התובענה
1. המבקשת מס' 12 היא חברה לתועלת הציבור שנוסדה בשנת 1972, במטרה להכשיר סטודנטים במקצועות טכנולוגיים (להלן: החברה או המכללה). מקום משכנה בתל חי. לחברה 100 מניות: 96 מוחזקות בידי המשיבה 1 (להלן: המגבית), חברה הרשומה בארה"ב ועוסקת בפילנתרופיה יהודית; במניה אחת מחזיקה המשיבה 2 (להלן: הסוכנות היהודית או הסוכנות); וחמש מניות מוחזקות בידי המשיבים 3-7 (נציגים וגופים שבשליטת הסוכנות).
2.המבקשים 1-8 הם חברי דירקטוריון החברה. המבקשות 9-11 הן רשויות מקומיות בצפון (להלן גם הרשויות המקומיות או הרשויות). בתובענתם שלפניי טוענים המבקשים, כי בחודש ספטמבר 2016 העבירו המגבית והסוכנות את מניותיהן בחברה לידי המשיבה 8 (להלן גם גליל טכנולוגי), אלא שההעברה לקתה בליקויים שונים, ולכן יש להכריז על בטלותה. לשיטתם, ההעברה צריכה היתה את הסכמתם של חברי הדירקטוריון, וזו לא נתבקשה וממילא לא ניתנה. על כן אין לה תוקף. נוסף על כך צריכה היתה ההעברה אישור של בית המשפט, אישור שלא נתבקש, וממילא לא ניתן. לשתי טענות אלו מוסיפים המבקשים, כי המשיבים 9 ו-10 (להלן גז ורז, בהתאמה), שייצגו בהסכם העברת המניות את גליל טכנולוגי, פעלו בניגוד עניינים ושלא לטובת החברה, כיוון שהראשון שימש יו"ר הדירקטוריון שלה, והשני – יועצה המשפטי. ככאלה – לא היה בידיהם לקבל את מניותיה של החברה (באמצעות גליל טכנולוגי), לא כל שכן בלי הסכמה מראש של חברי הדירקטוריון. לבסוף, ופועל יוצא מן הטענות בדבר ניגוד עניינים וכד', טוענים המבקשים להפרת חובות האמון ותום הלב מצידן של המגבית והסוכנות. משום כל הטעמים הללו מבקשים המבקשים להכריז על בטלות העברת המניות, או לצוות על בטלותה.
להשלמת תמונת התובענה אציין, כי המשיבים 11-14 נתמנו כדירקטורים בחברה לאחר העברת המניות בספטמבר 2016, ולכן צורפו כצדדים לתובענה.
תשובת הסוכנות והמגבית
3.בתשובתן כופרות הסוכנות והמגבית בפגמים שנפלו בהסכם העברת המניות, או בהתנהלותן בכלל. לשיטתן נעשה הכל על פי הדין, בתום לב ובשיתוף פעולה של כלל הגורמים הרלוונטיים, ומתוך רצון להיטיב עם המכללה ועם הגליל העליון.
ביתר פירוט מסבירות הסוכנות והמגבית, כי מתוך הכרה בצרכים ההולכים וגוברים בניהול רציף וסדיר של ענייני המכללה, ומתוך כך שאין בידיהן לנהל ולפקח באורח מתמיד ומקרוב על ענייניה, התגבשה אצלן ההכרה, כי לטובת המכללה רצוי להעביר את המניות בהן הן מחזיקות, לידיהם של גורמים מתאימים, בעלי ידע, ניסיון ויכולת מקצועית וכלכלית. על רקע הדברים הללו הן בחנו את האפשרות להעביר את מניותיהן לגליל טכנולוגי, ומשהשתכנעו כי יש בידיה, מבחינה מקצועית וכלכלית, ליטול את המושכות, חתמו על חוזה העברת המניות, תוך שהן מתנות תנאים שיבטיחו את טובתה של המכללה.
מוסיפות הסוכנות והמגבית וטוענות, כי לפנים משורת הדין, ומתוך הכרה בחשיבותה של המכללה לתושבי האיזור, הן פנו לראשי הרשויות המקומיות עובר לחתימת ההסכם, חלקם נתן את ברכת הדרך, וחלקם האחר לא הביע התנגדות להעברה.
תשובת גז ורז
4.גז ורז גם הם ביקשו לשכנע, כי לא נפל פגם בהליך העברת המניות בפרט, ובהתנהלותם בפרשה בכלל.
ראשית הם מבקשים לדחות את הטענה להפרת חובות האמון ותום הלב מצידם, וטוענים כי העברת המניות נעשתה מתוך מניעים ענייניים ולטובת החברה.
לטענות בדבר כשלים הליכיים בהעברת המניות הם משיבים, כי אין כל חובה לקבל את אישור הדירקטוריון להעברת המניות, ולכן גם לא כונסו חבריו לשם קבלת החלטה לאישור ההעברה.
מכל מקום הם טוענים, כי מרבית המבקשים, אם לא כולם, ידעו היטב על הסכם העברת המניות עוד בטרם נכרת, חלקם הביעו הסכמה מפורשת ונתנו את ברכת הדרך, ומי שלא עשו כן לא הביעו התנגדות, אף שחלפו ימים רבים מעת שנודעה להם הכוונה להעביר את המניות, ועד שאלו הועברו בפועל.
לכך הם מוסיפים, כי דבר כריתת הסכם העברת המניות הובא לישיבת הדירקטוריון מיד לאחר החתימה, שכן בתקנון החברה עומדת לדירקטוריון זכות לסרב לרשום את ההעברה (להבדיל מסירוב להעברה גופה). בישיבה זו – מרבית חברי הדירקטוריון לא התנגדו להעברה. וכיוון שעל מנת שלא תירשם ההעברה צריך רוב של מתנגדים מקרב חברי הדירקטוריון, והואיל ורוב שכזה לא נמצא, ניתן היה לרשום את העברת המניות, וכך אמנם נעשה.
לטענות אלו מוסיפים גז ורז טענות סף, שעניינן אי צירופם של בעלי דין רלוונטיים, צירופה של החברה בלא שנתקבלה החלטת דירקטוריון לכך, העדר מעמדשל הרשויות המקומיות בתובענה, טענות לחוסר תום לב של המבקשים, ועוד כיו"ב טענות.
דיון והכרעה
5.אקדים את המאוחר ואציין, כי בערבו של יום בחרתי ליתן את הסעד המבוקש ולהורות על ביטול העברת המניות. למסקנה זו הגעתי מתוך שקיבלתי את הפירוש שהציעו המבקשים להוראות התקנון, לפיו ההעברה צריכה היתה הסכמה מראש של הדירקטוריון, הסכמה שלא ניתנה. כיוון שלכך הגעתי, בחרתי שלא להידרש לטענות אחרות שהעלו בעלי הדין, כל אחד לפי טעמו, ובכללן טענות סף.
6.ועתה לעיצומו של עניין, משמע הוראות התקנות המגבילות את עבירות המניות.
ובכן סעיפים 8-10 לתקנון החברה (המצויים בפרק שכותרתו "העברת מניות"), מורים כך:
8.המניות הרגילות של החברה תהיינה נתונות להעברה, בצורה המקובלת להעברת מניות או בצורה אחרת אשר תיקבע ע"י המנהלים.
9.תעודת העברה של כל מניה שהיא תחתם ע"י המעביר ומקבל ההעברה, והמעביר ייחשב כבעל המניה עם הירשם שמו של מקבל העברה בפנקס החברה ביחס למניה המועברת.
10. המנהלים יהיו רשאים לסרב לרשום העברת מניה רגילה לפי שיקול דעתם המוחלט, מבלי שיצטרכו לתת נימוקים להחלטתם.
(הדגשה אינה במקור).
כשהם נסמכים על הוראות אלו שבתקנון טוענים המבקשים, כי התקנון מתנה העברה של מניות באישורם מראש, ואם לא יתנו את האישור מראש, לא יהא כל תוקף להעברה.
