1. התובע, אריה דמארי, הגיש תובענה כספית על סך 120,000 ש"ח נגד הנתבעת, עמל חיפה - שירות מוניות עירוני ובין עירוניות בע"מ (להלן- שירות מוניות).
גרסת התובע
2. התובע, נהג מונית במקצועו ובעל מונית, נמצא בקשרים עסקיים עם שירות מוניות ובין היתר טיפל מטעמה בפעולות הקשורות למכרז להסעת נוסעים מנתב"ג בין השנים 1997 - 2003.
3. לטענתו, ביום 21.9.03 התקיימה ישיבה במשרדי שירות מוניות בה נכח עם חברי ההנהלה. נידונה אפשרות של הגשת תביעה נגד חברת המוניות "קווי הגליל" בגין ביצוע שירות נוסעים לנתב"ג ללא רשיון ובניגוד למכרז בו זכתה שירותי מוניות שקיבלה רשיון בלעדי לביצוע הסעות אלו. בישיבה זו סוכם על הגשת תביעה בגינה יישא התובע בשכ"ט עו"ד. התנאים שסוכמו נחתמו בנספח א' שנחתם על ידי חברי ההנהלה שנכחו במקום. בתנאיהם נקבע כי התובע יקבל 50% מסכום בו תזכה שירותי מוניות כתוצאה מהתביעה ובמקרה של פשרה, יקבל 25% מהסכום. מצידו התחייב התובע לשאת בהוצאות התביעה, למעט אגרת משפט וכולל שכ"ט עו"ד. סוכם כי שירותי מוניות לא תהיה רשאית לבטל את התביעה או להתפשר ללא הסכמת התובע ובמקרה שתעשה כן עליה לשלם לו סך 15% מסכום התביעה אם תופסק לפני התחלת הליכי ההוכחות ו- 25% אם תופסק לאחר מכן.
4. לטענת התובע, פרוטוקול שהוצג על ידי הנתבעת מיום 19.9.03 אינו נכון ונעשה רק לאחר הגשת התביעה דנן כדי לבסס הגנה שקרית.
5. התובע פעל בהתאם לסיכום ושכר את שירותיו של עו"ד אלי מאיר. הוגשה תביעה על סך 800,000 ש"ח ביום 29.1.04 לבית משפט השלום בחיפה. ביום 5.3.04, קיבל התובע
"לתדהמתי מכתב מאת עו"ד אלי מאיר ובו הודיע לי, כי קיבל הוראה בכתב מאת הנתבעת לפעול לדחיית התביעה נגד קווי הגליל, וכי פעל בהתאם לכך." למכתבו של עו"ד מאיר צורפה העתק הוראה בכתב שקיבל שירותי מוניות. כתוצאה, טוען התובע כי שירותי מוניות חייבת לשלם לו סך של 15% מהתביעה השווה ל- 120,000 ש"ח.
גירסת הנתבעת
6. מטעם שירותי מוניות נמסרו מספרי תצהירים. בתצהירו של אפרים פניאל, מנהל שירותי מוניות ואחד מבעלי מניותיה, טען פניאל כי טענותיו של דמארי שקריות. הוא הודה כי בין שירותי מוניות לבין התובע קיים "הסכם מסויים", אך לא ההסכם שצורף לכתב התביעה. נטען כי ההסכם האמיתי והיחיד שסוכם התגבש ונחתם ביום 19.9.03. נטען עוד כי ההסכם שצורף על ידי דמארי לתביעה לא נחתם כמתחייב על ידי שירותי מוניות. ההבדל בין ההסכם האמיתי להסכם שהציג דמארי הוא שבהסכם האמיתי לא הסכימה שירותי מוניות לשלם לדמארי פיצוי מוסכם כלשהו או כספים כלשהם במקרה של אי-הגשת תביעה או הפסקתה.
