האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות - חמותה לשעבר וגיסתה לשעבר של הנתבעת - סך 175,000 ש"ח עבור הלוואות שניתנו על פי הנטען לנתבעת ולבעלה לשעבר בתקופת נישואיהם?

האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעות - חמותה לשעבר וגיסתה לשעבר של הנתבעת - סך 175,000 ש"ח עבור הלוואות שניתנו על פי הנטען לנתבעת ולבעלה לשעבר בתקופת נישואיהם?

א. רקע רלוונטי

1. הנתבעת (להלן בשם בדוי 'רבקה') ומר XXX (להלן בשם בדוי 'יצחק') נישאו בשנת 2003 והתגרשו ביום 31.12.2011. התובעת 1 (להלן בשם בדוי 'שרה') היא אמו של יצחק והתובעת 2 (להלן בשם בדוי 'אפרת') היא אחותו של יצחק.

2. שרה ואפרת הגישו תביעה לחיוב רבקה בתשלום מחצית מהלוואות שנתנו לטענתן ליצחק ורבקה בתקופת נישואיהם. התביעה נדונה בתחילה בבית הדין הרבני יחד עם הליכי הרכוש בין רבקה ויצחק שהחלו בשנת 2011. ביום 24.4.2014 פסק בית הדין הרבני שהוא נעדר סמכות לדון בתביעה. באוגוסט 2014 הגישו שרה ואפרת תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה אך זו נמחקה על ידי מותב קודם (סגנית הנשיא, כב' השופטת מירה דהן) מפאת חוסר סמכות עניינית ומשעה שיצחק ורבקה כבר היו גרושים. בנובמבר 2014 הגישו שרה ואפרת תביעה חדשה לבית משפט השלום (כב' השופט אביים ברקאי) אך זה הורה על העברתה לבית המשפט לענייני משפחה בנובמבר 2016. בהעדר התייצבות הצדדים לדיון שנקבע לפני מותב קודם בבית משפט זה (סגנית הנשיא, כב' השופטת מירה דהן) נמחקה התביעה בינואר 2017. בקשה לביטול פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה נדחתה על ידי המותב הקודם. במאי 2017 הגישו שרה ואפרת את תביעתן בפעם הרביעית. זו התביעה שלפני בית המשפט.

3. על פי הנטען בשנת 2010 נתנה שרה ליצחק ורבקה הלוואה בסך 250,000 ש"ח ואפרת נתנה להם הלוואה בסך 99,000 ש"ח. שרה ואפרת תבעו מרבקה תשלום מחצית סכומים אלה. יצחק לא נתבע להשבת חלקו בהלוואות ושרה ואפרת אישרו שהוא טרם השיב להן את חלקו בהלוואות.

4. בכותרת כתב התביעה נכתב שסכום התביעה הוא 175,000 ש"ח. בפרק הסעדים עתרו שרה ואפרת לחייב את רבקה בתשלום סך כולל של 234,500 ש"ח בערכי קרן. משהתבקשו שרה ואפרת לשלם את הפרש האגרה (בין הסכום ששולם לבין הסכום שנתבע בפועל לאחר שישערכו אותו כדין למועד הגשת התביעה) הודיע בא כוחן שהתביעה תועמד על סך 175,000 ש"ח בלבד (שורה 13 בעמוד 7 לפרוטוקול).

5. לטענת שרה ואפרת אין מחלוקת שנתנו לרבקה כספים ועל כן השאלה היחידה הנדרשת הכרעה היא האם כספים אלה ניתנו כהלוואה או שמא כמתנה. רבקה מכחישה שקיבלו כסף משרה או מאפרת. לטענתה גם אם ניתנו כספים הרי שניתנו במתנה ולא כהלוואה, ואם ניתנו כהלוואה הרי הם הושבו.

ב. דיון והכרעה

6. על פי הנטען הלוו שרה ואפרת, כל אחת בנפרד, כספים ליצחק ורבקה מבלי שנחתם הסכם הלוואה. טרם בחינת סיווג הכספים הנטענים - אם כהלוואה או כמתנה - יש לבחון האם שרה ואפרת הוכיחו שנתנו כספים לרבקה ואם כן, מהו שיעורם.

7. קודם שנבחן האם שרה ואפרת הוכיחו שנתנו כספים לרבקה יובאו מספר נתונים רלוונטיים להכרעה בעניין זכויות בדירות מגורים שרכשו ומכרו רבקה ויצחק במהלך שנות נישואיהם.

7.1        תחילה רכשו רבקה ויצחק זכויות בדירה ברח' XXX בXXX ולאחר מכן מכרו את הזכויות בדירה זו. הצדדים לא המציאו העתק מהסכם הרכישה או המכירה של דירה זו אך צורף העתק שטר משכנתה מיום 25.5.2008 באמצעותו נרשמה הלוואת משכנתה שנטלו רבקה ויצחק בסך 400,000 ש"ח. כן צורף אישור הבנק הבינלאומי על אודות סילוק הלוואת המשכנתה האמורה.

7.2        ביום 3.11.2009 רכשו רבקה ויצחק זכויות בדירה ברח' XXX בXXX תמורת 560,000 ש"ח (להלן בשם בדוי 'הדירה ברח' הלל'). בהתאם להסכם הרכישה שילמו רבקה ויצחק 170,000 ש"ח במעמד חתימת ההסכם, ואת היתרה בסך 390,000 ש"ח באמצעות הלוואת משכנתה.

