החלטה בדבר נפקות היעדרותו של בעל דין המבקש ביטול פסק דין

בהחלטה זו אדרש לנפקות היעדרותו של מבקש ביטול פסק דין משני דיונים שנקבעו במעמדו לשם דיון בבקשתו. הדיון הוא בשני תיקים במאוחד – בקשה לקיום צוואה (ת"ע 29782-04-22) והתנגדות לקיומה, שנמחקה בפסק דין (ת"ע 29880-04-22).

1. המתנגד, המתגורר בארה"ב מזה שנים רבות, הגיש בתצהיר בשפה האנגלית התנגדות לבקשת אחייניתו לקיום צוואת אמו המנוחה, היא צוואה בעדים מיום 24.12.13 (להלן: "ההתנגדות" ו"הצוואה", לפי העניין).

    

2. משלא פעל המתנגד בהתאם להחלטות בית המשפט, נמחקה בפסק דין מיום 5.12.22 ההתנגדות וניתן צו קיום צוואה (להלן: "פסק הדין" ו"צו הקיום").

    

3. יום לאחר מתן פסק הדין, ביום 6.12.12, הגיש המתנגד בקשה שבמהותה היא בקשה לביטול פסק הדין. בו ביום הועברה הבקשה לתגובה וניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע צו הקיום.

    

4. מאז, לא פעם טרח המתנגד והמציא לבית המשפט מסמכים ופניות שונות בשפה האנגלית – רובם ללא תרגום מאושר כדבעי לעברית – והכל באמצעות הדואר האלקטרוני, אופן ההמצאה שהמתנגד עצמו ביקש לעשות בו שימוש. לאור השתלשלות ההליך והתנהלותו של המתנגד עד כה – באמצעות הדואר האלקטרוני בלבד – איני רואה מנוס מפירוטו בקצרה.

    

5. ביום 9.5.23 קבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים ליום 16.10.23, ובמידת הצורך גם בתובענות לגופן, תוך שהבהרתי מפורשות כי על המתנגד להתייצב לדיון, וכי ככל שלא יעשה כן, יהא צפוי אף למחיקה אפשרית של כתבי טענותיו (להלן: "ההחלטה הראשונה").

    

6. לאור מצב החירום ששרר אותה העת בעקבות פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", נקבע ביום 18.12.23 דיון חדש במעמד הצדדים ליום 8.5.24. גם בהחלטה זו הובהר היטב כי ככל שהמבקש לא יתייצב בעצמו לדיון, יהא צפוי בין היתר גם למחיקת כתבי טענותיו (להלן: "ההחלטה השניה").

    

7. כפועל יוצא מן ההחלטה השניה, הגיש המתנגד בקשה לקיום הדיון בהיוועדות חזותית. ביום 13.2.24 ניתנה החלטתי המנומקת שבה דחיתי את בקשתו של המתנגד מהנימוקים המפורטים בה וחייבתי אותו להתייצב לדיון, תוך שהבהרתי מפורשות כי ככל שלא יתייצב יהא צפוי למחיקת כתבי טענותיו (להלן: "ההחלטה השלישית").

    

8. חלף האמור, הגיש המבקש ביום 21.4.24 בקשה לעיכוב ההליכים, בהתייחס גם לדיון הקבוע, לאור שיבושים נטענים בהזמנת טיסות.

    

9. ביום 5.5.24 דחיתי בהחלטה מנומקת את הבקשה מהנימוקים שפורטו בה. בין היתר גם הבהרתי למבקש, כי ככל שלא יתייצב לדיון יכול ויוכרע ההליך בהיעדרו על פי צד אחד בלבד (להלן: "ההחלטה הרביעית").

    

10. ביום 7.5.24 – יממה עובר לדיון שנקבע – הודיע המבקש כי לא יוכל להתייצב ואף צירף אסופת מסמכים חדשה באנגלית להם צורף תרגום "באמצעות מכונה".

