החלטה בתיק בשא 22873/05

בקשה למתן הוראות כך שבית המשפט יורה למשיבות להמשיך בהליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים בפני כב' הבורר עו"ד רון ברקמן, ולדחות את טענת המשיבות בדבר זניחת הבוררות על ידי המבקשת. הבקשה הוגשה בהמלצת הבורר, שלא הביע עמדתו בכל הנוגע למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, וציין כי הוא אינו רואה עצמו חופשי לקדם את הליכי הבוררות מבלי שמחלוקת זו תבוא על פתרונה.

עובדות

בין המבקשת למשיבה 1 נחתם הסכם ביום 8.8.1986 שעניינו אמצאה של מקור אינפרא אדום על ידי פרופ' שמואל יציב מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

המבקשת הינה בעלת הקניין הרוחני באמצאה ואחראית על השיווק והמסחור של אמצאות כגון זו אליהן מגיעים מדענים וחוקרים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בהתאם להסכם, התחייבה משיבה 1 לממן את המשך המחקר ולנצל את תוצאותיו לצורך פיתוח, ייצור ושיווק של המוצרים בארץ ובחו"ל. מדובר בזכויות נרחבות ובלעדיות שניתנו למשיבה 1 בתמורה להתחייבויותיה.

מטרתו של ההסכם הייתה להסדיר מערכת יחסים ארוכת טווח בין המבקשת לבין המשיבות שהיו אמורות להשתמש בקניין הרוחני בהתאם להתחייבויותיהם. במשך 17 שנים שילמו המשיבות למבקשת מעבר לסכום הקבוע עבור הזכות להשתמש בתוצאות המחקר, התחייבה משיבה 1 לשלם למבקשת בין 4% ל - 6.5% מהתקבולים  שתקבל עבור מכירת המנורות המשופרות על ידה.

כך פעלו הצדדים במשך כ- 17 שנים. מחיר המנורות באותה תקופה נע בין 17-30 דולר ארה"ב.

סעיף 22 להסכם קובע תניית בוררות לפיה באם יתגלעו סכסוכים וחילוקי דעות הנובעים מההסכם,  או מאחד מתנאיו, הם יוכרעו על ידי בורר יחיד שיבחר על דעת הצדדים.

משיבות 2-3 שהצטרפו לבוררות הינן חברת האם של המשיבה 1 וחברת בת נוספת. המשיבות כולן נסחרות בבורסה בשוויץ. משיבה 2 עוסקת בפיתוח מוצרים המאפשרים לבדוק רמת גז ומרכיבים אחרים של הנשימה ללא מגע, וזאת על בסיס האמצאה של פרופ' יציב, המהווה חלק מהותי ביותר במוצרים אלה.

בשנת 2003 הסכימו הצדדים להעביר לבוררות את כל המחלוקות ביניהם הנוגעות להסכם, בהתאם לסעיף 22 שבו, זאת לאחר שהמבקשת טענה כי היא זכאית לקבלת תמלוגים לא לפי מחירם של המנורות, כי אם לפי שוויו של מכשיר שאחד ממרכיביו הוא מנורה שפותחה על ידה. לצורך כך מונה עו"ד רון ברקמן כבורר (להלן: "הבורר"). ביום 30.6.2003 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה בעקבותיה נקבעו מועדים להגשת כתבי טענות מטעם הצדדים.

המבקשת טוענת כי במהלך גיבוש כתבי הטענות, התברר לה כי הנתונים המצויים בידיה חסרים, ולאחר שפנתה למשיבות לקבלת נתונים נוספים והן סירבו, החליטה המבקשת לשכור את שירותיו של יועץ כלכלי בינלאומי, המתמחה בקניין בינלאומי ובמתן חוות דעת בנוגע לסכסוכים הנוגעים לקביעת הבסיס לחישוב תמלוגים במקרה של שימוש בקניין רוחני. היועץ שנשכר שכר חברה נוספת שבדקה את המידע לגבי האמצאה, ועל יסוד המידע שנמסר וניתוחו ניתנה חוות דעתו של המומחה.  המבקשת יידעה את המשיבות על כך שהיא פועלת להשגת חוות דעת הנוגעת לתביעה אותה היא מתכוונת להגיש בהליך הבוררות. כל תהליך איתור המומחים והכנת חוות הדעת הסתיים רק בחודש יוני 2005. לאחר בדיקת חוות הדעת הודיעה המבקשת למשיבות כי על יסוד מסקנות חוות הדעת לא יהא מנוס מהמשך ההליכים. בהמשך להודעה זו מסרו המשיבות כי המבקשת זנחה את הליך הבוררות ואין להיזקק לו. באשר לחוות הדעת, הודיעו המשיבות כי היא נבדקת עניינית.