7.3        ביום 31.12.2009 רכשו רבקה ויצחק זכויות בדירה ברח' XXX בXXX תמורת 1,020,000 ש"ח (להלן בשם בדוי 'הדירה ברח' שמאי'). בהסכם הרכישה נקבעו מועדי תשלום התמורה כך: 102,000 ש"ח במעמד חתימת ההסכם; 100,000 ש"ח עד 25.2.2010; 118,000 ש"ח עד 25.3.2010; היתרה בסך 700,000 ש"ח עד 25.4.2010 באמצעות תשלום משכנתה. צורף אישור בנק טפחות מיום 24.3.2010 על אודות נטילת הלוואת משכנתה בסך 700,000 ש"ח.

7.4        ביום 29.4.2010 מכרו רבקה ויצחק את זכויותיהם בדירה ברח' הלל תמורת 580,000 ש"ח. בהסכם המכירה נקבעו מועדי תשלום התמורה כך: 58,000 ש"ח במועד חתימת ההסכם; 200,000 ש"ח עד 6.5.2010 מתוכו יועבר סך 100,000 ש"ח לבנק הבינלאומי באמצעותו נטלו רבקה ויצחק הלוואת משכנתה; היתרה בסך 322,000 ש"ח עד 10.6.2010 כאשר עיקר הסכום ישמש לפירעון הלוואת המשכנתה שנטלו רבקה ויצחק. לטענת רבקה סכום התמורה בהסכם למכירת הזכויות בדירה ברח' הלל נכתב למראית עין ובפועל שולמה תמורה בסך 790,000 ש"ח. יצחק לעומתה טוען שהתמורה ששולמה היא על פי הסכם המכירה בלבד.

ב.1   האם שרה הוכיחה שנתנה כסף לרבקה?

8. שרה טענה שמרץ 2010 הלוותה ליצחק ורבקה 250,000 ש"ח לצורך השלמת הרכישה של הדירה ברח' שמאי ולשם כך נטלה הלוואת גישור מהבנק בסך 250,000 ש"ח למשך שנה. לטענתה ביום 11.3.2010 נרשם שעבוד על זכויותיה בדירת המגורים שלה להבטחת פירעון ההלוואה. הוסיפה שרה שרבקה ויצחק תכננו לשפץ ולהרחיב את הדירה ברח' שמאי, ואז ליטול הלוואת משכנתה בסכום גבוה יותר מהסכום שנטלו לצורך רכישתה וכך להשיב לה את ההלוואה שנתנה להם.

            שרה טענה שכספי ההלוואה ניתנו לרבקה ויצחק כך: 118,000 ש"ח באמצעות המחאה מיום 14.3.2010 בסך 118,000 ש"ח לפקודת מר XXX שמכר לרבקה ויצחק את הזכויות בדירה ברח' שמאי (להלן בשם בדוי 'מר כהן'); 132,000 ש"ח במזומן בסכומים ובמועדים שונים בהתאם לצורך של רבקה ויצחק והתקדמות השיפוץ שערכו בדירה ברח' שמאי.

9. להוכחת טענתה שנתנה את ההלוואה הנטענת צירפה שרה את המסמכים הבאים לתצהירה:

9.1        נסח רישום של דירת המגורים שלה בו נרשם שביום 11.3.2010 נרשם שעבוד על זכויותיה בדירה לטובת בנק הפועלים בשל נטילת הלוואת משכנתה בסך 250,000 ש"ח (נספח ח' לתצהיר שרה);

9.2        תדפיס נושא תאריך 13.11.2011, ללא פירוט על ידי מי הופק ונתונים בו הושחרו על ידי שרה. שמה של שרה או כל פרט מזהה שלה לא מופיע בתדפיס. שרה השחירה את הנתונים הבאים בתדפיס: סכום ההלוואה; שיטת חישוב; תאריך ביצוע; תאריך התחלה; תאריך סיום; ויתרה נטו. בכותרת התדפיס  נכתב "סכום 250,000 ש"ח", ועל פי הנתונים שלא הושחרו בתדפיס: תקופת ההלוואה היא 12; יתרת ההלוואה מעודכנת ל- 2/2011 היא 110,288.04 ש"ח תשלום חודשי 0 (נספח ח' לתצהיר שרה);

9.3        תדפיס שעל פי הנחזה הופק על ידי בנק הפועלים. התדפיס אינו נושא תאריך ונתונים בו הושחרו על ידי שרה. במסמך זה פירוט של ארבע הלוואות: הלוואה ראשונה בסך 160,000 ש"ח שיתרתה לסילוק 0 ש"ח; הלוואה שניה בסך 72,000 ש"ח שיתרתה לסילוק 61,999.88 ש"ח; הלוואה שלישית בסך 108,000 ש"ח שיתרתה לסילוק 95,926.19 ש"ח; והלוואה רביעית שסכום ההלוואה הושחר ויתרתה לסילוק 109,317.84 ש"ח. על גבי המסמך סומן חץ מנתוני ההלוואה הרביעית ונכתב בכתב יד: "הלוואה שנלקחה לצורך עזרה לבן ברכישת דירה. שיעבדה הדירה (מילה לא ברורה) שעבוד נוסף של 250,000 ש"ח. כעת יש פיגור בסך 109,317 ש"ח" (נספח ח' לתצהיר שרה);

