1. מונחת לפנינו בקשת הנתבעת 1 (להלן:
האגודה) למשלוח הודעת צד ג' למדינה, היא הנתבעת 2.
הרקע לבקשה
2. התובעת הגישה כנגד האגודה והמדינה תביעה לתשלום הפרשי שכר, לרבות בגין הפרשות בחסר לקרן פנסיה, קרן תגמולים ופיצוי בגין עגמת נפש. לטענת התובעת החל מחודש 11/2003 הופחת שכרה החודשי ב - 3000 ש"ח בשל רכב שהועמד לרשותה וזאת שלא כדין. בדומה, החל מיום 1.9.2009 הופחת שכרה ב - 2463 ש"ח נוספים בטענה כי אלו הוראות החשב הכללי. או אז נאלצה להתפטר בדין מפוטרת.
3. כפי העולה מכתב התביעה התובעת הועסקה במשרד הבריאות משך 15 שנה, מתוכם כ - 7 שנים בהעסקה המכונה "קוסט פלוס" באמצעות האגודה. לטענת התובעת המעבר לעבודה באמצעות האגודה נעשה לבקשת משרד הבריאות כאשר משרד הבריאות המשיך לפקח על העסקתה וליתן הנחיות שונות בעניין שכרה ותנאי העסקתה. לטענת התובעת האגודה ומשרד הבריאות הם מעסיקיה במשותף ויש לחייבם בתשלומים הנתבעים.
4. בכתב ההגנה שהגישה המדינה כפרה היא, בין היתר, בקיומם של יחסי עבדה בינה לבין התובעת וטענה כי אין לראותה כעובדת מדינה אלא כעובדת האגודה. על כן את תביעותיה עליה להפנות כנגד האגודה בלבד. האגודה מצדה טענה כי הנה "מעסיקה פורמאלית" המספקת עובדים למשרד הבריאות המשמש כמעסיקם בפועל. כך על פי שיטת ה"קוסט פלוס", האגודה מקבלת תקורה באחוזים מגובה עלות העסקת העובד הנקבעת על ידי משרד הבריאות, אשר מצדו כפוף להנחיות החשב הכללי. כן נטען שמאחר והמחלוקת בהליך נוגעת לפרשנות הוראות החשב הכללי הרי שלא קמה עילה בת תביעה כנגד האגודה ומכל מקום, ככל שיקבע כי התובעת זכאית לסעדים הנתבעים על ידה או לחלקם הרי שיש לחייב בתשלומם את המדינה.
5. בנסיבות אלה הגישה האגודה את הבקשה דנא למשלוח הודעת צד ג' למדינה בטענה העיקרית שככל שתביעתה של התובעת תתקבל תהא האגודה זכאית לשיפוי, פיצוי או השתתפות מאת משרד הבריאות. זאת נוכח ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 19.7.1998 הקובע, בין היתר, כי
"תמורת אספקת עובדים לביצוע העבודות...ישלם המזמין את סך הכל של דמי השכר, דמי השרות הנקוב בסעיף...".
לשון אחרת, קבלת התביעה תוביל להעלאת "דמי השכר" של העובדת ולפיכך לחוב של משרד הבריאות לאגודה בגובה העלייה בשכר בתוספת דמי שירות מתאימים.
6. התובעת הודיעה כי אינה מתנגדת לכך שהאגודה תשלח הודעה צד ג' למדינה והוסיפה שאין בהסכמתה זו משום הסכמה לטענות בגוף הבקשה.
7. המדינה מצדה הודיעה כי הינה מתנגדת לבקשה נחרצות. לטעמה יחסיה עם האגודה נובעים מהתקשרות חוזית הסכמית מכוח מכרז - התקשרות שאינה באה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין. מאחר ותנאי למשלוח הודעת צד ג' על פי ההלכה הפסוקה הוא שאילו הוגשה התביעה בנפרד היא הייתה מצויה בסמכותו של בית הדין, הרי שדין הבקשה דחייה. כן נטען שנוכח צירופה של המדינה כנתבעת אף אין צורך במשלוח ההודעה. מוסיפה המדינה כי עצם דרישת השיפוי מצד האגודה נגועה בחוסר תום לב ואף מטעם זה דין הבקשה דחייה. עוד נטען שבהסכם בין הצדדים הצהירה האגודה על ניתוק מוחלט של היחסים בין המדינה לעובדי האגודה. כן הצהירה האגודה כי תשפה את המדינה על כל תביעה שתוגש נגדה ושבמסגרתה תחויב המדינה בתשלום כלשהו.
