1. בקשה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא המתנהלים כנגד המבקשים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים (תיק מס' 9-05-16361-03), עד למתן החלטה בהמרצת הפתיחה 4285/05, בה עתרו המבקשים להצהיר כי שטר המשכנתא בטל ומבוטל. כנגד המבקשים הוגשה בקשה למימוש משכנתא על ידי המשיב. הנכס נשוא הבקשה הינו דירת מגורים הידועה כגוש 30730 חלקה 5 תת חלקה 46 (להלן: "הנכס" או "הדירה") הרשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקש 1 ועליו רשומה משכנתא לטובת בנק טפחות (אשר מוזג בינתיים עם בנק המזרחי - המשיב) מיום 26.2.96.
טענות הצדדים
2. לטענת המבקשים, שטר המשכנתא אשר על פיו נרשמה משכנתא בלשכת רישום המקרקעין אינו תקף. אחיו של המבקש 1, אבישי בר אושר (להלן: "האח" או "אבישי") נקלע למצוקה כלכלית ונזקק להלוואה כספית. על מנת לעזור לאחיו, פנה המבקש 1 למשיב ונטל הלוואה בסך של 250,000 ש"ח על פי הסכם הלוואה מיום 19.8.94, אולם, בפועל, אחיו הוא שנשא בתשלום החזר החוב. אלא, שבדיעבד הסתבר למבקש 1 כי דירתו שועבדה לצורך הבטחת חוב זה בשטר משכנתא מיום 9.5.95, וזאת ללא ידיעתו וללא שנדרשה חתימתו. מבירור שערך המבקש 1 בלשכת רישום המקרקעין, התחוור לו כי שטר המשכנתא נחתם על ידי מאן דהוא על פי ייפוי כוח מיום 24.1.82 אשר אף הוא אינו חתום על ידו. ואם לא די בזאת, הרי אין זהות בין מספר הנכס המופיע בייפוי הכוח למספר הנכס כפי שהוא רשום בלשכת רישום המקרקעין. בעוד שייפוי הכוח ייפה, לכאורה, את כוחם של המורשים המצוינים בו, לבצע פעולות בנכס הידוע כגוש 30590 חלקה 331, הרי שעל פי נסח הרישום דירתו של המבקש 1 ידועה כגוש 30730 חלקה 5 תת חלקה 46. ואם לא די בזאת, הרי שגם המבקשת 2 אינה חתומה על שטר המשכנתא, מה גם שהמבקשים נישאו בשנת 1987 בעוד הדירה נרכשה בשנת 1982. לנוכח האמור, יש לדעת המבקשים לקבוע כי "לא נעשה דבר" ולקבוע כי שטר המשכנתא הוא void.
תמיהות נוספות עולות לנוכח אי התאמות בין התאריכים המופיעים על גבי שטר המשכנתא לאלה המופיעים בנסח הרישום. בעוד שעל גבי שטר המשכנתא מופיעה חותמת של לשכת רישום המקרקעין לפיה עסקת המקרקעין לעניין המשכנתא אושרה לרישום ביום 26.2.97, הרי שעל גבי נסח הרישום מופיע כי מועד העברת הזכויות בנכס למבקש 1 ומועד רישום המשכנתא הינו ב- 26.2.96. זאת ועוד, גם אם ייקבע על ידי בית המשפט כי שטר המשכנתא תקף, הרי שמחצית מזכויות הדירה שייכות למבקשת 2, אם מכוח הלכת השיתוף ואם מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973.
לגופו של עניין טוענים המבקשים כי למעשה הם אינם חייבים היום למשיב אף לא שקל אחד ובכל מקרה, חובם נמוך בהרבה מזה הנדרש על ידי המשיב. ריבית הפיגורים והריביות החריגות נגבו שלא כדין, והמבקשים מבקשים לבדוק אם לא נגבו ריביות גזל.