9.4        תדפיס שכותרתו "משכן סימולציה" בו שלושה טורים שנחזים להיות פירוט תשלומים עבור הלוואות בשנים 2011-2010. גם תדפיס זה אינו נושא תאריך ונתונים בו הושחרו על ידי שרה. בשני הטורים הימניים בתדפיס מפורטים תשלומים ששולמו מידי חודש בתקופה 1/2010 ועד 10/2011 ומפורט שבחודשים 11/2011 ו- 12/2011 לא שולמו תשלומים כלל. על גבי התדפיס נכתבה הערה בכתב יד ששני הטורים הימניים הם עבור הלוואה שנטלה שרה. בטור השמאלי בתדפיס מפורטים תשלומים ששולמו עבור הלוואה זו שלצידה סומנה הערה בכתב יד "יצחק XXX". על פי הפירוט בטור זה: ב- 4/2010 שולם 1,062.79 ש"ח; ב- 5/2010 שולם סך 149,403.92 ש"ח; בכל אחד מהחודשים 6/2010 ועד 11/2010 שולם סך של כ- 400 ש"ח; בחודש 12/2010 לא שולם דבר; בחודש 1/2011 שולם סך 895.13 ש"ח ולאחר מכן בחודשים 2/2011 ועד 12/2011 לא שולם דבר. סה"כ בתקופה 4/2010 ועד 1/2011 שולם סך כולל של 153,870 ש"ח (נספח ח' לתצהיר שרה);

9.5        תדפיסי חשבון הבנק של שרה בבנק הפועלים לתקופה 9/2010 ועד 3/2011 ובנוסף תדפיסים של שלושה חודשים נוספים שכותרתם הושמטה ולא ברור לאיזה חודשים הם. לטענת שרה מהתדפיסים עולה שרבקה ויצחק הפקידו את החזרי הלוואה המשכנתה לחשבונה (נספח ט' לתצהיר שרה);

9.6        העתק המחאה מיום 14.3.2010 בסך 118,000 ש"ח משוכה מחשבונה של שרה לפקודת מר כהן, ואישור בכתב יד של עו"ד יניב הראל המאשר קבלת ההמחאה האמורה "על חשבון התמורה בהסכם המכר בין ה"ה חזן למר כהן מיום 31.12.09 על הדירה ברח' שמאי 13 XXX" (נספח י' לתצהיר שרה);

10. שרה לא הוכיחה שרבקה ביקשה ממנה כספים או שהיתה מעורבת בסיכום שנערך בינה לבין יצחק בעניין ההלוואות, ככל שנערך כזה. שרה לא הוכיחה שנתנה לרבקה כספים כלשהם. בחקירתה אישרה שרה, כמשיחה לתומה, שיצחק הוא שביקש ממנה את ההלוואה (שורות 14-7 בעמוד 17 ושורה 27 בעמוד 18 לפרוטוקול). יצחק ביקש כסף ולא רבקה. יצחק קיבל כסף ולא רבקה. לכל אורך ההליך רבקה הצהירה שמעולם לא ביקשה הלוואה משרה, שמעולם לא קיבלה ממנה הלוואה, וששרה או יצחק מעולם לא טענו בפניה שניתנה לה הלוואה (סעיף 3 לתצהיר רבקה). ב"כ התובעות שחקר את רבקה ארוכות נמנע מלחקור אותה על הצהרתה זו, ולא שאל אותה האם קיבלה כסף משרה ואפרת, באיזה תנאים והאם שרה או אפרת ביקשו ממנה אי פעם להשיב להן כספים. לכאורה די בכך כדי לדחות את תביעת שרה.

11. המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא ששרה לא הוכיחה שנתנה לרבקה ויצחק 132,000 ש"ח (מתוך ההלוואה הנטענת בסך 250,000 ש"ח):

11.1      שרה הצהירה באופן עמום שבמרץ 2010 נתנה ליצחק ולרבקה הלוואה בסך 250,000 ש"ח. שרה לא פירטה באיזה תאריך מדויק נתנה את הסכום הנטען, למי נתנה אותו, לרבקה, ליצחק או לשניהם יחד ובאיזה אופן, במזומן, בהמחאה, בהעברה בנקאית, במנה אחת או בכמה מנות. שרה גם לא פירטה מתי ובאיזה אופן היו אמורים יצחק ורבקה להחזיר לה את ההלוואה הנטענת. לתצהירה צירפה שרה צילום המחאה בסך 118,000 ש"ח לפקודת מוכר הדירה (נספח ט' לתצהירה). ביחס להפרש, בסך 132,000 ש"ח לא פירטה שרה דבר וחצי דבר ולא צירפה כל אסמכתה.

11.2      בחקירתה העידה שרה שאת הסך של 132,000 ש"ח נתנה "לפי צורך שיפוץ של הדירה כשרצו 10, 20, 30 אז אני נתתי" ואת הכספים הנטענים משכה מחשבון הבנק שלה. בא כוחה של שרה אישר שלא צורפו תדפיסי חשבון הבנק שלה לתקופה הרלוונטית על מנת להוכיח ששרה אכן משכה כספים מחשבון הבנק שלה לשם מסירתם ליצחק או רבקה (עמוד 13 לפרוטוקול). משמע – שרה, שנטל השכנוע רובץ לפתחה, לא צירפה ולו בדל ראיה שנתנה לרבקה או ליצחק כספים במזומן.

11.3      לא רק ששרה לא צירפה אסמכתאות למשיכות הנטענות מחשבונה, אלא שהיא גם לא ידעה לפרט איזה סכומים משכה ומתי (עמודים 13-12 לפרוטוקול). שרה גם לא ידעה להשיב מתי נערך השיפוץ ומה היתה עלותו. גם יצחק לא ידע להשיב באיזה אופן הועבר לו הסך של 132,000 ש"ח, בכמה תשלומים ומשנשאל כיצד הוא יודע שההלוואה היתה 250,000 ש"ח השיב "לא יודע" (שורות 89-80 לפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 8.7.2013).

11.4      גם לאחר חקירתה לא ראתה שרה להגיש בקשה לצירוף תדפיסי חשבון הבנק שלטענתה מוכיחים שנתנה כספים ליצחק או לרבקה.

