1. המדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופט בן פיילס) מיום 27/04/06 בב"ש 1584/06, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
2. העורר ושותף אחר (להלן: "האחר") הועמדו לדין בבית משפט השלום בצפת בתיק פלילי 1301/06, ובו יוחסו להם עבירות של התפרצות בצוותא למגורים, וגניבה בצוותא. בנוסף יוחס לעורר בלבד עבירה של הפרה הוראה חוקית.
3. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של העורר והאחר עד תום ההליכים. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 06/04/06 קבע, כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות את העורר והאחר לעבירות המיוחסות, וכי בעניינם קיימת עילת מעצר, והורה על שחרורו של האחר מהמעצר ללא כל הגבלה על חירותו, אולם בעניינו של העורר, ולאחר קבלת תסקיר מעצר, הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך קביעה כי אין כל חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנותו של העורר.
4. באישום הראשון נטען, כי בתאריך 22/03/06 בסמוך לשעה 11:00, התפרצו העורר והאחר לבית מגורים המצוי בחצור (להלן: "הבית") בכוונה לגנוב, בכך שהעורר והאחר נסעו ברכב בו נהג העורר, אשר הוביל את האחר לבית, ובעוד העורר ממתין לאחר ומאבטח את אזור הפריצה, כדי להזהיר את האחר במידה ויפתיעו אותם, פתח האחר חלון בבית ונכנס לבית דרכו, האחר השליך פרטי רכוש בתוך שקית שנטל מהבית שכללו מכשירים אלקטרוניים, מצלמת וידאו וכדומה, לעבר העורר, והעורר הכניס את השקית לאוטו, אסף את האחר ושניהם נמלטו בנסיעה.
באישום הנוסף שיוחס לעורר בלבד, נטען כי בתאריך 24/03/06, ולאחר איתור ראיות אשר הובילו אל האחר, הגיעו שוטרים לביתו על מנת לעוצרו, ושם הם נתקלו בעורר, אשר שהה בטובא בניגוד להחלטת כב' השופט בן פיילס מיום 15/03/06, במסגרת תיק מעצר ימים מספר מ 6105/06, בה הורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאי שיתרחק מכפר טובא ולא יכנס אליו למשך 15 יום.
5. הן בהודעת הערר, והן בטיעוניו בפניי, הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה, שקושרות את העורר לעבירות המיוחסות, גם לא העלה כל טענות לעניין העדר קיומה של עילת מעצר, לכן מתייתר הדיון בטענות אלה.
6. א. ב"כ העורר הן בערר והן בטיעוניו בפניי, מיקד את עיקר טענותיו לחלופת מעצר. לטענתו, אין לעורר הרשעה בעבירת רכוש, ובעבירת הרכוש אשר ביצע העורר, בוצעה בשנת 2000, כאשר העורר היה קטין, ואף בגינה לא הורשע, וכי עברו של העורר אינו מכביד, ויש בכך כדי לאיין את חזקת המסוכנות. טען עוד, כי ההחלטה להרחיק את העורר מכפר טובא, עומדת בסתירה מהותית להחלטה קודמת שחייבה את העורר לשהות במעצר בית מלא בכפר טובא, וכי לא יוחסה לעורר הפרת הוראה חוקית להחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי בנצרת.
בנוסף, העלה טענות רבות כלפי תסקיר המעצר של שירות המבחן. לשיטתו התסקיר אינו אובייקטיבי, ואף נאמר בו כי תלוי ועומד נגד העורר מאסר על תנאי בר הפעלה, דבר שהינו בניגוד לרישום הפלילי של העורר. הוסיף, כי בית משפט קמא לא בחן את החלופה שהוצעה, ולא כל חלופת מעצר אחרת. מעבר לכך, טען כי בית משפט קמא הפלה בינו ובין האחר אשר שוחרר ללא כל מגבלה, על אף העובדה כי חלקו של האחר באירוע ההתפרצות, יותר גדול מחלקו של העורר.
ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר. בטיעוניו הפנה לעברו של העורר, לתסקיר המעצר השלילי, וכן לרשימת תיקי המב"דים בעבירות חמורות. הדגיש את העובדה, כי זו פעם שלישית שהעורר הפר את תנאי השחרור, ואם לא די בכך, העורר לא רק הפר תנאים, אלא הלך וביצע עבירות חדשות.
7. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט השלום, בתסקיר שירות המבחן, ובהרשעותיו הקודמות של העורר, נחה דעתי כי דינו של הערר להידחות, ואלה נימוקיי:
א. עיון בתסקיר המעצר שניתן בעניינו של העורר עולה, כי לעורר אין כל מקצוע, ובטרם מעצרו לא עבד. העורר ואביו הציעו לקצין המבחן את בית הוריו כחלופת מעצר, ולאחר שבחן שירות המבחן את החלופה, הגיע למסקנה, כי מאחר והעורר הסתבך בעבירות המיוחסות, בהיותו משוחרר בתנאי מעצר בית, ובמקביל מתנהלים נגדו תיקים פליליים, לכן התרשמותו של שירות המבחן כי החלופה המוצעת בבית הוריו, לא יכולה להציב גבולות ברורים בפניו. קצין המבחן התרשם מהעורר כאדם נגרר, בעל אישיות חלשה, הסובל מהזנחה רגשית וחומרית, וכי המדובר בבחור אשר נוטה לקחת סיכונים, ומתקשה להפעיל שיקול דעת בוגר ושליטה עצמית, דבר המצביע על רמת סיכון גבוהה לפריצת גבולות שוב, לאור זאת נמנע ממתן המלצה לשחרור העורר בחלופת מעצר.
לסיכום, המדובר בתסקיר מעצר שלילי, אשר נערך על ידי גורם מקצועי שהכיר את העורר כבר מחקירה קודמת משנת 2000, והמסקנות אליהם הגיעו קצין המבחן היו אובייקטיביות ומקצועיות, אשר נשענו על נתונים הידועים לו, ואינני רואה כל מקום להטיל כל דופי במקצועיותו של שירות המבחן. טענותיו של ב"כ העורר להעדר אובייקטיביות של התסקיר, אין בהן ממש והן נטענו באופן סתמי וללא כל ביסוס. העובדה כי תסקיר המעצר היה שלילי, אין בה כהוא זה כדי לפגום באמינות התסקיר.
ב. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של העורר מלמד, כי בהיות העורר קטין, ובשנת 2000, 2001 ביצע העורר עבירות של גניבה, היזק לרכוש במזיד, התפרצות לבית מגורים, וכן גניבת רכב, אולם בית משפט השלום לנוער הלך לקראת העורר ונמנע מלהרשיעו, ובתאריך 08/12/05 הורשע העורר בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית. זאת ועוד, נפתחו נגד העורר 19 תיקי מבד"ים, שכוללים עבירות שונות ומגוונות, לרבות עבירות אלימות, סמים וכן מספר רב של עבירות התפרצויות הדומות לעבירה המיוחסת לו, עבירות אלה לכאורה בוצעו בשנים 2002 - 2006, אומנם אלה הן תיקי מבד"ים בלבד, והעורר נהנה בשלב זה מחזקת החפות, עם זאת, קיומם של מספר רב של תיקים כאלה שעדיין פתוחים, ובחלקם מדובר בעבירות דומות לעבירה המיוחסת, מלמדת לכאורה על דפוס התנהגות עבריינית של העורר, אשר מתיישבת עם האמור בתסקיר של שירות המבחן.
ג. על פי האמור באישום השני, העורר גם הפר את החלטת בית משפט קמא, אשר החליט ביום 15/03/06 על שחרורו של העורר ממעצר בתנאי שיתרחק מהכפר טובא ולא יכנס אליו למשך 15 יום, והנה ביום 24/03/06 ותוך הפרת ההחלטה, נתפס העורר ע"י המשטרה כאשר שהה בכפר טובא. זאת ועוד, העורר ביצע את העבירה של התפרצות בלילה של יום 22/03/06, תוך הפרה גסה ומחוצפת להחלטת בית משפט זה במסגרת ב.ש. 3277/04 , על פיה שוחרר העורר למעצר בית מלא בבית הערב הייב אברהים מנסור בכפר טובא, ואם לא די בכך, הרי הוגש נגד העורר כתב אישום בת.פ. 1096/02 בית משפט זה. מעיון בתיק זה עולה, כי ביום 13/06/02 הורשע העורר על פי הודאתו בשלושה אישומים, שכללו 10 עבירות חמורות של הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע (מספר פעמים), התפרצות במטרה לבצע פשע, היזק בזדון, פריצה לרכב, שימוש ברכב ללא רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וגם שני מקרים של נסיון פריצה לרכב, וביום 26/12/02 נגזר דינו של העורר והוטל עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 20 חודש, וכן מאסר על תנאי של 24 חודשים למשך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו. לציין, כי משום מה עבירות אלה לא נכללו בגליון הרשעותיו הקודמות של העורר שהונחו בפניי. מאחר ולא ידוע לבית משפט זה מועד שחרורו של העורר על פי גזר הדין הנ"ל, לכן לא ניתן לקבוע בוודאות אם התנאי חל אם לאו, עם זאת, ובשל תקופת המאסר הארוכה שהוטלה על העורר, ונוכח העובדה כי העבירות המיוחסות לעורר בתיק נשוא הערר בוצעו בחודש מרץ 2003, ניתן להניח כי התנאי הנ"ל בר הפעלה, מכל מקום, אדגיש, כי קביעת קצין המבחן כי תלוי ועומד נגד העורר מאסר על תנאי בר הפעלה, לא הייתה מצוצה מהאצבע כטענת הסניגור המלומד, אלא נשענת על עובדות נכונות.
