החלטה בערעור על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב ( כב' השופט י.שילה, בתמ"ש 34659-01-10), מיום 29.1.2012, במסגרתו נתקבלה תביעת המשיבים 1-3 נגד אחיהם, המבקשים 1-2 (להלן כולם: " הקבוצה").

הסעד המרכזי שניתן בפסק הדין הוא סעד הצהרתי לפיו כל חמשת האחים שותפים בכל הנכסים שנרכשו על ידי הקבוצה עד ליום 30.1.06, אז נפגשו ונערך הסכם ביניהם. סעד נוסף שניתן בפסק הדין נוגע למתן חשבונות ולפיו " הנתבעים ( הם המבקשים ש.ש.) ימסרו חשבונות מפורטים בדבר מצבת הנכסים נכון להיום וכן נכון ליום 30.1.06" ,  וכן ימסרו את "הדוחות הכספיים של כל החברות שבשליטת הקבוצה וכן דפי בנק של כל החשבונות ויאפשרו נגישות מלאה לכל אחד מהתובעים לכלל נכסי הקבוצה" (עמ' 45 לפסה"ד).

בפסק הדין מונה משרד רו"ח ברלב " לצורך ביצוע חקירה מקפת על היקף נכסי הקבוצה בארץ ובעולם נכון ליום הקובע" ( הוא ה- 30.1.06. ש.ש.)

המבקשים הגישו לבית המשפט קמא  בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והמשיבים השיבו לה. בהחלטה מיום 26.3.2012דחה בית משפט קמא את הבקשה " מאחר והסעד המרכזי בפסק הדין הוא סעד הצהרתי ולא ייגרם כל נזק אם המומחה יחל בעבודתו לצורך עריכת הבדיקה אודות מכלול נכסי הקבוצה, אין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. מאחר וממילא לא מבקשים התובעים בשלב זה פירוק שיתוף בנכסים והיות והסעדים הזמניים שניתנו עומדים בתוקפם, אין כל מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין.כמו כן, על פי החלטתי, לא יבוצע כל שינוי ברישום עד לקבלת תוצאות בדיקת המומחה ולכן לא ייגרם כיום שום דבר שהוא אינו הפיך".

ביום 25.7.2012 הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי. תשובת המשיבים לבקשה הוגשה ביום 31.7.2012. תגובת המבקשים לתשובה הוגשה ביום 6.8.2012.

המבקשים סבורים שסיכוייהם לזכות בערעור גבוהים.  לטענתם, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם.  העברת מידע, מסמכים וחשבונות על העסקים שהם מנהלים - יגרום לנזק עצום ובלתי הפיך ואם יתקבל הערעור " יצא שהמשיבים כלל לא היו זכאים, מלכתחילה, לקבל מידע, מסמכים וחשבונות כאמור, על עסקים שאינם קשורים אליהם. את הנעשה, כמובן, לא יהיה ניתן להשיב ואת המידע הסודי, העסקי והפרטי של המערערים לא ניתן יהיה להחזיר מידיעתם ותודעתם של המשיבים, ברי, כי השבת המצב לקדמותו תהיה בלתי אפשרית" (ס' 6 לבקשה).

המשיבים דוחים את כל טענות המבקשים. לטענתם מאחר שפסק דינו של בית משפט קמא נשען ברובו על קביעות עובדתיות, בהן אין בית משפט של ערעור נוטה להתערב, הרי שסיכויי הערעור קלושים. לגישתם,טענת המבקשים בדבר  נזק בלתי הפיך וחשיפת סודות אם ימסרו החשבונות, כקביעת בית משפט קמא - רחוקה מהמציאות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהגישו הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי בלבד.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי ככלל יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו. כידוע, על מנת לסטות מכלל זה על המבקש להוכיח שני תנאים עיקריים. התנאי הראשון הוא כי סיכויי קבלת הערעור שהגיש הינם טובים.  התנאי השני עניינו מאזן הנוחות, קרי, על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח כי אם יבוצע פסק הדין יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בעניין זה יבחן בית המשפט גם את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהצדדים אם תידחה או תתקבל הבקשה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם. (ראו למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 334 (1989)).

מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור אומר רק כי איני מקבל את עמדת המשיבים לפיה מדובר בערעור עובדתי מובהק (ס' 26 לתשובה). בערעור דנן חולקים המבקשים-המערערים על פרשנות בית משפט קמא לסעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 ובחריגים לה - ומדובר בסוגיה משפטית. בהקשר זה יש לציין כי חלק מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא גם לא היו לטובת המשיבים - שכן בית משפט קמא לא קיבל את הכחשתם לעצם קיומו של ההסכם לחלוקת הרכוש ואימץ את גרסת המבקשים בעניין שנערך "הסכם עקרונות" שמסדיר את מכלול חלוקת הרכוש. די בכך בכדי לקבוע כי אין לומר בענייננו כי הערעור משולל כל סיכוי באופן המצדיק את דחיית הבקשה שלפניי.

הלכה היא כי יש ליתן למאזן הנוחות את המשקל המכריע לצורך הבקשה (ע"א 6261/10  בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן  השקעות בע"מ ואח' . תק-על 2010(3), 4356). במקרה זה, לא מצאתי כי עלה בידי המבקשים להוכיח כי אם יבוצע פסק הדין יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

הנזק הבלתי הפיך העיקרי אליו מכוונים המבקשים בבקשה שלפניי, הוא הנזק לכאורה אליו ייחשפו כתוצאה ממתן החשבונות. המבקשים טוענים, לכל אורכה ורוחבה של בקשתם, כי מתן החשבונות יגרום לפגיעה חמורה בפרטיותם שלא לצורך ומהווה נזק בלתי הפיך או לכל הפחות נזק שיהיה קשה לתקנו  אם הערעור יתקבל ( ר' לדוגמא ס' 6,22,25,30,49,89-96 לבקשה). ברם,מעבר להצהרות סתמיות , בבואם לפרט כיצד נזק פוטנציאלי זה עלול לבוא לידי ביטוי, טענותיהם מסתכמות בכך ש "הדוחות הכספיים ומסמכי הבנק אותם נדרשים המבקשים לגלות מכילים, בין היתר, נתונים בדבר היקפי המכירות, העלויות, המחזור הכספי הכללי, שמות לקוחות וכדומה, של כל החברות, שבשליטת המבקשים. אין חולק, כי מדובר בחברות פרטיות וכי המסמכים שגילויים מבוקש כוללים מידע עסקי רגיש וכן מידע שהוא בגדר מידע עסקי ומסחרי סודי ופרטי של המבקשים - מידע אשר מעניק להם יתרון לעומת מתחריהם העסקיים, שיש למבקשים אינטרס עליון לשמור על סודיותו. בהקשר זה חשוב לציין, כפי שקבע בית המשפט קמא, שהמשיב 3 מנהל עסק מתחרה באחד מעסקי המבקשים ( מסעדת " XXX" המפורסמת ב XXX). על כן, בית משפט קמא שלל מהמשיב 3 זכות בעסק זה של המבקשים; ברי, כי מתן זכויות, ובכלל זה זכות לקבלת מידע ומסמכים ישירות למתחרה עסקי, יגרום למבקשים לפגיעה קשה ובלתי הפיכה" (ס' 25-26 לבקשה).

המשיבים, בתשובתם לבקשה, הציעו הצעה פרקטית שיש בה כדי להפיג את חשש המבקשים, ככל שאכן קיים. על פי הצעתם: החומר לא ימסר לידי המשיבים עצמם אלא לידי רו"ח מטעמם שיעמוד בקשר במישרין עם ב"כ המשיבים, והשניים (רוה"ח וב"כ המשיבים) יתחייבו לשמור על סודיות מלאה של כל החומר הנ"ל. המבקשים דחו הצעה זו בטענה כי עצם העברת החומר יש בה פגיעה לכשעצמה בפרטיותם ובזכותם הקניינית.המבקשים הוסיפו וטענו כי הנזק יגרם מעצם חשיפת החומר ולא כתוצאה אפשרית מהחשיפה . למען הסר ספק - המבקשים לא העלו טענה לפיה רוה"ח או ב"כ המשיבים, כנציגי המשיבים, יחשפו סודות עסקיים או מידע רגיש, חרף התחייבותם לסודיות (ס' 20-24 לתגובת המבקשים).