11.4      אין בעובדה ששרה נטלה הלוואה בסך 250,000 ש"ח כדי להוכיח שאכן נתנה ליצחק או לרבקה את הסך של 132,000 ש"ח. זאת ועוד, בכל הקשור לנטילת ההלוואה רב הנסתר על הגלוי ושרה גילתה טפח אך כיסתה טפחיים. שרה צירפה תדפיסים שלא ברור מה טיבם והקפידה להשחיר פרטים מהותיים מהם כך שלא הוכח באמצעותם דבר. שרה לא ראתה לצרף תדפיס חשבון הבנק שלה על מנת להוכיח שהכספים שנטלה מהבנק בסך 250,000 ש"ח אכן הוזרמו על ידי הבנק לחשבונה ולא לגורם אחר.

11.5      טענת שרה אינה מתיישבת עם ההיגיון. אם לטענתה נטלה הלוואה בסך 250,000 ש"ח שיועדה במלואה לרבקה ויצחק מצופה היה שתעביר להם את מלוא כספי ההלוואה ולא תשמור אותם בחשבונה ותעביר להם כספים טיפין טיפין. יתרה מכך, לא הוסבר כיצד זה אם לטענתה חלקם הארי של הכספים שנטלה כהלוואה מהבנק (132,000 ש"ח מתוך 250,000 ש"ח) נדרש לרבקה ויצחק לצורך שיפוץ דירתם רק בשלב מאוחר יותר, מדוע זה נטלה 'הלוואת בלון' זמן רב מראש ולא טרם השיפוץ.

11.6      עדותה של שרה לא הותירה רושם חיובי כלל. שרה הרבתה להשיב "אני לא יודעת", "אני לא זוכרת", "אין לי תשובה", התחמקה פעם אחר פעם ממענה ענייני לשאלות מהותיות, טענה שעליה לבדוק את חשבון הבנק שלה, ובנוסף הרבתה להתווכח. שרה גם סתרה עצמה בחקירתה. כך למשל טענה שיצחק לא הלווה לה כספים ולאחר מכן נזכרה שהלווה לה 240,000 ש"ח חודשים ספורים לפני ההלוואה הנטענת (עמוד 33 לפרוטוקול). כך למשל הכחישה שיצחק ורבקה הפקידו כספים לחשבונה על חשבון תשלום ההלוואה אך לאחר מכן נזכרה שהפקידו וגם בעניין מהות הפקדות סתרה עצמה (עמוד 30 לפרוטוקול).

12. המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא ששרה לא הוכיחה שנתנה לרבקה 118,000 ש"ח (מתוך ההלוואה הנטענת בסך 250,000 ש"ח):

12.1      שרה צירפה צילום המחאה משוכה מחשבונה בסך 118,000 ש"ח לתאריך 14.3.2010 שנמסרה לעו"ד יניב הראל והוא אישר שזו "על חשבון התמורה בהסכם המכר בין ה"ה XXX למר כהן מיום 31.12.09 על הדירה ברח' שמאי XXX" (נספח י' לתצהיר שרה). אין די בהצגת העתק ההמחאה והיה על שרה להוכיח שזו נפרעה בפועל מחשבונה ולא נמסרה בנאמנות לעו"ד הראל עד למסירת אמצעי תשלום אחר על ידי רבקה ויצחק. זאת במיוחד כאשר ההמחאה האמורה אינה המחאה בנקאית ונמסרה 11 ימים טרם המועד בו התחייבו רבקה ויצחק לשלם סכום זה למוכר הדירה (פסקה 7.3 לעיל).

12.2      יצחק, בנה של שרה ובעלה לשעבר של רבקה (שלא נתבע להשבת חלקו בהלוואה הנטענת) תמך בתביעה ואף העיד מטעם שרה. ליצחק גישה ישירה לתדפיסי חשבון הבנק שלו ושל רבקה ויכול היה בנקל לצרף תדפיסי חשבון הבנק שלו ושל רבקה על מנת להוכיח שלא שילמו בעצמם את הסך של 118,000 ש"ח למוכר הדירה או שלא היו להם די כספים בחשבון הבנק על מנת לשלם סכום זה בעצמם. יצחק בחר שלא לעשות כן והדבר משמש לחובת שרה.

12.3      טענת שרה שלא היתה לרבקה ויצחק יכולת לשלם את התשלומים על פי הסכם רכישת הדירה ברח' שמאי והם נדרשו לסך 318,000 ש"ח ממקור חיצוני על מנת לרכוש את הדירה ברח' שמאי לא הוכחה. ההיפך. הוכח שעל אף שרבקה היתה מורה ויצחק 'אברך', בחשבונות הבנק שלהם הופקדו סכומים גבוהים (עמוד 100 לפרוטוקול) עד כי ליצחק היתה אפשרות להלוות לשרה סך 240,000 ש"ח באפריל 2009 לצורך רכישת דירת המגורים שלה. זאת ועוד, אין מחלוקת שביום 31.12.2009 שילמו רבקה ויצחק ממקורותיהם את התשלום הראשון עבור רכישת הזכויות בדירה ברח' שמאי בסך 102,000 ש"ח. זאת לאחר ששבועות ספורים קודם לכן רכשו את הזכויות בדירה ברח' הלל ושילמו במעמד חתימת ההסכם (3.11.2009) סך 170,000 ש"ח גם כן ממקורותיהם. כל זאת מבלי להיזקק לכל הלוואה שהיא, מהבנק או משרה ואפרת. בנוסף, יצחק אישר בעצמו שהיה להם את הכסף לשלם (עמוד 58 לפרוטוקול).

