פרץ נ' עיריית חיפה

לפני תביעה לפסק דין הצהרתי כי המבקש אינו חייב כספים כלשהם למשיבה בגין תשלומי ארנונה עבור נכס הנמצא ברח' סירקין 10/12, בחיפה.

כן התבקש צו מניעה קבוע נגד המשיבה האוסר עליה להוסיף ולנקוט בהליכי גבייתו של חוב נטען זה.

1.המבקש הינו אדם פרטי, כבן 65 היום, אשר שכר חנות בדמי מפתח ברח' סירקין 10/12 בחיפה, הידועה כנכס מס' 1098216 (להלן – "הנכס").

המשיבה היא רשות מקומית הגובה תשלומי ארנונה בגין נכסים שבתחומה.

2.לטענת המבקש, בשנת 1996 עזב את הנכס ומאז אינו מחזיק בו ואינו קשור אליו עוד.

עוד לטענתו, בשנים האחרונות החל לקבל מכתבי התראה מהמשיבה וכן ננקטו כנגדו הליכי גבייה, בגין חוב ארנונה, אשר לטענת המשיבה מגיע לסך של כ-200,000 ש"ח נכון להיום.

המבקש טוען, כי מאחר ואינו מחזיק בנכס מזה למעלה מעשרים שנה, אין מקום לחיובו בכל חיוב כלפי המשיבה.

3.ביום 30.1.14 שלחה בתו של המבקש מכתב למשיבה (נספח י4 לתשובת המשיבה להמרצת הפתיחה; במכתב נרשם 30.1.13, אך זוהי טעות סופר, והכוונה לשנת 2014).

במכתב נטען, כי המבקש אינו מחזיק בנכס מאז שנת 1996, המשיבה התבקשה להעמיד את החוב על הסך של 3,000 ש"ח, סכום אשר ישולם ע"י הבת, שולחת המכתב (המכתב נספח י4 לתשובת המשיבה יקרא להלן – "הצעת הפשרה").

בתשובת המשיבה למכתב זה מיום 13.1.14 (נספח ג' להמרצת הפתיחה; ניראה כי נפלה טעות גם בתאריך שנרשם על גבי מכתב זה, שהינו במענה למכתב מיום 30.1.14, ועל כן לא ייתכן שנשלח לפני תאריכו של המכתב מיום 30.1.14), התבקש המבקש להמציא מסמכים שונים, ובמכתב בתו מיום 27.2.14 (העמוד השני של נספח ג' להמרצת הפתיחה) נשלחו המסמכים המבוקשים.

4.המשיבה המשיכה במשלוח מכתבי התראה למבקש, ועל כן ביום 28.6.16 הוגשה המרצת הפתיחה.

ביום 30.6.16 שלחה המשיבה לב"כ המבקש תשובתה מיום 21.6.16 בנוגע להצעת הפשרה של המבקש; התשובה, כמו גם אישור על העברתה לב"כ המבקש ביום 30.6.16 וכן מכתבו של ב"כ המבקש למשיבה מיום 4.7.16 צורפו להודעת המשיבה מיום 5.7.16 (בק' מס' 5).

5.ביום 12.9.16 הוגשה תשובת המשיבה להמרצת הפתיחה במסגרתה טענה המשיבה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בה נוכח הוראות סע' 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן – "חוק הערר"), כי המבקש השתהה בהגשת תביעתו ולא טען להתיישנות החוב, וכי המבקש ידע על החוב במשך כל השנים ולא עשה דבר כדי להסדירו אף לא טען כי אינו מחזיק בנכס.

6.ביום 11.1.17 התקיים דיון מקדמי (לאחר שנדחה לבקשת המבקש), ומשלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, נקבע מועד לשמיעת ראיות הצדדים ליום 8.2.17.

מועד ההוכחות נדחה לבקשת המבקש ליום 26.3.17.

7.ביום 22.3.17 הגישה המשיבה בקשה להוספת ראיות (בק' מס' 10): מכתב מיום 5.1.14 בכתב ידו של המבקש בו מצהיר המבקש כי הוא אינו מחזיק בנכס מאז אותו יום, וכן תצהיר של בעלת הנכס, מיום 5.1.14, בו היא מצהירה כי הנכס הוחזר לה באותו יום ומבקשת הסבת תשלומי הארנונה על שמה מאותו יום.

