1. התובע (
להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים, לתשלום סך של 176,881 ש"ח בגין יתרת החובה בחשבונם המשותף בבנק, ובגין יתרת החובה בחשבונו של הנתבע 1, אשר לפרעונה ערבה הנתבעת 2.
2. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היא שהם ביקשו להסדיר את יתרת חובם בבנק באמצעות נטילת הלוואה מבנק למשכנתאות (לטענתם, מדובר בבנק פועלי אגודת ישראל למשכנתאות ולא בבנק התובע), כנגד שעבוד דירתם. הבנק למשכנתאות היה מוכן להעמיד את ההלוואה, אלא שמנהל סניף הבנק התובע, דניאל לוי, שוחח עם מנהל הבנק למשכנתאות, יצחק אפיק, והורה לו שלא להעמיד את ההלוואה המבוקשת. עקב כך נשללה מהנתבעים האפשרות לקבל את ההלוואה. מיד לאחר מכן חדל הבנק לכבד שיקים שמשכו הנתבעים, חשבונם הוגבל ונשללה מהם האפשרות לקבל הלוואה מבנק אחר.
3. במהלך חקירתו של הנתבע 1 התברר כי הנתבעים היו שקועים בחובות לבנק במהלך שנת 2002 ונדרשו להסדיר את יתרת החוב. על רקע זה שלח הנתבע 1 ביום 16.12.2002 מכתב למנהל הסניף (מוצג ת/1), הודה כי מצבו הכלכלי בכי רע וביקש כי הבנק יתאזר בסבלנות עד סוף חודש מרץ 2003, עד שיעלה בידיו לקבל הלוואה מגמ"ח וכן משכנתא מבנק טפחות. לאחר מכן, ביקש הנתבע 1 ליטול הלוואה נוספת מהבנק הבינלאומי למשכנתאות, שיש לו דלפק בסניף חזון איש של הבנק התובע (ראה הצהרת ב"כ הנתבעים בע' 2 לפרוטוקול). התברר עוד כי הדירה שהיתה אמורה לשמש כבטוחה להלוואה היתה ממושכנת לטובת בנק טפחות, ובנוסף רבץ עליה עיקול. הנתבעים ביקשו הלוואה בסך השווה ל- 100,000 דולר על מנת לכסות הן את יתרת החוב בחשבון שעמדה על כ- 150,000 ש"ח, הן את החוב לבנק טפחות שעמד על כ- 130,000 ש"ח והן את החוב נשוא העיקול, ששיעורו לא נמסר ע"י הנתבע 1.
4. עוד התברר, כי נציג הבנק למשכנתאות, אדם בשם יצחק, פנה ביום 17.3.2003 במכתב למנכ"ל הבנק התובע, יעקב טננבאום, וביקש את המלצתו בענין הבקשה להלוואה. בין השאר כתב יצחק, כי הואיל ומדובר בהלוואה שנועדה לכסות חוב קיים בחשבון, "
ללא המלצת הגורם הבנקאי הבקשה היא חסרת סיכוי."
בעקבות פנייה זו המליץ מנכ"ל הבנק התובע בו ביום, בתשובתו ליצחק, לאשר לנתבעים את קבלת ההלוואה המבוקשת, בזו הלשון:
"
קיבלתי אינפורמציה חיובית על הלקוח ... ממליץ לאשר משכנתא כנדרש." (ראה מוצג ת/2).
5. על כן, טענתם של הנתבעים, לפיה מנהל הסניף של הבנק התובע, דניאל לוי, אשר מטבע הדברים כפוף מבחינה ניהולית למנכ"ל הבנק, הוא שהכשיל את קבלת ההלוואה, נשמעת מופרכת על פניה.