באשר לבקשה לעיכוב הליכים, הרי שבהיות הדירה "דירת מגורים" מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים. במידה ולא יעוכבו ההליכים ייגרם למבקשים נזק חסר תקנה. למבקשים סיכויים גבוהים כי בקשתם בהמרצת הפתיחה תתקבל, ובוודאי שאין היא קנטרנית. מנגד, ערכו של הנכס גבוה בהרבה מהחיוב הנטען וגם אם ערך הנכס יפחת בתקופה שבה יעוכבו ההליכים, עדיין ערכו יישאר גבוה בהרבה מהחיוב הנטען, וכך לא ייגרם כל נזק למשיב מעיכוב ההליכים.
3. מנגד טוען המשיב, כי בקשת המבקשים נגועה בחוסר תום לב, תוך הטעיית בית המשפט, ומשכך דינה להידחות על הסף. המשיב, מסכים עם טענות המבקשים לפיהן הן שטר המשכנתא והן ייפוי הכוח מיום 24.1.82 לא נחתמו על ידי מי מהמבקשים, אלא שהדבר נעשה כדין, בידיעתם ובהרשאתם של המבקשים.
בדיקה של המסמכים הרלוונטיים מעלה כי שטר המשכנתא נחתם בשם המבקש 1 על ידי עורך דין רמי ארטמן באמצעות ייפוי כוח נוטריוני. עורך דין ארטמן קיבל את ייפוי הכוח בהעברה מחברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ. חברת שיכון ופיתוח הפכה מיופת כוח של המבקש 1 על פי ייפוי כוח נוטריוני עליו חתם אחיו של המבקש 1 באמצעות ייפוי כוח נוטריוני כללי שהיה בידו מהמבקש 1. לתמיכת טענתו צירף המשיב את העתק ייפוי הכוח הנוטריוני מיום 24.1.82 לטובת שיכון ופיתוח בצירוף דף האישור הנוטריוני, אישורה בכתב של עורכת הדין מזרחי - אורון, אשר בפניה נחתמו הן ייפוי הכוח הנוטריוני של המבקש 1 לאחיו (מיום 21.1.82) והן ייפוי הכוח הנוטריוני של אחי המבקש 1 לחב' שיכון ופיתוח, דף מספר האישורים הנוטריוניים של עורכת הדין מזרחי - אורון וכתב ההעברה מחב' שיכון ופיתוח לעורך דין רמי ארטמן.
לטענת המשיב, המבקש רכש משיכון ופיתוח את הדירה. באותה העת נוהלו רישומי הזכויות והשעבודים בשיכון ופיתוח כחברה משכנת. כנהוג ברכישת דירה מחברה משכנת נדרש רוכש הזכויות לחתום על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר המייפה את כוחה של החברה המשכנת, בין היתר, לרשום את הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין ולרשום משכנתאות על זכויותיו בדירה. ביום 19.8.94, היום בו חתמו המבקשים על הסכם ההלוואה, נוהל רישום הזכויות והשעבודים אצל שיכון ופיתוח וטרם נרשמה הדירה בלשכת רישום המקרקעין. באותו היום, חתמו הן המבקש 1 והן המבקשת 2 על שטר משכון ועל הודעת משכון לפיהם הם ממשכנים את כל זכויותיהם בדירה לטובת המשיב. לאחר שניתן היה לרשום את הדירה בלשכת רישום המקרקעין נרשמו זכויות החכירה בדירה על שם המבקש 1 וכך גם המשכנתא, והכל באמצעות ייפוי הכוח שניתן על ידי אבישי בהרשאתו של המבקש 1. לאור האמור, הרי ששטר המשכנתא שריר וקיים ולטענות המבקשים בעניין אין כל שחר.
מכל מקום, גם אם ייקבע כי שטר המשכנתא בטל ומבוטל, רשאי המשיב להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל מכוח שטר המשכון והודעת המשכון שנחתמה על ידי המבקשים בעצמם. בכך גם יש, לדעת המשיב, לסתור את טענת המבקשת 2 לפיה היא לא הסכימה מעולם לשעבד את חלקה בדירה. יתרה מזו, סעיף 9(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967, קובע כי בהתממש זכות שמושכנה, חל המשכון על מה שניתן במימושה של הזכות. היינו, כיוון שהמבקשים משכנו את כל זכויותיהם החוזיות בעת שרכש המבקש 1 את הזכויות בדירה משיכון ופיתוח, הרי שבעת שמומשה הזכות החוזית בדירה והפכה לזכות חכירה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין, חל המשכון גם על הזכות הרשומה, וזאת גם אם לא היתה נרשמת המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין (ע"א (תל-אביב-יפו) 1192/97
שר מילר בן חרות נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 98 (1) 2647).
