1. בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.
2. בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטות המפקחת על רישום מקרקעין (כבוד המפקחת הגב' ציפורה פיגנבוים) מיום 19/11/07 ומיום 19/12/07, בתיק 91/06, שם דחתה כבוד המפקחת את הבקשה לנקוט בהליך של ביזיון ביהמ"ש, לאור הפרתו של פסק דין שניתן על-ידה, וכמו כן, דחתה הבקשה להעביר את הדיון בה לבימ"ש השלום.
3. בפסק דין שניתן על-ידי המפקחת, ביום 15/10/06, ניתנה הוראה לנציגות שנבחרה לבצע תיקונים בבניין שבו נמצא הנכס המשותף. משלא עמדה הנציגות במועדים שנקבעו על-ידה, עתרה המבקשת למתן פסק דין משלים לפיו, ייקבע כי, יש למנות נציגות חיצונית בשכר, וזאת על-פי האמור בסעיף 12 של פסק הדין, שם קבעה המפקחת שאם הנציגות ולצדה כל בעלי הדירות, לא יעמדו במשימות ובלוח הזמנים שפורטו בפסק הדין, אפשר יהיה על בסיס עובדות אלה, להקנות עילה למינוי נציגות חיצונית בשכר.
בהחלטה שניתנה על-ידי המפקחת ביום 19/11/07, נדחתה הבקשה, ונקבע כי יש לראות בבקשה שהוגשה למתן פסק דין משלים, משום תביעה עצמאית חדשה, ככל שקיימת עילה על בסיס עובדות חדשות שהתגבשו לאחר פסק הדין שניתן.
לאור ההחלטה האמורה, פנתה המבקשת ביום 9/12/07, בעתירה על פי פקודת ביזיון ביהמ"ש נוכח ביזויו של פסק הדין שניתן ביום 15/10/06.
בהחלטה שניתנה על-ידי המפקחת ביום 19/12/07, חזרה המפקחת וקבעה כי, על פי מהותה של הבקשה, מדובר ב
תביעה נגד נציגות הבית המשותף בגין אי מילוי אחר חובותיה, וכי מדובר בעילה חדשה שקמה למבקשת לאחר שניתן פסק הדין בתיק 91/06. לפיכך, הורתה המפקחת על מתן אורכה על הגשת כתב תביעה מתוקן, ככל שתעמוד על טענותיה.
המבקשת לא השלימה עם ההחלטה האמורה, עמדה על זכותה לנקוט בהליך לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש, ומאחר שלטענתה, הבקשה הוגשה - על-פי הנחיית המזכירות, שלא כדין - למפקחת במקום לביהמ"ש השלום, עתרה להעברתה לביהמ"ש השלום.
המפקחת דחתה גם בקשה זו. פניית המבקשת לנשיא ביהמ"ש השלום להתערב בהחלטה ולהורות על העברת הדיון לביהמ"ש, נדחתה אף היא.
בנסיבות אלה, הוגשה בקשת רשות הערעור, ואף בקשה להארכת המועד להגשתה.
עפ"י החלטת כב' השופט רניאל כרשם, ניתנה אורכה כמבוקש.
4. כאמור, לא נתבקשה תשובה לבקשת רשות הערעור המונחת בפני.
יש להבחין בין הצו שניתן על ידי המפקחת לנציגות הבית לבצע תיקונים, במועד שנקבע, לבין ההוראה המתייחסת לאפשרות למינוי נציגות חוץ בשכר.
משניתן פסק הדין על-ידי כב' המפקחת ביום 15/10/06, ובמסגרתו ניתנו הוראות ביצוע לבעל הדין (למשל - ביצוע תיקונים) - וככל שמדובר בהוראות ביצוע שלא ניתנות למימוש במסגרת הליכי הוצל"פ רגילים - עמדה למעשה בפני המבקשת הברירה לנקוט בהליך לפי ביזיון ביהמ"ש. במקרה כזה הסמכות היא לבית המשפט ולא למפקחת, בהוראה מפורשת בפקודת ביזיון בית המשפט אותה יש לקרוא יחד עם ההוראה בחוק המקרקעין. סע' 76 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע בין היתר, כי החלטת המפקחת דינה לעניין סע' 6 לפקודת בזיון בית המשפט כדין
פסק דין של בית משפט שלום; כשהסמכות לדון לפי סע' 6 לפקודת בזיון בית המשפט נתונה לערכאות המפורטות בו, ובינן גם
בית המשפט השלום. לפיכך, בקשה לפי פקודת הביזיון במקרה כזה צריך שתוגש לבית משפט השלום.
משעתרה איפוא המבקשת להליך כמפורט לעיל, היה עליה להגישו לבית משפט השלום, כשהזכות העקרונית לנקוט בהליך כזה נתונה לה לכאורה גם היום.
ואולם, זו אחת מהאפשרויות שעמדה בפני המבקשת. האפשרות האחרת הייתה, להגיש תביעה חדשה עצמאית כנגד הנציגות הקיימת.
משהוגש ההליך למפקחת, רשאית הייתה להחליט כי לא ניתן לדון בבקשה באופן בו הוגשה, ומאחר שראתה בפסק הדין שניתן ביום 15/10/06 כפסק דין מלא, הורתה על הגשת כתבי בית דין התואמים להליך תביעה חדש ועצמאי, על בסיס העובדות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין.
משהגיעה המפקחת למסקנה האמורה, לא היה מקום להעביר את הבקשה לבימ"ש השלום.
ואולם אין באמור כדי למנוע מן המבקשת לחזור ולשקול את אופן ההליך שבו מבקשת היא לנקוט.
5. סבורה המבקשת כי הליך של ביזיון הוא המתאים ביותר בנסיבות העניין, הרי שהליך כזה צריך להינקט כנגד הנציגות הקיימת ללא צורך בבקשה למינוי נציגות חוץ, שהיא בגדר של עילה עצמאית חדשה אחרת.