החלטה בתיק בש"פ 10200/04

           בפניי שתי בקשות להארכת מעצרם של שלושת המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. לנוכח העובדה כי מדובר בפרשה אחת החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד.

           כנגד המשיבים בבקשות שבפניי הוגש כתב אישום בו יוחסו להם מספר אישומים בגין ביצוע עבירות של אלימות ורכוש. כתב האישום מגולל את סיפורו של הסכסוך אשר על פי הנטען היה המניע לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים. על פי האמור בכתב האישום, בשנת 2002 נרצחו סאלם וחליל אבו גאנם אשר היו שייכים לפלג אליו שייכים גם המשיבים. רצח זה בוצע, על פי הנטען, על ידי מאלק וכאמל אבו גאנם, אשר היו שייכים לפלג הנגדי, וזאת כנקמה על רציחתה של סברין אבו גאנם אשר ארע שנה קודם לכן. המעשים בהם מואשמים המשיבים נעשו, על פי הטענה, בתגובה לרצח של סאלם וחליל. בכתב האישום נטען כי המשיבים תכננו בשתי הזדמנויות לרצוח את כאמל אבו גאנם (אשר הורשע לבסוף בעבירת של סיוע לרצח) ואת בני המשפחה שהיו עימו. בכתב האישום מתוארים שני ארועים דומים בתמציתם אשר בשניהם ארבו המשיבים לכאמל ובני משפחתו וניסו להרגם. בשתי הפעמים נורו יריות לכיוונו של כאמל ובשתי הפעמים הצליחו כאמל ובני משפחתו להמלט מזירת הארוע, כאשר בפעם השניה נגרמו להם מספר פגיעות מהכדורים שנורו לעברם. בגין מעשים אלו הואשמו המשיבים בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, נסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין וכן מספר עבירות רכוש שנעשו לכאורה בקשר למעשים המתוארים לעיל.

           בתחילה הוגש כתב אישום כנגד בדרן אבו גאנם (המשיב בבש"פ 10200/04, להלן: בדרן) ואדם נוסף ומספר חודשים לאחר מכן הוגש כתב אישום נוסף כנגד סעיד ואוסמה אבו גאנם (המשיבים בבש"פ 10201/04, להלן: סעיד ו- אוסמה) ושניים אחרים וכתבי אישום אלו אוחדו. יחד עם שני כתבי האישום הוגשו בקשות למעצר המשיבים עד לתום ההליכים ובשתי הבקשות פורטו נימוקים דומים ביחס לכל אחד מהמשיבים. בבקשות נטען כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנותם וכי בניסיונותיהם לפגוע בבני הפלג היריב הם גילו נחישות, תחכום ושיטתיות. המדינה טענה כי מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח נדרש על מנת למנוע מהם לשוב ולנסות להשיג את מטרתם הקטלנית. עוד הוסיפה המדינה וציינה כי מארבי הירי שארגנו המשיבים בוצעו בנתיבי תחבורה מרכזיים בשעות היום ומהתנהגות זו עולה כי המשיבים מהווים סיכון לציבור כולו ולא רק לפלג היריב במשפחת אבו גאנם. ביחס לשניים מהמשיבים (סעיד ואוסמה) צוין גם כי קיים חשש להימלטות מן הדין שכן לאחר הארוע לא עלה בידי המשטרה לאתרם במשך כשלושה חודשים. 

           בית המשפט קיבל את הבקשות למעצר עד תום ההליכים ביחס לכל המשיבים. באשר לבדרן קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' אלון) כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו וכי מסוכנותו ביחס לפלג היריב וכן הסכנה שהוא מהווה במעשים בהם הוא מואשם ביחס לכלל הציבור מצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים. ערר שהגיש בדרן לבית משפט זה נדחה וכך גם בקשה לעיון חוזר שהגיש מאוחר יותר וערר נוסף לאחר שנדחתה בקשה זו. באשר לסעיד ואוסמה קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) כי גם נגדם קיימות ראיות לכאורה וכי המעשים בהם הם מואשמים משקפים מסוכנות המצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח. ערר שהגיש סעיד לבית משפט זה נדחה. יצוין כי מכיוון שבדרן נעצר כשלושה חודשים לפני סעיד ואוסמה הסתיימו תשעת חודשי מעצרו כבר בחודש אוגוסט ובית משפט זה נעתר לבקשה להארכת מעצרו שהוגשה מטעם המדינה. לסיכום, מבין ששת הנאשמים בפרשה, מצא בית המשפט כי ביחס לשלושת המשיבים בבקשות שבפניי מתקיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר ועל כן הורה על מעצרם עד לתום ההליכים. ביחס לבדרן מבוקשת עתה הארכת מעצר שניה וביחס לסעיד ואוסמה מדובר בהארכת מעצר ראשונה מעבר לתשעה חודשים.