לטענת המשיבה, גילתה את המסמכים במהלך הכנת התיק לשמיעת העדים, הפנתה למסמך שצורף לתשובתה בו יש הפנייה למסמכים אלה, וטענה כי המסמכים לא צורפו לתשובה מפאת תקלה כלשהי.

בהחלטה שניתנה על ידי ביום 23.3.17 קבעתי כי מכתבו של התובע, אותו ניתן היה להגיש גם במסגרת חקירתו הנגדית – מתקבל כראיה ללא קבלת תגובת המבקש, ובעניין התצהיר הנוסף – הוריתי לקבל את תגובת ב"כ המבקש בפתח ישיבת ההוכחות.

בפתח ישיבת ההוכחות ביום 26.3.17 הודיע ב"כ המבקש על התנגדותו להגשת התצהיר הנוסף, בפרט כאשר המצהירה לא זומנה ע"י המשיבה ולא הגיעה להיחקר עליו.

8.בסיום ישיבת ההוכחות הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים. סיכומי המבקש הוגשו ביום 26.4.17. סיכומי המשיבה הוגשו ביום 29.6.17.

9.סע' 3 לחוק הערר

9.1סע' 3(א)(3) לחוק הערר קובע כי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי, תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד הטענה כי הוא אינו מחזיק בנכס (כמשמעות מונח זה בפקודת העיריות).

לטענת המשיבה, משנקבע האמור לעיל, אין לבית משפט זה עוד סמכות עניינית לדון בטענות המבקש כי אינו מחזיק בנכס משנת 1996 (או בכלל), הואיל ומקומן של הטענות הוא בהשגה לפני מנהל הארנונה.

9.2יש טעם בטענת המשיבה, אלא שסע' 3(ג) לחוק הערר קובע במפורש גם, כי –

"על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".

9.3מכאן, שלבית המשפט סמכות עניינית לדון במבוקש, ודין טענת המשיבה בעניין זה דחייה.

9.4שאלה אחרת היא האם אני מוצאת להתיר למבקש להעלות את טענתו, ובנסיבות החריגות והמיוחדות של המקרה שלפניי, אשר יפורטו בהמשך, מצאתי להתיר למבקש העלאת הטענה.

10.המו"מ לפשרה

10.1בינואר 2014 שלחה בתו של המבקש למשיבה בקשה לתשלום החוב בפשרה. על פנייה זו קיבל המבקש תשובה עניינית בחודש יוני 2016, קרי: בחלוף שנתיים וחצי ממשלוח המכתב.

10.2לא יכול להיות חולק, כי מדובר בפרק זמן ארוך במידה בלתי סבירה בעליל. לא ייתכן כי אזרח יפנה לרשות מקומית, אשר דורשת ממנו תשלום חוב שהוא מתכחש לו, מבקש להגיע עמה להבנות – והרשות המקומית אינה משיבה לו דבר משך שנתיים וחצי!

10.3לטעמי, די בהתנהלות זו של המשיבה כדי להתיר למבקש להעלות את טענותיו בפני בית המשפט, בפרט כאשר ההליך המשפטי כולו הסתיים בתוך שנה וחודש בלבד, כאשר צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה לנקוט כנגד המבקש בפעולות גבייה מנהלית, ניתן ביום בו הוגשה המרצת הפתיחה; כל אדם זכאי לדעת היכן הוא עומד בתוך פרק זמן סביר (בהתאם לנסיבות).

10.4אשר לפרטיו של המו"מ – משזה לא צלח, הרי שמכתבה של בתו של המבקש למשיבה ובו פרטי הצעתה (נספח י4 לתשובת המשיבה), כמו גם תשובת המשיבה להצעה (שצורף להודעת המשיבה מיום 5.7.17), הינם בגדר נתונים חסויים אשר אסור היה למשיבה כלל להביאם לפני בית המשפט; משכך – אין בדעתי להתייחס אל תוכנם.