     

11. ואמנם, לדיון ביום 8.5.24 לא התייצב המתנגד. נשמעו טענותיה של מבקשת קיום הצוואה, שעתרה בין היתר לדחות את טענותיו לגופן, עמדה על טענות סף, הבהירה כי המתנגד לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו ואף ציינה כי בכוונתה לעתור לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

     

     

     

12. ביום 9.5.24 ניתנה החלטתי המנומקת לאחר קיום הדיון המדברת בעד עצמה. אגב עמידה גם על תשומות השיפוט והמינהל שהוקצו לחינם על חשבון ציבור המתדיינים כתוצאה מהתנהלות המתנגד, לפנים משורת הדין מצאתי לאפשר למתנגד להביא עניינו פעם נוספת בפני בית המשפט. כפועל יוצא, לצד חיובו של המתנגד בתשלום הוצאות, קבעתי מועד נוסף לדיון ליום 4.6.24. הבהרתי מפורשות, כי ככל שהמתנגד לא יתייצב לדיון, בקשותיו תסולקנה ועיכוב צו הקיום יבוטל (להלן: "ההחלטה החמישית").

     

13. גם הפעם, פחות מיממה לפני הדיון הקבוע, הגיש המתנגד באמצעות הדואר האלקטרוני בקשה בלא תצהיר ערוך כדין, בה טען כי התוודע רק ביום 2.6.24 להחלטה החמישית, עקב תקלה שהובילה את משלוח ההחלטה לתיקיית ה"ספאם" של תיבת הדואר האלקטרוני שלו, שעה ששהה בהתנדבות רשמית במהלך כל חודש מאי 2024. כדבריו, : "… The email issue was just discovered upon my return from official volunteer duties over the entire month of May…".

     

    המתנגד שב והודיע כי לא יוכל להתייצב באולם ושב וחזר על בקשתו, שנדחתה לא פעם, לקיים דיון בהיוועדות חזותית.

     

14. במעמד הדיון שבה מבקשת צו הקיום על טענותיה ששוקפו גם בדיון הקודם, הבהירה כי לשיטתה עסקינן בניצול של מערכת המשפט ועמדה על טורדנות בהתנהלות המתנגד לשיטתה.

     

15. לא לחינם עמדתי על מכלול ההתנהלות הדיונית סביב הבקשה כדי להבהיר שאכן, יש מקום לסלק הבקשה.

     

16. בחמש החלטות שונות, כמפורט לעיל, הובהר למתנגד הבהר היטב כי ככל שלא יתייצב לדיון, יהא צפוי לסילוק כתבי טענותיו. בהחלטות שונות אף הובהר למתנגד כי עליו להתייצב לדיון באופן אישי.

     

17. לא למותר לציין כי על החלטות אלה לא הוגשה כל השגה ערעורית.

     

     

     

18. החלטות אלה אף לא ניתנו בחלל הריק, וברקע להן הוראות הדין ושיקולים תכליתיים מתחום ניהולם של הליכים בענייני משפחה.

     

    ברירת המחדל שקובעת תקנה 23 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020 (להלן: "תקנות המשפחה") מעגנת חובת התייצבות של בעלי דין לדיון ומבהירה כי דין אי התייצבות כדין אי התייצבות לפי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). האחרונות, בתורן, מבהירות בין היתר כי בעל דין שלא התייצב מבלי שניתן לכך הסבר סביר, צפוי לסיום ההליך לחובתו, בהתאם למעמדו הדיוני (תובע או נתבע).

     

19. הרציונל לכך, בין היתר, נשאב מעקרונות היסוד של התקנות הנ"ל.

     

    כך בין היתר, מצופה שההליך השיפוטי יהא שוויוני, מידתי ויעיל (תקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחי) ; כך מטילות תקנות סדר הדין האזרחי חובה על בית המשפט לנהל את ההליך באופן פעיל (תקנה 3(א) לתקנות הנ"ל) ; כך מטילות התקנות הנ"ל חובה על בעלי הדין לנהוג בתום לב ואוסרות עליהם לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, לרבות פעולות שמטרתן או תוצאתן "... לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין...." (תקנות 3(ב) ו-4, בהתאמה, לתקנות סדר הדין האזרחי) ; כך גם מטילות התקנות הנ"ל חובה על בית המשפט לאזן בין האינטרסים של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי, אשר מוגדר בהן כ: "...נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי..." (תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי) ; וכך, מחילות תקנות המשפחה את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, גם על הליכים בבית המשפט לענייני משפחה (תקנה 1 לתקנות המשפחה).

