בית הדין הארצי לעבודה
בנימין יוסף
המבקש
1. קרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ
2. "דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
המשיבות
בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט- ליבנה
נציג עובדים מר יצחק הרפז, נציג מעבידים מר עמירם זמני
בשם המבקשת : עו"ד יוסף יעקבי
בשם המשיב : עו"ד איתמר בן גוזי
ה ח ל ט ה
השופט שמואל צור
1. בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המבקש לתשלום גמלת נכות מלאה על ידי המשיבה מס' 1 ולחילופין, להשלמת התשלומים להבטחת זכויות המבקש לקצבת נכות מלאה על ידי המשיבה מס' 2. השאלה המקדמית שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד לעניין הסמכות העניינית של בית הדין לדון בתביעה גופה.
2. בית הדין האזורי (השופטת שרה מאירי ונציג ציבור מר הכהן; עב 1748/03) קבע כי, אף שבנסיבות העניין אין לבית הדין סמכות עניינית, יש מקום לדון בתביעה גופה וזאת לאור השלב המתקדם של ההליכים, לאחר שהתקיימו מספר ישיבות הוכחות, הוגשו ראיות, הוכרעו שאלות הביניים ובהתחשב בכך שהתיק נשמע במשותף עם סכסוך אחר בו הגיעו הצדדים לפשרה.
לגופו של עניין, דחה בית הדין האזורי את תביעת המבקש וקבע כי, לאור מעמדו הכפול כגמלאי וכבעל מניות באגודה השיתופית, עליו לבחור באחד משני המסלולים האפשריים לתשלום זכויותיו מהמשיבות: מסלול פדיון המניה וקבלת סכומי הריבית או לחילופין מסלול הגמלאים.
3. בין הצדדים התנהלה התכתבות בעניין מימוש פסק הדין, אך זו לא נשאה פרי. נוכח זאת הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין ובמקביל הגישו המשיבות בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בהחלטה מיום 27.11.06, קבע בית הדין האזורי כי על המבקש לפעול כמתחייב מפסק הדין תוך 7 ימים, ואם לאו - ייראה כאילו בחר במסלול הראשון, זאת על מנת להימנע מכפייתו במאסר או בקנס (בש"א 9363/06). בהחלטה מיום 15.11.06, דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקש להארכת המועד לביצוע פסק הדין ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בפנינו.
4. המבקש טוען כי בעקבות פסק הדין הוא פנה למשיבות לשם בירור הנתונים הרלבנטיים הנוגעים למסלולים השונים לצורך גיבוש החלטתו, אולם המשיבות סירבו להשיב. המבקש מוסיף וטוען כי למשיבות לא ייגרם נזק אם יוארך המועד להגשת הודעה על בחירתו באחד משני המסלולים האפשריים לתשלום זכויותיו עד לבירור הערעור גופו. לטענתו, דחיית המועד תיתן בידיו פרק זמן נוסף להבין את הנתונים הנוגעים למסלולים שונים, לברר את השלכות המס הנוגעות לבחירה בין המסלולים ולאפשר לו הכרעה שקולה.
5. המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, המבקש לא פנה לבית הדין האזורי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בהתאם לתקנות סדר הדין ועל כן בית הדין הארצי נעדר סמכות עניינית לדון בה. לגופם של דברים, טוענות המשיבות כי המבקש לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשה, לא הראה כי סיכויי הערעור טובים ולא טען כי אם יבוצע פסק הדין ויתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בנסיבות אלה, כך טוענות המשיבות, לא רק שמאזן הנוחות נוטה לטובתן, אלא שלאור המבוקש בבקשה לא יגרם למבקש כל נזק אם תידחה בקשתו והערעור יתקבל. המשיבות מוסיפות וטוענות כי סיכויי הערעור קלושים, שכן רוב הערעור סובב כלפי קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.
6. על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור טובים והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי אם לא יעוכב הביצוע ויתקבל הערעור, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שייקשה עליו השבת המצב לקדמותו (בש"א 2966/96
עטיה - עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1), 668; ע"א 3191/99
בראשי ואח'- ויינשטיין, תק-על 99(2), 507).