החלטה בעניין העתקת מקום מגורים של אישה וקטינים

1. בפני בקשה למתן צו המונע מהמשיבה להעתיק את מקום מגוריה ומגורי ילדיהם המשותפים של הצדדים ממושב א' לעיר צ'. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת המשמורת שהגישה המשיבה כנגד המבקש.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

1.  הצדדים הינם בני זוג שנישאו כדמו"י ביום 25.11.97. מנישואים אלה נולדו לבני הזוג חמישה ילדים ביניהם ארבעה קטינים.
2. יחסי בני הזוג עלו על שרטון. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות במסגרת הליך יישוב סכסוך שהוגש לבד"ר, הגישה התובעת ביום 06.03.17 לבית משפט זה, תובענות למזונות, משמורת ותובענה לשמירת זכויות.
3. לטענת האם בתביעת המשמורת, היא מאסה בהתנהגותו המחפירה של האב שכללה השמצות וגידופים ואף הכאת הילדים, וכן טענה כי האב רועה בשדות זרים. לטענת המשיבה, הצדדים מתגוררים במושב א' בבית שיוחד ויועד להם, ללא תשלום דמי שכירות, טובת הקטינים כי יוותרו במשמורתה תוך קביעת זמני שהות הולמים לרגל הפירוד הצפוי.
4. המבקש הכחיש טענות האם בכתב ההגנה. טען כי טענות אלה נועדו לפגוע בשמו הטוב וליצור קרע בינו לבין ילדיו. לטענתו, לאחרונה המשיבה היא זו שהתנהגה בצורה מנוכרת וזרעה הרס בחיי הנישואין, על רקע בחירתה לסטות מאורח החיים הדתי של הצדדים. כן טען כי במשך השנים שימש כמפרנס היחיד והדמות המחנכת היחידה בבית כאשר המשיבה מרשה לילדיהם לנהוג כראות עיניהם,  ללא נסיון לחנכם ללכת בדרך הישר תוך עידוד הילדים לזלזל באביהם. כן טען כי ביתם הגדולה (כיום בגירה) מתגוררת בבית סבתה מזה מספר שנים, וכיום מתגוררת עם בן זוגה בצ',  ואילו הקטינה א' (בת כ-17 שנים), גרה אצל השכנים מזה תקופה ארוכה לאחר שאורח החיים הדתי בבית לא התאים לה. 
5. עוד ציין כי הקטינה א' התחנכה בבי"ס דתי אולם המשיבה החליטה על דעת עצמה להעבירה לבי"ס חילוני. כן טען כי לאחר שניסה לטפל בהיעדרויות הרבות מבית הספר של הקטינה ש', בת ה-15, טענה הקטינה כי היכה אותה, תלונה שהתבררה ברווחה כתלונת שווא.
6. במסגרת כתב ההגנה טען האב כי אין מקום לקביעת המשמורת על הקטינה ש' אצל האם ויש להורות על מעורבות לשכת הרווחה, ובאשר לקטינים ד' (בן כ-11) ונ' (בן כ-5), יש לקבוע כי יוותרו במשמורתו היחידה.
7. במסגרת כתב ההגנה ובהמשך במסגרת "הודעה דחופה ובקשה למתן הוראות", טען האב כי  על רקע כוונות האם לקחת את הקטינים ולהעתיק את מקום מגוריהם לעיר צ', תוך שינוי מוסדות החינוך – יש למנוע מעבר כאמור ללא החלטה שיפוטית.
8. בהחלטה מיום 06.04.17 הוריתי על עריכת תסקיר ובו המלצות בעניין טובת הקטינים בכל הנוגע להעתקת מקום מגוריהם לרבות עיתוי השינוי (וזאת בשים לב לכך כי הבקשה הוגשה במהלך שנת הלימודים).
9. לאחר שהאב הודיע כי נדהם לגלות שהאישה עזבה את הבית עם הקטינים ולקחה עימה מיטלטלין, הודגש בהחלטתי מיום 26.04.17 כי ככל שאכן המשיבה העתיקה את מקום המגורים – עליה לשוב ולהתגורר ביישוב א'. בתגובת האם מיום 27.04.17 הודתה האם כי אכן שכרה בית בצ', אולם לא נעשה כל שינוי במסגרות החינוך של הקטינים, והודיעה כי ללא החלטה שיפוטית לא תשנה את מקום מגורי הקטינים ומקום חינוכם.