     

20. כאשר בית המשפט נאלץ לקבוע פעם אחר פעם דיון, הימנו נעדר בעל דין, אין נפגע רק עניינו של בעל הדין שכנגד. נפגע גם האינטרס הציבורי, ובראש ובראשונה עניינם של מתדיינים אחרים, שנגרע מהם יומם עקב הקצאת משאבי שיפוט ומינהל לטובת עניינו של אותו בעל הדין, שלבסוף מנע את האפשרות לקיים דיון בעניינו.

     

     

     

21. אין מדובר בעניין של מה בכך. לעניין זה, בהקשר אחר אמנם, נדרש בית המשפט העליון תוך שקבע בין היתר: "...שזמן שיפוטי הוא משאב חברתי מוגבל, ועל כן השקעה מסיבית של הזמן בהליך אחד תדחה את טיפולו של השופט בהליכים אחרים, דבר אשר עלול לפגוע קשה – ולעיתים, אנושות – בבעלי הדין שמחכים ליומם בבית המשפט ולסעדים המשפטיים להם הם זכאים, ואין שופט שישמע את טענותיהם..." [ע"א 6460/21 פרץ נ' כהן )מצוי במאגרים משפטיים, 18.6.23)].

     

22. בענייננו, הובהרו למתנגד לא פעם הצורך והחשיבות שבהתייצבותו האישית לדיון – דיון שנקבע גם במידת הצורך בתובענות לגופן ולא רק בבקשה עצמה. הדברים יפים במיוחד מקום בו חלק לא מבוטל מכתבי טענותיו הרבים, שהומצאו בדואר אלקטרוני, כלל לא נתמכו בתצהיר. לכל הפחות התייצבותו לדיון היתה בראש ובראשונה משרתת את האינטרס שלו עצמו, מקום בו ספק רב אם למרבית כתבי טענותיו השונים נודעת עתה נפקות ראייתית כלשהי, ולו לכאורה.

     

23. אלא שדומה שהמתנגד – משיקוליו הוא – לא שעה למכלול ההחלטות המנומקות שהבהירו לו היטב את הצורך בהתייצבותו לדיונים, כמו גם את משמעות אי ההתייצבות, וביכר, כך נראה, לראות בהן בגדר המלצה בלבד.

     

24. לא זו אלא שדווקא המסמך האחרון שהגיש המתנגד מציב בסימן שאלה של ממש את ההסברים שסיפק בקשר עם היעדרותו מהדיון הראשון והשני. לא זו בלבד שכלל המסמכים שהגיש המתנגד בהקשר זה היו לאקוניים, נעדרו תצהיר או תמיכה ראייתית של ממש אחרת בצידוקים העובדתיים להיעדרותו הצפויה מאיזה מהדיונים; אלא שהמסמך האחרון אף מעלה סימן שאלה של ממש באשר להסבר שנתן המתנגד באשר להיעדרות הצפויה מהדיון הראשון שנקבע ליום 8.5.24.

     

    כזכור, בבקשתו מיום 21.4.24 טען המתנגד כי לא יוכל להתייצב לדיון ביום 8.5.24 עקב שיבושים נטענים במצב הטיסות לישראל. אלא שבמסמך האחרון שהגיש ביום 3.6.24, טען המתנגד מפורשות כי במהלך כל חודש מאי עסק בהתנדבות רשמית במקום מושבו. ספק רב אם שני הסברים אלה יכולים לדור בכפיפה אחת.

