1. התנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי המבקשים אסאדי יאסר ואסאדי עמאד.
2. בתמיכה להתנגדות הוגש תצהירו של המבקש עמאד אסאדי, שהינו עורך דין במקצועו (תצהירו של אסאדי יאסר הפנה לתצהירו של מר עמאד אסאדי).
3. התקיים דיון, המבקש לא נחקר על התצהיר והצדדים ביקשו ליתן החלטה על סמך החומר שלפני.
4. כידוע, על פי דיני השטרות ודיני ההוצאה לפועל, דינו של שטר, המוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, כדין פסק דין (ראה סעיף 81א
לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967, להלן -
חוק ההוצל"פ). מושך השטר רשאי להגיש בקשה להתנגדות לביצוע השטר והבקשה מועברת לבית המשפט (ראה סעיף 81א(ג) לחוק ההוצל"פ).
בשלב זה הופך ההליך להליך של תביעה בסדר דין מקוצר כאשר ההתנגדות דינה כדין בקשת רשות להתגונן (ראה שם).
כמו בהליך סדר דין מקוצר ודיון בבקשת רשות להתגונן, גם בתביעה שיטרית והתנגדות לביצוע השטר קיימים שני שלבים במהלך הבירור המשפטי.
בשלב הראשון נדונה הבקשה למתן רשות להתגונן. בשלב זה
"די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה, אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו"
(א' גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 310). אם התקבלה הבקשה או ההתנגדות ונתנה הרשות להתגונן, עובר ההליך לבירור התביעה לגופה.
זהו השלב השני של הבירור המשפטי.
מאידך, אם במהלך השלב הראשון, הדיון בבקשה, מתברר כי המבקש אינו זכאי לקבל את הרשות להתגונן ואין הבקשה מראה אפילו "הגנה לכאורה", נדחית בקשתו והברור המשפטי מסתיים בשלבו הראשון ואינו ממשיך לשלב השני של בירור התביעה לגופה.
5. לשם שלמות התמונה, חשוב להעיר (על אף שאין לכך נגיעה של ממש לעניינו) כי על אף הזהות הקיימת בהליכים בדיון בהתנגדות לביצוע שטר ובבקשה להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר, קיים הבדל בתוצאה כאשר נדחית הבקשה בשלב הראשון. בעוד שכאשר נדחית התנגדות לביצוע שטר מהווה השטר פסק דין והתיק חוזר להמשך הליכים בלשכת ההוצאה לפועל, הרי שכאשר נדחית בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, אין ההחלטה מהווה פסק דין כשלעצמה אלא שהתובע זכאי לקבל פסק דין על פי תביעתו (על ההבדל בין שתי החלטות אלה ראה
ע"א 835/75 עלי ברוך נ' גדעון גולדפיז).
6. שניים הם סוגי המקרים בהם יקבע בית המשפט כי הגנתו של המבקש אינה מעלה אף לא "הגנה לכאורה" והוא לא יקבל את הרשות להתגונן בפני השטר או התביעה אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר. המקרה הראשון הוא כאשר מסיבות כאלה או אחרות, מתמוטטות טענות ההגנה של המבקש ומתברר כי אין בהן ממש. כך, כאשר מתברר, בעת החקירה הנגדית כי גרסתו העובדתית אין לה במה להיאחז והגנתו היא "הגנת בדים" (ראה ספרו של זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית , בעמוד 676) .
7. קיימת אפשרות כי המבקש לא יקבל רשות להתגונן גם כאשר גרסתו לא התמוטטה. כאשר מתברר כי גם אם יוכיח המבקש את טיעוניו שבבקשה אין בכך כדי להקנות לו רשות להתגונן, משום שהנימוקים עליהם מבסס המבקש את בקשתו אינם נכנסים בגדר המקרים המקנים רשות להתגונן מפני התביעה או השטר. זהו הסוג השני של המקרים בהם תדחה בקשת המבקש.
8. ההבדל בין שני סוגי המקרים הוא ברור; בעוד הסוג הראשון של המקרים הוא בתחום העובדתי הרי הסוג השני של המקרים הוא בתחום המשפטי. בשני סוגי המקרים התוצאה היא זהה, בקשתו של המבקש להתנגד לביצוע שטר או המבקש להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר, תדחה. הן במקרה בו גרסתו העובדתית כשלה והן במקרה בו טיעוניו אינם מגלים עילה משפטית להיעתר לבקשה. הגם שהתוצאה היא תוצאה זהה, קיים הבדל מהותי, בין מצב בו נדחית הבקשה לאחר שהתמוטטה גרסתו העובדתית של המבקש והגנתו התבררה כ"הגנת בדים", לבין מצב בו נדחית הבקשה שכן נימוקיה אינם נכנסים בגדר המקרים המקנים רשות להתגונן.
9.
מן הכלל אל הפרט:
טענות המבקשים בהתנגדות היא כי שטר החוב נשוא התיק הוא בגין שכירות דירה אשר שכרה חברת א. אריה תחזוקה ושירותים בע"מ (להלן: "החברה") מאת המשיב. נטען בתצהיר כי מטרת השכירות היתה לצורך מגורי עובדי החברה, וכי החברה שילמה דמי שכירות עבור חודשיים ראשונים מראש, אולם בחודש השלישי ביקש המבקש לנתק את החשמל והמים לדירה עקב שינוי ארגוני בחברה ופלישת עובדים נוספים לתוכה. נטען בתצהיר שהמשיב סירב בתוקף, וכך הביא את השכירות לתומה.
10. הא ותו לא.
11. שורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי המבקש חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מתבססת הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות (ראה ע"א 431/86, 424/86
נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מג (2) 362.
12. עיננו הרואות; התצהיר אינו מפורט, וכלל לא ברור מהי טענה ההגנה: לא ברור מהי תקופת השכירות, מהי התקופה בה שהו המבקשים (או מי מטעמם) במושכר, וכמה שילמו עבור השכירות;
המבקשים לא הצביעו על חובת המשיב לנתק את החשמל ואת המים בדירה או על אפשרות לסיים את השכירות במקרה בו יבוצע שינוי ארגוני בחברה או בכל מקרה בו תחפוץ בכך החברה. הסכם השכירות לא צורף, ולא נהיר כי המדובר בהפרה מצד המשיב.
13. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום ליתן רשות להגן, ואני דוחה את ההתנגדות.
14. למען השלמות יצויין שהוגשה בקשה להעברת דיון (בש"א 183299/05) לבית משפט השלום בעכו. במסגרת הדיון בעל-פה לא חזרו המבקשים על בקשתם זו והתקיים דיון לעיצומה של ההתנגדות, ומשכך רואים את המבקשים כאילו זנחו את הבקשה והתייתר הצורך במתן הכרעה בבקשה להעברת דיון.
15. המבקשים ישלמו, ביחד ולחוד, את הוצאות המבקש בסכום של 1,800 ש"ח + מע"מ.