1. לפני בקשה אשר הוגשה על ידי התובע 2, מר סרגיי ולץ, לאפשר לו להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף.
2. ויוזכר, עסקינן בתביעה אשר בגלגולה הראשון החלה כהמרצת פתיחה בה עתרו התובעים ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו שומה על הנתבעת 1 לשלם לבנק לאומי למשכנתאות, את מלוא יתרת חוב ההלוואה המובטחת במשכנתא שטרם הגיע זמן פירעונה בעת פטירת הלווה המנוחה גב' טטאינה וולץ ז"ל, בסך של כ- 418,102 ש"ח כערכם ביום הפטירה על מנת שהתובעים יורשי המנוחה יהיו פטורים מתשלום חשבון ההלוואה מיום הפטירה 29.9.02 ואילך.
ביום 12.12.04, בהסכמת הצדדים עברה המרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה.
3. כעת, משהוחל בשמיעת הראיות בתיק, ונשמעו עדי התביעה, ד"ר גריגורי ציבולבסקי , ד"ר יוסף יוסיפוב ומר צבי שלמון, הגיש התובע 2 בקשה זו לאפשר לו להגיש את תצהירו המשלים.
4. לטענת התובע 2, "התצהיר הנוסף נעשה בעקבות עדויות הרופאים ובעקות מכתב הבנק מיום 26.10.05 שצורף לתצהיר".
כן טוען התובע 2 כי "... טרם נחקר על תצהירו המקורי, ולא יגרם כל נזק למשיבה אם תחקור את המבקש 2 גם על תצהירו המשלים ועד למועד הוכחות נותר למשיבה די זמן כדי לבדוק ולבחון את אמיתות האמור בתצהיר...".
5. הנתבעת מתנגדת לבקשה.
לשיטתה, "לאחר ישיבת ההוכחות..., בה נחקר הרופא ושני עדים נוספים מטעם התובע, מנסים המבקשים לערוך 'מקצה שיפורים' ולאפשר להם להגיש תצהיר משלים של המבקש מס' 2".
כן טוענת הנתבעת כי "...אין בתקנות פרוצדורה של הגשת תצהיר משלים במהלך שמיעת הראיות. תצהיר משלים אינו יכול לבוא לצורך תיקון או שיפוץ תצהיר המקורי לאחר שעדים אחרים נחקרו בחקירה נגדית והשיבו לשאלות הצד שכנגד...פגם שהתגלה בתצהיר המקורי אינו משמש טעם ראוי להתרת הגשת ראיה נוספת. המשיבים יטענו כי אם יוכר טעם זה כראוי לא יהיה סוף להתדיינות המשפטית וכל צד יהיה ראשי לשפץ ולתקן, לטייח, לשבור ולהרכיב בחזרה את ראיותיו וסדרי הדין...".
בנוסף טוענת הנתבעת כי "... העתרות לבקשה להבאת תצהיר משלים, בשלב זה, בעקבות חקירתו של הרופא יפגע במשיבה ויגרום לה עוול מהותי ומשמעותי תוך פגיעה בזכות מטריאלית-פגיעה לגופו של עניין".
טענה אחרת של הנתבעת היא כי התצהיר המשלים מהווה שינוי חזית ביחס לסעד המבוקש.
לטענתה, "בתצהיר המשלים עותרים המבקשים למתן סעד אחר וחדש. המבקשים עותרים למתן צו הצהרתי המחייב את המשיבה לשלם את מלוא סכום ההלוואה כיום, הכולל ריבית פיגורים שנוצרה עקב אי תשלום ההחזר החודשי במלואו וכן למתן צו הצהרתי המחייב את המשיבה להשיב למבקשים את הסכומים ששולמו וישולמו על ידם עד ליום פסק הדין...תיקון הסעד המבוקש הינו בבחינת שינוי חזית...".
דיון
6. סמכותו של בית המשפט להורות על הגשת תצהירים כעדות ראשית אינה משנה את דרך הדיון בעת שלבי הדיון על פי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (רע"א 6283/93
ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 642), ולפיכך אין להתיר הגשת תצהיר מטעם התובע לאחר שתצהירי הנתבעת כבר הוגשו.
התרת הגשת תצהירו של התובע בשלב זה עלולה לגרום נזק של ממש לנתבעת בהגנתה (ראה בר"ע 81/92
פישוף נ' כהן, פ"מ תשנ"ב(3) 43, 44; בר"ע (ת"א) 14123/96
קרנית קרן לביטוח נפגעי תאונות דרכים נ' דה פאו (לא פורסם)).
בע"א 73/49,
ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה בע"מ, פ"ד ד 776, 780 (1950), נקבע מפי כב' השופט זילברג:
"...כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן (to exhaust his evidence), כלומר: להגישן 'חבילה אחת' תוך פרשת העדויות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו... [וזאת] כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא...".
7. כלומר, שכאשר נטל ההוכחה מוטל על תובע אין מתירים לו לפלג ולשייר את מקצת ראיותיו עד לסיום הבאת הראיות על ידי הנתבע, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד [ראה למשל, ע"א 207/51,
אגד נ' ברנדס, פ"ד ו(2) 1089, 1100 (1952)].
8. לאחר שעיינתי בתצהיר הנוסף אותו מבקש התובע 2 להגיש, לא מצאתי כי יש בו התייחסות לטענות חדשות, אשר נולדו אך ורק בעקבות חקירתם של העדים מטעמו והפתעתו של התובע 2 מהאמור בהן. המדובר בטענות שנטענו במפורש בכתב התביעה ( ראה למשל סעיף 7 להמרצת הפתיחה) ואשר מהוות את לב ליבה של התביעה, ומשכך גם נטל הוכחתם מוטל על התביעה. יתרה מזאת, לתובע 2 היה יומו בבית המשפט ואף חקר חקירה נגדית את העדים מטעמו.
כן לא מצאתי, כי מדובר בעובדות חדשות שנתבררו לתובע 2 רק לאחרונה, וכל מהותה של הבקשה הינה "...להוסיף שתי עובדות נוספות שהן רלוונטיות לתיק זה, כפי שהתברר מחקירתם של הרופאים ד"ר צ'בולסקי וד"ר יוסיפוב...", לשון התובע 2 בסעיף 1 לתצהיר המשלים אותו מבקש התובע 2 לצרף, ולמעשה תיקון של טענות עובדתיות בעקבות חקירת עדי התובע 2 בעצמו, תוך עריכת מקצה שיפורים.