12.4      מהראיות שהוצגו עולה שיצחק ושרה נהגו לערוך עסקאות שונות שהיו כרוכות בהעברות כספים ביניהם ולרבקה לא היתה כל נגיעה לכך. אין מקום איפוא להשית עליה חיוב בשל עסקאות אלה.

ב.2   כיצד יסווגו הכספים שנתנה שרה - כמתנה או כהלוואה

13. כאמור שרה לא הוכיחה שנתנה לרבקה 132,000 ש"ח ועל כן אין צורך לבחון את אופן סיווגם.

14. לעניין הסך של 118,000 ש"ח - כמפורט לעיל הוכח שנמסרה המחאה משוכה מחשבונה של שרה אך לא הוכח שזו נפרעה בפועל (ויוזכר שאין מדובר בהמחאה בנקאית). גם אם נצא מנקודת הנחה שהסך של 118,000 ש"ח אכן נפרע מחשבונה של שרה, הרי שמהנימוקים המפורטים להלן המסקנה היא שלא הוכח שהסכום האמור ניתן לרבקה כהלוואה:

14.1      התביעה הוגשה נגד רבקה בלבד. שרה בחרה שלא לתבוע את בנה להשבת חלקו בהלוואה הנטענת אף שאישרה שעד היום, בחלוף כמעט תשע שנים לאחר שנתנה את ההלוואה הנטענת, לא ראה יצחק להשיב לה את הכספים המגיעים לה. התנהלות שרה ויצחק מעידה כאלף עדים שלא נותרה כל יתרת חוב שהיא כלפי שרה. בנסיבות אלה טענות רבקה שתביעה זו הוגשה כ"תביעת נגד" לאחר שתבעה את יצחק לשלם את כתובתה אינה קלוטה מהאוויר.

14.2      הכלל הוא שנתבע הטוען שניתנה לו מתנה – עליו הנטל להוכיח טענותיו ואולם כאשר מדובר ביחסי משפחה, קיימת חזקה, הניתנת לסתירה, שהעברת הכספים היתה מתוך כוונה לתת מתנה (ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1) 801, 811). הרציונל מאחורי חזקת המתנה הוא שביחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן לצרכיו של המקבל, מטבע הדברים יתבצעו העברות של כסף או נכסים בין הנותן לבן חסותו. הנסיבות וטיב היחסים בין הצדדים מצביעים לרוב על כך שהעברות אלו נועדו להיות מתנה אלא אם תיסתר החזקה. גם מציאות החיים מלמדת שלא פעם הורה לא משחרר עצמו מהדאגה לבנו אף בהעדר חובה משפטית לעשות כן מחמת גילו של הבן (רע"א 8068/16 קטן נ' כהן (25.01.2018)). בענייננו יחסי הקרבה בין שרה לבין רבקה ויצחק במועד העברת הכספים מקימים חזקת מתנה ובנסיבות אלה נטל השכנוע רובץ לפתחה של שרה להוכיח שלא נתנה מתנה אלא הלוואה. שרה לא סתרה את חזקת המתנה. שרה אישרה בסיכומיה שבעת העברת הכספים היו הצדדים כולם ביחסים טובים, מה שמחזק עוד יותר את קיומה של החזקה בענייננו.

15. אף אם נניח שהסך של 118,000 ש"ח ניתן כהלוואה ולא כמתנה, מהנימוקים הבאים אין מקום לחייב את רבקה להשיב לשרה כספים כלשהם:

15.1      שרה אישרה שיצחק הוא שביקש ממנה את ההלוואה. יצחק ולא רבקה. שרה לא ניסתה לטעון שרבקה ביקשה ממנה הלוואה כזו או אחרת בכל שלב שהוא (עמוד 17 שורות 14-7 ועמוד 18 שורה 27 לפרוטוקול). אילו היה יצחק נתבע להשבת הכספים שביקש משרה והיה מחויב להשיבם לה, כי אז היה מקום לדון בתביעת יצחק את רבקה להשבת כספים אם אלה שימשו את שניהם. משעה ששרה לא ניסתה אפילו לטעון שרבקה התחייבה להשיב לה כספים כלשהם – אין מקום לחייב אותה להשיב הלוואה שבחרה לתת לבנה יצחק.

15.2      רבקה טענה שהכספים הושבו לשרה והפנתה לאסמכתאות שיש בהן להעביר את נטל הראייה לשכמה של שרה אך שרה לא הוכיחה שההלוואה לא הושבה לה על ידי רבקה ויצחק טרם פרידתם. שרה הצהירה שרבקה ויצחק הפקידו כספים לחשבונה עבור ההלוואה אך לא פירטה כמה ומתי. מהמסמכים שצירפה שרה (נספח ח' לתצהירה כמפורט בפסקה 9.4 לעיל) עולה שבתקופה שבין אפריל 2010 ועד ינואר 2011 שולם על חשבון ההלוואה סך כולל של 153,870 ש"ח. שרה לא פירטה איזה מהסכומים המפורטים בתדפיס אותו צירפה שולם על ידי רבקה ויצחק. בין הסכומים ששולמו יש סכום אחד משמעותי, 149,403.92 ש"ח ששולם בחודש מאי 2010. לכל הפחות היה על שרה לצרף אסמכתה שתשלום זה שולם על ידה ולא על ידי רבקה ויצחק שבאותו חודש ממש קיבלו תשלום שני עבור מכירת דירתם ברח' הלל ויחד עם התשלום הראשון היו בידיהם די והותר כספים לשלם את התשלום האמור (פסקה 7.4 לעיל). זאת ועוד, מתדפיסי חשבון הבנק של שרה לתקופה 9/2010 ועד 3/2011 וגם משלושת התדפיסים הנוספים שלא ברור לאיזה חודשים הם עולה שחשבון הבנק של שרה היה מצוי כל העת ביתרת חובה וחיובים שהוצגו בו לא כובדו מפאת העדר כיסוי מספיק. בנסיבות אלה חלה על שרה חובה לצרף אסמכתה שהתשלום בסך 149,403.92 ש"ח ששולם על חשבון ההלוואה במאי 2010 אכן שולם על ידה. מכאן שלא הוכח שרבקה ויצחק לא פרעו את הסך של 118,000 ש"ח ככל שניתן בפועל, ואף ביתר.

15.3      העובדה שחרף פירעון חלקה הארי של ההלוואה (153,870 ש"ח מתוך 250,000 ש"ח שעל פי הנטען נטלה שרה מהבנק) בתוך חודשים ספורים לאחר העמדת ההלוואה, וחרף העובדה ששרה אישרה שרבקה ויצחק הפקידו לחשבונה כספים על חשבון החזרי ההלוואה – בחרה שרה לתבוע מרבקה מחצית מסכום ההלוואה המקורית ללא כל הפחתה, היא בגדר התנהלות שאינה בתום לב.

15.4      שרה לא הוכיחה שדרשה מרבקה להשיב לה כספים כלשהם טרם הגשת התביעה, לאחר פרוץ הסכסוך בין רבקה ליצחק. העובדה ששרה לא דרשה מרבקה כספים כלשהם מאז ניתנה להם לטענתה ההלוואה במרץ 2010 ועד שפרץ הסכסוך (עם מתן צו ההגנה ביום 21.7.2011) מלמדת שלא ניתנה הלוואה אלא לכל היותר מתנה, ואם ניתנה הלוואה הרי היא נפרעה במלואה קודם לכן. אין ממש בטענות שרה בסיכומיה שעד שלהי 2010 בסמוך למועד הגשת תביעת המזונות שילמו רבקה ויצחק את החזרי ההלוואה לחשבונה, משום שתביעת המזונות הוגשה ב- 11/2011 (ולא בשנת 2010) ובהתאם ללוח התשלומים שהציגה שרה (נספח ח' לתצהיר שרה, פסקה 9.4 לעיל) התשלום האחרון ששולם עבור ההלוואה שעל פי הנטען נטלה עבור רבקה ויצחק הוא ב- 1/2011, כמעט שנה טרם הגשת תביעת המזונות.

16. מהמפורט לעיל עולה ששרה לא הוכיחה שנתנה לרבקה ויצחק הלוואה בסך 250,000 ש"ח. טענת שרה שנתנה סך 132,000 ש"ח במזומן נדחית בהעדר פירוט מינימאלי או אסמכתאות. גם את הטענה שנתנה לרבקה 118,000 ש"ח יש לדחות. כפי שפורט לעיל, גם אם תתקבל הטענה שסכום זה ניתן ליצחק ורבקה, לא נסתרה החזקה שסכום זה ניתן להם במתנה. גם אם היה מוכח שסכום זה לא ניתן במתנה אלא כהלוואה – הוכח שהוא נפרע במלואו. מכאן שתביעתה של שרה נדחית במלואה.

ב.3   האם אפרת הוכיחה שנתנה כסף לרבקה

17. לטענת אפרת ביום 1.3.2010 נטלה יחד עם בעלה, מר XXX הלוואה מהבנק בסך 98,900 ש"ח ובאותו היום מסרה ליצחק המחאה בנקאית לפקודת מר כהן ממנו רכשו רבקה ויצחק את הזכויות בדירה ברח' שמאי. אפרת צירפה תדפיס חשבון עו"ש בבנק הפועלים סניף 000 שבכותרת רשום " XXX" (ללא ציון שמה של אפרת) בו מפורט שביום 1.3.2010 הועמדה הלוואה בחשבון בסך 98,900 ש"ח ובאותו היום נרכש שיק בנקאי שמספרו 23390 בסך 99,000 ש"ח. בשורת הפירוט בחשבון הבנק נרשם "עבור: יצחק XXX". אפרת צירפה אישור לפיו ביום 1.3.2010 הפקיד מר כהן לחשבון בנק ע"ש כהן הנדסה המחאה בנקאית מס' 23390 בסך 99,000 ש"ח משוכה מבנק הפועלים סניף 000 (נספח ו' לתצהיר אפרת).

18. צודקת רבקה שאפרת לא צירפה אישור שהיא בעלת החשבון ממנו נמשכה ההמחאה הבנקאית (ולא רק בעלה מר XXX) ושאין די בהצהרת אפרת בחקירתה "בעלי ואני חד הוא". מר XXX לא צורף כתובע יחד עם אפרת ואף לא הוצגה המחאת זכות ממנו לאפרת המאפשרת לה להגיש תביעה להשבת הסכום הנטען. עם זאת, לצורך הדיון, מעת שלחשבון זה הופקדה (כך על פי המפורט בדף החשבון שהוצג) משכורתה של אפרת מ XXX, ולאור שיפורט להלן, נניח שאפרת היא בעלים במשותף עם מר XXX בחשבון האמור.

19. משעה שנמסרה למר כהן (ממנו רכשו יצחק ורבקה את הזכויות בדירה ברח' שמאי) המחאה בנקאית וצורף אישור הפקדה בו מפורט מספר ההמחאה (התואם למפורט בחשבון ממנו נמשכה ההמחאה הבנקאית), נדחית טענת רבקה שלא הוכח שסכום זה נפרע בפועל. מכאן שהוכח שמחשבונה של אפרת ובעלה הועברו כספים עבור יצחק XXX, ובאמצעותם שולם תשלום למר כהן ממנו רכשו רבקה ויצחק את הזכויות בדירה ברח' שמאי בסך 99,000 ש"ח.