7. המצהיר טען שידוע לכל המעורבים בפרשה, לרבות התובע, כי התחייבויות עסקיות והסכמים של שירותי מוניות נחתמים על ידי סגנו, אמנון נחום, ועל ידו יחד ולא על ידי אחד מהם בלבד וכי החתימה של אחד מהם אינה מספיקה כדי לחייב את החברה. באשר לחבר ההנהלה האחר, פישלר, שחתם על המסמך, נטען שהוא מפעיל את הרשאת החתימה שלו בענייני שיקים בלבד. המסמך שצורף על ידי דמארי לא חתום על ידי אמנון נחום על אף ששמו מתנוסס, לכאורה, עליו. החתימה המתנוססת ליד שמו של אמנון היא של בנימין יחזקאל, שאינו מורשה חתימה בחברה. המצהיר לא ידע לומר מדוע אמנון אינו חתום על המסמך שצירף דמארי. באשר לחתימתו על מסמך דמארי, אמר המצהיר כי
"נדהמתי לראות זאת כאשר ראיתי את התביעה לראשונה, מכיוון שאני מעולם לא חתמתי על מסמך כנ"ל, ובודאי שהייתי זוכר אילו הייתי מתבקש לחתום עליו, כיוון שכאמור הוא שונה לחלוטין מההסכם האמיתי." בדרך של הסבר על חתימת המסמך העיד המצהיר שבספטמבר 2003 חזר מאשפוז של שבוע ברמב"ם כאשר הוא בקושי מתפקד והתייצבו בביתו דמארי ופישלר והחתימו אותו על ניירות מכתבים ריקים של שירותי מוניות כאשר אלו היו אמורים לשמש אך ורק לצורך ניהול הליך מול עיריית חיפה בעניין תחנה אחרת של החברה. המצהיר הסכים שבאסיפה מיום 3.12.03 החליטה החברה שלא להגיש את התביעה שהיתה נושא ההסכם מול דמארי. נטען כי נכון למועד זה הספיקו להעביר כספים לתשלום אגרת בית משפט וכן שילמו לחוקר פרטי. לטענתו, דמארי ידע אודות ההחלטה שלא להגיש תביעה מיד עם קבלתה שכן נטען שהוא בא לתחנה יום יומיים לאחר מכן ושאל מה הוחלט והמצהיר מסר לו אודות ההחלטה.
8. אמנון נחום, בעל מניה בשירותי מוניות ואחד מחברי ההנהלה וסגנו של פניאל, מסר תצהיר התומך בגירסתו של פניאל. הוא טען שלא חתם על המסמך של דמארי על אף ששמו מתנוסס עליו. הוא טען שהוא היה בין היוזמים והדוחפים להסכם האמיתי מיום 19.9.03.
9. תצהיר נוסף נמסר על ידי בנימין יחזקאל, בעל מניה נוסף בשירותי מוניות. לטענתו, הוא מעולם לא חתם על נספח א' וטען כי נעשה נסיון ככל הנראה לזייף חתימתו על ידי רישום האותיות הראשונות של שמו ושם משפחתו. הוא אישר שאינו מורשה חתימה בחברה ואינו יכול לחייב אותה.
החקירות בבית המשפט
10. בחקירתו העיד עו"ד מאיר כי דמארי הציג בפניו ההסכם נספח ת/1 מיום 21.9.03.
11. דמארי העיד כי משנת 1997 היה בקשר עם שירות מוניות. בחקירתו הנגדית הוא טען שלא ידע שרק בחתימת שלושת מורשי החתימה החברה יכולה להחייב אותה (עמ' 10 ו-11). הוא גם אישר כי הוא מסר לידיו של עו"ד מאיר את ההסכם שהמציא (עמ' 12). באשר להסכם הוא טען שמספיק ההסכמה הכללית וטען שאינו מתמצא
"בדקויות המשפטיות" (עמ' 15).
12. בחקירתו של פניאל הוא חזר וטען שחתימתו צורפה למסמך מיום 212.9.03 בדרך שתיאר בתצהירו (עמ' 18). בהמשך חקירתו הוא שינה את גירסתו במקצת והודה שחתם על המסמך הספציפי, אך המשיך לטעון כי החתימה הוצאה ממנו במרמה (עמ' 19). הוא הודה כי לא טען כך בתצהיר שהוגש בבקשת רשות להתגונן אך אמר
"אתה צודק אבל בהמשך התחלתי לשחזר האם אני נורמלי והגעתי למסקנה שדמארי ופישלר שהם צמד באו אלי כביכול ולא בתום לב, אני הייתי תשוש ומדוכא וחולה ועייף ולא היה לי נעים לסרב להם ואז התחילו שיש משפטים עם העיריה וחייבים לחתום וחתמתי על כל מיני מסמכים ואני עד היום לא יודע על מה חתמתי. אבל אני מזהה את החתימה שלי" (עמ' 19). גם אמנון נחום טען שהפרוטוקול מיום 19.9.03 הוא המסמך האמיתי וכי לא היתה הסכמה אחרת.
13. במהלך הבאת ראיות הצדדים הוגשו ספרי פרוטוקולים של ההנהלה בו נרשמו מאז הקמת שירותי מוניות הפרוטוקולים (נ/2) של ישיבות ההנהלה. מדובר בשתי מחברות גדולות עם כריכה קשה כאשר הראשון הינו מ-26.7.72 - 29.6.03 . השני מתחיל ביום 30.5.03 - 14.1.07, ישיבה אחת בלבד לפני הישיבה הנטענת מיום 19.9.03. כאשר נשאל פניאל מדוע עברו לרשום בספר השני למרות שנותרו עוד דפים ריקים בספר הראשון הוא ענה כי הדבר נעשה כאשר ההנהלה התחלפה. יצויין כי הסבר זה אינו מתאים לעובדות כיוון שבספר הפרוטוקולים הישן מופיעה ישיבה מיום 22.6.03 בתקופת הכהונה של ההנהלה החדשה בראשות פניאל.
דיון
14. למרבה הצער, חלה תקלה דיונית קשה בדיון שמקורו בתובע. בשלב בקשת הרשות להתגונן הוצגו ראיות מזיקות ביותר לגרסת הנתבעת. בפני הרשמת נחקר חבר ההנהלה פישלר שנתן תצהיר בתמיכה לבקשה אשר דמה בעיקריו לתצהירי יתר חברי ההנהלה. אולם, במהלך חקירתו התמוטטה באחת גרסתו על כל היבטיה: הוא הודה כי ההסכם מיום 21.9.03 שנרשם בכתב ידו היה ההסכם האמיתי ונערך בנוכחות יתר חברי ההנהלה; הוא הודה, הלכה למעשה, כי גרסת שירותי מוניות הינה גרסה שיקרית ולא היה מסוגל לעמוד מאחורי הפרטים שתוארו בתצהירו.
15. גם גרסתו של פניאל עת שנחקר בהליך הביניים היתה שונה באופן שהזיק לגרסתו בשלב הראיות כאשר בשלב הראשון הוא טען כי כלל לא חתם על המסמך מיום 21.9.03 ולאחר מכן הודה שחתם, אולם טען שרומה באשר לתוכן המסמך.
16. דא עקא, נמנע התובע מלבקש להפעיל את תקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 במהלך הבאת ראיותיו. למרות זאת, בסיכומיו הוא הודיעו כי ברצונו להסתמך על הראיות שהובאו בשלבי הביניים בטענה כי תקנה 246 מאפשרת זאת.
כידוע, תקנה 246 (א) פותחת ערוץ דרכו ניתן להזרים ראיות שהוגשו בשלבי ביניים לתוך ההליך העיקרי. אולם, פתיחת הערוץ מותנית במתן הודעה על ידי בעל דין בשלב הבאת הראיות כי הוא מעוניין לעשות כן. לבעל הדין שמנגד שמורה האפשרות להפעיל בתגובה את תקנה 246(ב) ולחקור שוב את המצהירים מהליכי הביניים, למעט במקרה של דחיית דרישתו על ידי בית המשפט כאמור בתקנה 246(ג) לתקנות (ראו: בין היתר, ע"א 303/86 -
יגאל לביב נ' שמשון דנוך . פ"ד מב(2), 436 ,עמ' 437-438; ת"א (ת"א) 2974/00 -
גלובוס גרופ בתי קולנוע (1983) בע"מ נ' עם-רם פיתוח דרום נתניה בע"מ ואח' . תק-מח 2006(3), 1405 ,עמ' 1411 ; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 496).