המלצות התסקיר מיום 06.05.17:

1. בתסקיר תואר מצבם המורכב של הקטינים והקשיים בתפקודם על רקע הסכסוך בין הוריהם. כן צויין כי לאחר שהאם עזבה את בית המגורים עם ילדיה ביום 25.04.17 במושב ועברה להתגורר בצ', שבה יום לאחר מכן עם הקטינים ד' ונ' לבית הצדדים במושב. שלוש הבנות נותרו להתגורר במהלך השבוע בבית הסבים בצ', ובסופי שבוע כשהאם מגיעה לצ', הן שוהות עימה. ע"פ המתואר בתסקיר, תהליך זה יצר מציאות עגומה של פיצול בין ילדי המשפחה, כאשר בבית בו מתגוררים הצדדים ושני הקטינים, אין כל תקשורת בין בני הזוג.
2. העו"ס התרשמה כי האם הינה אם מסורה לילדיה, דואגת לרווחתם האישית הכלכלית והפיזית אולם מתקשה בתקשורת אסרטיבית מולם. לעומת זאת, האב אשר מדיווח מסגרות החינוך עולה כי הוא משתף פעולה מתעניין ואיכפתי כלפי ילדיו, מציג עמדה מאוד נוקשה בנוגע לחינוך הילדים ולגבולות מבלי לגלות מידה של גמישות, מתאר עצמו כקורבן ואינו רואה את החלקים שלו במערכת המשפחתית ואף לא לוקח אחריות עליהם.
3. כן התרשמה העו"ס כי הקונפליקט הגבוה בו נתונים ההורים והעובדה כי הילדים חשופים למתיחות בין הוריהם המתגוררים תחת אותה קורת גג, אינה עולה בקנה אחד עם טובת הילדים ומשפיעה על תפקודם.
4. לסיכום, סברה העו"ס כי –

"העתקת מגורי האם לעיר צ' אשר אינה במרחק גיאוגרפי רב מא' אינה יכולה להוות מכשול וזאת בשל העובדה כי כל ילדי המשפחה למעט נ' (אשר שוהה בגן בא') ימשיכו ללמוד באותם המסגרות בשנת הלימודים הבאה. לגבי עיתוי המעבר, חשוב כי נ' יסיים את שנת הלימודים ככול ילדי הגן ועל מנת לספק לו שגרה ונכון יהיה כי שני ההורים יתגייסו על מנת לאפשר לנ' לסיים את שנת לימודים כסדרה".

תגובות הצדדים לתסקיר:

1. האב התנגד להמלצות התסקיר למעבר הילדים לצ'. טען כי על הקטין נ' להמשיך ולהתחנך בגן בא'. העלה חשש כי אחות האם המועסקת כעו"ס בעיר ר' מעורבת בהליכים, טען כי בתסקיר לא ניתן ביטוי לעשיית הדין העצמי של האם, לא ניתן מענה להסתת הקטינים כנגד האב ולבעייתיות בחוסר הצבת הגבולות של האם.
2. האם ביקשה לאמץ את המלצות התסקיר, ולאפשר מעבר הקטינים עימה לצ' באופן מיידי חרף ההמלצות בעניין הגן של נ' ועיתוי המעבר.

1. בין הצדדים נוהל מו"מ ארוך וע"פ הנטען אף מתקדם, לעריכת הסכם גירושין כולל.
2. במהלך הדיון מיום 20.06.17 המשיכו הצדדים את המו"מ ביניהם בתוך האולם ובעיקר מחוצה לו, על סמך טיוטות שכבר הוחלפו, ולאחר שהגיעו למתווה כתוב, ביקשו להודיע עמדתם הסופית עד ליום 25.06.17.
3. לאחר ארכות שניתנו והזדמנות להשלים טיעונים ומסמכים במקרה של אי הסכמות (הזדמנות שנוצלה ע"י המשיבה בלבד, בעיקר בהתייחס לסוגיית המזונות), ביקשה האם הכרעה שיפוטית ביום 03.07.17 לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות.

דיון והכרעה:

1. סוגיית העתקת מקום המגורים במקרה זה, הוגשה עם תחילתו של ההליך ובטרם הוכרעה שאלת המשמורת.
2. בעניין זה כבר נפסק כי האפוטרופסות נתפסת כחובה כללית ומרכזית הטומנת בחובה מגוון תפקידים שההורים חייבים בהם והראשון במעלה מתוכם הוא תפקיד המשמורת, כאשר הרשות לקבוע את מקום מגורי הקטין נספחת ונלווית לו (ראה תמ"ש טבריה 12148-04-10  ס.ג. נ' ע.ג (28.04.11), וההפניות שם).
3. סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962, קובע כי –

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

1. בהמשך קובע סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית, כי –

"היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע".