20. עם זאת, אפרת לא טענה שרבקה ביקשה ממנה הלוואה או שסיכמה איתה את תנאיה. אפרת טענה בסתמיות 'שנתנה' לרבקה וליצחק הלוואה בסך 99,000 ש"ח. אפרת לא פירטה מי ביקש ממנה את ההלוואה ומתי, ומהם התנאים שסוכמו להשבתה. בחקירתה סיפרה אפרת לראשונה שאת ההמחאה מסרה לרבקה וליצחק יחדיו בבית הוריה (שורות 4-1 בעמוד 43 לפרוטוקול). לאור חשיבות הדברים מצופה ומתבקש שגרסה זו היתה מוצאת ביטוי בתצהיר עדותה הראשית של אפרת. יצחק שלא שמע את עדותה של אפרת, העיד שבמעמד זה כלל לא נכחה רבקה, אלא רק הוא אפרת ושרה ויחדיו הלכו לפגוש את מר כהן (שורות 12-1 בעמוד 63 לפרוטוקול). לאחר שיצחק העיד שנפגש עם בעל הדירה יחד עם שרה ואפרת התערבה שרה שישבה באולם וצעקה "נכון" (שורה 6 בעמוד 63 לפרוטוקול). מכאן שאין מקום ליתן לגרסתה החדשה של אפרת כל משקל.

ב.4   כיצד יסווגו הכספים שנתנה אפרת - כמתנה או כהלוואה

21. טרם נפנה לשאלת סיווג הכספים, אם כמתנה או כהלוואה, נבחן האם, כטענת רבקה, סכום ההלוואה הושב במלואו לאפרת ומר XXX. כבר בכתב ההגנה טענה רבקה שמתדפיס חשבון הבנק אותו צירפה אפרת (נספח ו' לתצהיר אפרת) עולה שביום 14.3.2010 הושב לאפרת סכום ההלוואה הנטענת באמצעות הפקדת המחאה לחשבונה בסך 99,230 ש"ח. בתצהירה ראתה אפרת להתעלם לחלוטין מהפקדת ההמחאה בחשבון ואך חזרה על הנטען בכתב התביעה.

22. בחקירתה טענה לראשונה אפרת שסכום ההלוואה הושב לה על ידי אמה, שרה, לבקשתה לאור לחצים כבדים שהפעיל עליה בעלה מחשש שיצחק ורבקה לא ישיבו להם את ההלוואה. טענת אפרת נדחית מהנימוקים הבאים:

22.1      המדובר בשינוי גרסה ללא כל הסבר, לא כל שכן, הסבר מניח את הדעת מדוע אפרת לא הצהירה על כך בתצהיר עדותה הראשית אף שהיתה מודעת לטענות רבקה בכתב ההגנה;

22.2      אפרת לא צירפה כל אסמכתה שההפקדה לחשבון אכן בוצעה על ידי אמה והשיבה שהיא לא נדרשת להמציא כזו. אפרת גם לא ראתה לזמן את בעלה להעיד שאכן כך היה, ועובדה זו משמשת כמובן לחובתה.

22.3      גרסת אפרת אינה מתיישבת עם ההיגיון. אפרת לא ראתה לפרט מה היו תנאי ההלוואה שסיכמה עם יצחק או רבקה ואין זה מתקבל על הדעת שימים ספורים לאחר שניתנה ההלוואה כבר קינן בליבה חשש כבד שהכספים לא יושבו להם עד כי התחננה לאמה שתשיב לה את ההלוואה במלואה במקום רבקה ויצחק. אפרת אפילו לא ניסתה לטעון שפנתה ליצחק או רבקה בבקשה שישיבו לה את ההלוואה אלא ביקשה ישירות מאמה את הכסף;

22.4      אם אכן שרה שילמה לאפרת את מלוא סכום ההלוואה, ואף ביתר, כי אז מהו מעמדה של אפרת בהליך זה ומדוע שרה לא תבעה לבדה את מלוא הסכום ואפרת דורשת שישיבו לה כספים ששולמו לה;

22.5      אף ששרה העידה לפני אפרת אין זה מתקבל על הדעת ש'שכחה' שבנוסף לכספים שהלוותה (לטענתה) לרבקה ויצחק בסך 250,000 ש"ח נאלצה גם להשיב עבורם סך של כ- 100,000 ש"ח עבור הלוואה שנתנה להם אפרת. והדברים תמוהים מאוד.

22.6      יתרה מכך, אף ששרה נזעקה שנאלצה למשכן את ביתה לצורך נטילת הלוואה בסך 250,000 ש"ח  ונקלעה למשבר כלכלי כתוצאה מכך שיצחק ורבקה לא השיבו לה את ההלוואה והבנק אף איים למכור את דירת מגוריה – לא ראו אפרת או שרה להסביר מהיכן עמדו לרשותה של שרה 100,000 ש"ח 'פנויים' שבועיים לפני שנטלה את הלוואה בסך 250,000 ש"ח. על אחת כמה וכמה שחשבון הבנק של שרה היה מצוי כל העת ביתרת חובה וחיובים שהוצגו בו לא כובדו מפאת העדר כיסוי מספיק (פסקה 15.2 לעיל).

22.7      חוסר הסבירות בגרסתה החדשה של אפרת זועק במיוחד עת גם יצחק, אחיה, לא ידע שאמו 'השיבה' לאפרת את ההלוואה במקומו והוא למעשה נדרש להשיבה לאמו.