ביום 23.8.2005 פנתה המבקשת לבורר וביקשה לקבוע ישיבה מקדמית לצורך קביעת מועדים חדשים להגשת כתבי הטענות. במכתב זה ציינה המבקשת כי אין בסיס לטענת ה"זניחה" שהועלתה על ידי המשיבות. המשיבות לא הגיבו למסמך זה.

הבורר השיב לצדדים במסמך נושא תאריך 25.8.2005 כי הוא אינו רואה עצמו חופשי לקדם את הבוררות, כל עוד לא תיפתר המחלוקת בין הצדדים.

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי לא התכוונה לזנוח את הליך הבוררות. הדבר לא עלה ממעשיה והתנהגותה של המבקשת, זאת בין היתר בשל העובדה כי המבקשת יידעה את המשיבות באשר למעשיה במכתבים, אשר המשיבות לא טרחו להשיב עליהם.

המשיבות אף לא הגיבו למכתב שנשלח לבורר ואשר הבהיר בסעיף 7 כי המבקשת לא זנחה את הליך הבוררות וביקשה לקיים ישיבה מקדמית כדי לקבוע שוב סדר להגשת כתבי הטענות לבורר. המבקשת טוענת כי עצם התעלמות המשיבות מן המסמך מהווה מצג כאילו המשך הבוררות מקובל עליהן, ומשכך המבקשת המשיכה לפעול לגיבוש חוות הדעת ועל כן המשיבות מנועות מלטעון כי נזנח הליך הבוררות.

עוד טוענת המבקשת כי לו סברו המשיבות כי המבקשת זנחה את הליך הבוררות, מדוע לא פנו לבורר. כל טענה בשלב זה מהווה חוסר תום לב, ומשלא עשו דבר הן מנועות ומושתקות מלטעון כאילו נזנח ההליך.

טענות המשיבות

המשיבות טוענות כי הליך הבוררות פקע, תוך שהן מסתמכות על סעיף טו לתוספת לחוק הבוררות שקובעת כי על הבורר ליתן פסק בוררות תוך עד 6 חודשים מיום תחילת הבוררות, ואם לא הסתיים ההליך בפסק בורר או בחתימה על תנאי בוררות אחרים מן התנאים המקוריים - תם הליך הבוררות. טוענות המשיבות כי בין הצדדים נחתמה רק תניית הבוררות בהסכם משנת 86', ולא סוכמו כל תנאים אחרים לבוררות.

הגם שהבורר קצב מועד להגשת כתבי טענות לא פעלה המבקשת כדי להגיש את כתבי טענותיה, ואף לא הגישה כל בקשה להארכת מועד. טוענות המשיבות כי במעשיה אלו גרמה המבקשת לפקיעת הבוררות. יתרה מכך, נטען על ידי המשיבות כי רק במקרה, בדרך של חליפת מכתבים בין הצדדים לבוררות, שלא בענייני הבוררות, התברר למשיבות כי המבקשת מגבשת את תביעתה. בהחלטת הבורר נקבע כי קציבת המועדים להגשת כתבי הטענות נובעת מהסכמת הצדדים. המשיבות אף מתייחסות לעובדה כי המבקשת היא שפנתה במטרה לפתוח בהליך של בוררות ויזמה אותו, ומכאן שאין לקבל את הטענה שלא היה בידיה כל החומר הדרוש לה לגיבוש תביעתה. על אף טענת המבקשת לפיה המשיבות לא מסרו לה פרטים ונתונים, טוענות המשיבות כי המבקשת יכלה למצוא מזור לקשייה אם הליך הבוררות היה מתנהל כסדרו, שכן במסגרת ההליכים המקדמיים ניתן בידי המבקשת לנקוט בכלים דיוניים על מנת לקבל את המידע שחסר לה. המשיבות טוענות כי הליך הבוררות הינו הפורום היעיל, ואין לקבל את טענת המבקשת לפיה נאלצה לזנוח את הליך הבוררות לתקופה כה ארוכה רק לשם גילוי מידע.

עוד מבקשות המשיבות למחוק את משיבה 2 מן ההליך המתנהל בהיותה חברת האם של משיבה 1, ולא הייתה צד למערכת החוזית עם המבקשת ואינה חתומה על הסכם הבוררות ולמשכך תניית הבוררות אינה חלה עליה.

דיון: