החלטה בערר על החלטת קצין בנושא מעצר

הערב הובא לעיוני, במייל, ערר על החלטת קצין משטרה שהורה על מעצרו של העורר. הערר הוגש לפי סעיף 44 לחוק המעצרים.

הערר והתגובה

נכתב כי העורר (להלן: החשוד) נעצר בחשד להצתה, על פי צו מעצר שניתן נגדו ביום 18.6.21, אך יש בפיו טענת אליבי, לפיה היה במועד העבירה בעיר טבריה. ואולם, החשוד לא יכול היה להציג טענתו בפני חוקריו, מאחר שלא היה בידו התאריך המדויק שבו שהה בחופשה. עוד נטען כי הוא סובל ממחלת ריאות כרונית, בגינה הוא מועמד לניתוח, וכעת הוא נעזר במחולל חמצן. לדעת החשוד ניתן להגשים את מטרות המעצר באמצעים מידתיים יותר מן המעצר, על כן מבוקש להורות על שחרורו, ולקבוע תנאים שפגיעתם קשה פחות.

לערר צורפה תגובת המשיבה בה התנגדה לשחרור, מאחר שניתן צו מעצר למשך 24 שעות. נכתב בתגובה כי החשוד נחקר באזהרה בגין עבירות חמורות של הצתה והיזק לרכוש במזיד, ונעצר במטרה להביאו מחר בפני שופט תורן. המשיבה טוענת כי בהתאם לחוק, עליה להביא את החשוד בפני שופט בהקדם, ולא יאוחר מתום 24 שעות ממעצרו, על פי צו המעצר. לפיכך, נתון בידי המשטרה שיקול הדעת לעניין אופן היישום של חובת ההשתדלות להביאו לבית המשפט, ואין מקום לערר לפי סעיף 44א במצב זה.

לאחר עיון, הוריתי כי המשיבה תגיש לאלתר תמצית חומרי החקירה המבססים את החשד, ותפרט בכתב את עילת המעצר, פעולות החקירה הנדרשות, ועברו הפלילי של החשוד, אם קיים. בתגובה, הוגש כעת נספח סודי, אשר מטבע הדברים לא ניתן לחשוף את כל פרטיו, על מנת שלא לפגוע בחקירה. על פי הנספח, עולה כי קם חשד סביר הקושר את החשוד לעבירות של הצתה של בית בראש העין, לרקע סכסוך פלילי ככל הנראה. היחידה פתחה בחקירה נמרצת, ופעולות חקירה מבוצעות גם בשעות הערב, כפי שהוצהר על ידי קצין החקירות. עוד נכתב בנספח, כי החשוד נושא עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות, וביניהן: סחיטה בכוח, הדחה באיומים, ירי מנשק חם, והצתת רכב מנועי. בגין חלק מהרשעותיו ריצה החשוד מאסרים ממושכים. בנסיבות האלה, מבקשת היחידה החוקרת לאפשר המשך החקירה ולדחות את הערר. נכתב כי בדיון שיתקיים מחר בפני השופט התורן, יוצגו חומרי החקירה שנאספו.

המסגרת הנורמטיבית

כלל אין זה ברור כי רשאי בית המשפט לדון בערר על החלטת קצין חקירות, לאחר שהחליט להורות על מעצרו של חשוד, למשך 24 שעות. בעניין זה ניתנו במהלך השנים החלטות סותרות בערכאות השונות, ויש הסבורים שפרשנות המאפשרת הגשת בקשות/עררים כמו זו שלפניי, מרוקנת למעשה מתוכן את סעיף 29 לחוק, ואת לוחות הזמנים שנקבעו שם (ראו למשל: עמ"י 31145-02-11 אלגזי נ' מד"י (20.2.11); עמ"י 54083-02-16 מימון נ' מד"י (24.2.16). לדעה שונה, ניתן לראות: עמ"י 21816-01-10 שומשונוב נ' משטרת זבולון (17.1.10).

גם מבין אלה הסבורים כי קיימת הסמכת לדון בבקשות מן הסוג המדובר, שוררת הסכמה לפיה "אין זוהי דרך המלך בהקשר למעצר ימים, ואין לאפשר הצפה של בתי המשפט בבקשות מסוג זה" (כב' השופט שאול גבאי ריכטר, ערר או בקשה לפי סעיף 44(א) לחוק המעצרים- האם חריג או זכות?, הסניגור 239, עמ' 4). בהקשר זה, צוטט כב' השופט יצחק עמית, בהפנותו לכך שבקשות לסעד בשעות המנוחה או מחוץ לשעות העבודה הרגילות, רשאי בית המשפט להיזקק להן, אם הסעד דרוש "בשל פיקוח נפש או לשם מניעת נזק רציני אשר אינו ניתן לתיקון אם לא יינתן הסעד מיד" (עניין מימון).

כב' השופט ריכטר קובע במאמרו הנזכר, כי על בית המשפט להפעיל את "מבחן המקרה המתאים", היינו: עליו לבחון את הנזק שייגרם לחשוד לעומת צרכי החקירה והאינטרס הציבורי. ככל שיימצא כי החשוד יינזק כתוצאה ממעצרו ולו ללילה אחד, רק אז ייטה לשחררו, ובלבד שלא יתעורר חשש לשיבוש החקירה, או חשש למסוכנות. ברוח זו, הובעה הדעה לפיה לא קיימת חובה לקיים דיון בבקשה, אך הדעת נותנת שיש לקבל את תגובתה המפורטת של המשטרה, בטרם קבלת ההחלטה, על מנת לבססה על מידע רב ככל הניתן. לאחר קבלת התגובה, מצויה שאלת הצורך בקיומו של דיון, בשיקול דעתו של בית המשפט (ריכטר, שם עמ' 9).