24. בהעדר הסכמה, קובע סעיף 25 לחוק כי  -

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

1. במקרה זה, שאלת העתקת מקום המגורים עלתה כאמור עם פתיחתו של ההליך, בטרם התקיימה ישיבה מקדמית עניינית (נוכח סברתם של הצדדים כי קרובים הם להסכם לאחר מו"מ ארוך שניהלו, סברה שבדיעבד התבררה כשגויה).
2. יחד עם זאת, סבורני כי במקרה דנן לא ניתן לעכב את ההכרעה בשאלת העתקת מקום המגורים, עד להכרעה בשאלת המשמורת:  המציאות כיום הינה מציאות בה שני ההורים חיים תחת קורת גג אחת במצב של נתק מוחלט ביניהם כששני הילדים הקטנים המתגוררים עימם, ניזוקים ממצב זה, כפי שעולה באופן ברור מהתסקיר. ילדיהם של בני הזוג חיים בצורה מפוצלת במהלך כל השבוע (במהלכו הבנות מתגוררות בצ'), ובשים לב לכך שאנו מצויים בפתחה של פגרת הקיץ – ההכרעה בשאלת המשמורת צפויה להינתן לכל הפחות בעוד מספר חודשים. כל אלה מחייבים הכרעה בסוגיית העתקת מקום המגורים ללא דיחוי.
3. ההכרעה בסוגיית מקום מגוריו של קטין, מקום בו לא הגיעו הוריו להסכמה הינה הכרעה קשה במיוחד. גם בסוגיה זו עקרון העל על פיו יש להכריע הינו עקרון טובת הקטין הספציפי שעניינו נדון.
4. השיקולים שבמקרה של העתקת מקום מגורים בישראל דומים לשיקולים המנחים את בית המשפט במקרה של הגירה (ר' תמ"ש (קריות) 10428-03-10 פלונית נ' אלמוני (25.05.13)).
5. וכבר נפסק בעניין זה מפי כב' השופטת חיות בבע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (02.05.04), כי-

"כל מקרה ומקרה מקפל סיפור חיים משלו, ובכל מקרה ומקרה נפרשת בפני ביהמ"ש מערכת יחסים שהיא ייחודית לבעלי הדין הניצבים לפניו כמשפחה במחלוקת. ההכרעה בשאלה 'מהי טובת הקטין' במקרה הקונקרטי מחייבת בחינה של עניינים עדינים ומורכבים הנוגעים לנפש האדם, ובהם, כאמור הקשר בין ילדים להוריהם וחוסנו הנפשי של כל אחד מבני המשפחה להתמודד עם מצבים שהחיים מזמנים לו, ובמקרה שלפנינו – הגירת אחד ההורים לארץ אחרת".

1. בחינת טובת הקטין לשם הכרעה בסוגיית העתקת מקום מגורים, מצריכה את בית המשפט להיעזר בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית (ר' רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321). כבר נקבע כי חוות דעת מומחים בסוגיה כה רגישה הינן בעלות משקל משמעותי במכלול הראיות ובתי המשפט נוטים לאמץ את מימצאי המומחים ומסקנותיהם, כאשר ניתן יהא לסטות מהם רק בהינתן טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת בע"3958/04 פלונית נ' פלוני (02.05.05), בג"צ 5227/97 דוד נ' בית הדין הרבני הגדול  פד"י נה (1), 453 (1998)).
2. עוד נפסק כי כאשר עסקינן בסכסוכי משמורת וזמני שהות, הזמנת תסקירים מהווה ביטוי לעובדה שההכרעה מצריכה מעורבות של רשויות הרווחה, כאשר העובדים הסוציאליים מסייעים לבית המשפט בקבלת הכרעה נכונה ומושכלת, תוך בירור מעמיק של הסוגיה. זאת מתחייב אף בשל העובדה כי בעת סכסוך מתקשים ההורים לייצג באופן אובייקטיבי את צורכי הקטינים, ולכן נדרש בית המשפט לשירותי הרווחה, אשר מטפלים בנושא במקצועיות וכעובדי ציבור (רמ"ש (מח' חי') 40117-12-13 פלוני נ' פלונית (23.12.2013)). הדברים יפים בסוגיה של העתקת מקום מגורים ביתר שאת.
3. שיקולי בית המשפט במקרה של מעבר מקום מגורים סוכמו בפסק דינו של כב' השופט נמרוד פלקס  בתמ"ש (ים) 6415-11-11 האם נ' האב (11.07.12):

