בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן ע"י כבוד השופט צרפתי ביום 7.11.04 אשר הורה על מחיקת התביעה בשל אי התייצבות התובעת (היא המבקשת שלפנינו) לדיון. לחילופין, מבקשת המבקשת, הארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט קמא בבקשה לביטול פסק הדין, אשר דוחה את הבקשה.
א. טענות המבקשת
1. המבקשת בבקשתה, נסמכת על טיעון אחד ויחיד והוא, כי ביום 15.03.05, בטרם חלפו המועדים הקבועים בחוק להגשת הערעור על פסק הדין, או לחילופין בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט קמא, ניתן כנגד המבקשת צו להקפאת הליכים על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת תיק פש"ר 6093/05.
2. נוכח הקפאת ההליכים, כך לטענת המבקשת, יש לקבל את אישור בית המשפט המחוזי בבאר שבע להגשת ערעור או בקשת רשות לערער. אישור כזה טרם נתבקש.
3. המבקשת מתעתדת לפנות אל בית המשפט המחוזי בבאר שבע לקבלת האישור, לאחר יום ה-23.03.05 שאז יוחלט האם להאריך את צו הקפאת ההליכים אם לאו. אשר על כן, טוענת המבקשת, כי לא יהיה בידה להגיש בין ערעור על פסק הדין ובין בקשת רשות ערעור על החלטה, במועדים הקבועים לכך בחוק.
ב. טענות המשיבים 1+2
4. המשיבים טוענים, כי דין הבקשה להידחות וזאת ממספר נימוקים, אשר ראש וראשון הינו העובדה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, ואי צירוף תצהיר לבקשה, מהווה פגם היורד לשורש העניין.
5. טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא, כי המבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים להארכת המועדים, כנדרש על פי תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המשיבים גורסים, כי צו הקפאת ההליכים שניתן כנגד המבקשת, אין בו כדי להוות טעם מיוחד וזאת בשל העובדה כי המבקשת ידעה מבעוד מועד על הישיבה הקבועה ל-15.03.05 אשר בסיומה צפוי להינתן צו כנ"ל, ועל כן היה עליה להיערך בהתאם ולהקדים להגיש את הערעור או את בקשת רשות הערעור. לחילופין, היה על המבקשת לבקש את אישור בית המשפט המחוזי בבאר שבע כבר במועד מתן הצו על ידו. משישבה המבקשת בחוסר מעש, אין מתן הצו להקפאת הליכים יכול לשמש לה "טעם מיוחד".
6. טענה נוספת שבפי המשיבים הינה, כי בפסק הדין קמא, נמחקה תביעת המבקשת, ועל כן עומדת לה האופציה להגיש תביעתה פעם נוספת. תחת זאת, בוחרת המבקשת, כך לטענת המשיבים, לגרור אותם להליכים ארוכים, דבר המעיד על העדר נקיון כפיים.
ג. דיון
7. צודק ב"כ המשיבים בטענתו, כי המבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר וכי עובדה זו לבדה מהווה טעם לדחייתה. יפים לעניין זה דבריו של ד"ר זוסמן בסיפרו
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 בעמ' 898 לפיהם, בקשה להארכת מועד צריך שתהיה נתמכת בתצהיר, בו על המבקש לפרט על שום מה איחר מן המועד, ומה טעם משמש לו הצדק לכך. המבקש להראות טעם מיוחד, אינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר, ישיג הארכת מועד. מכך למדים אנו, שאם טענה סתמית בתצהיר תביא לדחיית הבקשה, הרי שמקל וחומר כאשר הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כלל- דינה להידחות.
8. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת :
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר..., רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שירשמו."
ואומר על כך ד"ר זוסמן בספרו (
שם בעמ' 889) :
"המועדים להגשת ערעור לפי תקנות 397 ו-398, להגשת בקשת רשות לערער לפי תקנה 399 לבקשת ביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד לפי תקנה 201..., קבועים כולם בחיקוק, ואין להאריכם ללא טעם מיוחד, כאמור בסיפא של תקנה 528."
9. מקבל אני את טענת ב"כ המשיבים, כי מתן צו הקפאת ההליכים כנגד המבקשת, אין בו, בנסיבות שלפנינו, כדי להוות טעם מיוחד כנדרש בתקנות.
על פי ההלכה הפסוקה, "טעם מיוחד" להארכת מועד, הקבוע בחיקוק, צריך שיהא תוצאה של מצב או תנאים חיצוניים, אשר אינם קשורים במבקש. מאידך, כאשר הטעמים המועלים קשורים בבעל הדין או בעורך דינו, לא יראה בהם בית המשפט, ככאלה המצדיקים הארכת מועד. ראה ע"א 7533/03
כבהא נ' בן שלוש, פדאור (לא פורסם) 03(7) 838, והאסמכתאות שהובאו שם.
במקרה דידן, חזקה על המבקשת כי ידעה מהו פרק הזמן העומד לרשותה לצורך פניה לערכאת הערעור, ואף על פי כן, לא טרחה להזדרז ולהגיש הערעור או בקשת הרשות לערער במסגרת הזמן שנקבעה לכך בחוק, ואף לא מיהרה לבקש אישור בית המשפט המחוזי בבאר שבע להגשת הערעור, במועד בו הוצא כנגדה צו הקפאת ההליכים. תחת זאת, בחרה המבקשת לנצל את מלוא הזמן שקבוע בחוק להגשת ערעור או בקשת רשות לערער, ואחר כך לפנות אל בית משפט זה בבקשה להארכת מועד ולהסתתר מאחורי הליך הקפאת ההליכים כנגדה. יש לזכור כי הליך הקפאת ההליכים הינו הליך שננקט ביוזמתה של המבקשת.
לא זו בלבד כי התנהלות זו של המבקשת לא יכולה לשמש לה עתה טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, אלא שהיא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
10. אמנם, כבר לפני קרוב לארבעה עשורים קבע בית המשפט העליון בע"א 189/66
ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477, בעמ' 479 :
"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. אין להעלות את האסקופה לדרגת מטרה. העיניים צריכות להישאר נשואות תמיד אל המטרה היחידה של כל משפט והיא עשיית משפט צדק בין הצדדים על יסוד ברור הוגן והולם של גוף העניינים האמיתיים השנויים במחלוקת ביניהם."
יחד עם זאת, איני סבור כי במקרה דנן יגרם נזק למבקשת, שכן בית משפט קמא מחק את תביעתה. על כן, לא נחסמה בפניה הדרך להגישה פעם נוספת.