נשוא החלטה זו הינה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט כ' מוסק) בבש"א 7126/04 בת.א. 6068/03, שניתנה ביום 2.11.04 (להלן: ההחלטה), בה נפסק כי על המבקשת לשלם למשיב תשלום תכוף בסך 4,200 ש"ח לחודש.
1. המשיב הגיש בבית משפט השלום תביעה לפיצויים כנגד המבקשת בגין תאונת דרכים בה נפגע ביום 8.1.03. המשיב טוען, כי נפגע בברכו בתאונת דרכים כאשר נפל ממדרגות אוטובוס בזמן היותו נהג בחברת אגד (להלן: אגד או החברה). במסגרת התביעה, מונה מומחה אורטופד מטעם בית המשפט, דר' אורי פרנקל, שבדק את המשיב וקבע לו נכות זמנית בגובה 20%, וכי יש לבדקו שוב כשנה ומעלה לאחר ניתוח השחזור האורתוסקופי שעבר בברכו ביום 8.1.04. המשיב הגיש בעבר בקשה לתשלום תכוף (להלן: הבקשה הראשונה), וביום 29.1.04 פסק בית משפט קמא תשלום תכוף למשיב בשיעור 30,000 ש"ח, עבור התקופה מיום 16.11.03 ועד ליום 8.4.04.
ביום 8.9.04 הגיש המשיב בשנית בקשה לתשלום תכוף, אשר אין חולק כי לא קדמה להגשתה דרישה לתשלום תכוף. בהחלטה מיום 2.11.04 קבע בית המשפט קמא, כי על המבקשת לשלם למשיב תשלום תכוף בסך 4,200 ש"ח לחודש לתקופה מיום 8.4.04 ועד 7.4.05, בסך הכל סך של 50,400 ש"ח. הסכום התבסס על הפער בין שכרו של המשיב מלפני התאונה ובין שכרו כיום, בניכוי הקצבה החודשית שמקבל המשיב מהמל"ל. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו. המשיב השיב לבקשה.
2. המבקשת חולקת על עצם אירוע התאונה. לשיטתה, שגה בית משפט קמא בכך שדחה את טענותיה המקדמיות, לפיהן יש לדחות הבקשה לתשלום תכוף על הסף, מאחר שהמשיב לא שלח דרישה לתשלום תכוף, כאשר משלוח דרישה הנו תנאי סף להגשת בקשה לתשלום תכוף. לטענת בא-כוח המבקשת, טעה בית המשפט כשפסק תשלום תכוף עד ליום 7.4.05, היות שלפי סעיף 5ה(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק), בית המשפט לא יפסוק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום התאונה, במקרה שלנו 8.1.03, ואף שניתן לשנות תקופה זו מטעמים שירשמו, בהתאם לסעיף 5ה(ג) לחוק הפיצויים, אין התייחסות לכך בהחלטה. לטעמו, טעה בית משפט קמא כשפסק תשלום תכוף מיום 8.4.04, בעוד הבקשה לתשלום תכוף הוגשה ביום 8.9.04, מאחר שעל-פי סעיף 5(ב)(1) לחוק, ניתן לפסוק תשלום תכוף בגין הוצאות מחיה מיום הגשת הבקשה, ובודאי לא לתקופה של חמישה חודשים לפני מועד זה. בנוסף טען, כי חישוב הפיצוי שנעשה מחודש אפריל ועד סוף יוני 2004, בניכוי תקבולי המל"ל, אינו נכון, מאחר שאף לפי בקשת המשיב לתשלום תכוף, עד ליום 31.7.04 קיבל מהמל"ל קצבה בסך 2,200 ש"ח ולא 1,480 ש"ח.
בא-כוח המבקשת טען עוד, כי בית משפט קמא לא התייחס לטענות המבקשת, לפיהן המשיב לא המציא אישור רופא תעסוקתי עדכני או אישור רופא המל"ל לכך שעליו לעבוד בעבודה חלקית בלבד, וכן אין התייחסות לטענה כי המשיב לא המציא אישור מאגד לכך שפנה לחברה וביקש לעבוד בעבודה חלקית ופנייתו אושרה. בנוסף, שגה בית משפט עת קיבל את טענת המשיב, לפיה הוא משובץ לעבודה של 8 שעות אך בפועל עוזב לעיתים על דעת עצמו אחרי 4-5 שעות עבודה, שכן אגד הינה מקום מסודר, ולא יתכן שהמשיב המשובץ במשמרת מלאה כנהג קו, יעשה ככל העולה על רוחו ויעזוב לאחר 4 או 5 שעות.
