החלטה בשאלות הנוגעות להתיישנות תביעה ייצוגית בעילה של הטעיה בניירות ערך

1. המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה ובקשה לאשר אותה כתביעה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). בקצירת האומר יצוין כי עניינה של בקשת האישור הוא בטענה לפרטים מטעים בדיווחים שונים של המשיבה 1 (להלן: "החברה") ביחס לאומדנים או נתונים פיננסיים בקשר עם פרויקט שחברה בת בבעלות מלאה של החברה (חברת מנוליד חירות מערכות בע"מ) לקחה בו חלק, פרויקט להקמת שדה התעופה הבינלאומי על שם אילון ואסף רמון בתמנע.

עוד בטרם הוגשה תשובת המשיבים לבקשה, הגישו המשיבים בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (להלן: "בקשת הסילוק"). בבקשה הסילוק פירטו המשיבים את טענות המבקשת בבקשת האישור. הם הבהירו כי הטענות נוגעות לפרטים מטעים במספר דיווחים של החברה: תשקיף החברה; הדוח התקופתי השנתי לשנת 2017 שפורסם ביום 28.3.2018; והדוח לרבעון הראשון של שנת 2018 שפורסם ביום 30.5.2018.

כפי שיובהר, בבקשת הסילוק נטען כי יש לסלק את בקשת האישור על הסף מאחר שעילת התביעה התיישנה, וכי ניתן להגיע למסקנה זו בהתבסס על בקשת האישור כשלעצמה (שכאמור תשובת המשיבים אליה טרם הוגשה). זאת מאחר שעולה מהבקשה כי היא הוגשה יותר משנתיים לאחר שעילת התביעה של הקבוצה התגבשה. מאחר שתקופת ההתיישנות לפי ס' 31(ב), 38ב ו-38ג לחוק ניירות ערך התשכ"ח  - 1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") היא תקופה של שנתיים, הרי שעילת התביעה התיישנה.

בקשת הסילוק

2. המשיבים ציינו כי לגישת המבקשת בבקשת האישור, נודעה האמת לאשורה בדוח החברה לרבעון השני של שנת 2018 שפורסם ביום 30.8.2018. לכן תקופת ההתיישנות המקוצרת בת שנתיים – חלפה לפני הגשת הבקשה. זאת מאחר שהמועד האחרון בו אירע "יום העסקה" לגישתה של המבקשת הוא לכל המאוחר יום 1.9.2018. בקשת האישור הוגשה ביום 31.12.2020 – היינו למעלה משנתיים לאחר מועד זה.

המשיבים מתייחסים לטענות המבקשת בבקשת האישור הנוגעות להארכת תקופת ההתיישנות – ראשית, הסתמכה המבקשת על סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), וטענה כי רק בחודש אוקטובר 2020 נודע לה לראשונה על קיומם של הפרטים המטעים; ושנית, היא הסתמכה על הוראות הדין הכללי ובכלל זה העוולות של הפרת חובה חקוקה ומצג שווא רשלני – שלגישתה אינן כפופות לתקופת ההתיישנות המקוצרת שבחוק ניירות ערך.

3. בהתייחס לטענה הראשונה לגבי הארכת תקופת ההתיישנות, טענו המשיבים כי המבקשת עצמה אינה בעלת ניירות ערך בחברה. לכן, ידיעתה הסובייקטיבית אודות הפרטים המטעים היא חסרת נפקות. זאת כאשר לשיטתה שלה, מלוא העובדות המהוות את עילת התביעה נודעו לציבור ביום 30.8.20218. עוד נטען כי לא ניתן להחיל את החריגים שבחוק ההתיישנות על הוראת ההתיישנות בחוק ניירות ערך.

מעבר לכל אלה – לגישת המשיבים, אף לו הייתה תחולה לחריגים, הנטל להוכחתם מוטל על המבקשת והיא לא עמדה בו. בהתייחס לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, הרי לגישת המבקשת הפרטים המטעים התגלו מהדוח לרבעון השני של שנת 2018. די היה אם כן לעיין בדוח זה, ולא נדרש כל מידע נוסף מעבר לכך כדי להגיש את בקשת האישור. המבקשת הפנתה אמנם לדוח החברה מיום 29.11.2020 ביחס להליך ביקורת שערכה רשות ניירות ערך בחברה. אולם היא עצמה טענה כי ממצאי הרשות אינם מוסיפים למסקנות אליהן היא הגיעה עוד קודם לכן. על כל פנים, גם לגישת המבקשת, יש למנות את תקופת ההתיישנות מחודש אוקטובר 2020, קרי עוד לפני פרסום דוח הרשות.

מטעמים דומים נטען כי יש לדחות את עמדת המבקשת בהתייחס לס' 7 לחוק ההתיישנות. כך, אם לשיטתה אי-הגילוי נפסק עם פרסום דוח החברה לרבעון השני לשנת 2018, לא היה מאותו מועד ואילך מעשה או מחדל המיוחס למי מהמשיבים שהיה בכוחו למנוע מהמבקשת מלהגיש תובענה. הסעיף דורש כתנאי לתחולתו כי בוצעו על ידי הצד שכנגד מעשים ביודעין כדי למנוע את הגשת התביעה. תנאים אלה אינם מתקיימים בהתאם לאמור בבקשת האישור. לאחר ביצע מעשה ההטעיה, לא מיוחסים למי מהמשיבים מעשים שנועדו למנוע את הגשת התביעה. להיפך – מיוחס להם דווקא מעשה של גילוי אודות ההטעיה בדוח של הרבעון השני לשנת 2018.

מעבר לכל אלה נטען כי גם לו היה ממש בטענות המבקשת, היה מקום לקבוע כי קיים מחסום מפני הגשת הליך ייצוגי. החריגים לחוק ההתיישנות חלים מקום בו לא ניתן היה לגלות את המעשים נושא עילת התביעה גם במאמץ סביר. אולם אם יש מי מבין חברי הקבוצה שיכול היה לגלות את הפרטים במאמץ סביר, הוא אינו זכאי להיות חלק מהקבוצה. משכך, בירור התובענה מחייב בירורים פרטניים באשר לידיעה בכוח או בפועל של כל אחד מחברי הקבוצה. בירור כזה אינו מעשי.