טענות המבקשים בהקשר זה אינן מקובלות עליי. נחה דעתי, כי בכל הנוגע למתן החשבונות מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים. למסקנה זו הגעתי לא רק על סמך העובדה כי המבקשים לא הצליחו לבסס ולנמק את הנזקים הרבים והבלתי הפיכים שייגרמו להם, לגישתם, אם יבוצע פסק הדין ויועבר החומר (ובעניין זה אציין כי בחנתי בין השאר  גם את כל הפניות המבקשים שהופיעו בס' 28 לתגובתם לתשובת המשיבים) ולא נתנו הסבר משכנע מדוע אין בהצעה שהעלו המבקשים כדי להסיר את חששם לנזק ממשי בהקשר זה. שלל סיבות נוספות תורמות להטיית מאזן הנוחות בהקשר זה לטובת המשיבים. אציין את העיקריות שבהן:

ראשית, בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים לבית משפט קמא, על כל 13 עמודיה ו-67 סעיפיה, לא טענו המבקשים ולו ברמז לנזק בלתי הפיך, או נזק בכלל, אליו ייחשפו הם בעקבות קיום פסק הדין בכל הנוגע למתן החשבונות. טענותיהם לנזק בלתי הפיך באותה בקשה נסובו אחר נזק שייגרם להם בעקבות מכירת הנכסים וחלוקתם בפועל (ראו ס' 55,59 לבקשה) . בנסיבות אלו, גם החלטת בית משפט קמא בדחייתו את בקשת המבקשים התייחסה אך לטעמים הללו והבהירה כי בשלב זה, משלא עותרים המשיבים לפירוק שיתוף וקיימים סעדים זמניים שעומדים בתוקפם - אין מקום לעיכוב ביצוע פסק דין. הלכה למעשה, טענות המבקשים לנזק בלתי הפיך כתוצאה מחשיפת המסמכים ומעצם הבדיקה שיערוך המומחה אחר מכלול נכסי הקבוצה - נולדו לראשונה בבקשה שלפניי, לאחר שהבקשה בבית משפט קמא נדחתה.

שנית,  הצדדים בענייננו הם חמישה אחים אשר הפעילו מאפייה ביפו וצברו נכסים רבים נוספים. כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, בפרק הנוגע לרקע העובדתי, אין מחלוקת כי הנכסים נרשמו ע"ש תאגידים שונים וע"ש מי מהצדדים ואין מחלוקת כי עד סמוך לסוף המאה הקודמת, כל הצדדים היו שותפים במכלול הנכסים הרשומים על שמם באופן ישיר או באמצעות חברות שבשליטתם או בשליטת מי מהם.  רוצה לומר - גם לגישת המבקשים, כל הנכסים שנצברו  עד ליום 30.1.06, אז נחתם ההסכם שתוכנו ונפקותו עמדו בבסיס פסק דינו של בית משפט קמא - היו שייכים לצדדים כולם (מלבד מתחם XXX, שלגישת המבקש 1 הוא נכס פרטי שלו בלבד, ונרכש בחודש ספטמבר 2000). כלומר - אין מדובר בנכסים ו/או עסקים שהיו מאז ומתמיד בשליטה ובבעלות מוחלטת של המבקשים . המשיבים אינם צדדים זרים לעסקים ולנכסים אשר לגביהם ניתן פסק הדין המחייב, בין השאר,במתן חשבונות. טענת המבקשים, שעמדה להכרעה בפסק דינו של בית משפט קמא, הייתה, כי רק ביום 30.1.06,במועד הקובע הגיעו הצדדים להסכמות בדבר חלוקת מכלול נכסי הקבוצה. אוסיף ואומר, כי  על מעורבות המשיבים בעסקי הקבוצה, אף לאחר המועד הקבוע, תעיד העובדה כי המשיבים היו אלו שחתמו על הדוחות הכספיים של השותפות גם לשנת 2007 והיה זה המבקש 1 בעצמו, שהצהיר בספטמבר 2008 בהליך אחר שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה בת"א, כי הוא בסה"כ "בעל מניות ככל בעלי המניות האחרים" וצירף תדפיס של רשם החברות, המוכיח לשיטתו שכל חמשת האחים הם שותפים גם בשנת 2008.  הדברים באו לידי ביטוי בעמ' 18-19 לפסק הדין).