           בבקשות שהוגשו מטעם המדינה ובדיון שנערך בפניי העלה בא כוח המדינה - עורך דין שאול כהן - טעמים דומים להארכת מעצרם של כל המשיבים. באשר לדרך בה התנהל המשפט צוין כי לאחר שאוחדו כתבי האישום ולאחר מספר דחיות בדיון החלה להשמע פרשת התביעה ועד כה נערכו 6 ישיבות בהן העידו כמחצית מעדי התביעה. בא כוח המדינה ציין כי עתה קבועים 7 מועדי הוכחות והוא העריך כי פרשת התביעה תסתיים בתוך 3 ישיבות. בנוסף חזר בא כוח המדינה על הטענות בדבר המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים אשר כולם, על פי הטענה, היו שותפים לתכנון ניסיונות ההתנקשות ולביצועם. בא כוח המדינה הדגיש את נחישותם של המשיבים בהשגת מטרתם והביע את חששו כי אם ישוחררו ממעצר הם ישובו לפעול להשגתה, תוך ביצוע מעשים המסכנים את כלל הציבור, בדומה למעשים שבגינם הם מואשמים. בתשובה לטענות המדינה טען בא כוח המשיבים - עורך דין ירום הלוי - כי אין מקום להארכת המעצר. טיעונו של בא כוח המשיבים חולק לשניים. בחלק הראשון טען בא כוח המשיבים כי התארכות תקופת המעצר אינה סבירה. לטענתו, משפטם של המשיבים לא יסתיים גם בתקופת הארכת המעצר המבוקשת שכן עד התביעה המרכזי - כמאל - טרם העיד וחקירתו הנגדית צפויה להיות ארוכה מאוד. כן הוסיף בא כוח המשיבים כי בפרשת ההגנה יעידו כל הנאשמים ומאחר שבאמתחתם טענות אליבי, יהיה צורך להעיד עדים נוספים. בא כוח המשיבים ציין גם כי ביחס לבדרן מדובר בהארכת מעצר שניה וכי העיכוב שחל בבירור משפטו בחודשים הראשונים מביא להארכת תקופת מעצרו אף יותר מאשר המשיבים האחרים. בנסיבות אלו, טען, אין מקום להארכת מעצר ביחס לכל המשיבים, וביתר שאת ביחס לבדרן. בחלקו השני של הטיעון העלה בא כוח המשיבים טענות בדבר הכרסום בראיות התביעה. לטענתו, הוכח ששני עדי התביעה המרכזיים שוחחו זה עם זה בזמן שאחד מהם היה בעיצומה של חקירתו הנגדית וכי ענין זה תומך בטענת המשיבים לפיה עדי התביעה תאמו ביניהם עדויות במטרה להפליל את המשיבים. בא כוח המשיבים ציין גם כי לאחרונה נחשפו מזכרים חסויים אשר מהם עולה כי ביום שבו ארע אחד הארועים המתוארים בכתב האישום סיפר כאמל שהיורים לא היו הנאשמים בתיק זה. לנוכח האמור לעיל טען בא כוח המשיבים כי יש לדחות את הבקשה להארכת מעצר ולחלופין טען כי יש להאריך את המעצר בחודש בלבד. לטענתו, בעוד כחודש, תתברר תמונת הראיות בצורה ברורה יותר ויהיה מקום לדון מחדש בהמשך מעצרם של המשיבים.

           לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ביחס לכל המשיבים. טענותיו של בא כוח המשיבים בענין כרסום חומר הראיות אין מקומן בהליך הנוכחי אלא בהליך של בקשה לעיון חוזר. אם סבור בא כוח המשיבים כי בנתונים שהציג יש כדי לכרסם בראיות לכאורה שהוצגו כנגד המשיבים הרי שעליו לפנות לבית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר בחומר הראיות. ככלל, בית משפט זה, בבוחנו בקשה להארכת מעצר, אינו בוחן מחדש את קיומן של ראיות לכאורה, אלא מתייחס למכלול הנסיבות הקשורות לניהול המשפט ולהתמשכות ההליכים אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם. נראה כי בא כוח המשיבים מאמין כי ההתפתחויות האחרונות בתיק יתגבשו בתקופה הקרובה לכדי כרסום ראייתי. לטענותיו אלה אין מקום בהליך הארכת המעצר; לכך יש להוסיף כי בשלב זה, אין הטענות שהעלה הסנגור מלמדות כשלעצמן על כרסום בחומר הראיות.

            באשר להליך עצמו הרי שנראה כי לאחר שהתחיל בכבדות קמעא עלה המשפט על מסלולו ובדיון שבפניי לא עלתה טענה כלשהי ביחס לקצב ניהולו. אכן, בתיק מעין זה, בו ישנם שישה נאשמים אשר מיוצגים על ידי שלושה סניגורים ניתן לצפות כי דיוני ההוכחות יתארכו אך נראה כי אין מנוס מכך. בנוסף לאמור לעיל יש לשקול את המסוכנות המשמעותית הנשקפת מהמשיבים. כאמור, המשיבים מואשמים בכך שתכננו וביצעו שני מארבי ירי על כמאל ובני משפחתו במטרה לרצחם. המארבים היו מתוכננים היטב ובארוע השני נפגעו כמאל והנוסעים עימו מהיריות שנורו לעברם. הארועים המתוארים עלולים היו להסתיים בצורה חמורה יותר, הן ביחס לכמאל והן ביחס לעוברי אורח שאינם קשורים לסכסוך. בנסיבות אלו, משמתקיים חשש ממשי כי שחרורם של המשיבים ייצור סיכון משמעותי לבני הפלג היריב ולציבור כולו, אין מנוס מהארכת מעצרם של כל המשיבים אשר לגביהם נקבע כי מתקיימות בעניינם ראיות לכאורה.

           אשר על כן, אני מורה בזאת כי מעצרו של בדרן יוארך ב-90 ימים נוספים מיום 26.11.04 וכי מעצרם של סעיד ואוסמה יוארך ב-90 ימים נוספים מיום 15.11.04, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1006/03 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ח' בכסלו התשס"ה (21.11.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש