(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית)
1. התובעים המייצגים (
"התובעים") הגישו ביום 3.3.10 כנגד הנתבעות תובענה ייצוגית ובקשה לאישורה. הנתבעות הן חברות הכבלים "
YES" ו"
הוט" (להלן: "
הנתבעות"). ביום 25.3.10 הוגשה בקשה מתוקנת לאישור התובענה הייצוגית (להלן:
"בקשת האישור"). בבקשת האישור נטען כי במהלך שידורי העונה השנייה והשלישית של תוכנית "
האח הגדול", שידורי ערוץ 20 - ערוץ "האח הגדול" LIVE (להלן:
"הערוץ") הופסקו לפרקי זמן ממושכים המסתכמים בכ- 82 שעות בעונה השנייה, ובכ- 370 שעות בעונה השלישית. זאת, בניגוד להתחייבות הנתבעות בפרסומים למנוייהן, כי הערוץ ישודר 24 שעות ביממה. עוד נטען בבקשה כי בניגוד לפרסומים של הנתבעות, לפיהם הערוץ ישודר
בשידור חי, בפועל היה זה שידור מוקלט ולא חי. לפיכך, מנויי הנתבעות שרכשו את הערוץ לא קיבלו תמורה מלאה עבור כספם.
2. הקבוצה התובעת כוללת את כל המנויים של הנתבעות שרכשו את הערוץ בעונה השנייה והשלישית של "האח הגדול".
3. עילות התביעה שצוינו בבקשת האישור ובכתב התביעה הן הפרת חוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; הטעייה לפי סעיפים 2 ו- 4 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עשיית עושר ולא במשפט והפרת הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974.
4. הסעד העיקרי שנתבקש הינו השבה של מלוא דמי המנוי ששילמו הלקוחות, עבור הערוץ, בסך כולל של
כ- 10.6 מיליון ש"ח, ולחלופין השבת חלק יחסי מסכום זה בהתאם להיקף ההפסקות בשידור, וזאת בנוסף לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך כולל של 8.6 מיליון ש"ח. כמו כן נתבקש צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעות להמשיך ולהפעיל את הערוץ במתכונת שאינה תואמת את פרסומיהן, ולחלופין צו עשה שיחייב אותן להבהיר ללקוחות כי הערוץ איננו משודר 24 שעות ביממה ואינו משודר בשידור חי.
5. השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כפי שנכללו בבקשה ובתובענה הן:
א. האם הנתבעות הטעו את מנוייהן בטענה שהערוץ משדר שידור חי 24 שעות ביממה, לנוכח קיומן של הפסקות בשידור וקיומו של שידור מושהה (DELAY); מה היה שיעור ההפסקות בשידור; ומאילו מניעים נעשה הדבר.
ב. האם ההפסקות בשידור הערוץ או שידור מושהה מהווים הפרה של ההסכם בין המנויים בין הנתבעות; האם הנתבעות מתעשרות על חשבון המנויים עקב הפרה זו, או מבצעות עוולה של הפרת חובה חקוקה, לאור תנאי הרישיון שניתן להן.
ג. האם נגרם למנויים חברי הקבוצה נזק ממוני ולא ממוני כתוצאה מן האמור לעיל, והאם הם זכאים לפיצוי או השבה בגין כך, ובאיזה סכום.
6. הנתבעות טענו בתגובה לבקשת האישור כי בפועל למעלה מ- 96% משעות השידור של הערוץ, בממוצע, הועברו למנויי הערוץ ללא קטיעה. המקרים המועטים בהם הופסקו השידורים נבעו מכללי הצנזורה החלים על הערוץ מכוח הדין. כך גם טוענות הנתבעות כי שידורי הערוץ לא הופסקו בזמן שנערכו משימות בבית "האח הגדול", בניגוד לנטען, אלא אם המשימה כללה תכנים האסורים לשידור על פי דין. כך גם לא הופסקו שידורי הערוץ בעת המשדרים המרכזיים של התוכנית בערוץ 2, אלא השידורים הועברו לערוץ 2, שאוחד עם ערוץ 20. עוד טענו הנתבעות כי הערוץ מופק על ידי מפיק עצמאי ואין להן השפעה על תכניו או שידוריו, וכי לא חלה כל השהייה או עיכוב יזום או מכוון בהעברת שידורי הערוץ. טענה נוספת של הנתבעות הינה שהערוץ היה פתוח בחינם לתקופת היכרות, כך שהמנויים ידעו היטב למה לצפות לפני רכישת הערוץ, ובוודאי מנויי העונה השניה ידעו מה מצפה להם בעונה השלישית.
7. בתשובת התובעים לתגובת הנתבעות נטען כי הן שינו את פרסומיהן בעונה הרביעית של "האח הגדול", בעקבות הגשת התביעה: עתה הן מדגישות שהערוץ אינו משדר 24 שעות ביממה, אלא ששידוריו מופסקים בעת השידור המרכזי בערוץ 2 ובפרקי זמן נוספים. הנתבעות גם חדלו להציג את הערוץ כמשדר בשידור חי. בכך יש הודאה מצד הנתבעות בטענות התובעים ובהטעיה המיוחסת לנתבעות. התובעים חלקו על משך הפסקות השידור שציינו הנתבעות (למטה מ-
4% מזמן השידור הכולל), וטענו כי הפסקות השידור נמשכו כ-
13.7% מזמן השידור הכולל בעונה השלישית, וכ-
11.38% בעונה השנייה.