המשיבים אוחזים, בתורם, בדרך פרשנית אחרת. ראשית הם טוענים, כי הוראות בתקנון יש לפרש בצמצום, על רקע חשיבותה של זכות היסוד של בעלים בכלל ושל בעלי מניות בפרט, לעשות בקניינם כאשר ירצו, ובכלל זה להעבירו כפי העולה על דעתם ולמי שיחפצו. נוכח עקרון יסוד זה יש, לטעמם, לפרש את סעיף 10 שבתקנון כהוראה טכנית צורנית, המורה למעביר ולנעבר להציג לעיניי המנהלים את כתב העברת המניות לאחר שנחתם, על מנת ליתן להם זכות לסרב לרישום. בהמשך לקו טיעון זה טוענים המשיבים, כי סעיף 10 לתקנון לא התכוון ליתן בידי המנהלים כוח לסרב להעברת המניות, כי אם לסרב לרישום כאשר נפל פגם טכני, להבדיל ממהותי, בהליך ההעברה.
מכל מקום טוענים המשיבים, כי אף אם הפירוש שהמבקשים טוענים לו הוא הפירוש הנכון, הרי שמכיוון שעניין לנו בפגם צורני, אין בכוחו לבטל את תוקפה של ההעברה, מה גם שזו הושלמה ברישום אצל רשם החברות, לאחר שהמשיבים קיימו אחר התחייבויותיהם שלפי הסכם ההעברה.
7.מבין שתי דרכי הפירוש ביכרתי את דרכם של המבקשים.
ראשית אומר, כי זכותו של אדם על קניינו היא בחינת זכות יסוד, אך אין היא נטולת מגבלות. הוא הדין בבעלות על מניה, זכות שתקנון החברה עשוי לקבוע לה תנאים, כגון מגבלה על עבירות המניה (ראו נא סעיף 294 לחוק החברות, התשנ"ט-1999). ואכן, באופן שגרתי נוהגים מנסחי מסמכי יסוד של חברה להגביל בתקנון את עבירות המניות, ובכלל זה להתנות את ההעברה באישור הדירקטוריון (ראו נא - י' גרוס חוק החברות (מהדורה חמישית מורחבת, 2016), עמ' 90). פסיקת בית המשפט העליון אף היא הכירה לא אחת בזכותה של הנהלת החברה לדרוש את אישורה המוקדם טרם העברת המניות (ראו למשל ע"א 347/62 החברה המרכזית לשיכון ובנין בע"מ נ' מפרק חברת פלרוד, פ"ד יז 399 (1963); ע"א 765/81 משה עומיסי נ' יעקב חסן, פ"ד לט(1) 556 (1985)).
שנית, אינני חולק גם על גישתם של המשיבים, לפיה יש לפרש בצמצום הוראות המגבילות עבירותן של מניות, אלא שהדברים אמורים מקום בו לשון התקנון אינה ברורה, וניתנת לפירושים אחדים המכוונים לדעתם של מנסחי מסמכי היסוד, שאז יש להעדיף פירוש שיצמצם את המגבלה על העבירות ככל הניתן (ע"א 132/81 ג'י.בי. טורס בע"מ נ' ג'ורג' עזאר חאייק , לח(2) 425 (1984)).
8.מכאן לעניין שלפנינו, ולפירוש שיש ליתן לסעיף 10 שבתקנון.
אכן, התבוננות לשונית גרידא על הוראת סעיף 10 הנ"ל עשויה להוליך לכלל דיעה, כי למנהלים ניתן כוח לסרב לרישום של העברת מניות, אך לא להעברה גופה. אלא שלשון ההוראה אינה מוציאה מכלל אפשרות פירוש שלפיו ניתן למנהלים כוח לסרב להעברה גופה, ולא רק לרישומה. כיוון שלשון ההוראה סובלת כל אחד משני הפירושים הללו, יש לבכר את הפירוש, שמכוון יותר מן האחר לכוונתם של מנסחי ההוראה. לפי הבנתי, כוונת מנסחי ההוראה היתה לתת בידי המנהלים כוח לסרב להעברת המניות, ולא רק לפעולת הרישום של ההעברה. העברת מניות אינה עניין טכני, כפי שמבקשים המשיבים לשכנע. היא עניין מהותי, המסתיים בפעולה טכנית, קרי ברישום בספרי החברה ואצל רשם החברות. הכוח שניתן למנהלים לסרב לרישום, תוך ציון שהדבר נתון לשיקול דעתם המוחלט ובלא שיצטרכו ליתן כל נימוק להחלטתם, אינו יכול להתפרש כי אם הענקת כוח לסרב להעברת המניות גופה, ולא רק לפעולת הרישום הטכני. הפירוש אותו מציעים המשיבים אינו נותן משמעות לכוח זה. אין הם מסבירים, למשל, מה יעלה בגורלה של העברה, אם ייכרת הסכם להעברת מניות, אך המנהלים יסרבו (אחרי הכרית) לרשום את ההעברה. האם במקרה שכזה יהיו הנעברים לבעל המניות, אף שלא נרשם ההסכם בספרי החברה? או שמא ימשיכו המעבירים להיות בעלי המניות, אף שהסכם ההעברה לא לקה בכל ליקוי, ונותר במלוא תוקפו? מכל מקום, ולסיכומה של נקודה, כפי שהנני מבין את הוראת סעיף 10 לתקנון, ניתן למנהלים כוח לסרב להעברת המניות, כאשר כוונת הדברים היא למהותה של העברה, ולאו דווקא לפעולת הרישום הטכני לבדה.