3. בא-כוח המשיב טען לעניין זכאותו לתשלום תכוף מכוח החוק, כי התשלום התכוף הנו סעד חירום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע, והמבקשת לא העלתה ספקות בכל הנוגע לעצם קרות תאונת הדרכים ולנסיבותיה. לשיטתו, הגשת דרישה נוספת אינה תנאי מוקדם לזכאות לתשלום תכוף נוסף, הואיל ומדובר בבקשה שניה של המשיב, כך שאין עובדות חדשות שאינן ידועות למבקשת, וכן בשל הגישה המקלה כלפי בקשה שניה לתשלום תכוף. בא-כוח המשיב ציין, כי טענת המבקשת, שאין לפסוק תשלום תכוף לתקופה שעולה על שנתיים, הינה בגדר הרחבת חזית, מאחר שלא הועלתה במסגרת התשובה לבקשה לתשלום תכוף ולא במסגרת הסיכומים בערכאה דלמטה. גם כך, במקרה שלנו, מקום בו טרם התייצב מצבו הרפואי של המשיב, כפי שקבע המומחה מטעם בית משפט והוועדות הרפואיות של המל"ל, וכאשר התביעה לתשלום פיצויים טרם התבררה, ישנו טעם מספיק לפסוק פיצויים לתקופה העולה על האמור בסעיף 5ה(ב). מה עוד, שלפי סעיף 5ה(ג) לחוק, בית המשפט רשאי לשנות את התקופה האמורה מטעמים שירשמו.
בא-כוח המשיב טען בנוסף, כי התשלום התכוף נפסק בהתאם להפרש בין הכנסתו של המשיב מלפני התאונה ולאחריה, לאחר ניכוי תקבולי המל"ל, בהתאם לאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק, כאשר בתקופה מאפריל 2004 ועד ליולי 2004, סבל המשיב מנכות זמנית יותר גבוהה, מה שהצדיק תשלום תכוף יותר גבוה, ולכן ניכה בית המשפט בחישוב התשלום התכוף לאותם חודשים סך של 1,500 ש"ח לחודש ולא 2,200 ש"ח, הוא הסכום שנתקבל מהמל"ל. יתר על כן, שיעור התשלום התכוף בגין התקופה האמורה חושב בהתאם להפסדי ההכנסה שנגרמו למשיב עקב התאונה, כך שבכל מקרה יהיה המשיב זכאי לפיצוי במרכיב נזק של אובדן הכנסה לעבר בגין תקופה זו. בנוסף נטען, כי למשיב נפתחו מספר תיקי הוצאה לפועל בגין חובות מצטברים, עקב המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע לאחר התאונה, ובמצב דברים זה נפסק תשלום תכוף רטרואקטיבי.
4. תכליתו של הסדר התשלום התכוף, הקבוע בחוק הפיצויים ובתקנות שנחקקו לפיו, היא להחיש את התשלום לנפגע תאונת-הדרכים, ולהבטיח כי בתכוף לאחר התאונה, ועוד בטרם סיום הליכי המשפט, יקבל הנפגע תשלום בגין צורכי הריפוי, הסיעוד והמחייה שלו (ע"א 387/82 קרנית נגד אסידו, פ"ד מ(4) 219, 231). על מהות התשלום התכוף עמד הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז), בזו הלשון:
"התשלום התכוף, כשמו כן הוא; מטרתו ומהותו הם תשלום להקלה מיידית של תוצאות התאונה, שנועד להקדים את החיוב העיקרי; כל שעולה ממנו הוא כי חלק מן התשלום המשולם בהתדיינות רגילה בסופם של ההליכים ועל יסוד ההכרעה במחלוקת שעלתה בהם, יוחש ויוקדם וישולם בטרם נדונה התובענה, כדי למנוע סבל מן הזכאי לתשלום. כדוגמת המזונות הזמניים אין הכוונה אלא לתרופת ביניים שאיננה באה במקום ההכרעה לגופה. המשמעות האמורה של התשלום מצאה ביטויה גם בקביעה כי החלטה בבקשה לתשלום תכוף איננה מהווה מעשה בית דין...
ההחלטה בקשר לתשלום התכוף אינה מביאה הכרעה סופית בשאלה אם פלוני זכאי לפיצוי ומה שיעור הפיצוי.... החלטה כאמור מאמצת מצב פתיחה ראשוני ובנויה על ההנחה - שאף היא כמובן תולדה של עיון ושיקול - לפיה יש סבירות לכאורית לטענות המועלות בתובענה, וכי קיים, על כן, הצדק למנוע מחסור וסבל מידיים מן התובע בתקופת הביניים עד שתתברר התביעה עד תומה.
אין בהחלטה כזאת כדי להביא את ההליכים לסיומם אלא נהפוך הוא: ההחלטה בנויה על ההנחה שיהיה דיון בהליך העיקרי אשר בו יתבררו הזכויות והחבויות. כאמור, אין בהחלטה גם כדי להכריע בגורלו של הדיון לגופו" (בש"א 816/91 בארי נגד הלפרין, פ"ד מה(3) 57).
בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף, בית-המשפט לא נכנס, אפוא, לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות, ובודק האם זכאי הנפגע לכאורה לפיצויים על פי החוק (ע"א 6431/96 בר זאב נגד מוחמד, פ"ד נב(3) 557, 565). הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, סעד של חירום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע (רע"א 9275/03 פינטו אברהם נגד יונה ואחרים, פ"ד נח(2) 295, עמודים 298-299). בהתאם לכך, נקבע כלל בפסיקה, לפיו התערבות בפסיקת תשלום תכוף, ובפרט בדרך של רשות ערעור, תעשה במקרים נדירים בלבד:
"כעניין של מדיניות אין בית משפט זה נוטה להתערב בפסיקת תשלומים תכופים שניתנה בגדר בקשה לסעד בעל משמעות זמנית, אלא במקרים נדירים. הדברים כך ביתר שאת, כשהמדובר בבקשת רשות לערער שדבר הינתנה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט"(רע"א 5703/90 ציון חברה לביטוח בע"מ נגד עצמון, תק-על 91(1) 1142, וראה גם רע"א 2523/91 סעדי נגד טאהא, פ"ד מה(5) 789, 791).
כמו-כן, אין דרכו של בית משפט שלערעור להתערב בגובה הסכום שנפסק כתשלום תכוף, אלא אם הסכום האמור חורג בבירור מהסכום הסביר (רע"א 5729/97 הפניקס הישראלי נגד שלמה חיר ואחרים, תק-על 97(4), 289, וכן בש"א 816/91 אביבה בארי נגד חיים הלפרין ואחרים, פ"ד מה(3) 57, עמודים 59-60).
5. עצם קרות התאונה שנויה במחלוקת בין הצדדים. התקיימותה של תאונת דרכים היא תנאי ראשוני לזכאות לתשלום תכוף מכוח החוק. ואולם, כפי שציינתי, הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, ואין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע. ומכאן לנדון בפנינו: בפסק דין מיום 29.1.04 פסק בית משפט קמא, כי בשלב זה יש לקבוע שלכאורה הוכחה טענת המשיב, שנפגע בתאונת דרכים כשנפל ממדרגות האוטובוס בתקופת היותו נהג בחברת אגד. כמו-כן, ציין בית המשפט בהחלטתו מיום 2.11.04, כי הוצג בדיון בפניו מסמך הקבלה מבית החולים בו טופל המשיב מיד לאחר התאונה ובו מתוארת פגיעה כאמור. בשלב זה של ההליך, די בזאת כדי לקבוע כי קמה למשיב הזכות לתשלום תכוף.
