ה"פ 4959-08-16 ג'בר נ' לשכת רישום מקרקעין - ירושלים

בפני בקשה שהוגשה ביום 3.8.2016, למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המנוחה שפרטיה מופיעים בבקשה, העבירה למבקש ללא תמורה את מלא הזכויות בנכסים המצוינים בבקשתו, וכן להורות לרשם המקרקעין לרשום את מלוא זכויותיה של המנוחה בנכסים על שמו של המבקש.

מהודעת ב"כ המבקש עולה כי לרשם המקרקעין במחוז ירושלים הומצא עותק הבקשה, אך הוא בחר שלא להגיב לה. יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, המבקש צירף לבקשתו את החלטותיהם המנומקות של רשם המקרקעין והממונה על המרשם בעניין זה.

המבקש טוען בבקשתו, כי ביום 20.2.1998, המנוחה ושתיים נוספות (להלן: המעבירות), העבירו לו ללא תמורה את מלוא זכויותיהן בנכסים האמורים, זאת בדרך של חתימה על תצהירי העברה ללא תמורה וחתימה על יפויי כוח בלתי חוזר.

לטענתו בשנת 2012 משהתחדשו הליכי הרישום, הוא נדרש להמציא לרשם המקרקעין יפויי כוח בלתי חוזרים מאת שלושת המעבירות, בהם ייאמר במפורש כי העברת הזכויות היא ללא תמורה.

שתיים מהמעבירות חתמו לבקשתו על יפויי כוח שכאלה ואלה הומצאו לרשם המקרקעין, ואולם השלישית - המנוחה, הלכה לעולמה ביום 20.1.2009.

לפיכך, ביום 18.4.2016 הודיע רשם המקרקעין למבקש כי לא יוכל לרשום את זכויותיו בנכסים האמורים מאחר ואין בידי המבקש הרשאה מאת המנוחה "להעביר את חלקה ללא תמורה", דבר הנדרש "לפי סעיף 5 לחוק השליחות וכן על פי הוראות קובץ ניהול ורישום".

ערר שהגיש המבקש על החלטה זו בפני הממונה על המרשם נדחה. בהחלטה בערר, שניתנה על ידי סגנית הממונה על המרשם, נקבע כי על פי סעיף 5 לחוק השליחות התשכ"ה-1965, פסיקת בית המשפט העליון ונהלי הרישום, אין הרשם רשאי בנסיבות שלפנינו לרשום נכס על פי יפוי כוח שלא צוין בו במפורש כי העברת הזכויות היא ללא תמורה.

לסגנית הממונה על המרשם הוגשו שני פסקי דין מהעת האחרונה - ה"פ (מחוזי ים) 9079-12-12, וה"פ (מחוזי מרכז)64052-10-15 - בהם ניתנו פסקי דין הצהרתיים המאפשרים את רישום הנכסים על פי יפויי כוח בלתי חוזר, אף שלא צוין בהם באופן מפורש כי מדובר בהעברה שאינה בתמורה, זאת משהוכחה באותם מקרים, על סמך ראיות חיצוניות, כוונת מייפה הכוח להעביר את הזכויות בנכסים לידי המבקשים ללא תמורה.

בהתייחסה לפסקי דין אלה ציינה סגנית הממונה בהחלטתה:

"העובדה שקיימים פסקי דין בהם פירשו בתי המשפט את לשונו של סעיף 5 לחוק השליחות בצורה מרחיבה, תוך שנבחנה בהם גם כוונתו של השולח כפי שהתגלתה מנסיבות חיצוניות ליפוי הכוח, היא היא הנותנת, שבחינת כוונת הצדדים מתוך נסיבות חיצוניות ליפוי הכוח, היא עניין לערכאה שיפוטית ולא לרשויות מינהליות רושמות כמו רשם המקרקעין או הממונה על המרשם".

דיון והכרעה

כאמור בפסקי הדין האמורים לעיל, על בית המשפט הדן בעניין מהסוג שלפנינו, להידרש גם לראיות חיצוניות כדי לאמוד את דעת השולח וכדי לאפשר במקרים המתאימים את הרישום למרות הפגם האמור ביפוי הכוח.

במקרה שלפנינו הציג המבקש ראיות ברורות לכך שהמנוחה התכוונה להעביר את זכויותיה ללא תמורה: בנוסף לתצהירו, הפנה המבקש לתצהירי העברה ללא תמורה, בהם המעבירות ובהן המנוחה הצהירו במפורש כי העברת הזכויות היא ללא תמורה. כמו כן הפנה המבקש לעותק ההודעה שהגיש בשנת 1998 לרשויות המס שגם בה נאמר הדבר במפורש, וכן הפנה לתצהיר מאת עו"ד אופיר כץ, אשר אישר את חתימתה של המנוחה על יפוי הכוח האמור (נספח ה' לבקשה), המסביר כי מקור התקלה הוא בכך שהמעבירות ובהן המנוחה חתמו בפניו על נוסח "סטנדרטי" של יפוי כוח שלא פירש את כוונתן לבצע העברה ללא תמורה, אך יחד עם זאת הוא מאשר כי כוונת המנוחה היתה להעביר את הזכויות ללא תמורה. עו"ד כץ מסיים את תצהירו במילים: "הנני מצהיר כי המעבירות הצהירו בפניי כי הן נותנות את הנכסים ללא תמורה למקבל, וכן מינו אותי לשליח שלהן לשם העברת הנכסים במתנה וללא תמורה למקבל".

לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו יפוי הכוח מאת המנוחה, הנושא תאריך חתימה 20.2.1998, המצורף לבקשה והמסומן נספח ה', הוא יפוי כוח להעברת זכויות המנוחה בנכסים ללא תמורה.