9.בהמשך לדרך פרשנית זו הנני סבור, כי על מנת ליתן משמעות לכוח הסירוב של המנהלים להעברת המניות, שומה היה להביא את ההעברה לאישור של המנהלים באופן מסודר, משמע לכנס את הדירקטוריון לישיבה, תוך פרסום סדר יומה ובו נושא אישור ההעברה, על מנת ליתן בידי המנהלים להכין עצמם לסוגיה שעל הפרק, לדון בה בכובד ראש והחליט אם לאשר את ההעברה אם לאו.
ומה נעשה במקרה שלפנינו? המשיבים ביקשו לשכנע, כי חברי הדירקטוריון לא התנגדו להעברת המניות, ומרביתם (אם לא כולם) אף הסכימו לה. תמונת המצב שיכולתי לשרטט מתוך הראיות שהובאו לפניי היא שונה. מן הצד האחד נכחו בישיבה חברי דירקטוריון שלא הביעו עמדה, גם לא מתנגדת, ומאידך היו שהתנגדו מפורשות למהלך. מכל מקום – הליך ההעברה לא נעשה בדרך מסודרת, על ידי כינוס הדירקטוריון לשם אישור ההעברה כאמור מעלה, ולכן ממילא לא נתקבלה החלטה של הדירקטוריון אם לאשר את ההעברה או לסרב לה. אכן, ביום 7.9.16 הובא לידיעת מקצת חברי הדירקטוריון דבר הכוונה להעביר את המניות לגליל טכנולוגי, אלא שהדבר נעשה שלא בישיבת דירקטוריון שכונסה לשם כך, כי אם בישיבה שנתקיימה בין אחדים מבין הגורמים הרלוונטיים (ובהם גז ורז, חלק מראשי הרשויות ומקצת מחברי הדירקטוריון). כאמור מעלה, אינני יכול לומר כי בישיבה זו הובעה התנגדות ברורה להעברת המניות. עם זאת לא אוכל לומר, כי ההעברה אושרה, בוודאי לא על ידי הדירקטוריון (ולו משום שלא כל חבריו נכחו בישיבה). אדרבא, מעדותו של מר יוסי שמעוני (המבקש מס' 4) עולה, כי נתבקש בישיבה עיון בטיוטת ההסכם בטרם יתנו המנהלים את דעתם עליו, אלא שהטיוטה לא הועברה לעיון חברי הדירקטוריון. הישיבה הבאה בנושא נתכנסה לאחר שכבר נחתם הסכם ההעברה. דבריי מכוונים לישיבה מיום 29.9.16, שנתכנסה לאחר שנחתם ההסכם ביום 25.9.16. אלא שגם בישיבה זו לא עמד על סדר היום מתן אישור להעברה. מתן אישור להעברה. לפי עדותו של שמעוני, שנתמכה במסמך שזימן את הישיבה, המנהלים הוזמנו לישיבה של עדכונים והרמת כוסית לחג. מכל מקום, גם בישיבה זו לא נתקיים דיון אודות הסכם העברת המניות, ולא נתקבלה כל החלטה על ידי הדירקטוריון בנוגע להעברה.
