ב"ה
בית דין רבני אזורי צפת
|
1081933-2
22/04/2020
|
בפני הדיינים:
1. הרב חיים בזק - אב"ד 2. הרב שלמה שושן 3. הרב ינון בוארון
|
- נגד - |
התובעת:
פלונית עו"ד טל איטקין
|
הנתבע:
פלוני ע"י טו"ר נחום מרגוליס
|
החלטה |
הצדדים היו נשואים והתגרשו, וכעת בפנינו תביעה ממונית מטעם התובעת לקבלת חלקה ברכוש המשותף. קיימות מספר תביעות אך העיקריות שבהן היא תביעת האישה לקבל חלק בדירה שנרכשה מכספי הורי הנתבע ובכספים שהנתבע קיבל בירושה מהוריו.
לאחר הדיון האחרון הוחלט כי בשלב זה נתייחס לשאלות העקרוניות, האם יש לתובעת חלק בדירה הנזכרת המצויה ברחוב ג' והאם יש לה חלק בכספי הירושה שקיבל הנתבע מהוריו והכניסם לחשבון המשותף. הדירה נרכשה מכספי הורי הנתבע, אך היא רשומה במשותף על שם הצדדים והורי הנתבע – לכל אחד רבע.
התקבלו סיכומי הצדדים וכן תגובת כל צד לסיכומי הצד שכנגד. עותקים יועברו ולהלן החלטת בית הדין.
התובעת טענה כי הדירה שנרכשה על ידי ההורים של הנתבע מכספם, ניתנה לבני הזוג כמתנה גמורה, ולמרות היותה רשומה על שם הצדדים וההורים – רבע לכל אחד מהם, הכוונה הייתה לתת את כולה לצדדים, ונרשמה באופן אחר רק מטעמי מיסוי של הרשויות בארה"ב.
לגבי הכספים שהכניס הבעל לחשבון המשותף, היא טענה כי בכך הוא גילה דעתו שהוא נותן לה מחצית מהם.
לגבי נושא הפסד מתנות מדין מורדת טענה כי:
א. נישואי הצדדים הסתיימו באשמת הנתבע, בשל אופן התנהגותו במשך השנים, ועל כן אין לשלול את מתנותיה מדין מורדת.
ב. גם הנתבע היה מורד וזו מרידה הדדית.
ג. מתנות שנתנו ההורים אינן בדין חזרת מתנות של מורדת.
ד. חזקת השיתוף על פי החוק האזרחי מקנה לה מחצית מהרכוש.
טענת הנתבע היא כי:
א. אף מחצית הדירה שרשומה על שם הצדדים לא ניתנה כמתנה לצדדים כלל, ורישומה על שמם נעשה מטעמי מיסוי בלבד. הכוונה הייתה לתת להם זכות מגורים בלבד ושהבעלות תישאר עבור ההורים.
ב. גם אם ניתנה מתנה הרי שיש להחזירה מדין מורדת. הבעל טען כי התנהגותו הייתה ללא דופי והאישה מאסה בו ללא כל סיבה, אך גם אם מרידתה נבעה מהסיבות שהזכירה הרי לפי ההלכה, גם מורדת בטענה מבוררת הפסידה מתנות שקיבלה.
ג. גם במרידה הדדית המתנות חוזרות וכפי האמור בדברי רבנו ירוחם ובמקורות נוספים שציטט.
ד. גם מתנות שניתנו על ידי קרובי הבעל וגם לאחר הנישואין, חוזרות במקרה של מרידה.
לגבי הכספים, מלבד הנוגע לדין החזרת מתנות במורדת כאמור לעיל, טוען הנתבע כי לא הייתה לו כל כוונה לשתף את התובעת בכספים אלו. לדבריו, הפקדת כספים בחשבון משותף איננה מהווה ראיה על כוונה לתת אותם במתנה לצד השני או לשתפו בבעלות עליהם, אלא נעשתה מטעמי ייעול לנהל את כל הכספים מחשבון אחד.
שני הצדדים תומכים את טענותיהם במקורות רבים בהלכה ובפסיקה הרבנית והאזרחית. להלן החלטת בית הדין בנושאים הנזכרים.
כספים שהפקיד הנתבע בחשבון המשותף