החלטה בתיק בשא 12523/08

א.         ביום 7.8.08 הגיש ב"כ התובע בקשה לאשר הגשת חוות דעת של מומחה תעבורה מטעם התובע, זאת לאחר שמטעם הנתבעת הומצאה חוות דעת בתחום התעבורה על ידי המהנדס מר גדי וייסמן מטעם הנתבעת.

לטענת ב"כ התובע השאלה בה דנה חוות דעתו של מר וייסמן התעוררה לראשונה על ידי ב"כ הנתבעת במהלך חקירתו הנגדית של התובע.

עוד נטען שהתובע התייעץ עם מומחה תעבורה ולטענתו ניתן לתקוף את חוות דעתו של המהנדס מר וייסמן במספר מישורים.

לסיכום מבקש ב"כ התובע לאפשר לו להגיש חוות דעת נגדית לזו של מר גדי וייסמן על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע לתמוך בסבירות נסיבות התאונה.

עד כאן תמצית טענות ב"כ התובע.

ב.         בתגובתו מיום 20.8.08 מתנגד ב"כ הנתבעת לבקשה זו ומציין שבהחלטת בית המשפט מיום 6.2.08 נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, לרבות חוות דעת, כשעל התובע היה להגיש את תצהירי העדות הראשית וחוות הדעת מטעמו עד 20.4.08, והנתבעת 60 יום לאחר מכן.

בתאריכים 6.7.08 ו-15.7.08 התקיימו ישיבות הוכחות בתיק זה ובהן נחקרו עדי התביעה והתובע עצמו נחקר במשך שתי ישיבות הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

מוסיף ב"כ הנתבעת שהתובע ידע כי בתיק זה קיימות פלוגתאות ביחס לנסיבות התאונה עוד לפני חקירתו בבית המשפט, אך רק כעת, לאחר שקו ההגנה של הנתבעת נחשף, מבקש הוא לצרף ראיה נוספת וזאת כדי לערוך "מקצה שיפורים" בניגוד לדין.

ב"כ הנתבעת מציין כי הנתבעת מתנגדת נחרצות להגשת חוות הדעת הנוספת מטעם התובע, זאת לאחר שכבר החלה שמיעת הראיות, והיא מתנגדת לכל נסיון נוסף של התובע לערוך "מקצה שיפורים" בהגשת ראיותיו.

לטענת הנתבעת, הבאת ראיות וצירוף תצהירי עדות ראשית לאחר חלוף המועד שנקבע לכך על ידי בית המשפט, לא כל שכן לאחר שהובאו כל ראיות הצד שכנגד, ולאחר שהחלה להישמע פרשת התביעה, פוגעת באופן ממשי בניהול הליך משפטי תקין ובקו הגנתה של הנתבעת בתיק זה.

מוסיף ב"כ הנתבעת שכשם שסידרי הדין אינם "מיטת סדום" כך גם אינם בגדר "אות מתה" ולכן אין להתיר הגשתה של חוות הדעת נשוא הבקשה בשלב הנוכחי שבו כבר החלה שמיעת הראיות בתיק זה.

עד כאן תמצית טענות הנתבעת.

ג.          לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים הגעתי למסקנה לפיה יש לאפשר הגשת חוות הדעת של מומחה התעבורה שהתובע עותר להגשתה.

ראוי לזכור ששמיעת עדויות התביעה טרם הסתיימה, וממילא תהא לנתבעת אפשרות הולמת להגיב כראוי ולהתייחס בבוא העת לחוות הדעת של מומחה התעבורה שהתובע מבקש להגישה.

אין כל ספק בכך שעל בית המשפט להקפיד על סדרי הדין על מנת שהדיון בתיק יתקדם באופן ראוי, יחד עם זאת על בית המשפט גם לאפשר בירור ממצה של  השאלות השנויות באמת במחלוקת, וכפי שכתב כב' השופט צ. ברנזון ז"ל ב-ע"א 189/66 ששון נ. "קדמה", פ"ד כ' (3) 477, בעמ' 479, אות השוליים ב' עד אות השוליים ו':

"במצב זה של הענין, כשהנתבע טרם התחיל בהבאת הוכחותיו, הרשאת העדתו של עד נוסף מטעם התובע - על-אף הודעתו הקודמת שסיים את פרשת הוכחותיו - אינה משבשת דבר בסדר-הדין התקין. ייתכן, כי באופן פורמלי יש צורך בהרשאת בית-המשפט - אינני בטוח גם בזאת. אבל באופן מעשי הרי זה גמר הבאת עדויות התובע, אשר עד שלא התחיל הנתבע בפרשת הוכחותיו הוא, היא נתונה בדרך כלל לרצונו ולשיקולו של התובע. לכן, הרשאה כזאת - כשהיא דרושה - צריכה להינתן על-ידי בית-המשפט כדבר מובן מאליו, אלא אם ישנן נסיבות מיוחדות כבדות משקל ביותר המצדיקות סטיה מהשיגרה. "בית-המשפט הישראלי - ובצדק - אינו מקשה ערפו או מכביד לבו כלפי בעל-דין הבא 'לשבש' את סדרי-הדין התקינים על-ידי הבאת ראיות נוספות מחוץ (הדגשה שלי) למסגרת הפרשה שנסתיימה על-ידו":נ ע"א 507/64, פד"י, כרך יט (4), ע' 337, 339, [1]. על אחת כמה וכמה, שבית-המשפט לא יכביד את אכפו על בעל-דין המבקש להביא ראיה נוספת לפני שיריבו החל בפרש שלו. בהרשאה כזאת אין אף צל של "שיבוש" בסדרי-הדין התקינים.

 הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית.

 אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין....."

על יסוד האמור לעיל, אני נעתר למבוקש ומתיר הגשת חוות דעתו של מומחה התעבורה מטעם התובע.