10.סיכומם של דברים עד כה, העברת המניות צריכה היתה את אישורו של הדירקטוריון, לו העניק התקנון כוח לסרב להעברה. ההעברה לא הובאה לאישורו, והאישור ממילא לא ניתן. לכל הפחות היה על בעלי ההסכם לפנות בהודעה מסודרת לחברי הדירקטוריון, ולהודיע להם על הכוונה להעביר את המניות ולבקש את עמדתם. גם כדבר (המינימלי) הזה לא נעשה. המשיבים מבקשים, כאמור, להסתמך על שנאמר בישיבה מיום 7.9.16, אלא שגם בישיבה זו לא הובא דבר ההעברה באופן מלא ומפורט לידיעת חברי הדירקטוריון, ודאי לא כולם.
11.בהמשך לדברים אלו אציין, כי הצורך בקיום דיון מסודר בהעברת המניות מתעצם נוכח שני יסודות השזורים זה בזה: האחד – העובדה כי עניין לנו בחברה לתועלת הציבור, והשני – העובדה כי רז וגז פעלו במצב של ניגוד עניינים, בשל תפקידיהם בחברה. עניינם האישי של גז ורז בהעברת המניות נגזר משליטתם בחברה שקיבלה את המניות מהמגבית והסוכנות (ולמעשה הוקמה לשם כך). כיוון שכך, הם עשויים היו למצוא עצמם בניגוד עניינים בהליך ההעברה. הדברים מכוונים לשניהם כאחד, שכן חשש טבוע קיים כי הם לא יקיימו אחר תפקידיהם בחברה בהליך העברת המניות, בלא שעניינם האישי יבוא לידי ביטוי. הדבר מקבל משנה חשיבות בשל העובדה כי עניין לנו בחברה לתועלת הציבור, בה חברי הדירקטוריון (ובוודאי לעומד בראשו) הם מן החשובים שבגורמים העשויים לשמור על כספי הציבור שהושקעו בחברה. הואיל וכך, עובר להבאת נושא העברת המניות לאישור המנהלים היה על גז ורז להתפטר מתפקידיהם. בכל הנוגע לגז הדבר הוסבר מעלה, בהיותו בעל כוח הצבעה בדירקטוריון. בכל הנוגע לרז – בשל היותו היועץ המשפטי של החברה, צריך היה שהדירקטוריון יקבל יעוץ משפטי ממי שאיננו מעורב בהעברת המניות (כגון ביחס לפירוש שיש ליתן להוראות התקנון), בטרם יבוא העניין להכרעת הדירקטוריון.
12.המסקנה מכל האמור עד כה היא, כי העברת המניות לקתה, בכך שלא קיבלה את אישור הדירקטוריון מראש, ולכן יש לצוות עת ביטולה. אגב כך אציין, כי ציווי זה צריך שיתקיים גם אם העברת המניות נרשמה בינתיים אצל רשם החברות. אינני מוצא כל רבותא בכך שהרישום הושלם. כפי שנרשמה ההעברה, כך ניתן גם לבטלה, אם נמצא ליקוי בהליך ההעברה.
13.בשולי הדברים ביקשתי להעיר הערות אחדות.
התרשמותי מהתבוננות על הסכסוך ממעוף הציפור הביאתני לכלל דיעה, כי התנגדותם של המבקשים להעברה אין מקורה בדיעה לפיה גז ורז, כמו גם גליל טכנולוגי, אינם ראויים להחזיק במניות. התנגדותם מקורה בחששם למעמדן של הרשויות המקומיות במכללה. לעניין זה אומר, כי לרשויות המקומיות אין כל מעמד פורמלי במכללה. אכן, כאשר נקלעה המכללה לקשיים כלכליים לפני כעשור, היו אלו הרשויות שנחלצו לעזרתה והזרימו לה כספים, ועל כך יש לברכן. אלא שבכך אין כדי לבסס זכות פורמלית שלהן במכללה. את הסיוע שהן הגישו למכללה יש לראות כרצון שלהן לפעול לטובת איזור הצפון ותושביו, שכן המכללה היא היחידה באיזור. אגב כך אציין, כי הטענה בדבר החזקת המניות על ידי המגבית והסוכנות בנאמנות עבור הרשויות המקומיות לא הוכחה כלשהו. המבקשים ביקשו להוכיחה באמצעות עדותו של פרופ' לבנון, אלא שבעדות זו לבדה, כשאין היא נתמכת בכל מסמך שהוא (אדרבא, היא נסתרת על ידי התכתבויות שהוחלפו בעת ההיא ובשנים שבאו לאחר מכן), אין כדי לבסס את הנאמנות הנטענת.