מעבר לכך, באשר לטענת המבקשים בדבר אי זהות בין פרטי הנכס הרשומים בייפוי הכוח לבין פרטי הנכס כפי שהם מופיעים בלשכת רישום המקרקעין, הרי שאלה נובעים מהליכי פרצלציה שנערכו לצורך רישומם של המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ובפנקס הבתים המשותפים. חב' שיכון ופיתוח אף העבירה ללשכת רישום המקרקעין מסמך רשמי ובו נקבע מפורשת כי הדירה בגוש 30590 חלקה/בית 331 דירה מס' 46, הפכה לאחר הליכי הפרצלציה לגוש 30730 חלקה 5 תת חלקה 46. באשר לטענת היעדר התאמה בתאריכים בין נסח הרישום לשטר המשכנתא, הרי שככל הנראה מקורה בטעות, ובכל מקרה, אין לה נפקות במקרה שלפנינו, שהרי, מטרת הרישום בלשכת רישום המקרקעין הינה להבטיח את זכויותיו של הנושה מול צד ג', סיטואציה אשר לא התעוררה במקרה שלפנינו.
באשר לטענת המבקשים בדבר היות מחצית מהזכויות בדירה שייכות למבקשת 2, הרי שלטענת המשיב, היות ובני הזוג נישאו בשנת 1987 ההסדר החל עליהם הוא ההסדר הקובע בחוק יחסי ממון, היינו, זכויות הצדדים הינן אובליגטוריות והן נדחות למועד פקיעת הנישואין. גם החלת חזקת השיתוף לא תועיל למבקשים, היות ומדובר בדירה שנרכשה על ידי המבקש 1 לפני הנישואין. ולמעלה מן הכל, גם אם נאמר כי זכותה של המבקשת 2 עומדת לה, הרי שבכל מקרה גוברת זכות המשכנתא של המשיב. ולמעלה מן הכל, חזקת השיתוף לה טוענת המבקשת 2 עומדת לחובתה גם בכל הנוגע לשיתוף בחובותיו של המבקש 1.
לגופו של עניין, אין חולק כי המבקש 1 או מי מטעמו הפסיקו בשלב מסוים לשלם את החוב, וסיבותיהם עימם, וכל חוב פיגורים מקנה למשיב סמכות להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי ולממש את המשכנתא לצורך פירעון יתרת ההלוואה כולה.
באשר לבקשה לעיכוב הליכי המימוש, הרי שכלל ידוע כי אין לעכב הליכי מימוש משכנתא בשל מחלוקת על גובה החוב. מעבר לכך, הרי שהדירה לגביה מתבקש המימוש אינה דירת מגוריהם של המבקשים ולכן האיזון לצורך מתן צו מניעה למימוש הליכי המשכנתא שונה לחלוטין. משכך ובהיות התביעה חסרת סיכוי, יש לדחות את בקשת המבקשים על הסף.