די היה בכך שהובאו לפני בית המשפט מועד הפנייה ומועד התשובה.

11.סע' 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע –

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי-ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה"

(וראו גם הוראת סע' 326 לפקודה).

מצאתי לציין הוראה זו שהיא הוראת החוק החלה בעניין הסבת חיובי ארנונה ברשות מקומית; אלא שהמשיבה לא טענה כי המבקש חייב בתשלומי הארנונה משנת 2009 ועד ינואר 2014 מחמת שלא מסר לה הודעה, ולמעשה – כלל לא טענה על כך שלא ידעה כי המבקש אינו מחזיק בנכס כטענתו.

מהראיות שהובאו עולה גם, כי המשיבה ידעה שהמבקש אינו מחזיק בנכס וזאת מזה שנים רבות, וכפי שיפורט להלן.

12.מועד עזיבת המבקש את הנכס

12.1להוכחת טענתו כי אינו מחזיק בנכס מאז שנת 1996 צירף המבקש להמרצת הפתיחה שני מסמכים: אישור מחברת חשמל כי לא מסופק חשמל לנכס מאז יום 28.1.98 (נספח ה') ואישור רו"ח המבקש מיום 11.7.96 כי המבקש סגר את תיקו במע"מ ביום 1.1.96 (נספח ו').

12.2עדותו של המבקש לפניי בעניין זה הייתה בלתי סדורה ומעט מבולבלת; פעולות רבות שבוצעו על ידו – המבקש כלל לא זכר, מכתבים שקיבל, שיחות שניהל וכו'.

ויחד עם זאת, התרשמתי כי מדובר באדם פשוט, אשר התעסקות בניירת אינה מסוג הדברים שהוא בקי בהם (בלשון המעטה), ואשר סמך על דברים שנמסרו לו ע"י נציגיה השונים של המשיבה.

12.3כך, אני מאמינה למבקש, כי כאשר סגר את העסק בשנת 1996 הלך למשרדי העירייה ומסר לפקידה שקיבלה אותו כי העסק נסגר, כי זו "טיפלה בו" כלשונו ואמרה לו ש"הכול בסדר" (עמ' 3 ש' 8-13).

12.4אני מאמינה למבקש, כי מאז שנת 1996 לא התקרב לחנות (שם, ש' 18, ש' 26, עמ' 4 ש' 2).

12.5תמיכה לטענותיו של המבקש בעניין זה נמצא בראיות המשיבה עצמה:

12.5.1בנספח ב3 לתשובה, שהוא תדפיס שלבי הטיפול בחייב, נרשם –

ביום 25.6.01 - "הודבקה הודעה בכתובת הנכס. מקום סגור הרבה זמן" (ההדגשה שלי – ר.ב.),

ביום 10.7.01 - "לא קיים בכתובת הנכס",

ביום 30.10.01 - "הנכס המדובר בדמ"פ [דמי מפתח – ר.ב.] וב"ב [בעל הבית – ר.ב.] אינו מוכן לקבלו חזרה"

ומסיבות אלה נרשם גם ביום 8.11.01 "תיק בלתי אפשרי".

12.5.2בנספח ח2 לתשובה, שהוא פירוט שיחה טלפונית עם המבקש מיום 25.6.12 נרשם כי המבקש "טוען כי לא נמצא בנכס כבר מעל 10 שנים".

12.6בחקירתה לפניי, אישרה נציגת המשיבה כי המשיבה שלחה התראה ראשונה למבקש ביום 6.5.01 (עמ' 10 ש' 21), וכי לא הוגש על ידי המשיבה כל מסמך לכך שבוצעו פעולות גבייה כלשהן ממאי 2001 ועד יולי 2008 (נספח ה5 לכתב התשובה, עמ' 10 ש' 19-25 ועמ' 11 ש' 20-22 – "לא הובא תדפיס של מערכת פעולות הגבייה").

במילים אחרות – משנת 2001 ועד שנת 2008 לא הוכח כי ננקטו פעולות גבייה כלשהן מהמבקש, ולא ברור לי כיצד סבורה המשיבה כי המבקש היה צריך להבין מכך שעליו לנקוט בפעולה כלשהי מצידו.