8. לאחר שהתקיים דיון מקדמי בבקשת האישור והצדדים הבהירו את עמדתם, התברר כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בשאלה מה הם זמני הפסקת השידורים בערוץ בעונה השנייה והשלישית, והצעתי שנציג מטעם חברת "קשת" יגיש תצהיר בעניין זה. ביום 19.9.12 נשמעו החקירות הנגדיות של התובעים, ובטרם נשמעה חקירת המצהירים מטעם הנתבעות, וחקירתו של נציג "קשת" רן תלם, הגיעו הצדדים להסדר פשרה שהוגש לאישור ביום 28.5.13. בתצהירו של תלם נאמר כי זמני הפסקת השידור בשתי העונות נשוא התביעה היו בשיעור של
כ- 3.7% מזמן השידור הכולל, כפי שטענו הנתבעות בתגובתן.
9. ביום 14.7.13 התקיים דיון בבקשת אישור הסדר הפשרה, והוריתי לצדדים לתקן את הבקשה, באופן שיפורט שווי הסעד שהתבקש מול הפיצוי הנטען עפ"י ההסדר, וכן יפורטו הסיכונים והסיכויים של הצדדים. בנוסף ביקשתי מהצדדים להבהיר כמה ימי צפייה חינם ניתנו בעונות הקודמות, על מנת שניתן יהיה להעריך את שווי ההטבה האמיתית הניתנת עפ"י הסדר הפשרה (3 ימי צפייה חינם מעבר לאלו שניתנו ממילא כ"תקופת היכרות" בעונות הקודמות). כך גם הונחו הצדדים לפרט טענותיהם בעניין היקף ההפסקות בשידור, ולצרף להסכם את הנוסח המעודכן של הפרסומים למנויים לאור הטענות שהעלו התובעים.
10. בעקבות כך, הוגשה ביום 16.9.13 בקשה מתוקנת לאישור הסדר הפשרה, וביום 17.9.13 אושרה הבקשה באישור ראשוני. לאחר שפורסמו ההודעות בעיתונים התברר שלא הוגשה התנגדות כלשהי להסדר הפשרה, לא הוגשו בקשות להחרגה מהקבוצה התובעת וגם לא הוגשה תגובה מצד היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהבקשה לאישור הסדר הפשרה וההחלטה לאשר אותו באישור ראשוני נמסרו לו. משחלפו למעלה מחודשיים מאז האישור הראשוני, ולא הוגשו התנגדויות או תגובות, הוגשה ביום 3.12.13 בקשה לאישור סופי של הסדר הפשרה. בקשה לקבלת תגובת היועץ המשפטי לממשלה בתוך 5 ימים נותרה גם היא בלא תגובה, ולפיכך אין מניעה לדון בבקשה לאישור סופי של הסדר הפשרה.
11. הסדר הפשרה, כפי שתוקן בעקבות הערות בית המשפט, הינו כדלקמן (להלן:
"הסדר הפשרה"):
א. במסגרת העונה הבאה של "האח הגדול", תענקנה הנתבעות לכל מנוייהן הטבה, שתתבטא בשידורי הערוץ ללא תשלום בתחילת העונה במשך
3 ימים נוספים מעבר למספר הימים הניתנים ממילא ללא תשלום בכל עונה, ובלבד שמספר הימים הכולל שבמהלכם ישודר הערוץ חינם לא יפחת מ-
11 יום (להלן:
"ההטבה").
הגם שחברי הקבוצה התובעת הם רק אלו שרכשו את הערוץ בעונה השנייה והשלישית של "האח הגדול", תוענק ההטבה לכלל מנויי הנתבעות שירכשו את הערוץ בעונה הבאה.
ב. הצדדים מעריכים את שווי ההטבה בסך של
כ- 2,235,000 ש"ח. שווי זה מתבסס על הערכת הסכום ששילמו מנויי העונה השנייה והשלישית (בסה"כ כ- 10 מיליון ש"ח), ועל כך ששיעור הפסקות השידור בעונות אלו עמד, לטענת התובעים, על כ- 13% (לטענת הנתבעות, ולפי תצהיר תלם, השיעור נמוך מ- 4%). לפי חישוב זה, הסעד המירבי שהיו התובעים יכולים לקבל, כהשבה של החלק היחסי מדמי המנוי בהתאם לשיעור הפסקת השידורים, היה
1,300,000 ש"ח, ומכאן ששווי ההטבה עולה על שווי הסעד הממשי המירבי שניתן היה לקבל בתובענה (הסעד של השבת מלוא דמי המנוי איננו מוצדק).
ג. לנוכח העובדה שהנתבעות שינו את פרסומיהן לגבי הפסקת השידורים והשידור החי כבר בעונה הרביעית, ואין עוד טענה להטעיה בפרסומים, התייתר הצורך במתן סעד המחייב את הנתבעות לשנות את הפרסום.