8. בתשובה לתגובת המדינה טענה האגודה, בין היתר, כי על אף שהיחסים בינה לבין המדינה אכן אינם יחסי עובד מעביד הרי שהסוגיה השנויה במחלוקת ראויה להתברר בפני בית הדין לעבודה שכן היא נובעת מיחסי עבודה שהאגודה והמדינה הן צד להם. כך על פי המדיניות הנוהגת בבתי הדין יותר משלוח הודעת צד ג' מקום בו הוא עשוי לחסוך בזמן שיפוטי יקר, להוביל לייעול ההליך ולמנוע התדיינות כפולה כבמקרה דנא.
דיון והכרעה
9. הלכה פסוקה היא כי בעל דין רשאי, לאחר שקיבל היתר לכך מאת בית הדין, לשלוח הודעת צד ג' במסגרת הליך המנוהל בבית הדין. זאת על דרך אימוצה של
תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מכוח
סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה (ראו: דב"ע נב /3 -3
סרברניק - הוכמן, פד"ע כ"ד 188 (1992); עע 1229/01
מכבי שירותי בריאות - וקסלר, פד"ע לז 241, 245 (2001), (להלן:
עניין וקסלר). ההיתר ניתן בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין, אם ראה לעשות כן לצורך פישוט הדיון ועשיית משפט צדק (בר"ע (ארצי) 206/07
קדם הדרכות (2002) בע"מ ואח' - יואל שי ואח', ניתן ביום 7.6.2007) (להלן:
עניין יואל ישי).
10. אולם נכון הוא, כטענת המדינה, שמשלוח הודעת צד ג' אפשרי בבית הדין לעבודה אך מקום בו לבית הדין לעבודה יש הסמכות לדון בתביעה כלפי אותו צד שלישי. אשר על כן השאלה העיקרית שישאל עצמו בית הדין בבואו לדון בבקשה למשלוח הודעת צד ג' היא האם קנויה לו סמכות עניינית לדון בה והאם המדובר במערכת עובדות אחת שיש בה כדי להצמיח עילות שונות בין בעלי דין שונים. בהקשר זה נפסק כך:
"
עילה של הודעת צד שלישי, צריך שתבוא במסגרת הכוללת של הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. "בשוקלו אם להתיר הגשת הודעה לצד שלישי, יבחן בית הדין לעבודה, האם התביעה נגד הנתבע וכן ההתדיינות בין הנתבע לבין הצד השלישי, מצויות בתחומי סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה" באופן, שאילו הוגשה הודעת הצד השלישי כתביעה נפרדת, הייתה גם היא נתונה מלכתחילה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה [ע"ע 790/05
ד"ר ויקי רבנו (צוכמן) -
Tissera Inc.
,
ניתן ביום 9.10.2007; וראו: עע 755/05
סעיד אבד אל חאק - ועדה מקומית לתכנון ובניה "גליל מזרחי", ניתן ביום 18.10.2006; עניין
וקסלר; עניין
יואל ישי].
בבחינת הסמכות העניינית שומה עלינו לבחון על פי הדין הקיים את הליבה הגרעינית של עילת התביעה בהודעת צד שלישי ואת המסכת העובדתית והעילה בתביעה העיקרית עליהן נסמכת הודעת צד שלישי. זאת, על בסיס נקודת המוצא לפיה "מעצם טיבם וטבעם, יחסי הנתבע והצד השלישי בבית הדין קמא, הינם פועל יוצא ונגזר מן התביעה העיקרית שבין התובע לנתבע" (עב"ל 294/98
קופת חולים כללית - בראכה אחמד והמוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.8.2002). (ע"ע 617/07
מדינת ישראל, משרד החינוך - ליטבק, ניתן ביום 23.10.2008).