4. המבקש, בתגובתו לתגובת המשיב חוזר על טענותיו בדבר בטלות שטר המשכנתא. המבקש אינו חולק על קיומם של ייפוי הכוח להם טוען המשיב, אלא שלטענתו, טעות בידי המשיב היא כי ייפוי הכוח שניתן לחב' שיכון ופיתוח הינו ייפוי כוח בלתי חוזר. לטענת המבקש, כדי שיפוי כוח יהיה בלתי חוזר יש צורך שבעת מתן יפוי הכוח תהיה לצד השלישי או לשלוח עצמו זכות קיימת שלשם הבטחתה ניתן ייפוי הכוח. ואילו זכות מאוחרת שקמה לאחר מתן ההרשאה ואפילו היא תלויה בביצוע יפוי הכוח, לא תהפוך את ייפוי הכוח לבלתי חוזר. על פי סעיף 6 לחוק הגנת רכוש מופקד, תשכ"ה - 1964, לא תירשם בפנקס מקרקעין, או בכל פנקס אחר המתנהל על פי חיקוק, פעולה שתקפה תלוי ברישום, אם צד לפעולה מיוצג על ידי ממונה או על ידי מורשה על פי מינוי או הרשאה הניתנים לחזרה, ומיום המינוי או ההרשאה עברו עשר שנים, אלא אם הוגשה בכתב הסכמת הממנה או המרשה לפעולה ולא עברה שנה מיום מתן ההסכמה, או אם בית המשפט התיר את הרישום. משכך, והיות וייפוי הכוח ניתן בשנת 1982 והסכם ההלוואה נחתם ביום 19.8.94, היינו עברו 12 שנים, הרי שייפוי הכוח בטל, ומשכך גם שטר המשכנתא שנחתם מכוחו.
דיון
5. שיקולי בית המשפט והתנאים למתן סעדים זמניים קבועים בפרק כח' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. תקנה 362 קובעת כי בית המשפט רשאי לתת סעד זמני אם נתקיימו התנאים הבאים: קיומה של עילת תביעה וראיות מהימנות לכאורה. אם נתקיימו תנאים אלה, ובבוא בית המשפט להתייחס למתן הסעד הזמני, לסוג הסעד הזמני המתאים לנסיבות המקרה, להיקף הסעד ותנאיו, עליו להביא בחשבון בין השאר, את השיקולים של מאזן הנוחות ושיקולי יושר. מאזן הנוחות מוגדר בתקנה 362(ב)(1), ועל פיו בית המשפט יבחן את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. לבסוף קובעת תקנה 362(ב)(2) שיקולים נוספים אותם ייקח בית המשפט בחשבון, אלה הם שיקולי היושר במסגרתם ישאל בית המשפט עצמו, בין השאר, האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
לעניין קיומה של עילת תביעה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה, ונראה כי משוכה זו עברו המבקשים. אולם, לא ברור כי מתקיים התנאי השני בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה. המצג אותו ניסו המבקשים להציג לפיו כביכול ביום בהיר הם גילו כי נרשמה משכנתא על הנכס, התברר כלא נכון בעליל, וזאת בלשון המעטה. המבקשים הסתירו מבית המשפט את עובדת קיומם של ייפויי הכוח ואת עובדת קיומו של הסכם משכון, עובדות אשר להן משקל מכריע בשאלת תקפותו של הסכם המשכנתא, והם התייחסו לטענות אלה רק בדיעבד לאחר שאלה הועלו על ידי המשיבים בתגובתם. לא ברורה על מה נסמכת טענת המבקשים לפיה שטר המשכנתא בטל, וגם הטענה בדבר בטלותו של ייפוי הכוח לחברה המשכנת לא מעוגנת, על פניה, במציאות. ייפוי הכוח משנת 82' מרשה לחברת שיכון ופיתוח, בין היתר, לרשום את הזכויות על שמו של המבקש 1 בלשכת רישום המקרקעין, לכשיתאפשר הדבר ולרשום משכנתאות על זכויותיו בדירה. מטרת ייפוי הכוח היא, בין היתר, לאפשר רישום הזכויות אשר הן בבחינת זכויות חוזיות כל עוד לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, כזכויות קנייניות. כך לדוגמא במקרה שלפנינו, היות והדירה טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, לא ניתן לערוך הסכם משכנתא, במקרים שכאלה, נערך הסכם משכון, וכאשר הדבר אפשרי, נרשמות הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ואיתן גם המשכון, שהופך למשכנתא. טעו המבקשים