הותרה הוכחת צוואה שלא באמצעות המקור

התובענה והצדדים לה

1.         תובענה להוכחת צוואה שלא באמצעות המקור בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה").

2.         הצוואה, צוואתו של המנוח י.ד. (להלן: "המנוח") מיום 12.8.2001, הוגשה לקיום על דרך של העתק צילומי שלה.

3.         א.         המבקש את קיום הצוואה, הוא התובע בתובענה שבפני.

            ב.         הנתבעים הם בעלי ענין בתובענה:

-           הנתבעת 1 - זוכה על פי צוואה קודמת של המנוח, צוואה מיום 24.7.01 אשר הוגשה לקיום, במקור. הנתבעת 1 מתנגדת להוכחת הצוואה על דרך של העתק צילומי שלה.

-           הנתבע 2, אחיו של המנוח, ויורש על פי דין של המנוח. הנתבע 2 מתנגד להוכחת הצוואה על דרך של העתק. הוא גם מתנגד לצוואה המוקדמת מיום 24.7.01 והגיש בעצמו בקשה למתן צו ירושה אחר עזבון המנוח.

-           הנתבע 3, אחיו של המנוח ויורש על פי דין. הנתבע 3 מתנגד להוכחת הצוואה באמצעות העתק ומכוון למעשה למתן צו ירושה על פי דין.

-           הנתבע 4, זוכה על פי הצוואה. הנתבע 4 מסכים להוכחת הצוואה באמצעות העתק (ר' ישיבת יום 5.7.06 עמ' 3 ש' 6).

-           הנתבע 5, שהוגדר כנתבע פורמלי, זוכה עיקרי על פי הצוואה. הנתבע 5 מסכים להוכחת הצוואה באמצעות  העתק (ר' ישיבת יום 5.7.06 עמ' 3 ש' 4).

המסגרת הנורמטיבית

4.         דרך המלך לקיומה של צוואה, בהגשת המקור. כך קובעת הוראת סעעיף 68(ב) לחוק הירושה ובהמשך לה תקנה 14(ב)(3) לתקנות הירושה תשנ"ח - 1998 (להלן: " תקנות הירושה"). בהגשת המקור יש משום הוכחת עצם קיומה של צוואה מחד והוכחת תוכנה מאידך. עם זאת הגשת המקור אינה תמיד אפשרית ובהתקיים נסיבות מסוימות, התיר המחוקק את הוכחת קיומה של צוואה ואת הוכחת תוכנה באמצעות ראיה משנית - "בהגשת העתק או באופן אחר". מהן אותן נסיבות? "...הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה או שאי אפשר להגיש את המקור..." (ס'ק 68(ב) לחוק הירושה). הטעם לכך - מקום ונעשתה צוואה ואין אפשרות להגישה לקיום במקורה, בנסיבות המפורטות בסעיף 68(ב), אין זה מתקבל על הדעת שיסוכל רצונו של מי שעשה אותה ותאבד זכותם של הזוכים על פיה לתבוע את קיומה.

* ע"א 4182/09 רענני נ' רענני, מו(4) 348.

* ע"א 178/65, בן טובים נ' דוויק כ(1) 113.

5.         א.         על תובע המבקש להוכיח קיומה של צוואה שלא באמצעותה מקור,

בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק הירושה, לשכנע את בית המשפט, כי המנוח אכן הותיר אחריו צוואה, צוואה באחת מן הצורות שהעמיד המחוקק לעשייתה, אם בכתב יד היא אם בעדים, או בפני רשות. סעיף 68(ב) מוציא מגדר תחולתו את הצוואה בעל פה לפי סעיף 23 לחוק הירושה.

במסגרת דרישה זו על התובע להציג בפני ביהמ"ש, בצורה ברורה ומדויקת, גם את תוכנה של הצוואה ובוודאי את הוראותיה הענייניות של הצוואה, אותן הוראות מנחילות, הקובעות את זהות הזוכים ואת מידת זכייתם - למי ציווה המצווה או מה ציווה" כלשון סעיף 33 לחוק הירושה - ואת התנאים לזכייה ככל שהיו. ככל שמדובר בהגשת העתק כתחליף למקור, די בהעתק כדי לשכנע (לכאורה) את ביהמ"ש, כי המנוח הותיר אחריו צוואה. העתק הצוואה ילמד את ביהמ"ש על צורתה ויצביע גם על תוכנה והוראותיה.

ב.         שוכנע בית המשפט, כי המנוח אכן הותיר אחריו צוואה ושוכנע גם בדבר הוראותיה הענייניות, על התובע לשכנע את ביהמ"ש בדבר הנסיבות המונעות ממנו את הגשת המקור - "אי אפשר להגיש את המקור" או, כי "המקור נשמד".

            היתה הטענה שאי אפשר להגיש את המקור, מוטלת על התובע החובה לשכנע את ביהמ"ש בדבר אבדן המקור של הצוואה או אי היכולת למצוא אותה ובדבר המאמצים הסבירים שנעשו למציאתה של הצוואה המקורית.

            *           ע"א 483/80, יורשי רוזנפלד נ' קלפנר לז (3) 552