מן הכלל אל הפרט
11. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת שהשאלות הנוגעות לקיומם של יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין כל אחת מהנתבעות - האגודה והמדינה - ומה חבותה של כל אחת מהן כלפי התובעת ככל שהן חבות לה, מצויות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. זאת מכוח
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969. שאלות אלה יתבררו עד תומן במסגרת ההליך העיקרי שכן התובעת הגישה תביעתה כנגד האגודה והמדינה יחד ולחוד. במסגרת הדיון בשאלות אלה יידרש בית הדין להסכמי ההתקשרות בין האגודה למדינה והשלכותיהן על השאלות שבמחלוקת. בהתאם אף יקבע האם האגודה או המדינה חבות כלפי התובעת ובאיזה היקף או דרך. אולם נראה שבחינת תביעת השיפוי של האגודה כנגד המדינה, שהיא עילת התביעה שביסוד הודעת צד ג' וגם לפי "מבחן העילה במובנה הרחב" שהוכר בפסיקה (
עניין ליטבק לעיל), מובילה למסקנה כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בה. הסדרי השיפוי והפיצוי בין האגודה למדינה בנוגע לחבות כספית כלשהי שייתכן ותוטל על מי מהן בעקבות קבלת תביעת התובעת היא בבחינת סכסוך מסחרי שבין האגודה למדינה. סכסוך זה אינו אחוז או שלוב בשאלת קיומם של יחסי עבודה בין התובעת לאגודה, למדינה או לשתיהן או זכויותיה של התובעת מכוח משפט העבודה. בהקשר זה ניתן להקיש מעניין וקסלר בו נפסק כך:
"התביעה העיקרית המתנהלת בבית הדין האזורי היא זו שבין המבוטחת-החולה לבין קופת החולים של מכבי, לקבלת שרותי בריאות לפי החוק וכל כולה מצויה במסגרת הסמכות שבדין; לא כן, התדיינות שבין מכבי לבין המשיבים בדבר החבות הכספית העלולה לצמוח ביניהן כתוצאה מהיענות לתביעתה של החולה. התדיינות זו, בין אותם גופים לבין עצמם פנימה מרחיקה לכת אל המעגל החיצוני שמעבר לגבולותיה של סמכותנו העניינית".
12.
כללו של דבר, במסגרת התביעה העיקרית יכריע בית הדין בזכויותיה של התובעת במישור היחסים שבינה לבין כל אחת מהנתבעות, האגודה והמדינה. אולם הסדרי השיפוי בין האגודה למדינה אינם בגדר סמכותו של בית הדין וההכרעה בהם אינה דרושה להכרעה בתובענה העיקרית. המדובר כאמור בטענות שיפוי ובמסכת חוזית נפרדת שאין לה ולא כלום עם מערכת יחסי העבודה שבין התובעת למי מהנתבעות. אוסיף כי לטעמי מתן היתר למשלוח הודעת צד ג' בהליך עלולה לסרבל את ההליך, להאריכו שלא לצורך ולפגוע ביעילות הדיון שכן בית הדין עשוי למצוא עצמו דן בסכסוך מסחרי בין האגודה למדינה. זאת ועוד, הפרדה דיונית זו בין תביעת העובדת כנגד מעבידיה ובין תביעת מעבידים במשותף זה כנגד זה היא הגיונית ומתבקשת, שהרי אם לא נאמר כן, עלולה תביעת העובדת כנגד מעבידיה להתעכב בשל הדיון בצוותא חדא עם תביעה בין מעסיקיה המשותפים ובינם לבין עצמם, שאין לה לעובדת מאומה עמה וזו ודאי אינה התכלית של סדרי הדין בבית הדין לעבודה.
13. סוף דבר, בקשת האגודה למען שירותי הבריאות לציבור למשלוח הודעת צד ג' למדינה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' אב תשע"א, 8 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימת השופטת לבדה.