לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על סידרת החלטות שניתנו על ידי כב' ראש לשכת ההוצאה לפועל בהרצליה (כב' הרשמת לימור רייך וכב' הרשמת שרון גלר אהרוני) בתיק 9-03-07412-26, שלטענת המבקשים, פגעו קשות בזכויותיהם הדיוניות והקנייניות.
בפתחה של בקשת הרשות לערער נטען, כי היא מוגשת "מחמת הזהירות" שכן חלק מטענות הערעור נוגעות לסעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), שההשגה עליו היא על דרך ערעור בזכות.
בהחלטתה של כב' השופטת שטופמן מיום 22/6/06, נדרשו המבקשים להסביר, בין היתר, את עניין הגשת בקשת רשות ערעור על מספר החלטות.
בתגובתם מיום 2/7/06 חזרו המבקשים, בצורה כזו או אחרת, על מהות טענותיהם בבקשה למתן רשות לערער עצמה, והוסיפו כי ככל שההחלטות הרלבנטיות מצריכות הגשת בקשת רשות לערער, מבוקשת הארכת מועד להגשתה, וכן מצורפים תצהירים כנדרש.
בהחלטתה מיום 3/7/06, קבעה כב' השופטת שטופמן, בין היתר, כי ככל שנדרשת הארכת מועד, יש להגיש בקשה כדין ועל המבקשים להודיע מהי עמדתם לעניין המשך הדיון. בהתאם לכך (ולאחר עיכוב מסויים שנבע מהעדר מסירה של ההחלטה, כנטען בבש"א 20373/06), ניתנה על ידי המבקשים הבהרה נוספת במסגרתה נטען כי ההיגיון מחייב הגשת בקשת רשות ערעור אחת, לגבי כל ההחלטות הרלבנטיות, על מנת למנוע מצב של הטרדת ערכאת הערעור על ידי הגשת בקשות חוזרות ונישנות.
במקביל, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, בהתבסס על שני נימוקים עיקריים-
א. המבקשים טענו כי הם סברו בתום לב כי קיימת להם זכות ערעור על ההחלטות השונות.
ב. אין אפשרות לדעת מהו המועד בו נשלחה החלטתה האחרונה של ראש ההוצל"פ למבקשים, ובהתאם לכך גם אין אפשרות לחשב את המועדים להגשת בקשת הרשות לערער.
המבקשים טענו, כי נימוקים אלה מגבשים "טעם מיוחד" להארכת מועד, כמשמעו בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
בתגובתם, טענו המשיבים כי לא קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, וכי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור גורפת על מכלול ההחלטות שניתנו על ידי ראש ההוצאה לפועל.
על פי סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, קיימים ארבעה סוגי החלטות של ראש ההוצאה לפועל, בגינן מוגש ערעור בזכות-
(א) טענת "פרעתי" הנטענת על פי סעיף 19 לחוק.
(ב) חיוב נאמן בתשלום החוב הפסוק, על פי סעיף 25 לחוק.
(ג) חיוב צד ג' בתשלום החוב הפסוק, על פי סעיף 48 לחוק.
(ד) חיוב כונס נכסים, על פי סעיף 58 לחוק, בפיצוי בגין נזק שגרם.
המכנה המשותף לארבעת מקרים אלה, הוא שבעת הדיון בהם מפעיל ראש ההוצאה לפועל שיקול דעת שיפוטי ומכריע בזכויות מהותיות של הצדדים.
במקרה בו מוקנית לבעל דין זכות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, אך הוא התעלם בטעות מזכותו זו והגיש בקשת רשות לערער, נקבע כי יש להתעלם מטעות פרוצדורלית זו, ולדון בערעור לגופו, שכן "המרובה מכיל גם את המועט" (ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, חלק ראשון, עמ' 84, 92).
בהתאם לתקנה 120(ב) ו-120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"), הערעור בגין כל אחת מארבעת סוגי החלטות אלה, יוגש בדרך המרצה תוך 15 ימים ממתן ההחלטה, ויצורף לה תצהיר לאימות העובדות.
השגה על כל החלטה אחרת שאינה נכללת בארבע קטגוריות אלה, טעונה מתן רשות ערעור מטעם ראש ההוצאה לפועל (תקנה 119(א) לתקנות ההוצאה לפועל), או מטעם ערכאת הערעור (תקנה 119(ד) לתקנות לתקנות ההוצאה לפועל), ובכל אחד מהמקרים, יוגש הערעור או בקשת רשות הערעור (בהתאמה) על דרך המרצה, תוך 15 ימים ממתן ההחלטה (תקנה 119(ב), תקנה 119(ג), תקנה 119(ה) ותקנה 120(ג)).