"במסגרת שיקוליו על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר את השיקולים כדלקמן: טיב הטיפול של כל אחד מההורים בקטינים בטרם המעבר, ראו תמ"ש(טב') 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ס. [פורסם בנבו]  28.4.11, האם המעבר יאפשר להורה שאינו עובר למלא את תפקידו ונוכחותו המשמעותיים בעולמם של הילדים לגדלם ולממש את אחריותו ההורית. ראו תמ"ש(י-ם) 23723/05 ה.ס. נ' ר.ס. [פורסם בנבו] (22.2.11), יש לבדוק את אופי הקשר שיווצר עם ההורה האחר עקב המעבר. הנטל שיוטל על ההורים או מי מהם, קשרי החברה ומשפחה במקום הישן והחדש. ראו עמ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.8.08), תמ"ש (קר') 7910/05 ג.ש. נ' ב.ע. [פורסם בנבו] (11.9.06), יש להתחשב בשאיפת ההורה העובר להתקרב למשפחת המוצא או להתקדם מבחינה מקצועית. ראו תמ"ש (י-ם) 20148/02 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (5.9.10). יש להעמיד במבחן הביקורת את סדרי עדיפויותיו של ההורה המבקש לעבור עם הקטינים, כאשר השאלה המרכזית היא, היכן מוקמו צורכי הקטינים  במסגרת סדר העדיפויות אל מול צורכי ההורה המבקש לעבור. ראו תמש (קר') 4212-12-09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.7.10)".

1. כן ר' פסה"ד המקיף ומאיר העיניים בתמ"ש (קריות) 10428-03-10 פלונית נ' אלמוני (25.05.13), מפי כב' השופט ניצן סילמן.

מן הכלל אל הפרט:

