לפניי בקשת חייב בטענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן-החוק) ובקשה לעיכוב ההליכים.
החלטה זו ניתנת בהתאם לתקנה 27א לתקנות ההוצאה לפועל שכותרתה: " הגשת בקשה לפי סעיפים 19, 25 , 48 או 58 ודיון בה", הקובעת: " הגשת בקשה לפי סעיפים, 19, 25, 48 או 58 לחוק יהיו בדרך הקבועה בפרק כ" לתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים, ואולם, רשם ההוצאה לפועל, רשאי לסטות מסדרי הדין האמורים אם מצא כי הדבר יועיל להכרעה צודקת ויעילה בהליך, וכן רשאי הוא לדחות את הבקשה מבלי שקיים דיון".
כידוע, זכות שימוע/זכות הטיעון היא מושג משפטי, במסגרתו יש לבחון אם התקיימו נסיבות המקנות את הזכות או לא. בג"ץ 5621/96, 1366/97 ר' הרמן ראש-עיריית אופקים ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' (21.9.97).
בבג"ץ 3495/06 הרב לישראל הרב יונה מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.7.07) חזר בית המשפט העליון על העקרונות העומדים בבסיס זכות השימוע. העיקרון בדבר זכות הטיעון שעיגונו ההיסטורי היה בכללי הצדק הטבעי, היה לאחד מכללי ההגינות המנהלית ומסממניו המובהקים של הליך מנהלי הוגן. העיקרון נגזר גם מאחריותה של הרשות המנהלית בתפקידה כנאמן הציבור. תכליתה של זכות הטיעון להבטיח כי הרשות תתייחס בהגינות לעניינו של האזרח, ותקבל החלטותיה על-בסיס תשתית עובדתית נאותה ותוך התחשבות במכלול העובדות והשיקולים הרלוונטיים לעניין...
על אף מעמדה הרם של זכות הטיעון בשיטתנו המשפטית הרי ככל זכות אחרת במשפט, אין היא מוחלטת ונעדרת סייגים...
מדובר בזכות יחסית שהיקפה ודרכי הגשמתה נגזרים מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בהקשר זה יש לבחון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות ובהן: מהותה של הסמכות המופעלת בידי הרשות; השלב בהליך בו ניתנת לאזרח זכות טיעון; עוצמת הפגיעה לה צפוי האזרח עקב החלטת הרשות; וכן מידת הסופיות של ההחלטה הנדונה. בהמשך לכך יצוין כי יש ואל מול זכות הטיעון יעמדו אינטרסים מתחרים כגון: ההגנה על תקינות תפקודה של הרשות ויעילות עבודתה או שמירה מפני שיבוש הליכי בקורת או חקירה. במקרים כאלה, ייקבעו היקפה ודרכי הגשמתה של זכות הטיעון - כמו גם היקפה של זכות העיון הנלוות לה - תוך איזון בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים לעניין בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו.
לאחרונה בפס"ד של בימ"ש שלום חיפה (כב' השופטת באום) רע"צ (חי') 70563-01-18 זיאד ברבור נ' ב.ד.ס.י. השקעות בע"מ (25.10.18), ביהמ"ש קבע שהליכי הוצל"פ אינקוויזיטורים ומתנהלים במעמד צד אחד (עמ' 9 סע' 7.5 ואילך):
"בהוצאה לפועל נוהגת השיטה האקוויזיטורית. משמעות הדבר היא כי בקשות רבות המוגשות לרשם ההוצאה לפועל נדונות ומוכרעות עפ"י צד אחד, וללא צורך בקבלת תגובת הצד שכנגד....
לו היה על רשם ההוצאה לפועל, המטפל בממוצע במאות בקשות ביום לפעול בשיטה האדברסרית, ולבקש תגובה לכל בקשה המוגשת אליו, ניתן היה לסגור כליל את לשכת ההוצאה לפועל באשר פסקי דין לעולם לא היו מיושמים, זוכים היו נשארים תלויים בחסדיהם הטובים של החייבים מצד אחד, וחייבים לעולם לא היו זוכים להגנות המוקנות להם בחוק ההוצאה לפועל מצד שני...."
ור' גם סעיף 3א(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ביחס לסמכותו הדיונית הרחבה של הרשם, וכן לסע' 26 לתקנות, לעניין שק"דו הרחב של הרשם ביחס לזימון דיון – מכאן החלטתי בכתב, ובהעדר תגובה, בין היתר על מנת למזער פסיקת הוצאות על מי מהצדדים.
מן המפורסמות שנטל השכנוע בטענת פרעתי, על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, מוטל תמיד על החייב. מדובר בנטל ראשוני, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה (ראו רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ" קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ ([פורסם בנבו], 1.11.2006); דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית (2011), 269 (להלן: "בר-אופיר").
ענייננו בזכות קיזוז.
אמנם הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 האמור, אולם ההלכה הפסוקה קבעה כי במסגרת טענת "פרעתי" ניתן לטעון ולהוכיח גם טענת קיזוז. י
חד עם זאת, הקביעה האמורה מוגבלת רק לזכות קיזוז קיימת, במאובחן מזכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, אשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שהמדובר בזכות חלוטה שאין הזוכה יכול לטעון כנגדה.
להבדיל, זכות קיזוז נטענת הינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת שבירורה חורג מגדר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל הדן בבקשה בטענת "פרעתי" (רע"א 9120/07 ישראלה רוזנצוויג ואח" נ" אהרון חיים ואח" (מאגר נבו, 2008))" (עש"א (ת"א) 1874-08 קשת ניקוי יבש בע"מ נ" אומגה טיפולי טקסטיל תעשייתיים (1978) בע"מ (ניתן ביום 19/09/10. פורסם באתר נבו).
בענייננו, תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 10.8.2020 לביצוע פסק דינו של בית הדין הרבני מיום 02.02.2020 שנתן תוקף להסכמות הצדדים, בהתאם להן יישא החייב בתשלומים מזונות שני הקטינים בסך של 1300 ₪.
בפסק הדין שניתן לצדדים ביום 16.5.2020 נכתב:
"והנה בנידון דידן, נקבעה משמורת משותפת והרווחה מצדיקה שוב ושוב את המשך המשמורת המשותפת, ובודאי שאין לחייב את האב ביותר ממחצית דמי המזונות.
ומאידך, במבחן ההכנסות, הכנסתו של האב היא לפחות כ- 5500 ₪ בחודש מעבודתו כשכיר, ומאידך הכנסתה של האם היא כ- 4000 ₪. אף צד לא הצליח להוכיח בצורה ברורה כי קיימת הכנסה נוספת למי מהצדדים. ברור אם כן, שלא זהו המקרה החריג בו פערי ההשתכרות יכולים להביא למצב שיוטל חיוב צדקה חריג על האם במקום החיוב הרגיל הנוהג באב, ויחד עם זאת ברור הוא כמו כן, כי אין זה המקרה בו לאב יכולת כלכלית משופרת לפיה ניתן להטיל עליו חיוב שהוא יותר מהמינימום.
סופו של מסע:
לפיכך, לאחר שיקול הנתונים בתיק, המשורת המשותפת והכנסות הצדדים, ביה"ד קובע שמכאן ואילך האב ישלם סכום של 1300 ₪ עבור מזונות שני הילדים, ובנוסף סכום של 500ש"ח עבור מדור והוצאות מדור, סה"כ 1900 ₪ לחודש. קיבצת הילדים בסך 330 ₪ לאם. סה"כ יהיה לאם סכום של 2230 ₪ בחודש.
אין ספק כי נפלה טעות בהחלטה, כאשר הסכום שנכתב – 1300 ₪ עבור מזונות ו500 ₪ עבור מדור – אינו מגיע לכדי 1900 ₪ כפי שנכתב בסך הכל.
מאידך, בחשבון הסופי, בצירוף קיצבת הילדים, נכתב כי הסכום שיהיה לאישה יעמוד על 2230 ₪, כאשר חישוב זה נכון רק אם סכום המזונות עומד על 1990 ₪ + 330 ₪ קיצבת ילדים.