21.8      לבד מחוסר ההיגיון והסבירות, עדותה של אפרת לא היתה מהימנה כלל. אפרת הרבתה להרים את קולה, להתנצח ולהתווכח ואף סירבה להשיב לשאלות בטענה שהן אינן רלוונטיות. משנשאלה אפרת מדוע גרסתה החדשה לא באה לידי ביטוי בתצהירה השיבה "מה אני צריכה לספר בובה מייסס" (שורה 24 בעמוד 46 לפרוטוקול).

23. מהמפורט לעיל עולה שאפרת הוכיחה תשלום עבור הדירה ברח' שמאי אך לא הוכיחה שרבקה ביקשה ממנה לבצע התשלום או התחייבה כלפיה להשיבו. מעת שהוכח שהתשלום האמור נפרע במלואו דין תביעתה להידחות ואין צורך להידרש לשאלת סיווג הכספים, אם כהלוואה או כמתנה.

ב.5   סיכום

24. שרה לא הוכיחה שנתנה לרבקה ויצחק הלוואה בסך 250,000 ש"ח. טענת שרה שנתנה סך 132,000 ש"ח במזומן נדחתה בהעדר פירוט מינימאלי או אסמכתאות. גם את הטענה שנתנה לרבקה סך 118,000 ש"ח יש לדחות. כפי שפורט לעיל, גם אם תתקבל הטענה שסכום זה ניתן ליצחק ורבקה, לא נסתרה החזקה שסכום זה ניתן להם במתנה. גם אם היה שרה היתה מוכיחה שסכום זה ניתן כהלוואה ולא במתנה – הוכח שהוא נפרע במלואו. מכאן שתביעתה של שרה נדחית במלואה.

25. אפרת הוכיחה ששילמה סך 99,000 ש"ח מחשבונה עבור הדירה ברח' שמאי אך לא הוכיחה שרבקה ביקשה ממנה לבצע התשלום או התחייבה כלפיה להשיבו. מעת שהוכח שהתשלום האמור נפרע במלואו דין תביעתה להידחות ואין צורך להידרש לשאלת סיווג הכספים, אם כהלוואה או כמתנה.

26. אין ממש בטענת שרה ויצחק שגרסתה של רבקה היתה פתלתלה. דווקא שרה ואפרת הן שהפליאו בגרסאות חדשות בעת חקירתן שזכרן לא בא קודם לכן בתצהירן חרף חשיבות הדברים. עדותו של יצחק לא היתה מהימנה ומשמיעת הצדדים התקבל הרושם שהוא 'הרוח החיה' מאחורי הליך זה. יצחק תמך בפה מלא בתביעה לחיוב רבקה אף שהודה שהוא עצמו לא שילם לשרה או לאפרת את חלקו בהלוואות הנטענות. יתרה מכך, משנשאל יצחק מדוע טרם השיב את ההלוואות שנטל משרה ואפרת השיב שעדיין לא תבעו אותו (שורה 34 בעמוד 61 לפרוטוקול) מה שמעיד כאלף עדים שלא היתה כל כוונה להשיב כספים. אין זה מתקבל על הדעת שיצחק היה נמנע מתשלום חלקו בהלוואות לאמו ולאחותו משך כמעט תשע שנים אך משום שהן לא תבעו אותו, וכל זאת בשעה שידוע לו שמצבה הכלכלי של אמו לא היה טוב והבנק אף איים למכור את דירתה, ושאחותו מלווה על ידי ארגון פעמונים ואי השבת ההלוואה גררה מחלוקת קשה בינה ובין בעלה.

לעומתן, עדותה של רבקה היתה מהימנה בהיותה סדורה, קוהרנטית ובהירה. עדותה של רבקה גם התיישבה עם מכלול הראיות שהוצגו לרבות הסכומים הרבים שהיו בחשבונם המשותף של רבקה ויצחק ובפרט נוכח העובדה שרבקה היתה מורה ויצחק 'אברך'. טענת שרה ואפרת שרבקה לא ידעה להסביר מהיכן חסכו כספים תמוהה משעה שיצחק בעצמו אישר שהיו להם כספים רבים. גם אם שרה ואפרת היו מוכיחות שעדותה של רבקה לא היתה מהימנה, עדיין לא היה בכך לאיין את חובתן להוכיח את תביעתן.

27. כפי שפורט לעיל שרה ואפרת לא הוכיחו שרבקה ביקשה מהן הלוואה או שנתנו לה (להבדיל מליצחק) כספים כלשהם או שהיא התחייבה בפניהן להשיב להן כספים. למרות זאת בחרו שרה ואפרת לתבוע את רבקה לבדה להשיב מחצית הסכומים ואף אישרו שיצחק לא השיב להן את חלקו בהלוואת הנטענות. בנסיבות אלה ספק אם קיימת יריבות משפטית בין שרה ואפרת לבין רבקה שאפשרה להן לתבוע מרבקה השבת מחצית מהכספים שנתנו ליצחק, ככל שנתנו.

ג. התוצאה

28. התוצאה היא שהתביעה נדחית. העיקול שהוטל על זכויותיה של רבקה להבטחת ביצוע פס"ד בטל.

29. לעניין הוצאות ההליך –בהתחשב בשיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה, בשים למהות ההליך, לזהות הצדדים לו, להתנהלות הצדדים לאורכו ולעובדה שהתביעה נדחתה במלואה – יישאו שרה ואפרת, יחד ולחוד, בהוצאות רבקה ובשכ"ט בא כוחה בסך כולל של 25,000 ש"ח. זאת בתוך 30 ימים מהיום.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים של הצדדים.

ניתן היום,  ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.