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובהמלצות התסקיר, ולאחר שקילת מכלול הנסיבות ובחינת טובתם של הקטינים, הנני מאמצת את המלצות התסקיר ומתירה את מעבר מגורי האם והקטינים לעיר צ', וזאת מהטעמים הבאים:
2. כפי שנפסק לא אחת בעניין זה,  הכרעה בנושא מעבר מקום מגוריהם של אחד ההורים עם הקטינים היא בחירת "הרע במיעוטו". ברי כי טובת הקטינים הינה שיגדלו במשפחה המתפקדת בצורה תקינה, הרמונית בתא משפחתי אחד ויציב, אולם במקרה זה המציאות שונה, ויש לקבוע מהי טובתם של הקטינים במציאות שנוצרה באופן המגשים במידה המירבית את אינטרס הקטינים ליהנות ממסגרת יציבה תוך אפשרות לשמירת קשר עם שני הוריהם (ר' בעניין זה רע"א 4579/00 פלונית נ' אלמוני פד"י נה(2) 321, (2001)).
3. נוכח רמת הקונפליקט הגבוהה בין הצדדים והנתק ביניהם, המשך מגורים משותפים משפיע לרעה על מצבם הנפשי של הקטינים, ומנוגד לטובתם.
4. במקרה זה משפחת האב מתגוררת ביישוב א', ואילו משפחת האם מתגוררת בצ' ויש לאפשר לאם להתחיל פרק חדש בחייה, כחלק מזכותה (החוקתית) לקבוע את מקום מגוריה. יש לזכור כי רווחתה של האם תשפיע על רווחתם של הילדים. בהקשר זה יצויין כי בד"כ, הרצון לעקור לעיר אחרת, או הצורך למעבר מקום המגורים, אינו של הקטין ומובן כי הדבר  נובע בד"כ מהחלטות שמקבלים הוריהם או מי מהם, וכבר נפסק כי אין בכך כדי לפסול את הרצון למעבר מקום  המגורים. כן נפסק כי מעבר מגורים לשם התקרבות למשפחת המוצא לשם קבלת מערכת תומכת – הינה שיקול רלבנטי בהכרעות מסוג זה  (ר' תמ"ש קריות 10428-03-10 הנ"ל וההפניות שם).
5. ההתנגשות בין הרצון של שני ההורים וזכויותיהם ברורה אולם כפי שנפסק תמ"ש קריות 10428-03-10 הנ"ל "לא שיקולי "צדקת המעבר" הם שינחונו, שכן נקודת המוצא היא כי גם מעבר שאינו מוצדק מותר; שאלת השאלות היא טובת הקטינים".
6. עוד יצויין כי א' הינו יישוב קטן, משמעות קבלת עמדת האב הינה הגבלה משמעותית על זכויותיה של האם בקביעת מקום מגוריה והגבלתן ליישוב קטן זה.
7. וכבר נפסק כי משמעות ההורות טומנת בחובה ויתור על זכויות, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין (ר' תמ"ש (קריות) 3461/05 פלונית נ' פלוני (14.08.080)).
8. מול זכותה של האם לקבוע את מקום מגוריה – עומדת זכותו של האב לקשר רציף עם ילדיו וחובתה של האם לדאוג לקשר רציף זה. במקרה דנן המרחק בין היישוב א' לעיר צ' קטן (מרחק של כ-25 ק"מ, כחצי שעת נסיעה) ואינו צפוי לפגוע בקשר ובזמני השהות בין האב לקטינים, במיוחד בשים לב לכך שהאב עובד כנהג לרבות באזור העיר צ'.
9. כאשר בית המשפט דן בסוגיית העתקת מקום מגורים, יש לאזן בין "משולש זכויות" (ר' כב' השופטת שלי אייזנברג בתמ"ש (חי) 714-03-12 ע.ר נ' נ.ר (24.07.13)): בין זכותם של הילדים לקיים קשר יציב ורציף עם שני הוריהם, לבין זכותו של ההורה המשמורן (אשר בענייננו טרם נקבע אולם הדבר שנוי במחלוקת רק לגבי שניים מהקטינים), להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, לפתוח בחיים חדשים, לבין זכותו של ההורה שאיננו משמורן להמשיך ולקיים קשר משמעותי עם ילדיו, קשר שבמקרה דנן אינו עומד בסיכון גבוה נוכח המרחק הקטן בין היישוב הנוכחי לבין היישוב אליו מתכוונת האם להעתיק את מגוריה.
10. מבלי להכריע בשאלת המשמורת, כבר כעת אציין כי קיים קושי בעמדת האב בעניין המשמורת, נוכח רצונו במשמורת על שני הבנים הקטינים בלבד באופן המחייב פיצול במשמורת בין הקטינים. דבר זה ככלל אינו מצב רצוי ומנוגד לעקרון האיחוד בין האחים ואי פיצול המשמורת ביניהם.
11. בהקשר זה יצויין כי האב דורש משמורת  אך ורק לגבי שניים מילדיו, ואף זאת רק במסגרת של כתב הגנה מבלי שהוגשה תביעת משמורת נפרדת, בעוד האם עתרה לקבלת משמורת על כל ילדיה.
12. באשר למסגרות החינוך, במקרה זה העתקת מקום המגורים אינה גוררת שינוי במוסדות החינוך של הילדים, שאינם מתחנכים ביישוב א' (הקטינה א' למדה בצ' ועברה בשנה האחרונה ללמוד ביישוב ס', הקטינה ש' לומדת בצ', הקטין ד' לומד בבי"ס ח' ביישוב מ') למעט לגבי הקטין נ' שלומד כיום בגן ביישוב,  ובשל המעבר הדבר יגרור רישומו לגן בצ'.
13. באשר לקשר בין הקטינים לבין הוריהם, ולרצונם של הקטינים, כפי שעולה מהתסקיר, הבנות בקשר מיטיב עם אימן ורוצות לגור בצ' (א' מתקשה להיות בקשר עם אביה וש' איננה בקשר עימו), ד' עסוק מאוד בסכסוך המתמשך עם הוריו ומשלם מחיר כבד מעצם החשיפה לכך. יצויין כי מהתסקיר עולה כי לאורך השנים הקשר עם אביו היה משמעותי יותר עבורו. באשר לקטין נ' הוא חש בלבול במצב שנוצר ומקומו לא ברור לו.
14. אציין כי במקרה זה חרף העובדה כי כיום הקונפליקט בין בני הזוג הוא בעל עצימות גבוהה, אינני סבורה כי האם מעוניינת במעבר לשם סיכול הקשר בין האב לבין הקטינים, ובכתב התביעה ביקשה לקבוע הסדרי שהות הולמים בין האב לקטינים.
15. לאחר עיון בעמדות הצדדים ובהמלצות התסקיר, שוכנעתי כי עצם המעבר האם לעיר צ' לא יחבל באפשרות של שני ההורים למלא תפקיד משמעותי בחיי ילדיהם, ולא ימנע מהאב לממש את אחריותו ההורית כלפי ילדיו, ומכל הטעמים שפורטו לעיל הנני מאשרת את מעבר האם והקטינים לעיר צ'.
16. נוכח מעבר המגורים של האם, ועל מנת להסדיר את הקשר בין האב לקטינים לאלתר, אני רואה לנכון כבר בשלב זה לעשות שימוש בסמכות שלפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 ולהסמיך את העו"ס לסדרי דין במ.א ***  לקבוע את חלוקת זמני השהייה, אופן יצירת הקשר וכל עניין אחר הנוגע לקשר בין המשיב לבין הילדים הקטינים.
17. המזכירות תמציא לצדדים ולעו"ס.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.