בטענתם, לפיה הזכות בייפוי הכוח משנת 82' לחברת שיכון ופיתוח הינה הסכם ההלוואה ומשלא היה קיים במועד החתימה על ייפוי הכוח, אין מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר. הזכות בייפוי הכוח היתה הדירה, ומשהזכויות בה היו נתונות למבקש 1 במועד החתימה על ייפוי הכוח, מדובר לכאורה בייפוי כוח בלתי חוזר, וזאת מבלי לדון בטענה לגופה. גם טענות המבקשים בדבר אי התאמות בין שטר המשכנתא לנסח הרישום דינן להידחות. נראה כי השינוי במספר הגוש מקורו אכן בשנוי פרצלציה (ר' נספח יא' לתגובת המשיבה) וההבדל בתאריך רישום הזכות, הוא טעות שבתום לב. מכל מקום, טענות אלה דינן להידון בהליך העיקרי. למעלה מן הכל, והוא העיקר, גם אם תתקבל תביעת המבקשים, עדיין קיים שטר המשכון, עליו חתומים שני המבקשים והוא תקף, וככל שיש משמעות לעובדה שמדובר במשכון ולא במשכנתא, מדובר בנפקות כלפי צד ג' ולא כלפי הצדדים להסכם. מטעמים אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
למרות האמור, גם אם אניח לטובת המבקשים כי קיימות ראיות לכאורה, בחינת מאזן הנוחות ושיקולי היושר, אין בהם כדי להועיל להם. באשר למאזן הנוחות, הרי שהוא ייבחן בהתאם לסוג הסעד המתבקש. במקרה שלפנינו, מדובר בעיכוב ביצוע מימוש משכנתא, הליך אשר במהותו דומה לביצוע פסק דין (ר' למשל סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, הקובע כי משכנתאות רשומות על מקרקעין, יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט ויחולו עליהם הוראות החוק בשינויים המחויבים). בשקילת מאזן הנוחות לא מן הנמנע להקיש מההלכות בדבר עיכוב הליכי מימוש לצורך הגשת ערעור. בעניין זה נקבע כי מי שמבקש את עיכוב ביצועו של פסק הדין, עליו מוטל הנטל להראות כי בלא העיכוב יגרם לו נזק חמור ובלתי הפיך, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ד. בר-אופיר
"הוצאה לפועל הליכים והלכות" (חלק א', מהדורה שישית, אפריל 2005) (להלן: "בר-אופיר"), בעמ' 176). הצורך לממש נכסים לשם קיומו של חיוב כספי, איננו מהווה סיבה מספקת לעיכוב הביצוע. גם הצורך לממש נכס מקרקעין איננו מצדיק כשלעצמו, את עיכוב ביצועו של פסק הדין (ר' עא 3428/05
יהודה דוידיאן נ' תמר אביטן ועוד 38 אח', ניתן על ידי השופט עדיאל ביום 16.6.05 (פורסם באתר נבו)). רק בנסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת החורגת מן ההכבדה או הנזק הכרוכים בדרך כלל במכירת נכסים, יהיה בית המשפט מוכן לעכב ביצוע של חיוב כספי הכרוך במימוש נכסים (רע"א 4236/01
אלום דן תורג'מן בע"מ נ' כלבו אלומיניום בע"מ (מיום 24.12.01) (פורסם באתר נבו)). כך הוא הדבר, לדוגמה, כאשר ביצוע פסק -דין כספי עלול להוביל להתמוטטות כלכלית של החייב או למכירת נכס בעל חשיבות מיוחדת עבורו, כגון דירת מגוריו ומיטלטליה (ע"א 6647/98
מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג (1) 187). בכל מקרה, מי שמבקש שבית המשפט יענה לבקשה לעיכוב ביצוע מימוש הבטוחה לא די לו להוכיח כי מימוש הבטוחה יגרום לו נזק גדול או בלתי הפיך, אלא על בית המשפט להשתכנע גם בכך שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט בקיומו של תנאי זה על המבקש להוכיח כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השעבוד נשמר ערכו של הנכס ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד הנכס וכי יש יסוד איתן להאמין שיהיה די בנכס כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות הזוכה אם יידחה הערעור (
בר-אופיר, עמ' 172-173).