ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת תמר נאות-פרי), מיום 11.3.08, לפיה דחה בימ"ש קמא את בקשת העורר לעיון בחומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "
החוק").
1. בכתב האישום, אשר במסגרתו הוגשה הבקשה בפני בימ"ש קמא, מואשם העורר בשלושה אישומים, המייחסים לו עבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים ובאישום אחד נוסף, בו מיוחסת לו עבירה של הפרת אמונים, בלבד, בשל כך, שבהיותו ראש ענף משפטים במזכירות בית הדין הרבני בחיפה, תפקיד אשר הפקיד בידיו, בין היתר, אחריות על פתיחת תיקי ירושה, תיקי גירושין ועוד, גביית אגרות, טיפול בבקשות וכדו', הציע העורר למתדיינים עזרה בזירור עניינם, בתמורה לשוחד כסף שישולם לו ושעל פי כתב האישום, אכן שולם לו.
2. לאחר שהתברר לבאי כוחו של המבקש, כי בנוגע למתרחש בביה"ד הרבני בחיפה, מתנהלת חקירה נוספת, אשר אחד מעדי המשיבה, הוא מר חנן חזן (להלן: "
חזן"), נחקר במסגרתה, פנו הם אל המאשימה בבקשה לקבל חומר חקירה זה ולאחר שנענו בשלילה, פנו בבקשה אל בימ"ש קמא.
3. לאחר שעיין בחומר החקירה הנוסף (האוצר 4 ארגזים, מלאים קלסרים עבי כרס), קבע בימ"ש קמא:
"
החקירה הנוספת מתייחסת לפרשות שונות, אשר
אין בינן לבין הפרשה בבסיס כתב האישום הנוכחי כל קשר וזאת
למעט
פרשה אחת, אשר עניינה דומה במקצת לפרשה דנן (פרשה אשר תכונה להלן: '
הפרשה הדומה'). עיון בחומר מלמד כי בכל הנוגע לאותה פרשה דומה, נגבו מספר הודעות מחזן וכי ייתכן והוא מעורב באופן זה או אחר באותה פרשה דומה."
(ההדגשות במקור).
כן קבע בימ"ש קמא, כי עיון בחומר החקירה המתייחס לפרשה הדומה הנ"ל, מעלה, כי היא
כשלעצמה, איננה רלבנטית לכתב האישום דנן, עד כדי שתוכל להחשב כחומר חקירה, בעניננו.
4. התכלית של סעיף 74(א) לחוק היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן והמבחן המגשים תכלית זו, הוא מבחן הנגיעה של החומר
לאישום. כל חומר הנוגע לאישום (גם אם נגיעה עקיפה ואף אם היא רק "ספק נגיעה"), הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו ובלבד שנראה כי קיים יסוד של ממש ולו להשערה או לתקווה שיהא בו כדי להשפיע על בירור האישום נגדו - בש"פ 4157/00 -
עופר נמרודי נ' מדינת ישראל . פ"ד נד(3), 625 ,עמ' 633-634.
המונח "חומר חקירה" פורש, איפוא, פירוש מרחיב ושיקול הדעת מה יועיל לסניגור, או במה מתוך החומר, אם בכלל, ירצה לעשות שימוש, נתון בידי הסניגור ולשיקול דעתו המקצועי - בש"פ 9322/99
מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 382-381. חומר החקירה הינו "גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה
של
האישום במשמע", אולם, מנגד - "אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר החקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית" - בג"ץ 233/85
אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 129 ,124.
ודוק: ככל שהמושג "חומר החקירה" מפורש באופן רחב, תמיד נדרש קשר כלשהו ולו קשר רפוף ורחוק, אל
האישום
בו מואשם הנאשם המבקש גילויו של חומר החקירה. אל האישום - ולא אל עד תביעה.
5. לפיכך, כאשר כנגד אחד מעדי התביעה מתנהלת חקירה בענין שאינו קשור לאישומים הנדונים בכתב האישום שהוגש כנגד מבקש הגילוי ואף אינו נמצא בפריפריה של כתב האישום, אין לומר שמדובר ב"חומר חקירה" במובן סעיף 74 לחוק.
הטענה, לפיה דרוש החומר לסנגורים המלומדים, לצורך בחינת מהימנות העד, לאו טענה היא, שכן אילו כך היה, היו זכאים הסניגורים לעיון בכל חומר חקירה המתנהלת כנגד כל עד,
בכל ענין ולא כך הוא. ללא קשר של החקירה האחרת את כתב האישום ולו קשר רחוק, אין לומר שמדובר בחומר חקירה.
6. עברתי בקפדנות על כל חומר החקירה ותמימת דעים אני עם קביעת בימ"ש קמא, לפיה, כל חומר החקירה (למעט החומר המכונה ע"י בימ"ש קמא "הפרשה הדומה" ולמעט חומר נוסף, אליו אתייחס, להלן), כלל וכלל איננו רלבנטי לאישומים המיוחסים לעורר.
מדובר, אמנם, בפרשיות הסובבות סביב התנהלות בית הדין הרבני, אולם אין בעובדה זו בלבד, כדי להביא לידי כך שהחומר שנאסף בפרשיות אלה, יהווה חומר חקירה לצורך הענין דנן.
עיון בחומר מעלה, כאמור, כי אכן מדובר בפרשיות אחרות לחלוטין, בהן מעורבים אנשים שאינם קשורים לענין דנן וכי אין בין חומר זה לבין האישומים בהם מואשם העורר, כל קשר.
לפיכך בהעדר קשר בין הפרשיות האחרות לבין הפרשיות נשוא כתב האישום דנן, אין לראות בחומר שנאסף לגביהן, משום חומר חקירה לענייננו, אף לא לשם תקיפת מהימנותו של העד חזן.
ראו, בענין זה, הפניותיה של כבוד השופטת נאות-פרי אל בש"פ 5425/01,
יאסין אל חק נ' מדינת
ישראל, פד"י נה' (5), 426 ו- ב"ש (חיפה) 1095/07 -
ג'ינו אביעד ואח' נ' מדינת
ישראל (2007).
יצויין, כי לגבי הודעה אחת, אשר נגבתה מחזן בנוגע לגב' ימית אלמליח אין מחלוקת, שכן היא המתלוננת בפרט האישום הראשון, אשר בכתב האישום ועותק ממנה העובר לב"כ העורר.
7. בימ"ש קמא הציב בפני המשיבה שתי אפשרויות: