החלטה בתיק א 2472/05

1.         הסאגה לבית משפחת חייק הינה עגומה וחובקת את מערכות המשפט בישראל ובאנגליה למעלה מעשור שנים והסוף מי ישורנו.

2.         בפסק דינו של כב' השופט מ. טלגם ז"ל בת.א. 179/96 (להלן :"פסק הדין הראשון") בסכסוך שבין המנוח לבין אחותו, המשיבה 1, מתואר הסכסוך המשפטי עסקי בין צאצאי משפחת חייק.

3.         המבקש ד"ר זמיר חייק (להלן:"המנוח") הלך לבית עולמו לאחר הגשת התביעה דנן. הוא היה ממציא פטנטים בשטח הרפואה, והמציא מכשיר מהפכני המאפשר הנשמה מלאכותית מבלי לחדור לגוף המונשם ונקרא "חייק אוסילטור".

3.         המשיבה 1, מיכל ארזי, היא אחותו של המנוח ונטען שהיא משמשת כסות או חזית שמאחוריה האח של המנוח המשיב 2.

המנוח היה בעל אזרחות ישראלית ובריטית ותושב אנגליה וכך גם המשיב 2 שהינו איש נדל"ן ומשפטן בהשכלתו. 

המשיבה 1 הינה אזרחית ותושבת ישראל.

5.         פרטי הסכסוך נדונות במפורט ב- 19 עמודי פסק הדין הראשון ומתוארות טענותיו של המנוח בעמ' 3 לפסק הדין הראשון כדלהלן:

"מבלי שאכנס יתר על המידה לפרטי הרבים, אציין שהתובע עותר כי ביהמ"ש יצהיר שהנתבעת (המשיבה 1 - ד.ג.) מחזיקה בנאמנות עבורו ב- 40 מהמניות בקונצרן דראנז, היא חברת דראנז אנשטאלט והחברות בנותיה, וכן 40% מן המקרקעין והזכויות שנקנו בכספי קונצרן דראנז ואותו שיעור גם מהזכויות הנובעות מהאמור לעיל, ומטובות ההנאה והרווחים שנצמחו מהן.

כמו כן הוא עותר להצהרה שהשליחות והנאמנות שלה (של המשיבה 1 - ד.ג.) בוטלו ומבקש לחייבה להעביר לו את זכויותיו במניות והמקרקעין".

6.         לא למותר לציין כי במסגרת הליכי הביניים הוצא בפברואר 1995 צו מניעה נגד הנתבעת 1(המשיבה 1 - ד.ג.) לעשות כל פעולה בנכסים האמורים, אך המשיב 2, באמצעות ייפוי כוח כללי שהחזיק בו, התעלם מן הצו ועשה פעולות וטרנזקציות שונות במניות ובמקרקעין לאחר אותו מועד.

המנוח טען כי הסכים להפוך את המצאתו לעסק משפחתי, ודחה מפניו הצעות אחרות. בשותפות שהוקמה היתה למנוח בעלות ב- 40% ולמשיב 2 ולאח נוסף שמואל 30% לכל אחד מהם.

המשיב 2 טען שהסכם השותפות שונה לגמרי, בתחילה הסכימו על חלוקה באחוזים כשלמנוח 10% ואחר כך שינו ל- 30% למנוח ובסופו של דבר כאשר התברר בצורך בהשקעות גדולות הסכים המנוח להעביר את כל זכויותיו בפטנטים לידי חברה הנשלטת על ידי המשיב 2 בלבד כאשר המנוח שותף ב- 30% בחברת היצור של האוסילטור.

7.         בפסק הדין הראשון סוקר כב' הש' טלגם את מערכת התאגידים שהוקמו  ומציין כי המשיב 2 הקפיד שלא ליפול ברשת המס על ידי שימוש בחברות הרשומות מחוץ לאנגליה, אולם, מציין כב' הש' טלגם:

"נראה לי שההעברה לדראנז היתה פעולת הטעיה שכוונתה לשלול מזמיר (המנוח - ד.ג.) את יתרת זכויותיו בפתנטים, הפעולות בואדוז נעשו בידי שמואל (המשיב 2 -ד.ג.) בלבד ולפי הוראותיו נרשמו המניות מייד עם הרכישה בשם הנתבעת (המשיבה 1 - ד.ג.) כשהואמחזיק ביפוי כח ממנה לעשות בהן כרצונו. הדבר איפשר לו להציג את החזקתה של הנתבעת כהחזקה בנאמנות עבור שלושת האחים ולהופיע שוב כאח הפטרוני, הנדיב, המשתמש בכישוריו המשפטיים כדי למנוע ביזבוז כספי המשפחה על מיסים וכד')". (עמ' 13 לפסק הדין הראשון).

ובהמשך נאמר :

"העובדה שכל רכישתה של דראנז בשנת 1988 נעשתה ללא שיתופו של זמיר ושמסמכי הנאמנות של הנתבעת שכיום מתברר שלא היו אלא התחייבות כפי שמואל (נ/23) - לא גולו לו ולא הוצגו בפניו (למרות דרישותיו), כמו גם העובדה שרק לאחר הוצאת צו המניעה מעביר לעצמו שמואל את השליטה הפורמלית בדראנז - מצדיקות את טענתו שהוצג לו מצג מטעה כאילו דראנז אינה אלא התאגדות נחוצה, שהבעלות בה היא כשיעור הבעלות בשותפות".  (עמ' 14 לפרוטוקול).

בפסק הדין הראשון מצויין כי לא הוצג שום כתב נאמנות שלפי טיעוניו פועלת המשיבה 1 ונדחתה טענה זו.

כב' הש' טלגם קובע כי נראה לו לקבוע שזכויותיו של המנוח בפטנטים שבידי דראנז היא בשיעור 40% וכי המשיבה 1 היתה נאמנה על דראנז ועל נכסיה עבור שלושת האחים לפי חלקיהם. 

בית המשפט מציין כי אין ספק שמעורבתו של המשיב 2 לפני מתן צו המניעה ואחריו, במעקב אחרי המתרחש, ובפעולות מחושבות להפרו, מראות על שותפות מודעת בהפרה והכנות לביצועה מראש, כדברי המשיב :