     

     

25. ועתה, מצא המתנגד להסביר את היעדרותו הצפויה מן הדיון הנוסף שנקבע ליום 4.6.24, בטענה הלאקונית שלא נתמכה בדבר (לא כל שכן בתצהיר ערוך כדין) לפיה תקלה מיחשובית ניתבה את ההחלטה החמישית (אשר במסגרתה אף נקבע הדיון) לתיקיית דואר זבל ("ספאם"). אינני מקבל כל עיקר הסבר זה, גם לו הייתי מניח שזהו אמנם מצב הדברים. ראשית, המתנגד לא יכול להיבנות מטענתו כי לא נחשף להחלטות די זמן לפני הדיון. המתנגד הוא שבחר לנהל את ההליכים ממקום מושבו מעבר לאוקיינוס האטלנטי באמצעות הגשת מסמכים דרך הדואר האלקטרוני ואף ביקש כי מסמכים יועברו אליו באופן זה (ראו: בקשתו מיום 20.3.23 בת"ע 29880-04-22). שנית, על המתנגד, שבהחלטתי הרביעית מיום 5.5.24 נדחתה בקשתו לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 8.5.24, היה לעקוב באופן יזום אחר השתלשלות ההליכים, תוך יציאה מנקודת הנחה שדיון זה מתקיים ועם סיומו תינתן החלטה. עצם ההתעלמות מקיום ההליך גובלת כשלעצמה בזניחתו דה-פקטו, למצער. שלישית, ועם כל ההבנה לטענה שלפיה עסק המתנגד בהתנדבות ציבורית במהלך חודש מאי ולכן היה פחות פנוי לבדוק את גורל הדיון שהיה קבוע לחודש זה, הרי שעניינו של הציבור במקום מושבו אינו דוחה את עניינו של הציבור במדינת ישראל ; ציבור שעל חשבונו הוקצה זמן שיפוטי שהושם לאל. רביעית, גם למעשה, ניתובם של מסמכים לתיקיית דואר זבל איננו בבחינת תקלה בלתי צפויה, שכן גם אם מסמך מנותב לתיקיה שכזו, חזקה שאיננו נמחק וחזקה שהמתנגד יכול היה לגלות משנה זהירות ולבדוק התיקיה באופן תדיר. זאת במיוחד ביודעו שהוא עצמו הגיש בקשה לדחיית דיון ומקום שהוא עצמו הגדיר כאמור את הדואר האלקטרוני כאופן ההתקשרות הישיר למולו, גם בהחלטות שיפוטיות. מכלל אלה, אין למתנגד להלין אלא על עצמו ואינני מקבל כל עיקר את הסברו למחדל היעדרותו מן הדיון.

     

26. מכאן, שלאור מחדלו הנמשך של המתנגד, שנעדר גם מהדיון השני שנקבע בעניינו ; ושעה שלא נמצא הצדק סביר להיעדרותו מן הדיון, דין הבקשה סילוק.

     

27. הדברים יפים במשנה תוקף בשים לב לתשומות השיפוט והמינהל הרבות שהוקצו – לבקשת המתנגד – לדיון בעניינו; כמו גם להשפעת ההליך ומשכו על עניינה של המבקשת עצמה, בעלת הדין הנוספת שלפני והזוכה על פי הצוואה.

     

28. לא בלי התלבטות אני מוצא שיש למחוק את הבקשה, ולא לדחותה. זאת מקום בו דומה שטענותיו לגוף ההתנגדות (שלבשה ופשטה צורה ככל שהמשיך המתנגד בהגשת מסמכים וכתבי טענות שונים, בניגוד להוראות הדין), מעוררות קושי של ממש.

     

29. דומה שטענתו העיקרית של המשיב היא שלאור הסכם נאמנות שנכרת בארה"ב בינו ובין המנוחה ואשר קבע בין היתר מנגנון העברת זכויות בדירה של המנוחה לאחר פטירתה לידי הנאמן, דין הצוואה שהתבקש קיומה להידחות.

     

30. טענתו של המתנגד היא למעשה טענה בדבר החרגתו של נכס מנכסי עזבון המנוחה, לנוכח אותו הסכם נאמנות נטען. אלא שהשלב הדיוני קא עסקינן איננו עוסק בעיקרו בהיקפו של העזבון כי אם בקביעת זהותם של יורשי המוריש. ממילא, גם אם מוריש בחר להקצות נכס לא לו בצוואתו, ברי כי אינו יכול להוריש אלא את מה ששלו. לפיכך, בין אם קיים הסכם שכזה ובין אם לאו, שאלת החרגתו של נכס מעזבון מוריש איננה מעלה או מורידה (לבטח לא רבות), משאלת זהותו של היורש.