בבקשה דנן המבקשים לא עושים כל הבחנה וטוענים לנזקים בלתי הפיכים בעצם חשיפת כל החשבונות והמסמכים - גם אלו המאוחרים למועד הקובע, וגם אלו הקודמים לו. המבקשים גם לא עושים הבחנה בין נכסי הקבוצה טרם המועד הקובע לבין נכסים או עסקים ספציפיים , שנוצרו מאוחר למועד הקובע או שהיו לגישתם פרטיים קודם לכן. העובדה שמצאו לנכון לטעון, כי בחשיפת המידע והחשבונות בנוגע לכל מצבת הנכסים והחברות בשליטת הקבוצה ייגרם נזק בלתי הפיך, מבלי לתחום טענותיהם לנכסים שונים ולהבחין בין מועדים שונים - יש בה כדי לחזק את טענת המשיבים בדבר היעדר נזק בכלל ואת מסקנתי כי מדובר בטענה סתמית, שלא הוכחה דיה.

קראתי בעיון את פסקי הדין אליהם הפנו המבקשים לתמיכה בטענתם כי על דרך הכלל בתי המשפט נוהגים לעכב ביצוע צו למתן חשבונות, בנסיבות בהן טרם הכריעה ערכאת הערעור בסוגיה העומדת בבסיס פסק הדין. לא מצאתי בפסקי הדין אליהם הפנו המבקשים הלכה ממנה ניתן להסיק כי במקרה דנן ייטה מאזן הנוחות לטובת המבקשים. די אם אציין בהקשר זה כי בהמ' 103/81  משה הרשקו ואח' נ' חיים אורבוך ואח' . פ"ד לה(2), 666 , אליו הפנו המבקשים, ניתן בין צדדים ניצים , מתחרים, שלא היה קשר עסקי ביניהם וניהלו במשך שנים ארוכות הליך שעניינו הפרת זכויות יוצרים בגין העתקת ספרי לימוד וחומרי עזר במתמטיקה.  לא ניתן ללמוד אנלוגיה ממקרה זה לאור הקשר העסקי הארוך בין הצדדים בענייננו, אחים, שניהלו במשך עשרות שנים עסקים משותפים. גם מפסה"ד שניתן בפרשת ע"א 18982/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 14.5.2012) אין ללמוד אנלוגיה לענייננו שכן שם הסעד היחידי שהתבקש במסגרת התביעה (שעל פסה"ד שניתן בה הוגש הערעור) היה הסעד של מתן צו חשבונות ולכן השיקולים בבחינת מאזן הנוחות שונים הם. בענייננו זכו המשיבים בסעד הצהרתי המצהיר על זכויותיהם בנכסי הקבוצה וזה היה הסעד העקרי בתובענה שהוגשה והתקבלה, הגם שגם עליו נסוב הערעור. זה המקום לציין כי במקרה אחרון זה שהביאו המבקשים כדוגמא, בית המשפט נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע מתן צו החשבונות עד ההכרעה בערעור -  אך התנה זאת בתנאי שתצהיר מתן החשבונות יופקד לאלתר בכספת בית המשפט (איזון זה  מתאים במיוחד לנסיבות בהן הסעד היחיד בפסק הדין שעיכובו מתבקש הוא מתן החשבונות).