מעבר לאמור לעיל, מתנהל נגד העורר בבית משפט זה תיק פלילי מספר 1149/04, בו מיוחסות לעורר עבירות של החזקה ונשיאת נשק, הסגת גבול, והתפרצות לבניין וגניבה ממנו, ואף ביום 14/05/06 הוגשה בקשה לעיון חוזר, וזאת בשל הפרת החלטת בית משפט זה בב.ש. 3277/04 בית משפט זה מיום 14/11/04, על פיה כאמור הורה על שחרור העורר לחלופת מעצר בית מלא, בבית הערב הייב אברהים מנסור בכפר טובא, והדיון בבקשה זו קבוע ליום 18/05/06.
ב"כ העורר טען כאמור, לסתירות בין החלטות בתי המשפט, כאשר בהחלטה אחת שוחרר העורר למעצר בית מלא, בבית הערב הייב אבראהים מנסור מכפר טובא, ובהחלטה אחרת שוחרר העורר ממעצר, בתנאי שיתרחק מכפר טובא ולא יכנס אליו למשך 15 יום. טענה זו אינה רלוונטית לענייננו, מאחר ועל פי שתי ההחלטות, העורר הפר את תנאי השחרור, כאשר בפעם האחת נתפס כנטען באישום השני, כאשר שהה בביתו של האחר, ובפעם אחרת ביצע את העבירות באישום הראשון, בניגוד להחלטת בית משפט זה במסגרת ב.ש. 3277/04. אציין עוד, כי גם אם בכתב האישום יוחסה לעורר הפרה אחת של החלטת בית המשפט, ניתן להתייחס להפרה הנוספת על מנת להצביע על אופיו של העורר, ועל הפרות חוזרת ונשנות להחלטות בתי המשפט.
ד. הצטברותם של כלל הנימוקים לעיל מלמדת, כי בפנינו אדם אשר אינו ראוי לאימון של בית המשפט, לעורר ניתנו מספר של הזדמנויות על מנת להניאו מדרך הפשע, ובמקום שהעורר יעריך זאת ויכבד את האימון שניתן לו, הוא הפר את החלטות בית המשפט באופן סידרתי, ולהדגיש, כי המדובר בהפרות גסות ובוטות להחלטות בית המשפט, העורר לא הסתפק בהפרה קלה, אלא הלך וביצע עבירות דומות לעבירות המיוחסות. אדם כזה הינו מסוכן ואין כל חלופה שיש בה כדי להפיג את מסוכנותו.
ה. באשר לטענה של הפליה בין העורר לבין האחר, כאשר בית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ואילו האחר שוחרר ללא כל מגבלה. אין בידיי לקבל טענה זו. אכן חלקו של האחר בעבירת ההתפרצות יותר גדול מחלקו של העורר, ובית משפט קמא שגה כאשר קבע כי העורר הוא שפרץ לתוך הדירה, יחד עם זאת, נסיבותיו של השותף האחר שונות לחלוטין מנסיבותיו של העורר שלפנינו, השותף האחר שהוא כיום בן 30 שנה, צבר עד כה אך ורק שתי הרשעות שבוצעו בשנת 1999, 2001 בגין עבירות של נסיון להצתה, היזק לרכוש במזיד, תקיפה והחזקת אגרופן והחזקת סם לצריכה עצמית, ותלויים ועומדים נגדו רק 4 תיקי מבד"ים בגין עבירות אלימות, סמים וגניבה, בנוסף האחר לא הפר אף פעם החלטה של בית המשפט, להבדיל מהעורר שלפנינו, שיש לו עבר פלילי מכביד, ונפתחו נגדו תיקי מבד"ים מרובים, מעבר להפרות החוזרות ונשנות של החלטות בתי המשפט. כל אלה מלמדים על מסוכנותו, לאור זאת בית משפט קמא, ובצדק, איבחן את עניינו של העורר מעניינו של האחר.
8. סוף דבר, עניינו של העורר שונה בתכלית מעניינו של האחר, העורר שלפנינו מסוכן לציבור ולא ניתן לסמוך עליו וליתן בו אימון, לכן אין כל חלופה שיש בה כדי להפחית ממסוכנותו.
9. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה דחיית הערר.