     

31. גם לו אניח אחרת, הרי שסיכוייה של טענה זו נחזים כמוקשים גם לגופה. שכן דומה שאין מחלוקת כי מקום מושבה של המנוחה בעת פטירתה היה בישראל, והנכס הנתקף בטיעוני המתנגד הוא נכס מקרקעין בתחומי מדינת ישראל. בהקשר זה, קובעת ברירת הדין שבחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, כי "... על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו...", וכי "... נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום המצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין..." (להלן: "חוק הירושה", סעיפים 137 ו – 138 לחוק הנ"ל, בהתאמה).

     

32. יוצא, אפוא, לכאורה שגם דיון לגופו של הנכס, לגופה של הצוואה ולגופו של הסכם הנאמנות הנטען חוסה בצלו של סעיף 8 לחוק הירושה, האוסר על עסקאות בירושה עתידה וקובע בין היתר, כי הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו של אותו אדם – בטל, וכי מתנה שניתנת בתנאי שתוקנה רק לאחר מותו של הנותן, איננה תקפה אלא אם נעשתה בצוואה כדין.

     

33. כפועל יוצא, טענתו של המתנגד – כך או אחרת – מוקשית היא עד מאד.

     

34. גם לו אניח כי בכתבי טענות מאוחרים שמצא המתנגד להגיש לתיקים שבכותרת בהזדמנויות שונות, טען גם, בשולי הדברים, כי המנוחה נוצלה על ידי אחותו, אימה של מבקשת צו הקיום, הרי שטענות אלה נטענו בלאקוניות רבה (על פי רוב אף ללא תמיכה ראייתית בדמות תצהיר ערוך כדין) מבלי שהיה בהן כדי לתחום כדבעי חזית מחלוקת ולאפשר גם למבקשת צו הקיום להתגונן כראוי מפני טענות אלה.

     

35. נימוקים אלה מובילים אף לכל הפחות למסקנה כי יש למחוק את הבקשה שכן מצופה מבית המשפט גם בשלביו המוקדמים של הדיון לבחון היטב גם את סיכויי ההליך משיקולים של מינהל שיפוטי תקין והקצאה יעילה של תשומות שיפוט ומינהל [באשר לשיקולים אלה, מקום בו מוסמך בית המשפט אף ליתן פסק דין בשלב קדם המשפט, השוו, בין היתר: בע"מ 7367/22 פלונית נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.1.23)].

     

36. בשים לב לתוצאה זו ; בהתחשב בתשומות השיפוט והמינהל הרבות שהוקצו עד כה והושמו לאל גלל התנהלותו של המתנגד ; ובשים לב לאינטרס הספציפי של המבקשת עצמה שנגרע כתוצאה מניהולו של ההליך שלפני, באשר נאלצה לשכור ייצוג משפטי ואף לא שופתה לפי הנטען עד כה בדמות תשלום ההוצאות שנפסקו לטובתה; אני מוצא לחייב המתנגד בהוצאות המבקשת, בנוסף לחיוביו הקודמים, בסך כולל של 5,000 ₪.

     

37. לאור מכלול האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

     

    • אני מורה על מחיקת הבקשה. למען הסר ספק, משמעות הדברים היא כי ההתנגדות אכן נמחקה וצו הקיום בתוקף, תוך שהצוואה נושא צו הקיום תיסרק בחתימתי לתיק.

       

    • הסעד הארעי בדבר עיכוב צו הקיום מיום 6.12.22 בטל.

       

    • בשים לב לדיון הנוסף לו נאלצה המבקשת להתייצב, ולאמור בהחלטתי זו, יישא המתנגד בהוצאות המבקשת, בנוסף לכל חיוב קודם בהוצאות, בסך כולל של 5,000 ₪.

      במידה רבה מאד, לא יישא המתנגד זו הפעם בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה.

       

      החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת מלוא הפרטים המזהים של בעלי הדין ובני משפחתם.

      המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

       

      ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ד, 06 יוני 2024, בהעדר הצדדים.