החלטה בתיק א 48586/06

בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת") לסילוק התביעה אשר הגיש התובע (להלן: "המשיב") על הסף בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מחמת מעשה בית דין.

1.     עסקינן בתביעה אשר הגיש המשיב נגד המבקשת לפיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהפרת המבקשת לאפשר לו הצבת דוברה בנמל יפו והפעלתה כמסעדה.     

2.     לטענת המבקשת, כל הטענות העובדתיות המועלות על ידי המשיב בתביעה נשוא הבקשה, הועלו על ידו בהליכים קודמים (ה.פ. 176009/96 מאוחד עם ה.פ. 175466/97 ות.א. 40910/03) אשר התנהלו בין הצדדים ונדחו אחת לאחת ומשכך מושתק המשיב מלשוב ולהעלות טענות אלה בהליך דנן מחמת השתק פלוגתא.        

3.     המבקשת מבססת בקשתה על פסה"ד של כב' השופטת דליה אבי-גיא מיום 20.3.03  שדחה את תביעת המשיב למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיו לפתוח מסעדה על גבי הדוברה הנמצאת בנמל יפו וכן על פסק דינו של כב' השופט חיים טובי מיום 6.8.06 אשר קיבל את תביעת המבקשת לפינוי המכולה, הרציף והספינה אשר היו בחזקתו של המשיב.    

4.     המבקשת טוענת כי הפלוגתא נשוא תביעה זו זהה לפלוגתא אשר נדונה והוכרעה בהליכים קודמים, כי הצדדים להליך זה ולהליכים הקודמים שהתקיימו זהים וכי ההכרעה לגבי אותה פלוגתא היתה חיונית לצורך פסקי הדין שנתנו. משכך ומשלא הצביע המשיב על פלוגתא חדשה, טוענת המבקשת כי יש לדחות את תביעתו על הסף מפאת השתק פלוגתא.
     

5.     המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המחלוקת נשוא תביעה זו נוגעת לשאלה האם נתנה לו רשות/הבטחה לפתוח מסעדה על גבי הדוברה וסוגיה זו טרם הוכרעה בערכאה כלשהי.

לטענת המשיב, פסק דינה של השופטת אבי-גיא קבע כי אינו רשאי לפתוח מסעדה על הדוברה משום שאין בידיו רישיונות מתאימים, ואין כדי להכריע בסוגיה העומדת לבירור בהליך זה הנוגעת לשאלה האם נתנה לו רשות/הבטחה לפתיחת מסעדה על גבי הדוברה.    

כן טוען המשיב כי פסק דינו של השופט טובי מתייחס לספינה "מרמיר", למכולה ולרציף הנמל, בעוד שהתביעה שבנדון עסקינן בדברה.      

לטענת המשיב, לא מתקיימים התנאים הדרושים להתקיימותו של השתק פלוגתא שכן אין זהות בין הפלוגתא נשוא התביעה לפלוגתאות אשר הוכרעו בהליכים קודמים ומשכך אין להורות על סילוק התביעה על הסף.           

דיון

6.      תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה מהטעם של מעשה בית דין.       

הרציונל הטמון בדוקטרינת מעשה בית דין הוא עקרון סופיות הדיון אשר נועד למנוע מצב בו בעלי הדין יעמדו בפני סיכון כי עניינם יפתח מחדש וידון בהליך נוסף. משעה שפסק הדין הפך חלוט, עילה או פלוגתא שהוכרעה בין אותם צדדים בהתדיינות קודמת לא תידון פעם נוספת. (ראה ע"א 255/88   משה פיכנטבוים נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד(2) 576) .   

7.      בע"א 1418/90 מאור נ' הרשהורן , פ"ד מ"ה (3) 102 התייחס בית המשפט לחשיבות של עקרון סופיות הדיון:           

"הכלל של השתק פלוגתא כמו הכלל של השתק עילה חוסים תחת כנפי הכלל הגדול והחשוב של מעשה בית דין. עקרו של כלל גדול זה הוא שיש עניין - מבחינת בעלי הדין המתדיינים, מבחינת מערכת המשפט ומבחינת הדין - כי יבוא סוף להתדיינות בעניין שבו היה לבעלי הדין יומם בבית המשפט; בעניין בו מוצו ההליכים או היתה הזדמנות לבעלי הדין למצות את ההליך עד תום".