12.7אדם שאינו מחזיק בנכס עוד, אשר – כפי המבקש כאן, הודיע לרשות המקומית על סיום ההחזקה, אשר נאמר לו במפורש ע"י נציגת הרשות המקומית כי הכל בסדר, והוא אינו שומע דבר מהרשות המקומית משך שנים ארוכות – מה עליו להבין מכך? האם מסקנתו של המבקש כי חיובי הארנונה אמנם הוסבו משמו אל שם בעל הנכס אינה מסקנה מתבקשת ביותר בנסיבות כאלה?

ובמילותיו של המבקש בעדותו לפניי –

"אמרו לי בעירייה שיעבירו את הרישומים ולא שמעתי מהם במשך שנים"

(עמ' 4 ש' 18)

12.8מכל המפורט לעיל עולה, כי המשיבה ידעה שהמבקש אינו מחזיק בנכס וזאת עוד בשנת 2001 ועפ"י רישומיה שלה, כאשר לא ברור מדוע המשיכה לחייב אותו בתשלומי ארנונה או לנקוט נגדו בהליכי גבייה, בפרט כאשר נאמר למבקש כי הרישום הוסדר ("הכול בסדר") ובפרט כאשר המבקש לא שמע מהמשיבה דבר במשך שנים רבות, כמפורט לעיל.

13.המסמך מיום 5.1.14

13.1כפי שתיארתי לעיל, מסמך זה, בכתב ידו של המבקש הוגש ע"י המשיבה רק ביום 22.3.17, בסמוך לפני המועד הנדחה לשמיעת ראיות הצדדים.

13.2בעדותו לפניי הסביר המבקש את הרקע לעריכת המסמך, ואני נותנת אמון מלא בעדותו בנקודה זו –

"גם בתצהיר הזה מ-2014 רחמים מהעירייה רימה אותי הוא אמר לי מה לכתוב ואמר לי לחתום ושהוא יעזור לי, שאשלם 1,000 ₪, ואסיים עם כל העניין הזה"

(עמ' 3 ש' 15-16; וראו גם בעמ' 5 ש' 9-11 ובעמ' 6 ש' 1-3).

המבקש מכנה את המסמך שערך ביום 5.1.14 'תצהיר', עובדה המלמדת על הדרך הפשוטה בה הוא מבין את התנהלות הדברים.

אין ספק בידי כי כאשר המבקש ערך את המסמך לבקשתו של נציג המשיבה הוא לא הבין שמשמעותו היא שהוא למעשה מצהיר שהחזקתו בנכס פסקה רק בשנת 2014 ולא קודם לכן, ועל כן חייב בתשלומי ארנונה עד לשנת 2014. כך מבקשת המשיבה כי אראה את המסמך ומטעם זה הגישה אותו – כסוג של הודאת בעל דין מצידו של המבקש בחובו כלפיה.

13.3אלא שהתמונה שעלתה מהראיות היא שונה לחלוטין: פקיד מוסמך בעירייה אומר לאדם פשוט שהוא "יעזור לו", מכתיב לו נוסח של הצהרה שאינה אמת, והכל במטרה לחפות על מחדליה של המשיבה במשך שנים באי תיקון רישומיה ועל מעשיה במשך שנים בנקיטת פעולות גבייה שלא כדין מהמבקש.

אם לא די בכך שהמשיבה ידעה שהאמור בהצהרה זו אינו אמת, הואיל והמבקש – עפ"י רישומיה שלה – אינו מחזיק בנכס משך שנים, כעת מבקשת המשיבה לעשות שימוש במסמך זה נגד המבקש!

אם כבר הוכתב ע"י המשיבה למבקש דבר חסר בסיס במציאות, מוטב היה אלמלא הייתה המשיבה מגישה אותו לבית המשפט כ"ראיה" מטעמה.

13.4בנוסף, העובדה כי ביום 5.1.14 מצהיר המבקש כי באותו יום הוא כבר אינו מחזיק בנכס מלמדת על חוסר האמת בהצהרה עפ"י האמור בה עצמה (ואף ללא צורך בראיות חיצוניות, שהובאו, כמפורט לעיל).

