החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטה לדחות הבקשה להשבת רישיון לנשיאת נשק

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באילת מיום 30.10.2023 בגדרה נדחתה עתירת המבקש שהוכתרה כבקשה להשבת רישיון לנשיאת נשק, לאחר שהוטל עליו איסור לשאת נשק בגדרו של צו הגנה מיום 15.05.2019 אשר ניתן כנגדו לבקשת המשיבה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991 (ה"ט 33404-05-19).

מן המונח לפניי עולה, כי הצדדים הם בני זוג לשעבר, הורים לילדים משותפים, שהתגרשו זה מזו.

מעיון ברשימת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין הצדדים עולה, כי היסטוריית ההתדיינויות שלהם בבית המשפט לענייני משפחה ארוכה וענפה ממנה ניתן גם ללמוד, כי מערכת היחסים ששררה ביניהם עובר לפרידתם ולפירוק התא המשפחתי אופיינה בקונפליקטים רבים שהובילו לנקיטת הליכים משפטיים מגוונים ובהם גם בקשות לצווי הגנה שהוגשו ע"י המשיבה כנגד המבקש.

בחודש מאי 2019, לאחר גירושי הצדדים, פנתה המשיבה לבית המשפט קמא והגישה בקשה לצו הגנה כנגד המבקש בה נטען, בין היתר, כי כחודש לפני הגשת הבקשה הוא נהג כלפיה באופן מאיים ומטריד, ואף נודע לה כי הוא מצהיר ברשתות החברתיות על כוונתו לפגוע בה. עם הגשת הבקשה קיים בית המשפט דיון בה במעמד המשיבה במסגרתו היא שבה וציינה, כי היות שהמבקש נושא נשק, עיקר חששה מפני פגיעה בה ובילדי הצדדים ע"י המבקש נעוץ בעובדה שהוא נושא נשק.

בתום הדיון ניתן צו הגנה כנגד המבקש, ובגדרו גם הוטל עליו גם איסור על נשיאת נשק. כמצוות המחוקק התקיים בחלוף שבוע ימים דיון במעמד הצדדים ובסופו הוארך צו ההגנה למשך 30 יום נוספים, ובכך נחתם ההליך.

למחרת היום פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לביטול האיסור על נשיאת נשק ולאחר שנתקבלה תגובת המשיבה נקבע, כי אין מקום להיעתר לבקשה כל עוד צו ההגנה בתוקף.

ביום 20.10.2023 שב ופנה המבקש לבית המשפט ועתר להשבת רישיון הנשק. בבקשה נטען, בין השאר, כי לאחר גירושי הצדדים הוא נישא שוב, הקים משפחה חדשה והעתיק מגוריו ל...; כי הוא מעולם לא איים על המשיבה ומעולם לא הובאה על ידה כל ראיה שהיא המעידה כי נשקפה ממנו מסוכנות כלשהי כלפיה, וכי הבקשה הוגשה ממניעים זרים ומתוך כוונה של המשיבה לנקום ולפגוע בו; כי נוכח המצב הביטחוני השורר בעת הזו בארץ והיות שהוא משרת כלוחם במילואים, רישיון הנשק נחוץ לו על מנת להגן על בני משפחתו ועל הציבור בכלל; כן מציין המבקש את חלוף הזמן מאז ניתן צו ההגנה, הכולל, כאמור גם האיסור לנשיאת נשק.

ביום 29.10.2023 הוגשה תגובת המשיבה ובה התנגדותה לבקשת המבקש בטענה, כי טרם הוסר החשש לביטחונה.

ביום 30.10.2023 ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור בגדרה נדחתה עתירת המבקש ונקבע בה לאמור: "משעה שבת הזוג חוששת לחייה ובלא קשר לנושאים האחרים שהעלתה כמו זמני שהות ותשלום מזונות הבקשה לעת הזו נדחית".

המבקש, אשר לא השלים עם ההחלטה, הגיש בקשת רשות הערעור שלפנינו. לאחר שנתבקשה לעשות כן, הגישה המשיבה ביום 22.11.2023 התשובה לבקשה, ומכאן החלטה זו.

בבקשה שב המבקש על הטענות שהובאו בפני בית המשפט קמא, ומוסיף, כי עבודתו כרוכה בנסיעות, כי מקום מגוריו סמוך ל..., ומשכך שלילת האפשרות לשאת נשק מעמידה אותו בסכנת חיים ומונעת ממנו גם האפשרות להצטרף לכיתת הכוננות בעיר מגוריו; כי הוא מעולם לא איים על המשיבה ואף מעולם לא פגע בה; כי זה למעלה מארבע שנים אין כל קשר בינו ובין המשיבה ואף ולא בינו ובין ילדיהם המשותפים, וכי מקומות המגורים מרוחקים מאד זה מזה גאוגרפית; כי מאז ניתן צו ההגנה לא הוגשה ע"י המשיבה שום תלונה נגדו, וגם התלונה שהוגשה עובר להגשת הבקשה לצו הגנה לא הובילה להגשת כתב אישום נגדו והוא נעדר עבר פלילי; כי ההחלטה אינה מידתית וניתנה בלא שטענות הצדדים נבחנו, בהעדר התשתית הראייתית הנדרשת בכגון דא ובלא שניתן משקל הולם לעובדות הרלוונטיות שנמנו על ידו והובאו בתמצית לעיל.

המשיבה מצדה טוענת, כי בקשת רשות הערעור רצופה שקרים, וכי אין ממש בטענות המבקש המנסות להציגה באור שלילי לרבות בעניין מצבה הנפשי ואף לא בנימוקים עליהם מבוססת הבקשה; כי המבקש איים עליה פעמים רבות, ולכן ישנו חשש כבד לביטחונה, ופועל יוצא מכך גם לשלום ילדיה ככל שחלילה יאונה לה רע. לתמיכה בטענותיה צרפה המשיבה לתשובתה העתק מפוסט שפורסם ע"י המבקש ברשת החברתית "פייסבוק". על יסוד האמור ביקשה להותיר ההחלטה על כנה.

הכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק המתנהל בבית המשפט קמא ועל יסוד תקנה 138(א)(5) ותקנה 146(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, מצאתי להורות על ביטול ההחלטה ולהשיב הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים כמצוות המחוקק – זאת, כמפורט להלן.

המסגרת הנורמטיבית

בסעיף 2ב לחוק למניעת אלימות במשפחה נקבע לאמור:

"ניתן צו הגנה כאמור בסעיף 2, ייאסר על המחויב בצו להחזיק או לשאת נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת מרשויות המדינה; בית המשפט יורה, במעמד מתן הצו, על תפיסת נשקו של המחויב בצו, לאלתר".

 בסעיף 5(ב) לחוק נקבע לאמור:

"איסור נשיאה והחזקה של נשק כאמור בסעיף 2ב ימשיך לעמוד בתוקפו גם לאחר פקיעת תוקפו של צו ההגנה, כל עוד לא בוטל על ידי בית המשפט לפי בקשת המחויב בצו, ולגבי מי שנמנה עם הכוחות הסדירים או עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל גם לפי בקשת מפקד יחידה בדרגת סגן אלוף ומעלה; הדיון בבקשה לפי סעיף קטן זה יתקיים במעמד שני הצדדים; לדיון לפי בקשת מפקד יחידה כאמור, יוזמן גם המחויב בצו".

עינינו הרואות, כי המחוקק מורנו, שגם לאחר פקיעת תקפו של צו הגנה אשר ניתן מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, האיסור שהוטל על בן המשפחה כנגדו ניתן הצו לשאת נשק ולהחזיק בו ממשיך לחול כל עוד לא בוטל ע"י בית המשפט.

עוד מורנו המחוקק, כי ההכרעה בבקשה לביטול האיסור האמור, טעונה קיומו של דיון במעמד הצדדים.

להשלמת התמונה ולהבהרת המסגרת הנורמטיבית יצוין, כי ביום 30.11.2000 נכנס לתוקף תיקון מס' 5 לחוק למניעת אלימות במשפחה, שעניינו הטלת איסור נשיאת נשק (ס"ח 1759, עמ' 24). בגדר התיקון נקבע, בין היתר, כי האיסור על החזקת נשק או נשיאתו יהיו חלק אינטגרלי מכל צו הגנה שיינתן ע"י בית המשפט, גם אם הוא לא הורה על כך מפורשות; כן נקבע, כי איסור זה יעמוד בתקפו, על אף פקיעת צו ההגנה, עד שיגיש המחויב בצו בקשה נפרדת לביטול האיסור, ובקשה זו תידון במעמד שני הצדדים.

בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 2870 מיום 28.03.2000, עמ' 366) נכתב, בין השאר, כי מקרי הרצח ההולכים ומתרבים של נשים בידי בני זוגן ותופעת האלימות במשפחה בכלל הביאו את המחוקק לחוקק את החוק העיקרי, שתכליתו מתן מענה מיידי לאיום המרחף על ראשה של אישה ובני משפחתה, ברם לטענת יוזמי התיקון, שעה שמקרי הרצח האחרונים של נשים בידי בני זוגן, עובר להצעה לתיקון החוק הוכיחו בעליל, כי אין די בכך, וכי במקרים לא מעטים בהם אכן נעשה שימוש בסמכות לשלול הרשות להחזיק בנשק, בסופו של דבר הוסר האיסור, הנשק הוחזר לבן הזוג האלים או המאיים, למרות התלונות שהצטברו נגדו, הוא עשה שימוש בנשק שהושב לו למטרותיו הרצחניות.

כאמור, הצעת החוק נתקבלה ולפני כ-23 שנים נכנס לתוקף תיקון מס' 5 לחוק.

הדברים האחרונים הובאו כרקע בלבד להוראות הדין הרלוונטיות לענייננו, ואין בהם משום הבעת עמדה בעניין סיכויי בקשת המבקש לביטול האיסור על נשיאת נשק. לפיכך, מבלי להביע כל עמדה, מבלי לטעת מסמרות ומבלי להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית, שעה שהדיון בבקשה לא התקיים בהתאם לפרוצדורה הקבועה בדין, הרי שיש להשיבו לבית המשפט קמא על מנת שיזמן הצדדים לדיון ולאחריו יכריע בבקשה כחכמתו.

למעלה מן הצורך יובהר, כי הגם שלבית המשפט לענייני משפחה סמכות לקבל או לדחות בקשה להשבת ההיתר לשאת ולהחזיק נשק מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, עדיין מסור שיקול הדעת בעניין זה לרשות המוסמכת לכך מכוח חוק כלי היריה, תש"ט-1949 הכפופה, אמנם לכללי המשפט המנהלי ולביקורת שיפוטית, אך מדובר בשני רבדים שונים, שכן המחלוקת בין הצדדים מצויה ברובד הפנימי, ואילו מערכת היחסים בין המבקש ובין הרשות המוסמכת היא ברובד החיצוני וגם אם לצורך בחינת הבקשה השיקולים בכל אחד מן הרבדים דומים, אין הם בהכרח זהים או חופפים באופן מלא.

על יסוד האמור, החלטת בית המשפט מבוטלת וההליך יוחזר לבית המשפט קמא לצורך קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים והכרעה בה בהתאם לשיקול דעתו.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.

ההחלטה ניתנת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ד, 26 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.