בי"ס" (להלן: אישור משרד החינוך). בעקבות אי הסכמת הצדדים בדבר נחיצותו של אישור זה, הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

2. הצדדים נחלקו בשאלה האם המבקשת עונה להגדרת "מוסד חינוך" לפי סעיף 4(א)(IV) לפקודה והאם לצורך הכרה בו ככזה רשאית הייתה הממונה לדרוש את הצגת אישור משרד החינוך, וכן בשאלה האם נדרש כי המבקשת תספק שירותי חינוך לקהילה המקומית כדי לזכות בפטור על אף שדרישה זו אינה נזכרת בפקודה.

3. בית המשפט לעניינים מנהליים נדרש תחילה ללשון הוראת סעיף 4 לפקודה וקבע כי כיוון שסעיף 4(א)(IV) קובע כי בגדרי מוסד חינוך בא גם "סמינר" וכיוון שמוסד להכשרת מורים עונה למשמעות זו, הרי שהמבקשת נכנסת בגדרי לשון ההוראה. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי תכליתה של הוראת הסעיף היא להעניק פטור למוסד חינוך אשר מעניק שירותי חינוך לתושבי הקהילה, וכדי להבטיח שהמבקשת עומדת בתכלית זו רשאית הייתה הממונה לדרוש את קבלת אישור משרד החינוך שהינו הגוף הממלכתי הבקיא בנושא.

4. המבקשת ערערה על פסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים לבית משפט זה. טענותיה העיקריות היו כי שגה בית המשפט כש"קרא" לתוך סעיף 4(א)(IV) לפקודה את דרישת סעיף 5(י), כפי שזה פורש במסגרת חוזר המנכ"ל, לתרומת מוסד החינוך לקהילה המקומית. עוד טענה המבקשת כי גם אם כדי לזכות בפטור עליה להראות תרומה לקהילה המקומית, הרי שפעילותה תורמת בצורה משמעותית למדינת ישראל על ידי עידוד עלייה והפצת היהדות בתפוצות. באשר לדרישת הצגת אישור משרד החינוך, טענה המבקשת כי זו הועלתה בחוסר סמכות וללא הצדקה עניינית. המשיבות, מצידן, סמכו ידיהן על פסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים.

פסק הדין בערעור

5. בית משפט זה, בחוות דעתו של חברי השופט ח' מלצר ועל דעתו של חברי השופט א' רובינשטיין, דחה את ערעורה של המבקשת, וזאת כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין. בית משפט זה קיבל את קביעת בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה פעילות המבקשת נחשבת ל"סמינר" וכי היה מקום לראות בה גם "מוסד חינוך" אלמלא התכלית שבבסיס סעיף 4(א)(IV) לפקודה. יחד עם זאת, עמד השופט מלצר על התכלית שבבסיסה של גביית הארנונה, אשר מטרתה היא לשרת את תושבי הרשות המקומית הגובה אותה, וקבע כי לא ניתן לעצור את פרשנות הסעיף בשלב הלשון וכי יש לבחון האם המבקשת עונה להגדרת "מוסד חינוך" גם לאור תכליתו. השופט מלצר הפנה לחוות דעתו של השופט רובינשטיין בעע"ם 10673/05 מכללת הדרום נ' מדינת ישראל – משרד הפנים(31.12.2007) (להלן: עניין מכללת הדרום), וציין כי בשים לב להלכה שנקבעה שם יש להביא בחשבון את תרומתו של מוסד פלוני לקהילה בה הוא נמצא כדי לקבוע האם הוא עונה להגדרת "מוסד חינוך" לפי הפקודה.