אף שתנאי מוקדם להגשת בקשה לתשלום תכוף הוא משלוח דרישה לחברת הביטוח, ובהעדר פניה ודרישה בהתאם לסעיף 5א לחוק ולתקנות, דין התביעה לתשלום תכוף להימחק על הסף (בש"א (חיפה) 3931/99 אושרי דבורה נגד אליהו חברה לביטוח, תק-מח 99(3) 1310, עמוד 1311), אין בלשון החוק כדי ללמד שתנאי זה אמור גם במקום בו מדובר בבקשה שניה לתשלום תכוף. בנדון בפנינו, מדובר בבקשה שניה, שהוגשה לאחר שכבר נקבע למשיב תשלום תכוף. בית המשפט קמא מציין בהחלטתו, כי הגשת דרישה נוספת אינה תנאי מוקדם לזכאות המשיב לתשלום תכוף נוסף מקום בו מוגשת בקשה שניה לתשלום תכוף, מאחר שאין מדובר בעובדות חדשות שאינן ידועות למבקשת.
בא-כוח המבקשת טען, כי בניגוד לאמור בסעיף 5ה(ב) לחוק, פסק בית המשפט למשיב תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום התאונה, 8.1.03, ואין התייחסות בהחלטה לטעמים לשנות מתקופה זו (ראה סעיף 5ה(ג), לפיו ניתן לשנות את התקופה האמורה בסעיף 5ה(ב) מטעמים שירשמו). בנסיבות דנן, קיימים מספר טעמים לקבוע תשלום תכוף לתקופה העולה על שנתיים: לפי חוות דעת המומחה האורטופדי, מצבו הרפואי של המשיב טרם התייצב, ועליו להיבדק לצורך הערכת נכותו מחדש בחודש ינואר 2005. בהתאם לכך פסק בית משפט קמא, שלאור מצבו הרפואי של המשיב, ניתן להניח שלא יחול שינוי רב לפני חודש מרץ 2005, ולכן על המבקשת לשלם תשלום תכוף עד ל-7.4.05; יתר על כן, בא-כוח המבקשת לא טען טענה זו בתשובתו לבקשה לתשלום תכוף ואף לא בסיכומיו בדיון מיום 24.10.04, ולכן אין התייחסות מפורשת לנושא בהחלטה בבקשת המשיב לתשלום תכוף.
בית משפט קמא פסק למשיב תשלום תכוף רטרואקטיבי, שכן הבקשה לתשלום תכוף השניה הוגשה ביום 8.9.04 ונפסק למשיב תשלום תכוף החל מיום 8.4.04. לא מצאתי ממש בטענה, כי אין לפסוק תשלום תכוף בגין הוצאות מחיה לפני מועד הגשת הבקשה לתשלום תכוף. לשון סעיף 5(ב)(2) לחוק, אינה מחייבת פירוש לפיו אין לפסוק הוצאות מחיה לעבר, שלא כמו הוצאות שהוציא הנפגע לצורכי ריפוי. כמו-כן, מדובר במקרה שבפנינו בבקשה שניה לתשלום תכוף, ומאחר שנפסק למשיב בבקשה הראשונה תשלום חודשי עד לחודש אפריל 2004, זכאי המשיב לתשלום החל מחודש זה, כפי שאף קבע בית משפט קמא בהחלטתו.
באשר לסכום התשלום התכוף, החישוב שערך בית משפט קמא, נעשה בהתאם להוראת סעיף 5(ב)(2) לחוק והוא מבוסס בחומר הראיות. כאמור, התשלום התכוף הנו הליך זמני במסגרת התביעה לפיצויים של נפגע תאונת דרכים, שמטרתו מתן סעד זמני לנפגע עד לבירור ההליך העיקרי. במסגרת ההליך העיקרי יבחן בית משפט האם יש לקזז את סכום התשלום התכוף משיעור הפיצויים שיפסקו בראשי הנזק המתאימים (אובדן כושר השתכרות). מאחר שאין בהחלטת בית משפט בבקשה לתשלום תכוף כדי להכריע בגורל הדיון לגופו, התערבות בפסיקת תשלומים תכופים, בפרט בדרך של רשות ערעור, תעשה במקרים נדירים וכאשר הסכום שנפסק חורג באופן משמעותי מהסביר, מה שאין כן בענייננו.