צריך להיות אדם מאד מסוים, עם התנהלות מאד מסודרת, כדי להחזיר נכס לבעליו ובאותו יום ממש להתייצב במשרדי הרשות המקומית ולהודיע לה על כך - ובכתב.

לאחר שראיתי את המבקש והתרשמתי ממנו באופן בלתי אמצעי, אני סבורה כי הוא לא מסוג האנשים שיפעלו באופן ה"מסודר" הנחזה מהמסמך.

13.5אני קובעת, על כן, כי המסמך הוכתב למבקש ע"י נציג מוסמך של המשיבה, כאשר המבקש לא הבין מהות ההצהרה עליה הוא חותם או משמעותיה ועל כן בטל מעיקרו;

כי אותו פקיד, שלא הובא לעדות ע"י המשיבה, ניצל את תמימותו ואמונתו של המבקש בו – אמון הנובע הן ממהות תפקידו והן מדבריו כי הוא "יעזור" למבקש - כדי לגרום לעריכתו של מסמך אשר יכול לשמש את המשיבה לא רק בהגנתה בפני תביעה זו, אלא גם כ"הצדקה" להתנהלותה חסרת תום הלב במשך שנים אל מול המבקש.

14.תצהיר הבעלים

14.1עם הצהרת המבקש, ביקשה המשיבה להגיש גם תצהיר שנערך ביום 5.1.14 ע"י בעלי הנכס.

כפי שהובא לעיל, ב"כ המבקש התנגד לצירוף התצהיר מבלי לחקור את עורכו.

14.2המשיבה לא טרחה לזמן את המצהירה ועל כן לא ניתן לקבל את התצהיר כראיה.

14.3ב"כ המשיבה הצהירה בפניי כי התצהיר "הועבר למשיבה על ידי המבקש ולעניין זה בלבד אני מגישה אותו" (עמ' 2 ש' 14-15).

אלא שהמבקש הכחיש כי הוא הביא את המסמך למשיבה (עמ' 6 ש' 6-7), ומהמסמך עצמו ניתן לראות בתחתיתו – כי נשלח בפקס מאת המצהירה, עובדה התומכת בטענתו של המבקש כי לא הביא את המכתב למשיבה.

על כן גם "שימוש" זה שביקשה המשיבה לעשות במסמך – לא תוכל לעשות, משהוכח אחרת.

15.התוצאה

15.1אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני קובעת כי המבקש לא מחזיק בנכס ברח' סירקין 10/12 בחיפה, הרשום אצל המשיבה כנכס מס' 1098216 מאז שנת 1996.

15.2אני מצהירה כי למבקש אין כל חוב ארנונה, מים ביוב או כל חיוב אחר למשיבה בגין הנכס ברח' סירקין 10/12 בחיפה.

15.3צו המניעה הזמני שניתן ביום 28.6.16, האוסר על המשיבה לנקוט בהליכי גבייה מנהלית נגד המבקש בגין חוב נטען בנכס ברח' סירקין 10/12 בחיפה, יהיה קבוע.

15.4נוכח התנהלות המשיבה כלפי המבקש במשך קרוב לשני עשורים, התנהלותה תוך ניהולו של ההליך לפניי כמפורט לעיל, נוכח סכום החוב שפעלה לגבייתו, שלא כדין כאמור, מהמבקש (קרי: כ-200,000 ש"ח), ולאחר שעיינתי בהסכם שכר הטרחה שבין המבקש לבא-כוחו, שצורף לסיכומי המבקש (ממנו עולה לכאורה כי שכר טרחת המבקש לבא-כוחו יעמוד, עם קבלת מלוא התביעה כמפורט לעיל, על הסך הכולל של 37,500 ש"ח בצירוף מע"מ), אני סבורה שיש לחייב את המשיבה בהוצאותיו הסבירות של המבקש בהליך זה בסכום של 25,000 ש"ח (הסכום כולל מע"מ והחזר אגרה).

15.5סכום זה ישולם ע"י המשיבה למבקש עד ליום 31.8.17, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ז, 13 יולי 2017, בהעדר הצדדים.