מעתה, מצד אחד יש להבין שאירעה טעות חישובית, ולפי צד זה יש להפחית את המזונות בסכום של 100 ₪, ומצד שני יש להבין כי אירעה טעות סופר ובמקום 600 ₪ לדמי מדור או 1400 ₪ למזונות, נכתב רק 500 ₪ ו1300 ₪ למזונות ומדור בהתאמה, וכפי זה יש להותיר את חיוב המזונות כפי שנקבע.
לאחר העיון, היות וביה"ד במסקנתו כתב "סה"כ יהיה לאם סכום של 2,230 ₪, כלומר, ביה"ד חישב ומצב כי לפי הנתונים והנסיבות סכום זה יהיה לאישה לצורך מזונות הילדים בזמן שהם שוהים אצלה, ומסתדר שכוונת ביה"ד הייתה לסכם ולהבהיר שסכום זה יש בו כדי לשמש את האם למזונות הילדים, ולכן יש לקבוע כי זהו הסכום הנכון".
קרי, פסה"ד ניתן על רקע משמרת משותפת, במסגרתה חוייב האב במחצית בהוצאות הקטינים. עוד עולה מהאמור לעיל כי הצדדים מרבים התדיינויות לפני הערכאה המשפטית, ונשאלת השאלה האם תיק זה, ביתרתו המזערית, אינה מעין "קרדום לחפור בו". התשובה לכך צפה ועולה בגלוי מאופן פתיחת התיק.
עם פתיחת התיק עתרה הזוכה לחיוב החייב בתשלום מזונות בסך של 284 ₪ . יתרת החוב, נכון להיום עומדת על סך של 286 ₪ (בלבד!). כבר יוער כי סכום שולי זה "חושף" את החייב להליכים כלכליים דרקוניים, וודאי בתקופתנו המורכבת על רקע מגפת הקורונה, ונשאלת שאלת המידתיות והסבירות, והאיזון הנכון בין זכותו הקניינית של החייב, לבין זכותה הקניינית של הזוכה (הקטינים). ולזהירות הנדרשת בפתיחת תיק מזונות, נוכח הליכי הגבייה שאפשר שיינקטו מתוקפו באופן מרחיק לכת.
די אם אפנה לפסק דינו של כב' השופט ארז שני, תמ"ש 24775-06-15; ע"ר 3089-10-15 ב.א. נ' ב.א. (ניתן ביום 22.10.15), הקובע, כי יש להגן "... גם על זוכים וגם על חייבים", וכי מתפקידו של הרשם להכריע בזהירות הנדרשת "מה ראוי לגבייה ומה איננו ראוי לגבייה". שכן "אין מדובר בעניין של מה בכך".
ור' הביקורת שהשמיע בהליך זה כב' השופט שני על מערכת האכיפה והגבייה:"אין מדובר בעניין של מה בכך. במצב הקיים היום יכול זוכה להזין ואף לקבל סעד מידי, כפי שארע כאן, כל זכויותיו הפיננסיות [של החייב, ג.ג.] בכל מוסד פיננסי בארץ יעוקלו גם ללא צורך בהחלטה נוספת" [הכוונה – כלל לא נדרשת החלטת רשם – מדובר בסמכות מינהלית של כל פקיד בהוצל"פ].
ואכן, עצם יתרת החוב עליה נפתח התיק, מעלה תהיות ותמיהות, בהיותו בגדר כמעט זוטי דברים מול הפוטנציאל החמור הגלום בהליכי ההוצל"פ, בתיק מזונות (כשהחמור ביניהם, המיועד רק לחייב במזונות, האפשרות להיאסר), קל וחומר מעלה שאלה, הסמויה מן העין, על עקרונות כגון: תום-לב; ידיים נקיות ועוד.
החייב טוען לפירעון מלוא החוב בתיק כדלקמן:
לטענת החייב הזוכה פתחה את התיק בחוסר תום לב.
לטענת החייב ביום 4.8.2020 העביר החייב לזוכה את דמי המזונות לחודש 8/20 בניכוי חלקו במענק על סך 500 ובתוספת מחציות, ובסה"כ 1616 ₪.
החייב מצרף החלטת כבוד בית הדין הרבני מיום 31.08.20 בעניין בקשתו של החייב וההוראה שניתנה לזוכה להגיב לבית הדין תוך 14 יום.