6. לכך יש להוסיף כי ההלוואה נתבקשה מהבנק הבינלאומי למשכנתאות ולא מהבנק התובע. בתצהיר הנתבעים נטען כי מדובר בבנק פועלי אגודת ישראל למשכנתאות, אך ב"כ הנתבעים הצהיר לפרוטוקול כי הוא מוכן להניח כי מדובר בבנק הבינלאומי למשכנתאות (ע' 2 לפרוטוקול). בין כך ובין אחרת, אין המדובר בבנק התובע, שאינו בנק למשכנתאות. ממילא מי שמוסמך היה לאשר את מתן ההלוואה או לסרב לתיתה, היה אך ורק הבנק למשכנתאות, ולא הבנק התובע. אכן, מתוך המוצג ת/2 ניתן ללמוד כי הבנק למשכנתאות ביקש לקבל המלצה מהבנק התובע, אך עדיין, ההחלטה היא של הבנק למשכנתאות, ושלו בלבד. על כן, טענת הנתבעים בסיכומיהם כאילו הפר הבנק התובע הסכם להעמדת הלוואה לנתבעים, היא טענת סרק, שכן ההסכם, אם הופר, היה בין הנתבעים לבין הבנק למשכנתאות ולא בין הנתבעים לבין הבנק התובע. עוד נזכיר מושכלות יסוד, ולפיהן "אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח" (ס' 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981).
7. ברי איפוא כי הטענה כאילו הורה מנהל הסניף דניאל לוי, שלא להעמיד את ההלוואה באמצעות הבנק למשכנתאות, אינה אלא טענת בדים. ייתכן כי דניאל לוי מסר המלצה שאינה חיובית ביחס לנתבעים, אך בכל מקרה, ההחלטה לא היתה שלו וגם לא של מנכ"ל הבנק התובע, שכזכור, המליץ בכתב להעמיד את ההלוואה, אך המלצתו לא נתקבלה.
8. עוד ראוי לציין כי גירסתם של הנתבעים נעדרת כל הגיון על פניה. לבנק ולמנהל הסניף דניאל לוי היה אינטרס ראשון במעלה שהנתבעים יסלקו את חובם לבנק. על כן, אינני רואה מאיזו סיבה היה למנהל הסניף אינטרס כלשהו להכשיל את קבלת ההלוואה על ידי הנתבעים.
9. בשים לב לכך שהנתבעים ביקשו למשכן לטובת הבנק למשכנתאות נכס שהיה ממושכן כבר לטובת בנק טפחות, ובנוסף רבץ עליו עיקול, ובשים לב לכך שמטרת ההלוואה היתה סילוק של חוב קיים, סביר מאוד להניח כי אלה היו הסיבות בגינן סירב הבנק למשכנתאות להעמיד לרשותם את ההלוואה, למרות המלצתו החיובית של מנכ"ל הבנק התובע. עוד נזכיר את הערתו של נציג הבנק למשכנתאות לפיה "
ללא המלצת הגורם הבנקאי הבקשה היא חסרת סיכוי", משמע, מדובר בבקשה שמלכתחילה לא היה לה סיכוי רב.
10. יודגש כי החוב עצמו כלל אינו שנוי במחלוקת, אלא הטענה היא שהתנהגות מנהל הסניף מנעה את פרעונו באמצעות העמדת הלוואה של הבנק למשכנתאות. על כן, ספק רב בעיני אם קיימת לנתבעים הגנה של ממש גם אם כל הנטען על ידם הוא נכון, משום שעשוייה להשמע הטענה כי לכל היותר זכאים הנתבעים לכך שחובם המקורי, אותו ביקשו לסלק, ייוותר על כנו מבלי שתתווסף לו ריבית פיגורים, להבדיל ממחיקתו, באמצעות דחיית התביעה של הבנק. עוד עשוייה להשמע הטענה כי דחיית התביעה תהווה לכאורה התעשרות שלא כדין של הנתבעים על חשבונו של הבנק, משום שכמוה כמחיקת חוב קרן שאינו שנוי במחלוקת. אפילו הנתבעים עצמם טוענים בס' 11 לסיכומיהם כי יש לאפשר להם את פרעון החוב בערכים של יום 1.4.2003 באמצעות משכנתא, וכי יש לבטל אך ורק את החיוב בריבית חריגה בסך של 17,096 ש"ח.
11. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הבנק לא דרש מהם את פרעון חובם ולא ביטל את קווי האשראי ועל כן טרם התגבשה עילת התביעה. טענה זו אין בה ממש. ראשית, ממכתבו של הנתבע 1, מוצג ת/1, עולה כי הוא נדרש לסלק את חובו לבנק ועל כן ביקש שהות על מנת להסדיר ענין זה. שנית, עצם הגשת התביעה מהווה הודעה בדבר ביטול האשראי ודרישה לסילוק החוב.
12. הנתבעים טוענים כי ערבות בנקאית ע"ס 14,072 ש"ח שהעמיד הבנק לטובתם לא נפרעה, ועל כן אין הצדקה לחייבם בתשלום בגינה. אין בידי לקבל טענה זו. ממכתב הדרישה שצורף לכתב התביעה עולה כי חברת ידיעות אחרונות בע"מ, האוחזת בערבות, דרשה מהבנק את הארכתה לפרק זמן של שנה נוספת, ואם הדבר אינו אפשרי, את מימוש הערבות. כל זמן שהערבות המדוברת לא הוחזרה לבנק לשם ביטולה, היא שרירה וקיימת וכמוה כתשלום מזומן ששילם הבנק, בשל אופיה האוטונומי, והעדר יכולת של הבנק לסרב לפרוע אותה כאשר יידרש לכך.
13. הנתבעים טוענים כי הבנק גרם להם לנזק כספי כמפורט באישור של רואה חשבון. מדובר בירידה בהכנסות הנתבעים מן העסק שהם מנהלים. אין בידי לקבל טענה זו, המהווה על פניה טענת בדים. מן המוצג ת/1 ניתן ללמוד שהנתבעים נקלעו לקשיים כלכליים זמן רב לפני שנכשלה כוונתם לקבל הלוואה מאת הבנק למשכנתאות, ולמעשה, קשיים אלה הם שהיו הרקע והעילה לבקש את ההלוואה שסורבה לבסוף.
14. אין בסיס לטענה לפיה יש ליתן רשות להגן משום שאין אימות של פלט המחשב המציג את יתרת חובם של הנתבעים. בשלב זה אין צורך להוכיח את אמיתות הפלט, שכן טרם הגיע שלב שמיעת הראיות. מטרת צירופו של הפלט לכתב התביעה אינה להוכיח את החוב הנטען, אלא להראות כי מדובר בתביעה הכשרה להתברר בסדר דין מקוצר בהיותה נתמכת במסמך בכתב. על כן, הפלט אינו חייב להיות מוגש בדרך שמגישים ראייה במסגרת שלב ההוכחות.
15. סיכומו של דבר, הגנתם של הנתבעים גובלת בהגנת בדים. בשים לב לקלישותה של ההגנה, תינתן לנתבעים רשות להגן בטענה אחת ויחידה, בכפוף להפקדת ערבון בסכום משמעותי (ראה ע"א 507/85
פנון נ' שטראוס חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ
פ"ד מג(1), 106 ,עמ' 111-112; ע"א 680/89
בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק המזרחי
פ"ד מה(3), 757 ,עמ' 760-761), והיא הטענה כאילו מנהל הסניף הוא ששכנע את הבנק למשכנתאות שלא להעמיד לנתבעים את ההלוואה.
בשים לב לכך שמדובר בטענה דחוקה עד מאוד, ולהיותה נסתרת לכאורה ממכתבו של מנכ"ל הבנק התובע, יעמוד הערבון על סך של 80,000 ש"ח. לא יופקד הערבון הנ"ל עד ליום 14.9.2005- תידחה הבקשה והבנק יהיה רשאי ליטול פסק דין על יסוד כתב התביעה.
16.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותעלה התיק לתז"פ ביום 15.9.2005.