בהמשך להערה זו אוסיף, כי עניינן של הרשויות במכללה הוא ברור, ואת פנייתן לבית המשפט יכולתי להבין ככזו שתכליתה לשמר את מעמדן במכללה, גם אם אין הוא מעמד פורמלי. הדברים מכוונים לכך, שעד כה נתמנו חלק מחברי הדירקטוריון מתוך המלצה שניתנה על ידי הרשויות המקומיות. על רקע זה הצעתי לבעלי הדין, כי תקנון החברה ייתן מעמד פורמלי לרשויות המקומיות, במובן זה שתידרש המלצה שלהן למינויו של דירקטור. המשיבים הסכימו להצעתי, ואילו המבקשים דחו אותה.
לבסוף אומר, כי לסוכנות ולמגבית זכות להעביר את המניות לפי שיקול דעתן. אלא שהדבר כפוף לאישור הדירקטוריון, כפי שהטעמתי לעיל. השתכנעתי לגמרי, כי שיקוליהן היו ענייניים ונקיים מכל שיקול זר. הן רצו בהעברת המניות מתוך מדיניות כלל ארצית שגיבשו (להעברת החזקתם במניות לגורמים אחרים במוסדות דוגמת המכללה, שבמניותיהם הן מחזיקות). ועוד השתכנעתי, כי הן ביקשו להעביר את המניות לגליל טכנולוגי מתוך היכרות עמוקה עם גז ורז, ודעתן החיובית מאוד על השניים האחרונים. דיעה חיובית שכזו היתה גם לראשי הרשויות המקומיות אודות גז ורז, עד לפרשה בה עסקינן, שסדקה סדק באמון שבין הצדדים. על כן באה הערתי שלעיל, לפיה לא בשל כך שסברו כי אין הנעברים מתאימים הוגשה התובענה, כי אם מתוך רצון לשמר את מעמדן של הרשויות המקומיות במכללה. אגב כך אומר, כי לא השתכנעתי מטענתם של המבקשים, לפיה העובדה שהמגבית, הסוכנות, גז ורז לא ביקשו לכנס את הדירקטוריון על מנת לקבל את אישורו להעברה, מצביעה על חוסר תום לב של מי מבין הארבעה הללו, מתוך רצון להסתיר את דבר ההעברה. הדבר נבע מעמדתם, שאותה מצאתי שגויה, לפיה אין הם צריכים את אישורו של הדירקטוריון להעברה. הדבר בלט במיוחד אצל הסוכנות והמגבית, שסברו כי בהיותן מחזיקות במניות החברה, בכוחן לעשות בקניינן כפי שתרצינה, בלא שיידרשו לאישור של הדירקטוריון. הוא הדין אצל גז ורז, שראו את הוראת סעיף 10 בתקנון בדרך פרשנית שאינה נותנן לדירקטוריון זכות לעמוד נגד ההעברה.
15.סוף דבר הנני מורה על בטלות העברת המניות מאת הסוכנות והמגבית, לגליל טכנולוגי. הנני מורה על ביטול רישום ההעברה.
הנני מחייב את המשיבים 8-10 לשלם, יחד ולחוד, לשם למבקשים 1-8 שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. המשיבות 1-2 תשלמנה למבקשים 1-8, יחד ולחוד, סך 10,000 ₪.
את הרשויות המקומיות בחרתי שלא לזכות בהוצאות משפט, הואיל והטענה היחידה שיכולה היתה ליתן להן מעמד בהליך היא זו המכוונת להחזקת המניות בנאמנות עבורן, טענה אותה לא קיבלתי. את המכללה (מבקשת 12) לא זיכיתי בהוצאות, הואיל ולא ראיתי החלטה שלה (באמצעות הדירקטוריון) להגיש את התובענה בשמה. הלכה למעשה – התובענה היא תובענתם של חברי הדירקטוריון בלבד.
ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.