להלן החלטת כבוד בית הדין הרבני מיום 31.8.2020:
"בקשת ב"כ האב לקיזוז מלוא "מענק הקורונה" מדמי המזונות.
טרם החלטה, מבוקשת תגובת הצד השני בתוך 14 יום".
לא ברור מדוע אצה הדרך לזוכה לסור להוצאה לפועל לפתיחת תיק על 286 ₪ (בלבד). התנהלותה מעלה יותר מהרהור וערעור של ממש על שיקוליה ותום ליבה, משמצופה ממנה להמתין עד יתן לכך כב' בית הדין דעתו, וודאי משנדרשה לתגובה שם. ויוער – אך מפאת הכבוד הראוי שאני רוחשת לכב' בית הדין הרבני, איני נוטה ליתן החלטות, וודאי בכתב ובהעדר זכות תגובה, במצב בו עלולות להיווצר החלטות סותרות בערכאות המשפטיות, אולם לאחר עיון בפסה"ד, בהוראות הדין לעניין זכות קיזוז מענק הקורונה, ובפרט המאזן נזק מול תועלת בעצם ניהול התיק, נחה דעתי להכריע בעניין (וככל שתוצאתו של כב' ביה"ד תאפר לה לפתוח תיק בשנית – באיזון הראוי לא ייגרם כל נזק).
ור' גם ע"א 2836/03 מיום 24.1.06, דברי כב' השופטת שטופמן בע"א עיריית ת"א נ' מור (ניתן ביום 24.1.06), סעיף 6 לפסה"ד: "היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ.
לאחר שאמרתי כל אלה, נחה דעתי לקבל בקשת החייב, ומעבר לסעד של עיכוב הליכים לו עתר, לשקול סגירה מידית של תיק הזוכה.
שכן כך אמר המחוקק - בסעיף 2 לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף קורונה החדש- מענק חד פעמי) (הוראות שעה ותיקוני חקיקה), התש"ף -2020 (פורסם בס"ח 2836, ח' באב התש"ף, 29.07.2020) נקבע:
(א) מי שמשתלמת בעדו קצבת ילדים בעד חודש יולי 2020 וכן מי שנולד בחודש יולי 2020 ואינו זכאי לקצבת ילדים בשל הוראות סעיף 72(א) לחוק הביטוח הלאומי, ישתלם בעדם מענק חד-פעמי בסכומים המפורטים להלן, בהתאם למניין ילדיו של ההורה שקצבת הילדים משתלמת לו או שהייתה משתלמת לו לולא סעיף 72(א) האמור:
(ב) על מענק לפי סעיף זה יחולו הוראות פרק ד' לחוק הביטוח הלאומי, בשינויים המחויבים, והוא ייחשב, לעניין כל דין, כקצבת ילדים.
(ג) מענק לפי סעיף זה ישולם באמצעות חשבון הבנק שאליו משתלמת קצבת הילדים בעד אותו ילד, אולם אין בהעברת התשלום לחשבון הבנק כדי ..... לשלול את זכותו של הורה פרוד או גרוש, שחשבון הבנק שאליו מועבר התשלום שייך להורה האחר לקבל את חלקו במענק מאותו הורה, בהעברה או בקיזוז, בהתאם לחלקו היחסי לפי פסק דין או הסכם בין ההורים לעניין החזקתם הכלכלית של הילדים שבעדם ניתן המענק".
שמשנקבעה הוראת קיזוז מפורשת בדין ביחס למענק זה, הרי מדובר ב"קיזוז מוכח" (בהשוואה ל"קיזוז נטען" (ור' לעיל), ומכאן שלרשם ההוצאה לפועל הסמכות להורות על ביצוע הקיזוז בנסיבות העניין.
