בר"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
251-05
20/10/2005
|
בפני השופט:
לאה גליקסמן רשמת
|
| - נגד - |
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
|
הנתבע:
יוסף בוזנח
|
| החלטה |
1. בפני בקשתו של המוסד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידו, עד למועד הגשתה.
2. העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן:
2.1. המשיב הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בשל ירידה בשמיעה וטנטון.
2.2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למשיב 0% על פי סעיף 72(1)(א)(2).
2.3. ועדה רפואית לעררים מיום 16.12.2003, העניקה למשיב 5% נכות צמיתה עפ"י סעיף 72 (4)(ד)II (מחצית) וזאת בגין הטנטון.
2.4. על החלטת הועדה הרפואית לעררים הגיש המוסד ערעור לבית הדין האזורי, אשר דחה את הערעור, בנימוק שמדובר בקביעות רפואיות. פסק הדין ניתן ביום 30.1.2005 והומצא למוסד ביום 2.2.2005.
2.5. ביום 7.3.2005 הגיש המוסד בקשת רשות ערעור על פסק הדין, בה טען כי בית הדין קמא טעה בפסק דינו, לנוכח העובדה כי מפרוטוקול הועדה עצמה ומהחומר הרפואי עולה כי למשיב טנטון לא קבוע, ולכן לא היה מקום לקבוע למשיב את דרגת הנכות שנקבעה לו. בהחלטת הועדה נפלה טעות משפטית, כיון שסעיף הליקוי שנקבע למשיב דורש, בין היתר, "חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור", ולמשיב טנטון לא קבוע.
2.6. בהחלטת מיום 17.7.2005 קבע כב' השופט פליטמן כי בקשת רשות הערעור של המוסד טעונה תשובה.
2.7. בתגובת המשיב לבקשה נטען כי יש למחוק על הסף את בקשת רשות הערעור שהגיש המוסד, בשל האיחור בהגשתה.
2.8. בהחלטת בית הדין מיום 25.8.2005 התבקש המוסד להגיב לטענת המשיב כי הבקשה הוגשה באיחור.
2.9. בתגובת המוסד להחלטת בית הדין נטען כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ומכאן הבקשה בפני.
3.
נימוקי הבקשה של המוסד:
3.1. אכן, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור בן חמישה ימים, אך איחור זה נבע מטעות אנוש. פסק הדין התקבל במשרד המוסד בירושלים ביום 9.2.2005, ובטעות חושב מניין הימים מיום 9.2.2005 ולא מיום 2.2.2005, מועד בו נמסר פסק הדין במשרדי המוסד בבאר שבע.
3.2. במקרה הנדון מתקיים טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, הן בשל העובדה כי מדובר באיחור קצר, הן לאור הגישה הסלחנית לאורה יש לפרש את תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, והן לנוכח הגישה המקלה בה נוהג המוסד בבקשות להארכת מועד.
3.3. נוכח האיחור הקצר לא נגרם למשיב נזק, שכן סכום המענק המגיע לו שולם לו.
4.
המשיב התנגד לבקשה וטען כי:
4.1. לא הוגשה בקשה להארכת מועד ערוכה כדין, בצירוף תצהיר.
4.2. המוסד לא הצביע על נסיבות שאינן בשליטתו, שהביאו לעיכוב, הן בהגשת הבר"ע והן בהגשת הבקשה לארכה.
4.3. "טעות אנוש" אינה בבחינת טעם מיוחד, ואינה יכולה לשמש טעם עצמאי להארכת מועד.