אף בשים לב למטרת הוראת השעה, נראה כי הפניית כל הצדדים בעניין זה לבית המשפט, למעשה מרוקנת מתוכן את תכליתה. זאת ניתן ללמוד מדברי הכנסת, דיון ועדת הכספים של הכנסת מיום 28.07.20, לפיהם תכלית הוראת הקיזוז שנקבעה הנה, בין היתר, למנוע סכסוכים בין הצדדים ופנייתם לערכאות המשפט:
"יש בן זוג אחד שאליו הועברה הקצבה ובן הזוג השני יוכל לקזז את החלק שמגיע לו לפי ההסכם מסכום המזונות שהוא מעביר לצד השני. זה צדק בסיסי מינימלי, אחרת אנחנו שולחים את בני הזוג לריב בבתי הדין ובתי המשפט כדי להגיע לאותה הוצאה".
קל וחומר נכון הדבר בתנאים של משמורת משותפת, וחיוב החייב במחצית ההוצאות. ובל נשכח, עידן הקורונה מביא גם על ראשון של החייב הוצאות, ופגיעה כלכלית...
לעיתים כל שנדרש לרשם ההוצאה לפועל הוא הפעלת שיקול דעת בריא, גם במגבלות סמכותו.
והרי בנסיבות בתיק דנא, בעת עריכת ההסכם בעניינם של הצדדים, מענק הקורונה לא היה צפוי, ואף לא ברור האם העברת קצבת הילדים לזוכה, נלקחה בחשבון באופן חישוב גובה המזונות שהוסכם כי החייב ישלם (ראה תמש (ב"ש) 1960/06 א.מ נ' ע.א (ניתן ביום 2.3.08)).
יתרה מכך, בתי המשפט ובתי הדין אף הביעו דעתם (גם אם לא באופן מונוליטי), בעניין זה, כי כל עוד החייב משלם מזונות הוא זכאי לקבל מחצית המענק.
ראה למשל החלטת כב' השופטת גרינוולד רנד בתמ"ש 41828-06-17 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 23.8.20):
"מענק נועד לסייע להורים במימון ההוצאות. ככל שהאב משלם מזונות הוא זכאי למחצית המענק", וכן החלטת כב' בית הדין הרבני בפד"ר 1169832-4 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 12.5.20), שם נדחתה בקשת האב לקבל את מלוא המענק מן הטעם שהוא משלם לבד עבור כלל הוצאות הילדים. בית הדין הנכבד קבע כי בשים לב לכלל הקשיים- עלויות החיים הגבוהות יותר וקשיי הפרנסה והוצאות שמשלמת האם עצמה- יש לחלק המענק בין שני הצדדים בחלקים שווים".
סיכום:
לנוכח כל האמור לעיל, טענת הפרעתי מתקבלת.
המזכירות תאפס התיק.
כל הליך שננקט – ככל שננקט – יבוטל.
כסעד ביניים - מורה על עיכוב הליכים. עיכוב הליכים כולל עיכוב כספים.
לא בשולי הדברים יובהר הן לחייב הן לזוכה –
אין בהחלטה זו כדי לעודד חייבים לא לשאת במזונות הקטינים, ולולא היה מדובר בחייב הנושא בתשלום המזונות השוטף, ולו ע"פ יתרת החוב הנטענת, החלטה זו לא הייתה נשקלת כלל, וודאי לא באופן בו ניתנה.
לזוכה שמורה הזכות לעתור תוך 7 ימים לעיין מחדש בהחלטה ע"פ סע' 126א לתקנות ההוצל"פ.
כן, שמורה לה הזכות לערער על החלטתי זו לפני הערכאה הדיונית הרלוונטית.
זאת ועוד, שמורה לה הזכות לשוב ולפתוח התיק, או לפתוח תיק חדש (ע"פ שק"ד רשם), ככל שיימצא שהחייב חב במחצית הקיזוז ע"פ החלטת בד"ר, או ככל שהחייב יחויב בעתיד בכל חיוב במזונות מולה, וזאת ללא עלות (במסלול מזונות רגיל).
לעתה – ואך מאחר שלא נדרשתי לתגובת זוכה - אין צו להוצאות משפט לטובת אוצר המדינה ו/או לטובת החייב.
לאפשרות של חיוב בהוצאות בהמשך ניהול הבקשה ר' סע' 19(ג) לח. הוצל"פ, תשכ"ז-1967.
לאור כל האמור לעיל, בהעדר תגובת זוכה תוך 7 ימים, ייסגר התיק.
תז"פ מזכירות 7 ימים.
ליישום.